בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ירושת דיזראלי

על מוצא משפחת דיזראלי ועל צאצאיה, החוקיים והאחרים. בעקבות כתבתה של שפרה הורן, "האגדה לבית דיזראלי" (מוסף "הארץ" 22.8)

תגובות

מקורה של משפחת דיזראלי אינו בוונציה. סבו של בנג'מין דיזראלי היגר מאיטליה לבריטניה ב-1748, כשמלאו לו 18: שמו האיטלקי היה בנימינו יזראלי ובטפסים שמילא באנגליה כתב שמוצאו מהעיר צ'נטו. ב-1826, בטיול באיטליה שערך נכדו בגיל 22, הוא כתב לאביו יצחק על צ'נטו, "שאתה אולי זוכר". באיטליה יש כמה ערים ששמן צ'נטו (מאה בעברית), בשל המדידות שערכו הרומים ברחבי ארצם: כל מאה מייל סימנו cento, ובכמה מהנקודות הללו קמה עיר בשם זה. צ'נטו שבה התגוררה משפחת יזראלי נמצאת כ-30 ק"מ מפרארה, בולוניה ומודנה, וחיים בה היום כ-30 אלף תושבים.

נתן המאתי, המתרגם היהודי בן המאה ה-13, בא מאותה צ'נטו והמאתי נגזר מעברות השם צ'נטו. ב-1796, ב"מסע איטלקי", תיאר גתה את ביקורו בצ'נטו מלאת החיים: כפר נקי ובו 5,000 תושבים, הממוקם בין מרחבי גבעות ושדות ירוקים ושלווים. בנימינו התפרנס תחילה בבריטניה מיבוא כובעי קש איטלקיים. בשלב מסוים הוסיף את ה"דה" לשם משפחתו, והפך להיות בנג'מין ד'יזראלי - עם גרש. נכדו המפורסם הסיר את הגרש כשנכנס לפוליטיקה - שינה ל"דיזראלי", כונה בקיצור "דיזי" וטישטש את המוצא היהודי שלו. רק אחר כך שב להדגישו.

גאוותה הגדולה של צ'נטו היא הצייר יליד המקום, ג'ובאני פרנצ'סקו בארביירי (1591-1666), הידוע בכינויו גוארצ'ינו (הפוזל), אך העיר מתנאה גם בהיותה המקור של משפחת דיזראלי. בכניסה לגטו המשוחזר, ברחוב פרובנצאלי (provenzali), נקבע לוח המציין כי באזור היהודי הזה בצ'נטו גרה משפחת דיזראלי שעברה לבריטניה במאה ה-18 ושם "הצאצא בנימינו דיזראלי, המדינאי והסופר, מונה בידי המלכה ויקטוריה להיות ראש ממשלה והוענק לו התואר לורד ביקונספילד כתודה על שירותיו לאימפריה".

ב-1993 נערך בצ'נטו כנס בינלאומי שהוקדש למשפחת דיזראלי, וזכה לכיסוי תקשורתי נרחב. פאולו לוי, היסטוריון יהודי מצ'נטו, חקר את קורותיו של בית הקברות היהודי במקום וגילה - כך סיפר לי בפגישתנו - כי בגלל מגבלות השטח המצבות הקדומות ביותר בו הן מהמאה ה-19. מצבות מהמאה ה-18 לא נשארו, כולל אלו של משפחת דיזראלי.

שמו של הרחוב המוביל לבית הקברות הזה הוא ויה יזראליטי - רחוב היהודים. כשתיאר את מוצאו כתב דיזראלי בסגנונו הנמלץ: "אבותי אימצו להם את השם דיזראלי, שם שאיש לפניהם לא נשא, כדי שיזהו את הגזע שלהם לעד". ההסבר הפשוט והבלתי רומנטי לשם "יזראלי" הוא שזה הכינוי "יהודי" שנתנו לאבותיו שכניהם הלא יהודים.

ב-1848 החל דיזראלי במאבק, שנמשך עשר שנים, להכרה בזכותם של יהודים להיבחר לפרלמנט הבריטי. באותה שנה כתב הקדמה אוטוביוגרפית למהדורה מחודשת של כתבי אביו,

וכמה מהעובדות שהביא התבררו כלא נכונות, לאחר מותו ב-1881. אחת מהן נוגעת לוונציה, שאותה הזכיר כמקור המשפחה.

עם זאת, מעניין שגם דיזראלי וגם אביו השתמשו בוונציה בכתביהם ואולי יש בכך הוכחה "נסיבתית" לקשר משפחתי אל העיר: לדיזראלי מהווה ונציה רקע לרומנים בעלי יסודות אוטוביוגרפיים ("קונטריני פלמינג" ו"קונינגסבי"). גם אביו, יצחק ד'יזראלי, הסתמך על מידע מוונציה. הרעיון המקורי לפרסם עיתון, הוא גרס, שייך לאיטלקים בכלל ולוונציאנים בפרט. לראיה, הם קראו לעיתון הראשון שלהם גאזט, נגזרת של המלה gazzera שמשמעותה פטפוט, להג, מהומה. אפשרות אחרת, סבירה יותר, הוא טען, היא המטבע הוונציאני gazetta - מחיר העיתון.

יצחק ד'יזראלי ציין, שהעיתון הראשון שהתפרסם אי פעם היה ירחון ונציאני ששימש שופר ממשלתי. בעקבות המודל הוונציאני התקנאו ברעיון ממשלות אחרות ואימצוהו, ויחד איתו גם את המלה הוונציאנית "גאזט" - עיתון. כנראה שזה היה במאה ה-15, בטרם הומצא הדפוס, כי העיתונים הראשונים הללו נכתבו ביד.

* * *

הכתבה של שפרה הורן עסקה בצאצאיו של דיזראלי, שנולדו מחוץ לנישואים. גם לאחיו הצעיר, ג'יימס דיזראלי, נולדו (בערך ב-1859), שתי בנות מחוץ לנישואים; אמן היתה מנהלת משק הבית שלו. ב-1867 נולד קונינגסבי, בנו החוקי של ראלף, אח אחר לבית דיזראלי. קונינגסבי היה יורשו היחיד של הדוד בנג'מין דיזראלי, ואף הלך בדרכו הפוליטית כשנבחר לפרלמנט מטעם המפלגה השמרנית ב-1892. אולם זרי הדפנה וההילה של דודו המפואר לא סייעו לו להיחלץ מבינוניותו. המלכה ויקטוריה הציעה לדיזראלי להעניק לאחיינו תואר אצולה אך הוא סירב. שלוש פעמים סירב. לעומת זה ביקש ממנה להעניק תואר אצולה למזכירו הנאמן מונטי קורי, שהיה לו יותר מאשר בן.

קונינגסבי מת רווק, ללא יורשים, ב-1936, והאחוזה המשפחתית ביוהנדן עברה בסופו של דבר למדינה. ואם הזכרתי ירושה: באחוזת הקבר של ביקונספילד קבורה שרה ברידג'ס-וויליאמס, אלמנה עשירה ממוצא יהודי (מנדס דה קוסטה) שהתגוררה בטורקי. בשנים שלאחר מות הוריו החל דיזראלי לקבל ממנה מכתבי הערצה כלליים שהפכו לענייני כספים - החל במעטפה עם צ'ק על סך 1,000 לי"ש ועד לאזכור צוואה שבה הורישה לו את רכושה. דיזראלי סבר תחילה שהיא קשישה תמהונית וחסרת דעת, והתייעץ עם פרקליטו כיצד לנהוג. לאחר זמן נוצרו ביניהם יחסי אם-בן חמים וממושכים שכללו מכתבים וביקורים ונשמרו עד מותה ב-1863.

ראוי לומר משהו על ליידי דורותי נוויל, שהוזכרה בכתבה. קשריה הרומנטיים עם דיזראלי, לאחר שכבר ילדה שלושה ילדים לבעלה, הביאו לעולם את ראלף, שנשא את שם משפחת בעלה נוויל. היא היתה צאצאית של רוברט וולפול, ראש הממשלה הראשון בבריטניה, במאה ה-18. בצעירותה היתה חסרת עכבות, ומשפחתה האריסטוקרטית השיאה אותה במהירות כדי למזער נזקים חברתיים.

שפרה הורן מסיימת את כתבתה באזכור רחוב דיזראלי באוקלנד. גם ליידי דורותי מספרת בזיכרונותיה על רחוב שנקרא דרך דיזראלי, ועורר התנגדות של אחד התושבים. האיש השחית את השלט, הוגשה נגדו תלונה והוא נקנס. אפילו אצלנו העניין שנוי במחלוקת. בירושלים ובחיפה יש רחוב דיזראלי, אך לא בתל אביב (אין להנציח מומרים?). המעקף הביורוקרטי: רחוב נס לגויים ביפו, כשם התרגום הראשון לעברית של "טאנקרד" - הרומן שכתב דיזראלי ב-1833 ובו נרמז חזון שיבת ציון. יוזכר, אגב, שכינויו של הרצל הצעיר היה טאנקרד. *

*דניאלה שחם היא היסטוריונית המתמחה בשנים האחרונות בחקר משפחת דיזראלי לדורותיה וכותבת על כך ספר

musaf@haaretz.co.il



בנג'מין דיזראלי. עובדות לא נכונות


רחוב היהודים בצ'נטו. מוביל אל בית הקברות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו