בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קידם את מורשת בן-גוריון

פרופ' מאיר אביזוהר, לוחם, היסטוריון, ח"כ מטעם רפ"י, 1923-2008

תגובות

מאיר אביזוהר, יליד ירושלים, למד בגימנסיה העברית והיה חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים". מדריכו בתנועה, אהוביה מלכין, קורא לו "אידיאליסט אמיתי, שבניגוד לכמה מחבריו, נשאר כזה". כחבר בגרעין "חרמונים" הוא חלם להתיישב למרגלות החרמון, אך נשלח ב-1942 ליישב מחדש את חמדיה - יישוב בעמק בית שאן שנעזב בשל האקלים הקשה, היובש והצקות הבדווים.

ישראל לוטרינגר, חברו לגרעין, מספר כי כמוכתר הקיבוץ, ידע מאיר לקשור קשרים טובים עם הממשל הבריטי וערביי הסביבה. ב-1947 עזב מאיר את חמדיה כדי ללמוד חקלאות בירושלים. כשעבר בבית שאן הערבית, עם אשתו אסתר ז"ל, התינוק אסף (ענת תיוולד מאוחר יותר) ומיטלטליו הדלים, תקע לידיו ערבי מקומי שטר של כסף, כדי לסייע לפליט היהודי הזה להסתדר.

במהלך הלימודים פרצה מלחמת העצמאות ומאיר גויס לחי"ש (חיל השדה) הירושלמי. במלחמה הוא היה קצין ההסברה של גדוד "מוריה" בפיקודו של זלמן מרט. לימים כתב את הספר "מוריה בירושלים בתש"ח", שבו שאף לתיקון המעוות ההיסטורי, שהצניע את תרומת הגדוד לעמידת העיר, לעומת הפלמ"ח שזכה ברוב התהילה. אביזוהר, שהשתתף בעצמו בקרבות הקשים, מתאר בין השאר כיצד סירבו מפקדי הגדוד למלא את פקודתו של מפקד ההגנה בירושלים, דוד שאלתיאל, להסתנן אל הר הצופים הנצור, מפני שראו בכך משימת התאבדות. שאלתיאל, איש לגיון הזרים בעבר, דרש להוציא להורג את המתמרדים, אך גם פקודתו זו לא מולאה.

עם תום המלחמה היה אביזוהר עורך "במחנה", וב-1951 נמנה עם "צעירי מפא"י" - קבוצה המקורבת לדוד בן-גוריון ששאפה להשתלב בהנהגת המפלגה. כשהוקם באותה שנה ביוזמת בן-גוריון השח"ל (שירות חלוצי לישראל), תנועה שניסתה לעורר "מלמעלה" התנדבות למשימות לאומיות, התנדב אביזוהר והיה ממייסדי אילת. לדברי פרופ' חיים אילתה, אז חבר קבוצת צעירים מהולנד שניסו להקים במקום כפר דייגים, הוא היה "היחידי שבאמת ניסה לעזור".

בתקופת פעולות התגמול הוא חזר להיות עורך "במחנה", וצירף כתבים צבאיים כמו אורי דן לפעולות, כדי להעלות את קרנו של צה"ל. ב-1958 חזר לאוניברסיטה, הפעם ללמוד היסטוריה, ואת הדוקטורט עשה באנגליה, שם נחשף לעושר התרבותי הבריטי, בעיקר לתיאטרון, והתאהב בו. כשפרש בן-גוריון ממפא"י והקים את רפ"י הוא הלך בעקבותיו, וב-1965 היה לח"כ מטעם המפלגה החדשה. זלמן שובל מספר כי ניסיונו של אביזוהר בהסברה סייע רבות לרפ"י בבחירות.

עם פרישתו לאקדמיה בשנות ה-70, הוא לימד בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב, וב-1979 ירד לשדה בוקר כדי להחליף את גרשון ריבלין בניהול המכון למורשת בן-גוריון. חני הרמולין, מנהלת בית בן-גוריון, אומרת כי הניח את התשתית האקדמית למכון, שחבר לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ועשה זאת תוך "המון אהבה ומסירות למורשתו של בן-גוריון".

מפעלו העיקרי היה הוצאת מספר כרכים של זיכרונות בן-גוריון, שאותם ליווה בהערותיו. הוא התמיד במלאכה זו אף שבאחרונה לא זכרו לו במכון את חסד נעוריו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו