בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נציבת השוויון מקנאה ב"שיניים" של העמיתה מארה"ב

כריסטין גריפין, נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה האמריקאית משבחת את החקיקה הישראלית, את האכיפה - פחות

תגובות

לכריסטין גריפין יש כמה משאלות פשוטות, שלא יכתבו עליה שהיא רתוקה לכיסא גלגלים, שלא יכתבו עליה "שמאלץ" (sap) ושיצלמו אותה בכיסא הגלגלים שלה רק אם הדבר עוזר לקדם זכויות של אנשים עם מוגבלות. אה, ורק עוד דבר אחד - שיתייחסו לכל אדם לפי יכולתו ולא לפי הופעתו.

גריפין, מהנדסת, עורכת דין ופעילת זכויות אדם, מונתה בינואר 2006 על ידי הנשיא ג'ורג' בוש לכהן בנציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה, ארגון פדרלי המופקד על מניעת אפליה בשוק העבודה האמריקאי ואחד מגופי האכיפה החזקים בארצות הברית. בהתאם למפתח מפלגתי הנהוג בנציבות מאז הוקמה לפני יותר מ-40 שנה, גריפין היא אחת משני דמוקרטים בנציבות והיא מכהנת לצד שלושה רפובליקאים. היא אמנם אינה רתוקה לכיסא, אבל מתניידת באמצעותו מאז שתאונת דרכים הותירה אותה משותקת בגפיה התחתונים כשהיתה בת 25.

בשבוע שעבר ביקרה בישראל. לפני שבאה קראה בחריצות על החקיקה הישראלית שנועדה למנוע אפליה בשוק העבודה. "אתה קורא ומאוד מתרגש", היא אומרת. בשטח, כך גילתה משיחות עם נציגי ארגונים חברתיים ופקידים ממשלתיים בכירים, התמונה פחות מרגשת משום שהחוקים אינם נאכפים - גריפין מוסיפה בדיפלומטיות את המלה "במלואם".

עו"ד ציונה קניג-יאיר מונתה לנציבת השוויון הישראלית לפני כשנה. היא מקווה שעד סוף השנה ייבחרו שלושת הנציבים האזוריים שיכהנו תחתיה. לפי החוק הישראלי, הנציבות מוסמכת לדרוש מידע ממעסיקים על עובדיהם כאשר מתעוררת נגדם טענת אפליה, לבצע חקירות ולהגיש כתבי אישום. בשלב זה, הנציבות עדיין בשלבי הקמה.

קניג-יאיר, שהיתה מיוזמות הנציבות הישראלית, מתקנאה בשיניה של המקבילה האמריקאית. עובד בארה"ב שרוצה לתבוע מעסיק בגין אפלייתו על רקע גזע, דת, לאום, מין, מוגבלות או גיל חייב לעשות זאת באמצעות הנציבות. בשנה שעברה, בלבד, הגישה הנציבות כ-83 אלף כתבי אישום נגד מעסיקים והטילה קנסות או תשלומי פיצויים בסך קרוב ל-300 מיליון דולר.

בישראל, לעומת זאת, עובד אינו מחויב לתבוע באמצעות הנציבות, אם כי כבר בחודש הראשון לעלייתו של אתר האינטרנט שלה קיבלה קניג-יאיר כ-100 פניות מעובדים. בשבועות הקרובים גם תפיץ למעסיקים חוברת שמסבירה מה נחשב אפליית עובדים. מבדיקות שערכה מסתמן כבר עתה שהקיפוח הקשה ביותר במקומות עבודה הוא על רקע מגדר ולאום, כלומר ערבים שאינם מתקבלים לעבודה ונשים שאינן מקודמות ומשתכרות פחות מגברים. במקום השלישי מככבת האפליה על רקע גיל. בארה"ב ניצבת אפליה על רקע גזע בראש הטבלה.

גריפין שוחחה ארוכות עם קניג-יאיר והיא מבקשת לעודד אותה. "אנחנו התחלנו עם קומץ עורכי דין לבנים ותראי איפה אנחנו היום", אומרת גריפין. לארגונים הישראליים שעמם נועדה הבהירה שהצלחתה של קניג-יאיר תלויה בהם. "הנציבות אינה שוטר, היא כלי. טיבה תלוי באנשים שתלויים בה", היא אומרת. רק אם יתבעו נציבות חזקה ויבהירו לממשלה ולמעסיקים שהדבר חשוב להם, כך יהיה, מוסיפה גריפין. "זכויות אזרח אינן מתרחשות במקרה", אומרת גריפין, "השוק אינו מקדם זכויות אזרח, לשם כך דרושה ממשלה".

גריפין משוכנעת שהאמצעי היעיל ביותר לקעקוע דעות קדומות כלפי האחר והשונה בחברה האנושית הוא מפגש במקומות עבודה. "אתה נאלץ לסמוך עליהם והם עליך", היא אומרת. "פעם, מי רצה נשים במקומות עבודה? או אפרו-אמריקאים? או אנשים עם מוגבלות?" היא שואלת. "בזירת התעסוקה אנחנו רוצים לבחור מישהו שנראה כמונו. התחושה היא שאם הוא לא דומה לך, הוא איכשהו פחות מתאים, פחות מוכשר".

בתחום אחד, לפחות, היא לא רואה התקדמות רבה, ואף להפך. ב-2007 רק 0.92% מעובדי הממשל הפדרלי היו אנשים עם מוגבלויות בעוד חלקם באוכלוסייה בגיל העבודה הוא כ-7%. "הממשל הפדרלי הוא אחד המעסיקים הגרועים מבחינה זו על אף הכלים שהחוק נותן לו", היא אומרת. דווקא במגזר העסקי הפרטי מסתמנת פתיחות רבה יותר וניסיונות להעסיק מגוון רחב של עובדים וספקים, ציינה גריפין.

הנציבה האמריקאית מצרה על כך שמרבית בני האדם אינם מבינים ש"אם יחיו די זמן, גם הם יסבלו ממוגבלות כלשהי". שוק העבודה האמריקאי נוהג בראייה קצרת טווח ואינו מבין שבעוד שנים אחדות ייווצר מחסור אדיר בעובדים ולא תהיה ברירה אלא להעסיק עובדים עם מוגבלות שנפסלים היום על הסף, היא אומרת.

גריפין מאמינה גדולה בהעדפה מתקנת ובמכסות לקבוצות עובדים שסובלות מקיפוח והיא נאבקת בניסיונות הגוברים מצד ארגונים שונים בארה"ב לבטל זאת. "תחושת הבטן שלי היא שמרבית האנשים חווים אפליה כלשהי במקום עבודתם במהלך חייהם", אמרה.



קניג-יאיר. קיבלה 100 פניות


גריפין. "לא לכתוב עליי שמאלץ"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו