בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפלונטר של שטיינמאייר

שר החוץ הגרמני, פרנץ ולטר שטיינמאייר, הוא מועמד המפלגה הסוציאל-דמוקרטית לתפקיד הקאנצלר בבחירות בשנה הבאה. אך מעורבותו בהפעלת סוכני ביון שדיווחו מבגדאד למודיעין האמריקאי עשויה להעיב על סיכוייו

תגובות

באמצע מארס 2003, כמה ימים לפני הפלישה האמריקאית לעיראק ועם תחילת המתקפה האווירית הנרחבת, מצאו עצמם שני סוכני מודיעין גרמנים בתפקיד "העיניים והאוזניים" של צבא ארה"ב בבגדאד. ריינר מאנר בן ה-40 ופולקר היינסטר בן ה-38 נשלחו חודשים לפני כן לבירת עיראק, באישור מלא של ממשלת גרמניה. הם הונחו על ידי שירות המודיעין הגרמני (BND) לספק מודיעין בזמן אמת לאנשי סוכנות הביון האמריקאית (CIA), באמצעות דיווחים שהעבירו דרך אנשי קשר למטה הצבא האמריקאי בקטאר.

השניים פעלו מתוך בניין שגרירות צרפת בבירה, ויצאו לסיורים ברכב בבגדאד מיד לאחר ההפצצות האמריקאיות. הם העבירו מרחובות הבירה המופצצת את המיקום של מבנים בהם התרכזו מנהיגי כוחות משמר הרפובליקה של סדאם חוסיין - ודקות לאחר מכן הבניינים הושמדו. הם ערכו סיורים מתחת לגשרים כדי לדווח אם מולכדו. הם דיווחו על מקומות הריכוז של כוחות טנקים, שהסתתרו מתחת לרשתות הסוואה. יותר מ-130 דיווחים העבירו השניים בימים שעד לכיבוש בגדאד. בסוף מבצע הפלישה הם התקבלו במחיאות כפיים בכינוס מיוחד שנערך במטה ארגון המודיעין הגרמני. הממשל האמריקאי העניק להם עיטורי כבוד.

הבעיה היחידה בסיפור ההצלחה המודיעיני הזה, היתה שגרמניה הבטיחה לא להיות מעורבת במלחמה בעיראק. למעשה, קאנצלר גרמניה באותה התקופה, גרהרד שרדר, הצליח לזכות בבחירות הצמודות בגרמניה ב-2002 רק בעזרת התנגדותו החריפה והקולנית למלחמה בעיראק. מי שהיה ראש המטה שלו, שכיהן גם כאחראי על התיאום עם השירותים החשאיים, ולפי דיווחים בתקשורת הגרמנית היה נוכח בקבלת הפנים של סוכנות המודיעין הגרמנית ואף אישר את שליחת זוג הסוכנים - היה פרנק ולטר שטיינמאייר, שמכהן כיום כשר החוץ הגרמני.

שרדר כבר פרש, ועובד כיום בתפקיד בכיר ב"גאזפרום" הרוסית, אבל פרשת הסוכנים הגרמנים בבגדאד מאיימת על עתידו הפוליטי של שטיינמאייר, שקודם לפני כשבועיים למרכז הבמה הפוליטית, כשהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית החליטה להפוך אותו למועמד שלה להנהגת גרמניה בבחירות שייערכו בשנה הבאה.

שני הסוכנים העידו בשבוע שעבר לפני ועדת חקירה של הפרלמנט הגרמני, שצפויה לזמן בעוד כחודשיים גם את שטיינמאייר עצמו, לפני שתכריע בפרשה בתחילת השנה הבאה. גרסתו של שר החוץ היא שלא היה מודע להיקף שיתוף הפעולה של הסוכנים, אבל התקשורת הגרמנית החלה לתקוף את התפקיד שמילא בפרשה. "(שני הסוכנים) היו התגשמותו הפיזית של שקר, שהומצא על ידי הקאנצלר דאז שרדר, שקר שבו הוא השתמש כדי לזכות בבחירות 2002; השקר שנודע כ'לא למלחמה בעיראק'", כתב השבועון "שטרן", שחשף לפני כשבועיים פרטים מעדותם הצפויה של מאנר והייסטר. השבועון, וכלי תקשורת נוספים, העלו את האפשרות ששרדר ושטיינמאייר סגרו עסקה סודית עם ארה"ב, שבה יסייע המודיעין הגרמני לצבא האמריקאי, בעוד הפוליטיקאים הגרמניים ימשיכו לתקוף את כוונות הפלישה האמריקאיות.

גם ללא הפרשה הנוכחית, לשטיינמאייר לא צפויה התמודדות קלה מול הקאנצלרית המכהנת, אנגלה מרקל. אמנם מפלגתה, הנוצרים-דמוקרטים, אינה זוכה לתמיכה גבוהה בסקרי דעת קהל, אך "אנג'י" עצמה - כפי שהיא מכונה על ידי גרמנים רבים - פופולרית מתמיד. אמנם שטיינמאייר הוא הפוליטיקאי הגרמני האהוד ביותר אחריה, עובדה שבוודאי השפיעה על ה"פוטש" שערכה הנהלת המפלגה לפני כשבועיים והביא למינויו - אך היא מוסברת על ידי האהדה הרבה לה זוכה כל מי שממלא את תפקיד שר החוץ בגרמניה.

שטיינמאייר בן ה-52 נולד לאחר מלחמת העולם השנייה בדטמולד במדינת המחוז נורדריין-וסטפליה שבמערב גרמניה. הוא למד משפטים ועבד כעורך דין וכעוזר מרצה לתקשורת ולמדעי המדינה, ונכנס לזירה הפוליטית רק כשנצמד לראש ממשלת מדינת האנובר דאז, גרהארד שרדר. הוא שימש בהתחלה יועץ התקשורת של שרדר, אך עבר עמו לברלין כשזה התמנה לקאנצלר, ושם החל להתקדם בהדרגה. שטיינמאייר תמיד נתפש כמעין "שחקן חוץ" בשמאל הגרמני, אחד שלא צמח בתנועות הסטודנטים או באיגודים המקצועיים. במהלך השנים נבנתה לו תדמית של ביורוקרט יעיל, עובד נאמן ומנהל יסודי, והוא אף זכה לכינוי "יעילות אפורה". נאמנותו ומקצועיותו השתלמה, ובממשלת האחדות שקמה ב-2005, הפך שטיינמאייר לשר החוץ בקואליציה הרחבה ששולטת בגרמניה, תפקיד שבו הוא מכהן מאז.

יחסיו עם מרקל ידעו מספר חיכוכים, מה שלא יקל על השניים לעבור את השנה הקרובה - בצל ההתמודדות הצפויה להם על תפקיד הקאנצלר בשנה הבאה. מרקל נפגשה בהפגנתיות עם מנהיג הטיבטים הדלאי לאמה, והדגישה כי היא מקדמת פוליטיקה "ערכית", ולא דיפלומטיה אנמית. שטיינמאייר ואנשיו מתחו ביקורת ישירה על הצעד, ואף הגדירו אותו כ"מדיניות חוץ של חלונות ראווה", במקום מדיניות חוץ מאחורי הקלעים, כפי שמעדיף משרד החוץ בראשותו. שטיינמאייר מתואר כדיפלומט מלידה.

על בחירתו לתפקיד המועמד הסוציאל-דמוקרטי למשרת הקאנצלר מעיבה גם העובדה כי מעולם לא נבחר לתפקיד ציבורי. רק בחודשים האחרונים מתחיל שטיינמאייר לבנות את התדמית הפוליטית שלו. לחובתו גם נתפש התפקיד המרכזי שמילא בשורת הרפורמות הכלכליות הבלתי אהודות של שרדר - "אג'נדה 2010" - שהביאה לקיצוץ חד במערכת הרווחה במדינה ובעקיפין גם לעזיבה של מצביעים רבים לטובת מפלגת השמאל הקיצונית יותר "די לינקה" המתחזקת.

על רקע נתוני פתיחה קשים אלה, רבים רואים את ניסיון ההתמודדות שלו כמשימת התאבדות, בו הוא נדרש להקריב את עצמו על מזבח המפלגה הסוציאל-דמוקרטית המקרטעת, שירדה לשפל חדש בתמיכה הציבורית במהלך השנה האחרונה. סקר שנערך לאחרונה ופורסם בתקשורת הגרמנית מצביע כי הפער האישי בין שטיינמאייר למרקל עומד על כ-16% לטובת הקאנצלרית המכהנת. שטיינמאייר נראה מודע לאתגר. "אני יודע בפני מה אני עומד בשנה הבאה", אמר בראיון, "ואני מתכוון לזכות בבחירות הללו".



שטיינמאייר ומרקל בתחילת החודש, בברלין. הקאנצלרית זוכה לאהדה ציבורית רבה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו