בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמהות בשחור

* יותר מ-10% מהיולדות סובלות מדיכאון לאחר הלידה, שמונע מהן לשמוח בפרי בטנן ופוגע בביטחון העצמי שלהן כאמהות. גם ילדיהן עשויים להיפגע

תגובות

סוד גלוי הוא, שעם כל האושר שנקשר במושג אמהות, גידול ילדים הוא גם משימה שכרוכים בה אתגרים וקשיים לא פשוטים. האם מפתיע לשמוע שנשים בגיל הפוריות הן קבוצת האוכלוסייה שסובלת מדיכאון בשכיחות הגבוהה ביותר?

נשים בגיל הפוריות שמימשו את האמהות סובלות לפעמים ממופע ייחודי של דיכאון - דיכאון אחרי לידה. אחת מהן היתה א', בת 34. בפגישתנו הראשונה היא נכנסה למרפאתי בצעדים מהוססים. "אני מקווה שהגעתי למקום הנכון", אמרה. "אולי אני סתם מגזימה, אבל נראה שזה לא צריך להיות ככה".

בזמן שדיברה עלו דמעות בעיניה. היא סיפרה שילדה כחודשיים לפני הפגישה. ההריון היה רצוי, ועבר ללא בעיות מיוחדות. הלידה גם היא היתה חוויה טובה מבחינתה. אחרי הלידה א' הרגישה קצת "בהלם". כמו רוב האמהות החדשות, הכל היה חדש, זר ולא מוכר. התינוק נראה לה קטן ושברירי, והיא ניסתה לקבל כמה שיותר מידע במחלקת היולדות. כשהגיעו הביתה היא סבלה מכאבים ופצעים בשדיים, אבל היה לה חשוב להיניק והיא המשיכה בכך למרות הקושי.

אחרי שנרגעה מעט סיפרה א', שלא כך תיארה לעצמה את התקופה שאחרי הלידה. היא חשבה שתרגיש שמחה גדולה ותהיה מאושרת. במקום להרגיש כך, היא עצובה, בוכה הרבה, ומרגישה רע עם עצמה. היא חוששת שאינה מצליחה להיות אמא טובה כמו שחשבה. קשה לה להיות עם התינוק שלה. השעות עוברות לאט, והיא רק מחכה שבעלה יחזור כבר הביתה.

בשעות האלה היא מרגישה בדידות קשה ומוצפת במחשבות על כמה היא לא מוצלחת, שכנראה היא בכלל אינה מוכנה להיות אמא ושהחיים שלה נהרסו. בהתחלה עוד הצליחה לישון, בין הנקה להנקה, אבל עכשיו קשה לה להירדם, היא עייפה, מותשת, וגם כשהתינוק שלה כבר ישן - היא לא נרדמת.

כל הזמן היא מפחדת שתיכף הילד יתעורר, יבכה והיא לא תצליח להרגיע אותו. אין לה חשק לאכול, והיא אוכלת כי צריך. היא מצליחה לתפקד טכנית - להחליף חיתולים, להיניק, אבל אין לה סבלנות. היא מחכה שהוא יירדם כבר, ויהיה לה שקט. שאלתי אותה אם בתוך כל הקושי היא מוצאת את עצמה לפעמים שמחה, מחייכת למראה התינוק שלה, נהנית ממנו. א' שתקה קצת, ואז אמרה בעצב - לא, אני לא נהנית. והדמעות חזרו לזלוג מעיניה.

בייבי בלוז

א' היא אחת מ-13% מהיולדות שסובלות מדיכאון אחרי לידה. בהן יש נשים שמתארות חרדה גדולה שמציפה אותן, שמלווה באי שקט רב. אחרות מוצפות בפחדים לתינוקות שלהן. הדיכאון יכול להופיע בדרגות חומרה שונות, עם פגיעה ביכולת ליהנות, לשמוח וליצור קשר אוהב עם התינוק. תופעה שכיחה הרבה יותר מכונה בייבי בלוז, או דכדוך לאחר לידה, והיא פוקדת 50%-80% מהיולדות. אלה חשות אחרי הלידה דכדוך שמלווה בשינויים חדים במצב הרוח, תחושות של חוסר ערך עצמי, נטייה לבכי ורגישות רבה. בדרך כלל הדכדוך הזה מופיע כמה ימים לאחר הלידה והוא אמור לחלוף מעצמו, גם ללא טיפול, בתוך כשבועיים מהלידה.

נשים שיש להן קרובי משפחה מדרגה ראשונה שסבלו מהפרעה נפשית הקשורה למצב הרוח, נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח דיכאון אחרי לידה. כך גם נשים שסבלו מדיכאון בעבר. בין הנשים הסובלות מדכדוך לאחר לידה, כ-20% מפתחות גם דיכאון אחרי לידה. לשינויים ההורמונליים שעוברת האם, וגם למטען הגנטי שלה, יש השפעה על נטייתה לפתח דיכאון אחרי הלידה.

לתמיכה הניתנת לאשה אחרי הלידה יש חשיבות רבה למניעת דיכאון. תמיכה לא מספקת היא אחד הגורמים הקשורים להתפתחות הדיכאון. כפי שהאם צריכה להכיל את התינוק החדש שלה, היא עצמה זקוקה להכלה ולתמיכה. מקורות התמיכה העיקריים באם הם בן הזוג, המשפחה הקרובה וחברים.

אף על פי שהעיסוק בדיכאון שלאחר לידה רב יותר מאשר בעבר, עדיין נשים מתקשות לפנות לעזרה. נראה שעצם הפנייה לעזרה מגבירה את תחושת הכישלון שלהן כאמהות, לכאורה, תחושה שמאפיינת אמהות השרויות בדיכאון. כאמור, מדובר באחת התקופות המשמעותיות ביותר בחייה של אשה, ויותר מזה - מדובר בתקופה משמעותית וקריטית בהתפתחות התינוק. תינוק תלוי באמו לא רק לקיומו הפיסי.

טיפול משפחתי

הדיכאון אחרי הלידה משפיע לא רק על האשה, אלא גם על התינוק. מחקרים מראים שילדים לאמהות שסבלו מדיכאון ממושך אחרי לידה נפגעו בהתפתחותם הפיסית, הרגשית והנפשית. ילדים אלה מראים איחור באבני דרך בהתפתחות, קושי בבניית יחסי אמון עם אנשים וקושי בבניית התקשרות בטוחה לאם. מחקר חדש שפורסם לאחרונה בירחון האמריקאי לפסיכיאטריה בדק דווקא מה קורה לילדים גדולים יותר, שלכאורה פחות זקוקים לאמם, הנחשפים לדיכאון שלה. עורכי המחקר שאלו אם ילדים לאמהות שטופלו בהצלחה בעקבות הדיכאון יושפעו פחות מילדים לאמהות שלא נעזרו בטיפול נוגד דיכאון.

נבדקו ילדים לאמהות שסבלו מדיכאון קליני, שנה אחרי שאלה החלו לקבל תרופות נוגדות דיכאון. במחקר השתתפו 150 אמהות שאובחנו כסובלות מדיכאון משמעותי. כולן טופלו במרפאות, ומצבן לא חייב אשפוז. בשנה שבה קיבלו האמהות טיפול נוגד דיכאון, ילדיהן הגדולים היו במעקב. החוקרים מצאו כי חלה ירידה עקבית בתסמינים הנפשיים שמהם סבלו הילדים. הירידה נצפתה בד בבד עם הירידה בתסמיני הדיכאון של האם.

נמצא הבדל משמעותי בתסמינים הקליניים הנפשיים שאיפיינו ילדים לאמהות שהגיבו לטיפול במהירות (בתוך שלושה חודשים), לעומת אלה שהאמהות שלהם הגיבו רק אחרי זמן רב יותר, כשנה. לסיכום, נמצא שטיפול יעיל בדיכאון של האם קשור בשיפור במצבם הנפשי של הילדים.

אפשר להמשיך להיניק

אנשים הסובלים מדיכאון נוטים להסתכל על העולם דרך משקפיים שחורים. ראייה פסימית, של העולם ושל עצמם, היא ממאפייני הדיכאון. אשה שלא מזמן ילדה צריה לבנות מחדש את זהותה כאם. עליה ללמוד להכיר את התינוק שלה, לתקשר אתו ולהבין איך עליה להיות אמא. אם היא סובלת מדיכאון, כל התהליך ייצבע בצבעים הקשים של הדיכאון. אם כזאת תרגיש חסרת ביטחון ביכולתה כאם ובקשר שלה עם התינוק.

תחושות קשות של בושה, אשמה וחוסר ערך עצמי מלוות לא פעם אמהות הסובלות מדיכאון. אם הפונה לטיפול זקוקה לא רק לטיפול נוגד דיכאון, אלא גם לטיפול שיעזור לה לשקם את הדימוי הפגוע שלה כאם ואת מערכת היחסים שלה עם התינוק. לפיכך, לרוב הטיפול באשה הסובלת מדיכאון אחרי לידה הוא לא רק תרופתי, אלא גם פסיכותרפי - כלומר, טיפול בשיחות.

בחלק מהמקרים אפשר להסתפק בטיפול פסיכותרפי. התרופות המקובלות כיום לטיפול בדיכאון אחרי לידה משפיעות על הממיר העצבי סרוטונין, שנמצא במוח באופן טבעי. תרופות הנמנות על קבוצה זו הן ציפרמיל, סרוקסט, פרוזאק ועוד. סוגיה נוספת המייחדת טיפול בנשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה היא ניהול ההנקה והטיפול התרופתי באשה המיניקה. לא מעט נשים סיפרו בכאב רב שהן נאלצו להפסיק את ההנקה, מכיוון שהחלו לקבל תרופות נגד דיכאון. אחרות סיפרו שזמן רב לא פנו לטיפול, בגלל החשש שהן ייאלצו להפסיק להיניק.

למרות התסמינים הדיכאוניים, יש נשים שכן מיניקות ואפילו מצליחות לשאוב מההנקה סיפוק וכוח. לפעמים ההנקה היא נקודת האור הכמעט יחידה באמהות שלהן. נשים כאלה עלולות לחוות את הפסקת ההנקה כהרסנית.

אבל הנקה אינה מכשול לטיפול תרופתי נוגד דיכאון ויש תרופות שאינן מחייבות את הפסקת ההנקה. נשים שמרגישות שההנקה היא עול מבחינתן, ושסובלות קשיים וכאבים, זקוקות לתמיכה הנכונה כדי להפסיק להיניק, בלי לחוות את ההפסקה ככישלון נוסף.

הכותבת היא פסיכיאטרית מומחית; רופאה בכירה במרכז לבריאות הנפש רמת חן; מתמחה בטיפול בנשים סביב הריון, לידה ואמהות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו