בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בתה של יפה ירקוני על הפרק הסודי בחייה

בגיל עשר חיטטה אורית שוחט במגירות של אמה, יפה ירקוני, וגילתה שם תמונות ומסמכים שעוררו את חשדה שעלתה על סיפור של בגידה כפולה, באביה ובמולדת

87תגובות

פורסם לראשונה ב-5 באוקטובר 2008

סרג'נט יוסי גוסטין, חייל בבריגדה היהודית, שנפל במלחמה עם הנאצים בעמק הסניו באיטליה ב-29 במארס 1945, היה בעלה הראשון של אמי, יפה ירקוני.

על נישואיה הראשונים של אמי נודע לי במקרה. הסוד היה שמור עמוק במגירות, מתחת לערימות של תחתונים וגרבי ניילון, במעטפות מתפקעות ופריכות למגע, ליד בקבוק בושם קטן שהשתמר גם הוא מאותם נישואים ראשונים שעליהם אסור היה לדבר.

כשהייתי בת עשר גילה לי בן דודי אורי, שהיה גדול ממני בארבע שנים, את מה שבעיניו נתפס כאמת לאמיתה. אני זוכרת במדויק את המשפט שאמר, המשפט שזיעזע את עולמי. "את כבר מספיק גדולה כדי לדעת שאבא שלך הוא לא אבא שלך", אמר אורי בקול סמכותי. "אביך האמיתי הוא יוסי גוסטין שנהרג בבריגדה". הוא השביע אותי לא לספר לאיש.

חיפוש מידע על יוסי גוסטין היה כנראה התחקיר העיתונאי הראשון שלי. לא ידעתי אז על המעטפות במגירה, אבל הנחתי שיש בבית הוכחות גנוזות. לא היה לי מושג מה זה "בריגדה", וגם בן דודי לא ידע אבל הבטיח לברר. חשבתי ש"בריגדה" זה מקום בארץ שבו היה קרב במלחמת העצמאות. לא ידעתי שהבריגדה קשורה למלחמת העולם השנייה, וגם לא ידעתי שהמלחמה שבה נהרג יוסי גוסטין הסתיימה חמש שנים לפני שנולדתי. חיפשתי בחשאי ראיות. חיכיתי שאמא תצא להופעה, שאבא ייצא מהבית, שהאחיות הקטנות יניחו לי לנפשי, שהמטפלת ששמרה עלינו לא תשים לב לרגע. בגיל עשר קשה למצוא פסק זמן ארוך ללא השגחה. היו לי רק דקות לנבור במגירות שאף פעם לא היו נעולות.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

כעבור כמה ימים מצאתי תליון כסף ובתוכו תמונה של בחור יפה תואר ובלתי מוכר. הוא לא דמה לי בכלל. אחר כך מצאתי את המעטפות עם מכתבי האהבה מאמי ליוסי, שאותם קראתי בדמעות כי ראיתי בהם בגידה באבא שלי. לא יכולתי לפענח את התאריכים. המכתבים הוחזרו לאמי האלמנה משדה הקרב עם חותמת של הצבא הבריטי וגם החותמת באנגלית נראתה לי תמוהה. לא ידעתי אנגלית ולא יכולתי לקרוא את המסמכים, בהם מכתב תנחומים מהמלך ג'ורג'. בהשראת "חסמבה" חשבתי שעליתי על סיפור של בגידה - גם באבא וגם במולדת.

אחר כך גיליתי את תמונת הנישואים של יוסי ואמי: חייל במדים ונערה עם פרח נעוץ בשערה. לצדם עמדה סבתי מלכה. מאותו רגע ראיתי גם בסבתא שותפה לפשע. בין חיפוש אחד לאחר עברו ימים שבהם הסתכלתי על אמי בחוסר אמון ועל אבי האהוב ברחמים. שאלתי את עצמי אם הוא יודע שהוא לא אבא שלי.

אחרי חודש בערך ניגשתי לאמי ויריתי בה בכל הארטילריה את התחמושת שאגרתי. לא נתתי לה אפשרות להתחמק. הבאתי מסמכים, והיא הביאה לי מסמכים נגדיים שסותרים את טענתו של בן דודי אורי. לא הסתפקתי בפחות מזה. תעודות לידה, פטירה ונישואים, תמונות, הסברים מוצקים. אמא אמרה שאבא לא מרשה לה לדבר על יוסי, כי הוא מקנא למרות שהכיר את אמא ארבע שנים אחרי שיוסי נהרג. היא השביעה אותי לא לדבר עליו עם אבא שלי לעולם, וכך עשיתי. הבנתי עד כמה קשה לו לחשוב על כך שהיא אהבה קודם מישהו אחר.

ביקשתי מאמא שתרשה לי להחזיק בתמונה המפלילה עוד יום לפני שהיא תחביא אותה מחדש, והבטחתי לא לגלות את הסיפור לאחיותי. כעבור כמה שנים באה אלי אחותי הצעירה כולה נסערת וסיפרה לי את אותו סוד ששמעה מחברה. אז כבר יכולתי להרגיע אותה שאבא שלה הוא גם אבא שלי. חיפשתי ומצאתי שוב את התמונה ושיתפתי אותה במעט המידע שהיה לי. הייתי כבר בתיכון, ידעתי משהו על הבריגדה, אבל לא היתה לי דרך לברר יותר על יוסי גוסטין. זה גם לא במיוחד עניין אותי אחרי שהתברר שהוא לא אבי.

רק אחרי שאבי, שייקה ירקוני, הלך לעולמו ב-1983, נפרשו כל התמונות הסודיות וקטעי העיתונות והמכתבים בתוך אלבום מסודר שמונח מאז על המדף בסלון של אמא. סרג'נט יוסי גוסטין הפך סוף סוף לחלק מהמשפחה. אמא התחילה לדבר עליו בראיונות לעיתונות, שרה לזכרו בתוכנית "חיים שכאלה" בטלוויזיה, גילתה שהשיר "אורי" נכתב עליו בידי רפאל קלצ'קין, שהשיר "את חכי לי ואחזור" היה השיר שהוא שר לה, ואחר כך היא שרה לכולם.

רק בגיל מבוגר התחלתי באמת להתעצב על יוסי גוסטין ועל האהבה שנקטעה אחרי שבעה חודשי נישואים. קראתי מחדש את המכתבים לחזית, למדתי על חייה הצעירים של אמי, איך הלכה עם יוסי לשמוע את פנינה זלצמן מנגנת ברהמס, איך כרקדנית בבלט של גרטרוד קראוס היתה טרודה בחזרות לאופרה "דן השומר" של מארק לברי בשבוע שיוסי יצא למחנה אימונים באיטליה, מה אכלה איתו, מה שרה איתו, איך הם בחרו ביחד את השם "גוליבר" לכלב שלה. בגיל 19 וחצי אמא שלי כבר היתה אלמנה.

יוסי גוסטין נולד ב-1918 בעיר לוצק שבאוקראינה, אז בשלטון פולין, למד שם טכנאות שיניים, עלה לארץ כחבר תנועת גורדוניה ב-1936, והיה ממקימי קיבוץ גניגר. את אמי הכיר בתל אביב כשהלך לאופרה. האהבה למוסיקה חיברה אותם זה לזה. אחר כך הפך לבן בית אצל משפחתה החד-הורית בגבעת רמב"ם, שם שכן גם קפה "צליל" שסבתא מלכה ניהלה, ובו הופיעו אמי, אחותה תקוה ואחיה הקטן בנימין, לפרנסתם.

יוסי גוסטין נשא את אמי לאשה ב-21 בספטמבר 1944, יום לאחר שווינסטון צ'רצ'יל הכריז על הקמת הבריגדה היהודית, וכבר למחרת הצטרף לשורותיה. לחבריו אמר כי הקמת הבריגדה היא המתנה הכי יקרה שקיבל לחתונה. הוא רצה להילחם בנאצים ולנצח אותם. כעבור שבועות אחדים נשלח למחנה אימונים באיטליה, והספיק להילחם 50 יום עד שנהרג. הוא לא ידע מה עלה בגורל אמו, דודיו, אחיותיו, בני דודיו שנשארו באוקראינה, אבל כנראה הבין. את אמו ראה לאחרונה כשביקר בלוצק בשנת 1938.

לפני שנתיים התקשר יוסי וינר שמתגורר בעיר חדרה והציג את עצמו כבן דודו של יוסי גוסטין. עד אז לא ידעתי שמישהו מבני משפחת גוסטין נותר בחיים. וינר שאל אם במקרה יש ברשותנו תמונות של בני משפחתו. הוא הסביר שעם חלוף השנים, הוא מתקשה להיזכר במראה פניו של אביו שנרצח ביערות אוקראינה, והוא זקוק נואשות לתמונה שלו. לשמחתי מצאתי באוסף התמונות של אמי גם תמונה של משפחת וינר, מצולמת בחצר הבית באוקראינה שווינר זכר היטב. בזכות ספר ההישרדות האישי שכתב וינר, "מרתון החיים", למדתי להכיר את המשפחה וקורותיה.

יוסי גוסטין, ובן דודו יוסי וינר, הם עכשיו חלק מהמשפחה שלנו. כבר ב-1945, אחרי שיוסי נהרג בקרב, שינתה סבתא מלכה את שם משפחתה מאברמוב לגוסטין כדי להנציח את זכרו. אחיה של אמי הוליד שלושה בנים שגרים בוונצואלה ובארצות הברית, שלושתם נושאים את השם גוסטין. אגב, רק לפני שנה התברר לי שהשם האמיתי הוא בכלל גורטין, שם שכנראה שובש כשיוסי עלה ארצה, אבל זה כבר באמת לא משנה.*

אורית שוחט היא עיתונאית, חברת הנהלת מערכת "הארץ"



יוסי גוסטין עם אשתו יפה (ירקוני) ואמה, מלכה אברמוב, ביום חתונתם, 21 בספטמבר 1944
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו