${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גנבו לכם את הקרדיט? אל תשתקו

הקולגה שלכם ביצע משימה ואתם גרפתם במקומו את כל המחמאות? כנראה חטאתם בגניבת קרדיט. העובדים הנגזלים מדווחים על תחושת נבגדות ומרמור. רגע לפני יום כיפור, כדאי לנכש מהתרבות הארגונית את החטא הנפוץ הזה

תגובות

>> זו היתה אמורה להיות עוד ישיבת הנהלה שגרתית בחברת ההיי-טק שבה משמש אמיר (שם בדוי) כסמנכ"ל פיתוח עסקי. על סדר היום עמד הפרויקט החדש של החברה - ספינת הדגל המיועדת שלה לשנה הקרובה - ובמרכז הדיון עמדה בחירת מהלך השיווק שיוביל אותה.

מנכ"ל החברה החל בסבב בין יושבי השולחן, כולם בכירי החברה ואמיר חיכה לתורו כדי לספר על הרעיון שגיבש בשבוע האחרון. אלא שלהפתעתו, סמנכ"לית השיווק הקדימה אותו והציגה בפני המנכ"ל את הרעיון שהוא עצמו הגה כרעיון שלה, לאחר שחשף אותו באוזניה רק יום קודם לכן בארוחת הצהריים.

"הייתי בהלם", משחזר אמיר, "פשוט לא ידעתי מאיפה זה בא. בלי להתבלבל, היא הסתכלה למנכ"ל בעיניים וחזרה על מה שסיפרתי לה. לא ידעתי מה לעשות. מצד אחד התחשק לי לקום ולצעוק, ומצד שני לא רציתי שיחשבו שאני קטנוני או רודף כבוד. הרגשתי שאני נחנק בכיסא והעדפתי לשתוק. כשסיימה, כולם, כולל המנכ"ל החלו לשבח אותה, הסבב נעצר והחלה התעמקות ברעיון המבריק החדש. אני נעצתי בה מבטים מזרי אימה אבל היא, כמה לא מפתיע, התעלמה לחלוטין".

אלא שנראה שאמיר אינו לבד במערכה. בעידן שבו התחרותיות פולשת לכל חלקה טובה, סיפורים על גניבת קרדיט נהפכים נפוצים יותר מכפי שרובנו מוכנים להודות. המרוץ לצמרת, הרצון לקבל הכרה וההכרח לבלוט, דוחפים עובדים לא אחת אל מעבר לגבולות המוסר ורומסים ערכים של יושרה, חברות ונאמנות. סיפורו של אמיר אינו חריג לא רק בשל גניבת הקרדיט אלא גם בשל תגובתו שמערבת תחושת בגידה ותדהמה.

"רובנו מחונכים מילדות לעיקרון שקובע: הבורח מהכבוד - הכבוד רודף אחריו", מסביר איתן מאירי, פסיכולוג מוסמך העוסק בייעוץ ארגוני ומנכ"ל חברת ניהול אפקטיווי, "אבל שוכחים שאסור לברוח מהר מדי. בכל ארגון יש אנשים מאוד מוסריים וחרוצים, שלא חונכו להילחם על הקרדיט מחד, או שסובלים מדימוי עצמי נמוך, שגורם להם לא לדרוש את הכבוד המגיע להם, מאידך".

עובדים אחרים, כך סובר מאירי, מעדיפים שלא להילחם מלכתחילה. "הם מזהים את חוקי הג'ונגל של התרבות הארגונית ומבינים שכדי לשרוד לאורך זמן, גם אם הם צדו את הטרף - הם צריכים לזוז ולתת לגדולים להתהדר בו".

אך בניגוד לביישנים שיגיעו לגן עדן מלאי סיפוק על שעמדו על עקרונותיהם ללא הכרה שמגיעה להם בצדק, יהיו תמיד אלה שמרגישים בנוח "לגנוב" את הקרדיט לעצמם. לרוב, אומר מאירי, מדובר באנשים בעלי מבנה אישיות מחוספס, שאפתניים בעלי אגו גדול, שנלחמים באגרסיוויות את מלחמת ההישרדות".

שווקו את עצמכם

הנזק שיוצר גניבת קרדיט הוא כפול ומשולש: האדם שלוקח קרדיט לא לו עלול לסבול מנידוי במקום העבודה ומנהלים שלא יציבו גבולות ברורים בעניין ולא יגנו על העובדים הראויים, עלולים למצוא את עצמם מוקפים בעובדים מתוסכלים.

עידית, שותפה לשעבר בצוות קריאטיב במשרד פרסום, מתארת סיטוציה מוכרת: המטלות שקיבל הצוות היו אמנם משותפות לכולם אך בכל פעם שרעיון מסוים נבחר, היה ראש הצוות לוקח את הקרדיט לעצמו. "הוא מעולם לא טרח להגיד מי הביא רעיון כזה או אחר ולא הרגיש צורך לקדם אנשים שתרמו יותר מאחרים", היא מספרת. "תמונת המצב שהצטיירה מפיו היתה כאילו הוא עובד עם חבורת גלמים והוא האדם היצירתי היחיד בחדר. כולם היו מתוסכלים מזה אבל הרגישו שאין מה לעשות. פחדנו שנתפש כחתרנים".

"גניבת קרדיט לאורך זמן עלולה להיות סיבה מובילה לאובדן מוטיווציה אצל עובדים", אומר מאירי, "צוות ממורמר שמרגיש מסורס לא יישאר באותו מקום לאורך זמן. לכן חשוב לזהות תופעות כאלה ולעקור אותן מן השורש".

בהקשר זה עולה השאלה: על מי מוטלת האחריות לוודא כי הקרדיט מגיע לאדם הנכון? היועצת הארגונית ענבל וגנר, אומרת כי המנהל אמנם אחראי לספק לעובדים משובים על ביצועיהם ולהכיר בהישגיהם, אך כל עובד חייב גם לקחת אחריות על מסלול ההתקדמות שלו.

"אם ביצעת משימה או פרויקט מוצלח בעבודה, דאג ליידע את המנהל שלך במידת הצורך, וודא שאתה מקבל את ההכרה שאתה ראוי לה", היא אומרת. "יש אנשים שלא נעים להם, ולכן הם משאירים את החלק הזה של הקרדיט וההכרה תחת אחריותם של המנהלים. זה אולי צנוע, אך מסיר אחריות אישית. שיווק עצמי זו לא מלה גסה, אלא אפילו הכרחית".

לדעת ד"ר שירלי קופלמן, מומחית להתנהגות ארגונית מבית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת מישיגן, הגיוני לצפות לקבל קרדיט על רעיונות או עבודה שהושלמה. יחד עם זאת, חשוב לדבריה לבדוק האם מדובר באמת ברעיון אישי או שמא במאמץ קבוצתי. "העובד צריך לשאול את עצמו האם הוא האדם היחיד שמגיע לו לקבל קרדיט. מצד שני, אם הקדיט אכן שלו, אי אפשר להיות צנוע ולצפות שאחרים יבחינו בכך", היא אומרת. "צריך להבטיח מלכתחילה שאנשים יהיו מודעים לתרומתו ואם לא יעשה כן, בהמשך כבר יהיה הרבה יותר קשה להשיג זאת. מצד שני, המשמעות היא כי עובד צריך להיות מוכן לקחת סיכון מראש אם הרעיון ייכשל. אי אפשר לקחת קרדיט רק על רעיונות מוצלחים".

מאירי נוקט אף בגישה קיצונית יותר, ואומר כי "גניבת קרדיט היא לא תופעה שבאה פתאום. מדובר בתהליך שקשור במבנה האישיות של אדם שממנו לוקחים את הקרדיט. כשזה קורה מספר פעמים אפשר לדבר על פתולוגיה - כמו האישה המוכה שתנסה לבשל יותר טוב כדי לא לחטוף, במקום לקום ולעזוב. אדם שזה קורה לו שוב ושוב הוא שותף. אי אפשר לדרוך על מישהו בלי שייתן שידרכו עליו".

סיפורו של רונן מדגיש את הדילמה שמתאר מאירי: "אחד המנהלים במשרד שלי לקח לעצמו קרדיט על ביצוע מוצלח של צוות מנהלים שלם שאני בתוכו", הוא מספר. "ברגע שזה קרה השתתקתי ואחר כך כעסתי על עצמי מאוד. ברור לי שהייתי צריך לעצור את הדיון ולהבהיר לכולם שמדובר בעבודה של חמישה אנשים שונים שכל אחד תרם את חלקו, אבל משיקולים טיפשיים - למשל, לא להביך את המנהל, לא להצטייר כקטנוני ושיקולי צניעות - העדפתי שלא לקחת אחריות. עכשיו ברור לי שהייתי צריך לפתוח את הפה ולהגיד - 'הלו, היו עוד כמה אנשים בעניין הזה'".

ד"ר אן לייטל (Anne Lytle), גם היא מאוניברסיטת מישיגן, אומרת כי לעתים עובדים אינם עומדים על שלהם בגלל פחד מפני התוצאות: "הם אומרים לעצמם, אם הבוס שלי גנב לי קרדיט ואני אקרא עליו תיגר, אני עלול להחמיר את מצבי, להיענש או להיות מפוטר.

"יש גם חשש מתגובת הקולגות שעלולים לתפוש את העובד כמלשן, בכיין או אחד שאינו יודע לעבוד בצוות. מצד שני, לעתים, גם אם עובד מרגיש שהקרדיט שלו נגנב, חשוב לבדוק עד כמה הנושא חשוב לו. לפעמים עדיף 'לשחרר'".

לא לשמור בבטן

תחושת בגידה ורצון לקום ולצעוק משותפים לרוב האנשים שרעיונותיהם נגזלו. יחד עם זאת היועצת הארגונית חגית לקר מדגישה כי המפתח לעצירת התופעה טמון ביכולת להסתכל על הסיטואציה באופן שכלתני.

לדבריה, "אסור להחזיק בבטן. יש לערוך אבחנה בין במקרה חד משמעי של גניבת קרדיט לבין רעיון משותף שהתגלגל, אך חשוב להפגין אסרטיוויות. הרבה פעמים אנשים מוכנים להבליג כדי לא לשאת במחיר ההתעמתות. בנוסף, עובד צריך לשאול את עצמו עד כמה הרעיון באמת שלו, עד כמה חשוב לו לקבל את הקרדיט ואם מדובר במקרה קבוע או חד פעמי. במידת הצורך אפשר ללכת למנהל ולהגיד לו: 'אני מבין שאהבת את הרעיון אבל חשוב לי להגיד שאני הגיתי אותו'".

לדברי מאירי, הצעד הראשון בעת גניבת קרדיט צריך להיות שיחה אישית עם אותו קולגה או מנהל. "יש לבוא לשיחה לא ממקום תוקפני, אלא להגיע להסכמה לגבי העובדות. אם מדובר בממונה עליכם, קחו בחשבון שזו עסקת חבילה: מנהל שמנכס הצלחות של אחרים ייחס את כישלונותיו לאחרים".

לדברי וגנר, "יש לפנות למנהל הישיר ולשתפו בבעיה, או לפנות לגורמים אחרים בארגון אם הבעיה היא מול המנהל הישיר, או שהבעיה אינה נפתרת באמצעות המנהל הישיר. גורמים אחרים עשויים להיות המנהל העקיף או מנהל משאבי אנוש".

גם הדס בן זיו סולניק, מוסמכת בסוציולוגיה ארגונית ומנהלת מרכז הדס לניהול המשאב האנושי, מאמינה בלקחת צעד אחורה. לדבריה, אין לטפל בסיטואציה באופן מיידי, אלא להתרחק ממנה כדי לאפשר טיפול נכון. "העובד צריך לנתח ולחשוב האם שגה בניהול הסיטואציה, למשל אם סיפר למישהו לא אמין על הרעיון שלו. כדאי להסיק מסקנות עבור סיטואציות עתידיות, ולא ליפול לדיכאון וביטול עצמי".

Career@TheMarker.com

כך תחזיר קרדיט שנגזל: שיטות לפעולה

1. אל תשמור בבטן - חשוב להציף בעיות של גניבת קרדיט.

2. בחן את עצמך - האם מדובר במקרה מובחן וחד משמעי של גניבת קרדיט או ברעיון משותף שהתגלגל.

3. היה אסרטיווי - אל תבליג מחשש לעימות, שמור על גבולות.

4. דבר עם הקולגה - נסה להגיע להסכמה על העובדות.

5. שתף את המנהל בסוגיית גניבת הקרדיט, בהנחה שלא הוא הגנב, לא מנקודת מוצא תוקפנית אלא כהתייעצות.

6. זכור - האחריות לשמירה על הקרדיט האישי שלך מוטלת קודם כל על כתפיך.

7. דע כי אין קשר בין צניעות וענווה לבין דרישתך להכרה בביצועיך וברעיונותיך.



איור: מרינה זלוצ'ין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#