בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המוזיאון של ריפלי: מאלפים צפרדעים להניף משקולות

גולגולות זעירות, פילים עם שני חדקים או התנ"ך של מרילין מונרו הם רק כמה מאלפי מוצגים במוזיאון "ריפלי" החדש בלונדון. מה שהחל בתחילת המאה שעברה כטור מאויר בעיתון של צעיר אקסצנטרי בשם רוברט לירוי ריפלי, הפך לתאגיד המתמחה באיסוף פריטים נדירים וביזאריים. לא לסקפטיים מביניכם

תגובות

השעה 10:30 בבוקר ומוזיאון ריפלי בלונדון ריק ושומם. ברבע שעה שחלפה מאז שנכנסתי לבניין הענק בן חמש הקומות, שנפתח במרכז לונדון באוגוסט השנה, הספקתי לחלוף על פני כס המלכות המקורי של הקיסר האתיופי היילה סלאסי, דיוקן של מריה הבתולה שהוכן מבולים, פוחלץ פרה שרגל שלישית צומחת לה מהגב, חתיכת מטאוריט, קטע מתוך חומת ברלין, נעל מקורית של הנרי השמיני ומודל של גשר לונדון מ-260 אלף גפרורים.

עשרות הסניפים של רשת המוזיאונים "ריפלי - האמינו או לא" (Ripley's believe it or not) מציגים שעטנז פרוע של אמנות, ממצאים ארכיאולוגיים ואנתרופולוגיים, חיות מעוותות ואנשים משונים. באירוע הפתיחה בלונדון כיכבו על השטיח האדום איש הלטאה אריק ספראג, שקיעקע את כל גופו בצבע ירוק, החדיר עט לאפו, עבר ניתוח לפיצול הלשון על מנת שזו תדמה ללשונן של לטאות וכרגע מתכנן לעבור ניתוח להסרת הפטמות; ג'ליסה תומפסון, אשה שהתפרסמה ברחבי העולם בזכות יכולתה לגרום לעיניה לקפוץ החוצה; לי דרמונד, האשה בעלת הציפורניים הארוכות בעולם שמסרבת לקצוץ אותן מאז 79'; ולהקת Mini Kiss, שחבריה נראים בדיוק כמו להקת המטאל קיס, אך עם טוויסט קטן - הם כולם גמדים.

אירועי פתיחה אקסטרווגנטיים אלה, בשילוב תעלולים יחצ"ניים כמו תחרות עיצוב שמלת כלה מנייר טואלט (השמלה הזוכה מוצגת במוזיאון בלונדון) זוכים לרוב להצלחה גדולה בקרב התקשורת המקומית והקהל. "אנחנו מחפשים דברים חדשים כל הזמן, זו עבודה של 7/24", מספר אדוארד מאייר, בכיר בחברת ריפלי שהג'וב שלו כולל בעיקר ציד אחר פריטים חדשים שיוצגו במוזיאוני ריפלי. "ברוב המקרים דווקא פונים אלינו. נדיר שעובר שבוע מבלי שמישהו נכנס אלי למשרד ורוצה למכור לי משהו".

לעתים הם הולכים לכיוונים פחות צפויים. באחרונה, לדוגמה, איתגרו אנשי ריפלי את האיש הגבוה ביותר בעולם לשעבר, האוקראיני לאוניד סטדניק, לבוא לזכות שוב בתואר שלו שניטל ממנו בידי הסיני באו קסי שון (לאחר שהתברר שסטדניק מסרב להימדד שוב באופן רשמי בידי נציגי החברה).

רנדולף הרסט נכבש

הכל החל ב-1918, כשבחור צעיר מקליפורניה בשם רוברט לירוי ריפלי פירסם איור קטן של אתלטים בעלי יכולות יוצאות דופן בעיתון המקומי שבו עבד. האיור זכה להצלחה גדולה והוביל ליצירת איורים נוספים שתיעדו תופעות קיצוניות מרחבי העולם, ולפינה שבועית בשם "ריפלי, האמינו או לא". הם לכדו גם את עינו של איל העיתונות וויליאם רנדולף הרסט, שזיהה את הפוטנציאל הכלכלי הטמון באיורים והציע לריפלי לפרסם בעשרות עיתונים בארצות הברית.

העובדות הביזאריות והמשעשעות שהציג ריפלי בטורו הפכו אותו במהרה לאחד הנקראים במדינה ומחוצה לה, ובשיא הצלחתו פורסמו איוריו ב-33 מדינות ונחשפו לעיני למעלה מ-80 מיליון קוראים. אחד מאותם קוראים נאמנים היה ילד צעיר ששלח מכתב למערכת ובו צייר את כלבו שנהג לאכול זכוכיות ונותר ללא פגע. שמו של הילד היה צ'רלס שולץ, יוצר הסדרה "צ'רלי בראון".

במהרה יצא שמו של ריפלי כסלבריטאי אקסצנטרי, שתיין רודף שמלות שנהג להופיע באירועים חברתיים לבוש כאסקימואי. דירתו המרווחת בניו יורק התמלאה במהירות לא רק במאהבותיו אלא גם בחיות מחמד יוצאות דופן, בהן נחש בואה באורך ארבעה מטרים, סנאים ושימפנזות. מנהגיו המשונים, כמו סירובו לדבר בטלפון מפחד שיתחשמל, הזינו את המיתוסים שנרקמו סביב דמותו ותרמו לפופולריות של מי שהוכתר ב"ניו יורק טיימס" בסוף שנות ה-30 כאיש האהוב ביותר באמריקה. ב-1922 החל ריפלי לטייל בעולם במטרה לאסוף חומרים וממצאים ייחודיים לאיוריו בעיתון. אלפי הפריטים שאסף הם שמוצגים עד היום במוזיאוני ריפלי ברחבי העולם.

לאחר מותו של ריפלי ב-1949 נמכר האוסף לאיש קרקס לשעבר בשם ג'ון ארתור שהשתמש בו על מנת לפתוח מוזיאון מצליח בפלורידה. בשנות ה-60 הורחבה הפעילות ומוזיאוני ריפלי נוספים נפתחו ברחבי ארצות הברית וקנדה.

250 אלף דולר לראש

כיום כולל האוסף כמה אלפי פריטים שאסף רוברט ריפלי עצמו בשנות ה-20 וה-30 ועוד כ-120 אלף מוצגים, תמונות ואיורים חדשים שנאספו עם השנים. לדברי מאייר, אנשי ריפלי רוכשים פריטים חדשים מדי שבוע במכירות פומביות ומאנשים פרטיים, בין השאר על מנת לעמוד בקצב הצמיחה המהיר של התאגיד בשנים האחרונות.

איך אתם בודקים את האותנטיות של המוצגים?

"את רוב הבדיקות אנחנו מפנים לגורמים חיצוניים. יש לנו בצוות ביולוג יומי, בגלל האקווריומים שלנו, אבל מעבר לזה אנחנו פונים לאנשי מקצוע כמו למשל מומחה למומיות או מישהו שעוסק בתרבות שבטית. לרוב אני אחראי על הבדיקה הראשונית - אני כבר 30 שנה בעסק ופיתחתי חושים. אבל אם יש ספק, נפנה למומחה. לפעמים זה נראה כמו מומיה, זה מריח כמו מומיה אבל האם זו באמת מומיה? מתי היא מתה? ממה היא מתה? בשביל זה יש לנו מומחים".

מנסים לפעמים לרמות אתכם?

"רוב האנשים חושבים שיש להם משהו אמיתי ביד, ואחר כך זה מתגלה כזיוף. הם ירשו את זה או שמצאו את זה והם חושבים שהם יקבלו על זה 20 אלף דולר - ואז הם מגיעים למשרד שלי ואני מסביר להם שזה לא באמת ראש מצומק אלא גולגולת של עז או משהו כזה... הם בדרך כלל בוכים או כועסים, בעיקר כי הם קראו שזה עולה הרבה וקיוו להפוך לעשירים". הראשים המצומקים שעליהם מדבר מאייר הם בין המוצגים המוכרים והפופולריים ביותר במוזיאונים של ריפלי. מדובר באינדיאנים שניצודו בידי שבט הג'יווארו מאקוודור, שראשיהם נכרתו משאר הגוף על מנת למנוע מנשמת המת לצאת מהפה ולרדוף את הצייד, רוקנו מתוכנם, מולאו באבנים ובושלו במשך שעות ארוכות בשיקוי צמחים סודי עד שהתכווצו לגודל כף יד לערך. מחירם עשוי להגיע אף ל-250 אלף דולר.

לעבודה בתאגיד ריפלי הגיע מאייר במקרה. בזמן שהיה סטודנט לספרנות הוא נתקל במודעה שחיפשה מקטלגים לחוברות קומיקס. עבודת הקיץ הזמנית הפכה לעבודה קבועה, ומאז נשאר מאייר בחברה. "אין לי הכשרה רשמית אבל אני יודע קצת על המון נושאים. אני קורא נלהב מאוד ויש לי ידע כללי נרחב ביותר. אני לא מתיימר להיות מומחה למשהו, אבל אני חושב שיש מעט נושאים בעולם שאני לא יכול לדבר עליהם במשך כמה דקות. אני מנסה ללמוד חצי תריסר דברים חדשים ביום".

במסגרת תפקידו טייל מאייר במדינות רבות ברחבי העולם, בדומה לריפלי עצמו שסרק את הגלובוס בחיפושיו אחרי מוזרויות חדשות. "בשנות ה-80 הסתובבתי יותר, עכשיו הרבה פחות - בממוצע רק פעם בחודש" הוא אומר. "לאחרונה הייתי בהודו. מצאתי שם את האיש עם השפם הארוך ביותר בעולם ולמדתי על פילים ועל גמלים יותר ממה שמישהו צריך אי פעם לדעת".

מה הדבר המוזר ביותר שנתקלת בו?

"היינו פעם במלון קטן במיזורי ובאמבטיה ראיתי שלט בו היה כתוב: 'נא לא לשטוף את החכה ואת הרובה בכיור האמבטיה'. לפעמים אין משהו מפחיד יותר מדרום מערב ארצות הברית. בסוף גנבתי את השלט".

תגליות ממדבר גובי

לעתים נדמה כי מצעד התמהונים שחלף במשרדו של מאייר, החל באשה שאלף פירסינגים מכסים את פניה וכלה באיש שבזכות לסתו הפרוקה יכול להחזיק עד 300 קשים בפה בו זמנית, הותיר אותו שווה נפש מעט נוכח כמה מוזרויות מינוריות יותר, כגון תחביבים ייחודיים של אנשים כמו ביל סטיד.

"ביל, לדוגמה, מאלף צפרדעים להרים משקולות", מציין כדרך אגב מאייר.

סליחה?

"אלו לא משקולות כבדות, המוט פצפון".

אוקי, אבל איך משכנעים צפרדע להרים משקולת?

"הוא מהפנט אותן. לדעתי הוא יצא לפנסיה".

לפעמים, מספר מאייר, החיפושים לא מובילים לשום מקום. "פעם אחת יצאנו לחפש את מעיין הנעורים שנמצא, לכאורה, במפרץ במקסיקו. יצאנו לאמת את הסיפור, הלכנו לאיבוד במשך שעות במדבר ובסוף התברר לנו שאפשר להגיע לשם תוך 15 דקות בסירה ושמדובר בסך הכל בבריכה מעופשת ומלאה ביתושים. התושבים המקומיים חשבו שהשתגענו". מצד שני, לעתים החיפושים מובילים לפריטים מרתקים. וכאשר מכונת המזומנים של תאגיד ריפלי מאחוריו, יכול מאייר להרשות לעצמו לשלם לא מעט עבור פריטים יחודיים שאספנים רבים יכולים רק לחלום עליהם, כמו גולגולת של דינוזאור טי-רקס וביצי דינוזאורים שעבורן נסע מאייר עד מדבר גובי שבסין.

מאייר מעדיף לא לדבר על סכומי הכסף שמוציאים בריפלי על רכישת המוצגים, אך חיפוש מהיר חושף כי עבור פריטים פופולריים ומושכי קהל המחירים נוסקים גבוה. הסוודר המקסיקאי של מרילין מונרו המוצג במוזיאון בלונדון נרכש לפני כמה שנים על ידי אנשי ריפלי במכירה פומבית תמורת 50 אלף דולר, והתנ"ך של הכוכבת המוצג גם הוא במקום עלה כ-4,000 דולר. לפני כמה שנים נרכש גרדום תמורת כמעט 70 אלף דולר ואילו קרקפת אותנטית מ-1869, שהיתה בבעלותו של חייל מצבא הקונפדרציה של דרום ארצות הברית, עלתה לריפלי למעלה מ-7,000 דולר. מחירם של פריטים ייחודיים באמת, כמו הג'ירף הלבקן המוצג כיום במוזיאון בניו יורק או הפיל בעל שני החדקים המוצג בטקסס, חסוי - אך מוערך בכמה מאות-אלפי דולרים לפחות, אם לא מעבר לכך. לצד הפיל ששווה מיליונים ניתן למצוא גם כרישי ענק ומאובן של איבר מין של סוס ים באורך של כמעט שני מטרים מלפני 12 אלף שנה (שנמכר תמורת קרוב ל-10,000 דולר).

לצד החיות מוצגים פריטים היסטוריים רבים ומרתקים, בין השאר מכוניתו של לי הארווי אוסוולד, המתנקש שירה בקנדי, ונאומו המקורי של המלך אדוארד החמישי שוויתר על המלוכה כדי שיוכל להינשא לאהובתו, הגרושה האמריקאית אליס סימפסון. אך נדמה כי הקהל שנוהר למוזיאוני ריפלי ברחבי העולם מגלה חיבה רבה בעיקר לאמנות יוצאת הדופן המוצגת בהם. בין השאר ניתן למצוא במוזיאונים ספינת חלל הבנויה מחצי מיליון קיסמים, תכשיטים העשויים מעצמות עטלפים ומשערות פילים, מכונית המכוסה בקריסטלים של סוורובסקי בשווי למעלה ממיליון דולר, יצירותיו של אמן בשם אנריקה ראמוס שצייר קטעים מחייה של דיאנה על גבי נמלים ויצר אמנות מקסיקאית מסורתית על גבי טורטיות ועל גבי צואה (שלו, ולמען הגיוון גם של פרה מהחצר). אחד המוצגים הפופולריים ביותר הוא דיוקן מרשים של הנסיכה דיאנה העשוי ממוך בצבעים שונים שהצטבר במייבש הכביסה של מורה לאמנות מדרום קליפורניה.

מה שלא יוצג בכוויית

תאגיד ריפלי מתהדר במועדון מעריצים קטן, ומעט משונה. כמאה חברים משתייכים לגרעין הקשה של המועדון ובראשם עומד מייקי איוונוביץ', פנסיונר מאיידהו המחזיק באוסף מכובד בן למעלה מ-100 אלף פריטים הקשורים לריפלי. איוונוביץ', שגדל בחווה מבודדת בצפון ארצות הברית, מספר כי העיתון עם איוריו של ריפלי שהגיע פעם בשבוע לביתם היה הקשר היחיד כמעט עם העולם החיצון בחורפים הקשים. הוא ביקר ב-20 מתוך 28 המוזיאונים של ריפלי בארצות הברית, ומשתדל לאסוף בעצמו פריטים שעשויים לעניין את החוקרים של הרשת. "טיילתי אלפי מיילים בחיפוש אחר מה שקשור בריפלי", מספר איוונוביץ', המופיע באתר האינטרנט שהקים לבוש בבגדיו של חוקר ארצות משנות ה-30, בדיוק כמו ריפלי עצמו.

בשנים האחרונות צומחת חברת ריפלי בקצב מהיר ביותר, ועל אף שהיא רחוקה עדיין ממתחרות ותיקות וחזקות ממנה כמו "דיסני", עלה מספר המבקרים במוזיאונים באופן משמעותי והוא עומד כיום, לדברי אנשי ריפלי, על למעלה מ-13 מיליון מבקרים בשנה. הרבה מכך בזכות המיליארדר הקנדי ג'ים פטיסון ג'וניור, שרכש את החברה ב-85' ומאז הכניס בה שינויים רבים. פטיסון, שהונו האישי מוערך בכ-2.2 מיליארד דולר והמדורג במקום 178 ברשימת האנשים העשירים בעולם של מגזין "פורבס", רכש את חברת ריפלי תמורת סכום צנוע למדי - 6 מיליון דולר.

כיום רק שליש מהמוזיאונים של ריפלי שייכים לחברה עצמה ואילו השאר מופעלים באמצעות זכיינים. בעשור האחרון נראה כי החברה מנסה לפרוץ לשווקים חדשים, באמצעות רכישת אטרקציות קיימות ושיפוצן, פתיחת מוזיאונים במדינות כמו תאילנד, מלזיה, כוויית, יפן ובריטניה ובעיקר באמצעות פארקי המים והאקווריומים האקסטרווגנטיים שלהם (באקווריום בדרום קרוליינה שנפתח לפני 11 שנה הושקעו על פי הדיווחים למעלה מ-40 מיליון דולר).

זה שנה ריפלי הם הבעלים של המותג המצליח "ספר השיאים של גינס", שאותו רכש התאגיד של פטיסון תמורת 100 מיליון דולר במטרה לשלב את הוצאת הספרים המצליחה ומוזיאוני השעווה שבבעלותם עם מוזיאוני ריפלי. אך נראה כי את רוב ההתרגשות מעורר הפרויקט החדש - סרט על חייו ומסעותיו ההרפתקניים של רוברט ריפלי בכיכובו של ג'ים קארי. הסרט אמור היה להיות בשלבי הפקה מתקדמים, אך בעיות שונות, כמו פרישתו של הבמאי טים ברטון מהפרויקט, עיכבו באופן משמעותי את העבודה.

לצולחים את תצוגת הערכות להריגת ערפדים מהמאה ה-19 ולעומדים מול תמונתו של האיש בעל שלוש הרגליים (הרגל השלישית צומחת מהקרסול השמאלי), נדמה שאין פריט, מטורף ככל שיהיה, שלא יוכל להופיע במוזיאוני ריפלי. אך בכירי החברה משתדלים דווקא להתרחק ממוצגים שעלולים לעורר דיונים בעייתיים, וכך למשל במוזיאונים במדינות כמו כוויית נמנעים מלהציג חלקי גופות כדי שלא לפגוע ברגשות הקהל המוסלמי. "באופן כללי אנחנו מתרחקים מנושאים כמו חייזרים, נסים דתיים, אגדות כמו המפלצת מלוך נס... מכל מה שאי אפשר להוכיח", מסביר מאייר. "בסופו של דבר זה השם שלנו. אין לנו בעיה עם הדוחה והמקאברי, אבל אנחנו מקפידים מאוד על הבדלי תרבות, דת ומשפחה. וזה חייב להיות אמיתי". *



רוברט לירוי ריפלי עם ראש אינדיאני מצומק. שתיין רודף שמלות שנהג להופיע באירועים חברתיים לבוש כאסקימואי


מלמעלה: דיוקן של הנסיכה דיאנה עשוי ממוך מייבש הכביסה, פוחלץ עגל בעל שני ראשים ודגם פניו של איש הכלב הרוסי ג'ו-ג'ו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו