בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תום שגב | שיעור היסטוריה

מחקר חדש מפריך את הגרסה שלפיה מנהיג גרמניה הנאצית לא היה מעורב ב"ליל הבדולח" • ממשה רבנו ושלמה המלך עד יהודה הלוי והרמב"ם: היחס של היהדות לשחורים והקשר בינו לבחירות בארה"ב • פקידי עיריית ירושלים בתקופת המנדט עשו קופה

תגובות

היטלר נתן את ההוראה

בשעות אחר הצהריים של יום רביעי, 9 בנובמבר 1938, נמסר ליוזף גבלס כי הדיפלומט הגרמני ארנסט פום ראט מת מפצעיו. ראט נורה יומיים קודם לכן בפאריס על ידי צעיר יהודי ושמו הרשל גרינשפן.

מותו של הדיפלומט נתן את האות לפוגרומים של "ליל הבדולח", מונח נאצי שהכל משתמשים בו משום מה, אף כי הוא רחוק מלבטא את מה שקרה: אזרחים יהודים נרצחו ונפצעו, בתי כנסת וחנויות הועלו באש. בשבועות הבאים אלפי יהודים נעצרו במחנות ריכוז והוחרפה אפלייתם של יהודי גרמניה.

גבלס, שר התעמולה בממשלת היטלר, שהה באותו יום במינכן; הוא השתתף בארוחת ערב חגיגית בבית העירייה. גם היטלר היה שם, אך מקובל לייחס את הפוגרומים ליוזמתו של גבלס. הוא עצמו טרח להבטיח שההיסטוריה לא תשכח אותו: הכל רשום ביומנו האישי, לרבות פקודה מפורשת להרוס בית כנסת בברלין. כשהיתה סכנה שהדליקות בבתי הכנסת יתפשטו לרכושם של לא-יהודים - הורה גבלס להפעיל את מכבי האש, שמא יקרסו חברות הביטוח; גם חשוב היה לו למנוע מעשי ביזה, שמא ייצאו האירועים משליטה.

יומנו של גבלס איפשר לכמה ממכחישי השואה לזכות את היטלר מהאחריות לנעשה; לדברי גבלס, היטלר רק עודכן בנעשה והורה שהמשטרה לא תתערב. אך לקראת יום השנה ה-70 לאירועים, מפרסם המכון הגרמני רב היוקרה להיסטוריה מודרנית מחקר חדש הקובע לראשונה: היטלר עצמו שלח את בריוניו לרחובות מינכן; בין היתר, הם העלו באש את בית הכנסת אהל יעקב, שעמד ברחוב הרצוג רודולף.

חוקרת המכון, ד"ר אנגלה הרמן, מומחית ליומנו של גבלס, הגיעה למסקנה זו על סמך קריאה חדשה של היומן, שכתוב בו בין היתר, כי מבצעי הפוגרום במינכן היו ותיקי הלוחמים של היטלר. הכוונה לראשוני התנועה הנאצית, שהיו עם היטלר בעת "הפוטש של בית הבירה", הוא ניסיון הנפל לתפוס את השלטון שעשה היטלר ב-1923. עם השנים שמרו הוותיקים על קשר ארגוני, ואחת לשנה הוזמנו לאירועים לציון יום השנה לפוטש.

שחזור פרטני של משתתפי הארוחה שנערכה בערב 9 בנובמבר 1938, לרבות סדר הישיבה של האורחים, לימד את הרמן כי 39 מהסועדים נמנו עם ותיקי המאבק, וכי שישה מהם ישבו ליד שולחנו של היטלר עצמו. לקראת השעה 10:30 בערב הם קמו מהשולחן, עזבו את היטלר ואת יתר האורחים, ויצאו להשתולל בעיר. הרמן סבורה שלא ייתכן שעשו זאת על דעת עצמם.

מאוחר יותר באותו לילה הבחין גבלס בלהבות שעלו מאהל יעקב. על פי יומנו, ניסה ללא הצלחה לשלוח למקום את מכבי האש. הרמן סבורה שרק סיבה אחת יכולה היתה להביא לכך שהוראת המיניסטר לא בוצעה: האש בבית הכנסת שולחה על ידי אנשים שפעלו על פי הוראה אישית מהיטלר, מפורשת או לפחות מרומזת.

במאמרה, המופיע בגיליון החדש של רבעון המכון, נדרשת הרמן גם לשאלה כמה יהודים נרצחו בלילה ההוא ובימים הבאים, ומה מספר בתי הכנסת והחנויות שהועלו באש ונהרסו. מתברר שהנתונים שנויים במחלוקת. אתרי האינטרנט של יד ושם מסתמכים משום מה על הנתונים הרשמיים של גרמניה הנאצית, וקובעים שנרצחו 91 (או באתר אחר 92) יהודים ועוד מאות נרצחו במחנות הריכוז. באתר נאמר שנהרסו והועלו באש 177 בתי כנסת, אף זאת בהסתמך על נתונים נאציים.

חוקרת המכון להיסטוריה מודרנית במינכן מאמצת נתונים גבוהים בהרבה מאלה של יד ושם. היא מקבלת את הנתונים שמפרסם באינטרנט הביולוג וחוקר השואה הירושלמי מאיר שוורץ, המעריך שמספר ההרוגים נע בין 1,300 ל-1,500 - כולל יהודים שהתאבדו בעקבות הפוגרומים ונרצחו במחנות הריכוז. לפי מחקריו, 1,406 בתי כנסת וחדרי תפילה נהרסו. לרגל יום השנה צפויים אירועי זיכרון רבים בגרמניה ובאוסטריה, וכן במשכנות שאננים שבירושלים.

אנחנו והכושים

בראשית 1967 קיבל דוד בן-גוריון מתנה מאמריקה, את הספר "אהל הדוד תום", וכתב לשולח, סטנלי בלומברג מבולטימור שבמרילנד, מכתב תודה. "זה היה אחד הספרים הראשונים שקראתי בנעורי, בהיותי כבן 9 או 10. קראתי אותו בתרגום לעברית והוא השאיר עלי רושם עמוק". סיפורו של העבד הכנוע תורגם על ידי אברהם זינגר ויצא לאור בוורשה ב-1896, תחת הכותרת "אהל תם או החיים בין עבדי עולם".

הממונים על ההסברה במשרד החוץ עשויים למצוא עניין במכתבו של בן-גוריון, כי אם ינצח ברק אובמה בבחירות, הם יעמדו בפני בעיה אמיתית: היהדות לא כל כך אהבה שחורים. אני מתאר לעצמי שמסבירני המדינה כבר רשמו לפניהם שמשה רבנו היה נשוי לאשה שחורה, ושביקורה של מלכת שבא אצל שלמה המלך הוליד את אחד העמים החשובים באפריקה. למרבה המזל, התנ"ך נקי כמעט לחלוטין מביטויים של גזענות נגד שחורים. גם יש ביהדות ביטויים הומניסטיים מובהקים, כמו "חביב אדם שנברא בצלם".

היו שחורים בין החיילים האמריקאים ששיחררו את מחנה דכאו; צייד הנאצים שמעון ויזנטל הצליח לכפות על עיריית ברלין לקרוא רחוב על שם ג'סי אוונס, האתלט האמריקאי השחור שזכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדה של היטלר ב-1936.

משרד החוץ ייזכר מן הסתם בטענה עתיקת היומין, שישראל נולדה כתוצאה ממלחמתה בקולוניאליזם הבריטי ועודדה את עצמאותן של מדינות רבות באפריקה. בארכיון שלהם יש בוודאי תמונה של גולדה מאיר עם הזמרת מרים מקבה. יהודים בלטו במאבקם של השחורים לביטול האפליה הגזעית בארצות הברית והחברה הישראלית צבעונית למדי, בין היתר הודות לכך שעשרות אלפי יהודים מאתיופיה התיישבו בישראל, גם בזכות מבצעים הירואיים להצלתם. ועוד: קהילת השחורים האמריקאים בדימונה וכוכבי הכדורסל השחורים. השימוש במלה "כושי" נעלם; באחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון מופיע המונח "אפרו-אמריקאי", וכך לפעמים גם בתקשורת הישראלית.

כל היתר מביך למדי: שחורים שימשו את היהדות הפוסט-מקראית כדי לבטא את איבתה אל ה"גוי", סמל לכל "אחר": מלוכלכים, מכוערים, נחותים, בהמיים, שטופי זימה. אצל יהודה הלוי והרמב"ם - שחורים מדורגים אי שם במרחב הביולוגי שבין האדם לקוף. יש גם ניסיון להוכיח שאשתו של משה לא היתה כלל שחורה אלא צחה כשלג.

אברהם מלמד, פרופסור למחשבת ישראל באוניברסיטת חיפה, כתב על זה ספר שלם ("היהפוך כושי עורו?") הציטוטים שהביא איומים. הם משקפים תפישה בדבר "עבדותו הטבעית" של השחור. עבדים משולים לחמורים, ואין איסור לקיים יחסי מין בנוכחותם. "עשרה קבין של שכרות ירדו לעולם", כתוב במסכת קידושין מ"ט ע"ב: "תשעה נטלו כושיים ואחד - כל העולם כלו". משרד החוץ ייטיב על כן לעשות אם ירכוש את כל עותקי ספרו של מלמד, שיצא גם באנגלית, ויטביעו עליו את החותמת סודי ביותר. וזה עוד לא הכל.

כמה מיהודי אמריקה השתייכו אל סוחרי העבדים; כמה מהם השתייכו גם אל בעלי העבדים, כמקובל אז. יהודים היו בין נותני הטון הגזעני המאפיין סרטים שנעשו בהוליווד. ישראל קשרה את גורלה בדרום אפריקה. היא נהנית מתמיכתם של נוצרים אוונגליסטים ימנים קיצוניים, שאינם ידועים דווקא באהבתם לשחורים. וכמה צרות עשתה לקהילת השחורים בדימונה וכמה קשיים הערימה על יוצאי אתיופיה. יישלח לוואשינגטון שגריר יוצא אתיופיה.

וככה גירשנו את הבריטים

הסיפור הזה מופיע בספרה החדש של נורית גרץ על עמוס קינן, "על דעת עצמו". בתקופת המנדט הוא היה חבר בלח"י. יום אחד הלך עם כמה מחבריו לשדוד את קופתה של עיריית ירושלים. הפקידים נתנו להם 300 לירות. למחרת קרא קינן בעיתון שהטרוריסטים שדדו 700 לירות. התברר שהיו שם שתי קופות. לשודדים נתנו הפקידים את הקופה שהיו בה 300 לירות. בשנייה היו 400 לירות. הפקידים שדדו אותה בעצמם.



בית הכנסת אהל יעקב בליל הבדולח. גבלס הופתע משריפת בית הכנסת ואף שלח לשם מכבי אש


גולדה מאיר רוקדת הורה בקניה עם מרגרט, בתו של נשיא קניה ג'ומו קנייטה, ב-1963



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו