בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יאיר לוטן הוא הישראלי החם בהוליווד

זה היה אמור להיות ביקור מולדת שגרתי של יאיר לוטן אחרי סדרת תפקידים מרשימה בסדרות "24", "CSI" ואפוס המלחמה המדובר, "דור מזוין", שעולה כעת ב-yes. אלא שאז התפרסמה הידיעה על הרומן כביכול בין ארוסתו של לוטן לבעלה של מדונה, והשחקן הישראלי המצליח בהוליווד נאלץ להיזכר במחיר התהילה

תגובות

יאיר לוטן מעולם לא פגש את מדונה. הידיעה שהוא מעורב בעקיפין בגירושיה הטריים נפלה עליו כרעם ביום בהיר. הצהובון האמריקאי "Us Weekly" פירסם בגיליונו האחרון כתבת שער על גירושיה של הזמרת מבמאי הקולנוע הבריטי גאי ריצ'י, והזכיר באותה נשימה את הרומן החדש של ריצ'י - השחקנית הבריטית קלי ריילי, שמצטלמת לסרטו החדש, "שרלוק הולמס". רק עובדה קטנה נשמטה מהדיווח: ריילי כבר מאורסת - ליאיר לוטן.

שחקנים אחרים אולי היו ממהרים לגזור קופון ורצים להתראיין תחת כל מיקרופון פתוח, אבל לוטן מתעקש שלא לנבור בסיפור, כי "זה בתביעה על ידי עורכי דין. אני לא יכול לדבר על זה". השבוע פירסם השבועון הודעת תיקון והתנצלות על המבוכה שגרם לריילי.

לוטן וריילי הכירו במסעדה בניו יורק לפני כשנתיים. "ביליתי עם חברים שלי, ראיתי אשה מדהימה שציחקקה כל הערב בשולחן לידי", הוא משחזר ביובש. "היא היתה שם עם חברים. ניגשתי אליה והצגתי את עצמי, וכנראה זה הצליח".

זה לא מלחיץ לקרוא פתאום בעיתון שארוסתך מנהלת רומן עם הגרוש של מדונה, ואתה בכלל לא ידעת מזה?

"מה פתאום, זה טיפשי".

מה חשבת כשראית את זה?

"שכל מה שמעניין עיתונים זה למכור עיתונים, ולא חיים של אנשים".

נעלבת?

"מה פתאום. בעיתונים של היום עוטפים את הדגים של מחר".

אם אתה מתייחס לזה בזלזול ובאדישות, למה אתם טורחים לתבוע את המגזין?

"כדי שיבינו שצריך לקחת אחריות למעשים".

יצא לך לפגוש את גאי ריצ'י במסגרת יחסיו הקולגיאליים עם קלי?

"גאי לא חבר שלה, היא עושה איתו סרט. ולא, אני לא שותה עם מדונה תה כל יום שני".

לוטן בערפל

בשנים האחרונות הפך לוטן לשחקן הישראלי הכי בולט בטלוויזיה האמריקאית. בניגוד לשלל ידוענים ישראלים שהיגרו ללוס אנג'לס ברעש ובצלצולים והקפידו לדווח משם על כל רבע סצנה שלהם שנחתכה בעריכה, לוטן (35) נעלם ממדורי הבידור בתחילת העשור והפציע שוב כשכבר הצליח לבסס לעצמו קריירה בחו"ל, עם תפקידים ממשיים בסדרות מוערכות כמו "24" (כסוכן כפול, ספנסר וולף) ו"CSI".

כעת נמצא לוטן בחופשת מולדת כדי לבקר משפחה וחברים, כפי שהוא משתדל לעשות מדי שלושה-ארבעה חודשים. בישראל הוא מחלק את זמנו בין דירתו במתחם שינקין בתל אביב למשפחתו בירושלים. מכאן יטוס לניו יורק, כדי להצטלם לתפקיד ראשי בפיילוט לסדרה "Last of the Ninth" של HBO. בינתיים הוא הוסיף לרזומה שלו תפקיד נוסף במיני-סדרה של הרשת, "דור מזוין" ("Generation Kill"), שתשודר בארץ ב-yes החל מהשבוע. שבעת פרקי הסדרה שודרו בארצות הברית במהלך הקיץ, וגרפו ביקורות יפות.

על "דור מזוין" חתומים דיוויד סיימון ואד ברנס, יוצרי "הסמויה", שנחשבת בעיני אניני טלוויזיה רבים לסדרה הטובה ביותר אי פעם. היא מבוססת על ספרו של אוון רייט, כתב "רולינג סטון" שהצטרף ליחידת מארינס אמריקאית בשלביה הראשונים של המלחמה בעיראק. לוטן מגלם שם את החובש טימותי בריאן, ומוזכר במעלה רשימת הקרדיטים, אחרי שחקנים כמו לי טרגסן, שכיכב ב"אוז".

לוטן מספר שלוהק לסדרה כבר ב-2006, אלא ש-HBO הקפיאה את העבודה עליה, משום שנחשדה לחתרנית ולא פטריוטית. "אחר כך היה מהפך בסנאט, הדמוקרטים זכו ברוב, ופתאום - אור ירוק לסדרה. אני לא יודע אם זה קשור, זו תיאוריה שלי. אבל ארצות הברית עברה נקודת מפנה, ועכשיו, אחרי שבוש אסר להראות ארונות של חיילים מעיראק, מותר לבקר את המלחמה בלי שיגידו שאתה לא פטריוט".

הצילומים נערכו בין מאי לדצמבר 2007, במדבריות בנמיביה, דרום אפריקה ומוזמביק. "זה היה מאוד אינטנסיווי", מספר לוטן, "צילמנו שישה ימים בשבוע, 12 שעות ביום. במשך חודש וחצי, צילמנו מהערב עד הבוקר וכמעט לא ראיתי אור יום. כמעט בכל התקופה הזאת גרתי שם לבד. החברה שלי הצטרפה אחרי מספר שבועות, בילתה איתי חודש בנמיביה, ואז חזרה ללונדון".

לוטן מדבר בהתלהבות על הסדרה. "נדיר שתקבל תסריט שקשור למשהו שקורה בעולם, ועוד עשוי לתרום לשיח הציבורי", הוא אומר. "זו סדרה נורא חשובה בעיני. ברנס וסיימון סירבו להשתמש באמצעים קולנועיים סטנדרטיים כמו בפסקול, כי הם רצו לספר את הסיפור בצורה כמו-דוקומנטרית. זה דורש אומץ מסוים שאין להרבה יוצרים היום. ארבעה ג'יפים שעוברים דרך דיונה - בדרך כלל שמים ברקע מוסיקה מרגשת, אבל סיימון וברנס החליטו שהם יעברו את הדיונה עם רעש מנוע ורדיו. יש מדבר, יש ג'יפים, ועוד יום, שאחריו יבוא עוד יום. התוצאה הסופית היא שלקראת סוף הסדרה אתה מרגיש כאילו עברת את התקופה הזאת בתוך יחידה של חיילים אמריקאים".

לסדרה יש חשיבות בעיניך רק במישור האמנותי? חשבתי שאתה מתכוון דווקא לקונטקסט הפוליטי, כיוון שהיא מטיחה את כשלי המלחמה בעיראק בפרצופה של אמריקה השבעה והבורגנית שצופה ב-HBO.

"לסיימון ולברנס יש דעות פוליטיות שברורות מהיצירות הקודמות שלהם, אבל הם לא שיתפו אותנו בזה. מה שהם ביקשו לעשות בסדרה הזאת זה להראות מה עובר על 20 חבר'ה שהיחידה שלהם נשלחת לעיראק".

עשרות שחקנים שתקועים במדבר באפריקה ומבלים יחד כמעט כל היום יצרו דינמיקה שמזכירה חיילי מארינס שתקועים בעיראק?

"זו היתה חוויה נהדרת, וזה אכן מזכיר שירות צבאי בכך שאתה מעורה בחיים של כולם, יודע למי יש חיים קשים או קלים, מי נפרד מהחברה, במי החברה בוגדת. גם האופי של האנשים יוצא החוצה, כי אי אפשר לעבוד על אנשים במשך שבעה חודשים. אבל אנחנו לא יחידת נחתים וישנו במלונות, גם אם לא תמיד התנאים היו מבריקים. גם העבודה עצמה היתה מאוד אינטנסיווית ותרמה לזה, כי אתה חייב להיות בכל סצנה כיוון ששיירת הג'יפים זורמת ביחד, כך שכולם מצטלמים כמעט להכל".

כהכנה להופעתו בסדרה, דיבר לוטן עם החייל שעליו מבוססת דמותו. "בהתחלה שמעתי שאין לו כוח לסדרה ולמדיה, שהוא איש רציני וחריף, אז חששתי להתקשר. כשהתקשרתי, הוא היה מאוד מרוחק. ידעתי שהוא פרפקציוניסט שלא סובל טעויות, ולכן לא רציתי שיהיו טעויות בתיאור אופן העבודה שלו ביחידה. כשאמרתי לו את זה הוא שיתף פעולה. הוא מאוד התאכזב מהדרך שבה ניהלו את המלחמה, מחוסר המקצועיות של חלק מהמפקדים".

בנוסף לשיחות שערכו חלק מהשחקנים עם החיילים שעליהם מבוססות הדמויות שגילמו, נשכרו שני חיילי מארינס לשעבר ללוות את ההפקה. הם ערכו לשחקנים גיבושון בן שבועיים, תרגילי שטח עם הג'יפים ושלושה אימוני כושר ביום בכל תקופת הצילומים. "היתה תחושה של גאוות יחידה בקרב השחקנים", אומר לוטן, "גם התחלנו לחשוב כמו חיילים. לא הייתי בכזה כושר מאז גיל 18".

השירות הצבאי שלך בצנחנים עזר לך להיכנס לתפקיד?

"הצבא האמריקאי פועל אחרת, אז אם זה עזר, רק מעט".

לאן הלשון שלך הולכת

לוטן, ילד טוב הגבעה הצרפתית, נדד בשנות ילדותו בין ירושלים לניו יורק, בעקבות לימודי הדוקטורט של אביו הפסיכולוג ואמו הרופאה, היום מנהלת בחברת התרופות Eli Lilly. יש לו שתי אחיות, הצעירה עומדת בפני גיוס לצה"ל, האמצעית הולכת בדרכי האב ועושה דוקטורט בפסיכולוגיה בארצות הברית. כשהיה בן 12 חזרה המשפחה לישראל. את לימודיו התיכוניים השלים לוטן בירושלים, בתיכון שליד האוניברסיטה.

בראשית שנות ה-20 שלו פצח לוטן בקריירת דוגמנות קצרה, והשתלב בתפקידי הנחיה בטלוויזיה ("זאפ לראשון"). בזמן לימודי התואר הראשון בקולנוע באוניברסיטת תל אביב, הוא שיחק בטלוויזיה ב"כסף קטלני", ובמחזמר לילדים "הכל אגדה", לצד מיכל ינאי. "להופיע בטלנובלה ישראלית זו התנסות כמו שלעשות מחזמר מול אלפיים איש ארבע פעמים ביום זו התנסות, בלי קשר למה שאתה חושב על התוכן או על רמת המשחק", אומר לוטן.

אבל בדיוק כשהיה נדמה שהמניות שלו בתעשיית הזוהר הישראלית מתחילות לנסוק, הוא החליט לחתוך ללונדון, ללימודי תואר שני במשחק בלונדון אקדמי אוף מיוזיק אנד דרמטיק ארט (LAMDA). "עזבתי בהחלטה של שלושה ימים. החלטתי לנסוע - אמרו לי שההרשמה נסגרה. שיכנעתי אותם לתת לי צ'אנס, אמרו לי התקבלת, אבל לשנה הבאה. התעקשתי, ונתנו לי להתחיל באותה שנה. החלטתי לעבור ביום שני, ועברתי ביום חמישי".

חשבת על קריירה בינלאומית כשנסעת? מה היתה מטרת הנסיעה?

"ללמוד תיאטרון. היו לי חסכונות מעבודות בארץ כדי לשלם על הלימודים. האנגלית שלי היתה טובה, אבל לא בשביל לעבוד כשחקן. עדיין עשיתי טעויות פה ושם, אפשר היה להבחין במבטא שלי והיה לי לא נוח לשחק בשפה. אתה מבלה שם ימים בלהחזיק מראה קטנה מול הפה ולראות לאן הלשון שלך הולכת, ואז לנסות לשנות את הזווית של הלשון. אם אתה רוצה לעבוד לא רק על פרויקטים שמחפשים את הזר, אתה צריך ללמוד לדבר בכל מבטא שיבקשו ממך. לשחק עם הזווית של הלשון זה לשחק עם המבטא. זה שכלול של כלי עבודה".

עם סיום לימודיו קיבל לוטן תפקיד בסרט "הבריכה" (Swimming Pool) שצולם בפראג, "סרט אימה מלא בשחקנים שזה עתה סיימו בית ספר למשחק", כהגדרתו. "אחרי זה היו סדרת טלוויזיה והצגה, התחלה די טובה. אבל אחר כך היתה שביתה ארוכה של איגוד שחקני המסך בארצות הברית, ולמעט תיאטרון כמעט לא הפיקו כלום בלונדון, כי חלק מההפקות תלויות בפרויקטים שמגיעים מארצות הברית. היתה לי חצי שנה של כמה עבודות, ואז חצי שנה שלא עבדתי בכלל. הדרך ששרדתי את זה היתה תמיד להיות עסוק - לייצר תוכן בעצמך, לעשות הפקות עצמאיות עם חברים, לשתות המון קפה בהרבה בתי קפה. אתה לומד לחכות".

ממה שילמת על הקפה?

"אתה הולך לבתי קפה פחות ופחות יקרים. גם הדירה שלי היתה זולה, אמנם בלב שכונה יקרה, נוטינג היל, אבל עם שירותים מחוץ לדירה, ובעל הבית גם החליט שמקלחת זה מיותר".

בשעת הדחק הכלכלי נאלץ לוטן לקחת על עצמו מספר עבודות זמניות, כולל מלצרות, מתן שיעורי עברית לילדות וכתיבה מלונדון לעיתונים בישראל. "עשיתי הרבה דברים בשביל להשלים שם הכנסה", הוא מסכם, "כמו ששחקנים עושים בשביל לשרוד כשהם נוסעים לחו"ל".

במקביל, הוא נבחן להפקות אמריקאיות, שחיפשו שחקנים בלונדון. "באיזשהו שלב הציעו לי תפקיד שלא רציתי לסרב לו, תפקיד ראשי בסיטקום אמריקאי, 'ארבעה מלכים'. נסעתי ללוס אנג'לס, וכעבור יומיים הפרויקט בוטל. זו היתה מתנה גדולה, כי היא לימדה אותי בתקופה קצרה שאני בעולם חדש עם חוקים חדשים ושאני צריך ללמוד איך לשרוד בו. בלונדון המשחק צומח מהיסטוריה עשירה של תיאטרון, אז הכבוד הוא לשחקן, למחזה, לתסריטאי. הוליווד היא מעין וול סטריט של עולם הבידור. החוקים קודם כל עסקיים. הייתי המום, במשך 24 שעות אחרי שהודיעו לי לא הצלחתי להוציא מלה. אתה בלוס אנג'לס, לבד, לא מכיר אף אחד, איזו אסיסטנטית מנומסת מתקשרת להגיד שאתה צריך לפנות את החדר במלון עד שתיים. אבל לוס אנג'לס מלאה בסיפורי זוועה כאלה.

"צילמתי בהמשך עוד פיילוטים בלוס אנג'לס. אחרי צילומי הפיילוט מחכים תקופה מסוימת, לפעמים עד חצי שנה, שבמהלכה הרשת אוספת את כל הפיילוטים ומחליטה מה היא רוצה לשבץ. בתום התקופה מתחילים לצלם את הסדרות שנבחרו, וחלק מהפיילוטים נופלים. יכול להיות שלפיילוט קוראים 'סיינפלד' או 'סופרנוס' ובאמת החיים שלך ישתנו. כל השחקנים חושבים את זה על התוכנית שלהם בתחילת העונה, שהנה ההצלחה והנה זה קורה. אבל מתוך חמישה שמשובצים, רק שניים ישרדו לעוד עונה. בכל יום יכול לבוא אליך מישהו בחליפה ולהגיד אתה גבוה מדי, נמוך מדי, הסדרה לא מעניינת אותנו, הסדרה כן מעניינת אותנו אבל בלעדיך. אבל שחקנים, החשיבה שלהם אמוציונלית, לא עסקית. כמות השחקנים שנשברים בגלל זה בלוס אנג'לס היא אדירה".

לא היו לך רגעי שבירה?

"לבקט יש משפט שהיה פוסטר בבית שלנו בלונדון, שאומר: Ever tried. Ever failed. No matter. Try again. Fail again. Fail better".

לא הייתי במסיבה אחת

זמן קצר אחרי מפח הנפש של "ארבעה מלכים" זכה לוטן בתפקיד ב"24", בשבעה מפרקי העונה החמישית של הסדרה המצליחה. לוטן נשאר לגור בעיר הסרטים, עם לא מעט קשיי התאקלמות. "זו היתה תקופה לא פשוטה. לא הכרתי אף אחד בלוס אנג'לס, ישבתי בבית, וזו לא עיר כמו ניו יורק שאפשר לצאת לטייל ברחובות, לפגוש אנשים, ללכת לגלריות. החיים היו מאוד מבודדים. לוס אנג'לס היא גם בצד השני של העולם, כשאתה מתעורר, אנשים בישראל הולכים לישון ולהפך, זה נותן תחושה של מרחק אמיתי מהארץ. אבל מתרגלים. מכירים עם הזמן אנשים על הסט ומקומות בקליפורניה. זו היתה התקופה שבה מצאתי את בית הספר הנכון ליוגה, יצאתי לטפס על סלעים באזור, גיליתי את החבר'ה הישראלים בעיר דרך המאפרת הישראלית של '24'".

יש צד דקדנטי לחיים בלוס אנג'לס?

"נראה לי שאני יחסית משעמם לסיפורים שאתה מדמיין. יש סמים באל-איי, כמו שיש בתל אביב ובלונדון ובניו יורק - אבל לא בעולם שלי. לוס אנג'לס עיר די משעממת מבחינת יציאות. בעשר כולם מתחילים להדרים למיטה וללכת לישון. אין הרבה בילויים בעיר. המטרה של לוס אנג'לס זה ליצור פנטזיה והיא עושה את זה היטב. כשאתה רואה את השטיח האדום באוסקר אתה לא יודע שרוב הזמן הרחוב הזה נראה כמו אלנבי, מלא חנויות תיירות הכי משמימות ומכוערות".

איך נראה סדר יום של כוכב מתחיל?

"אני קם בשבע-שמונה בבוקר, עושה חצי שעה מדיטציה ויוצא לריצת בוקר. אותו דבר גם בלילה לפני השינה. אחת הסכנות של שחקנים זה לקום ב-11 ולשתות קפה עד שלוש. כשאני חוזר מהריצה, זה תלוי מה עומד על הפרק. לפעמים מגיעים תסריטים, אז אני מכין ארוחת בוקר וקורא אותם, מדבר עם הסוכנים. לפעמים יש פגישות או אודישנים. בימים שאין, אני עובד עם קבוצת שחקנים על פרויקטים שלנו שאנחנו מפתחים. אתה מנסה להישאר עסוק כי זה בריא למוח ולגוף. שלוש פעמים בשבוע אני עושה יוגה. אני הולך לישון בערך ב-23:00. בניו יורק ובתל אביב אני הולך לישון יותר מאוחר".

עד כמה אתה מקושר בלוס אנג'לס? כמה זמן ייקח לך להשיג את הטלפון של מדונה?

"מייגן, שהיא חברה טובה שלנו, עשתה פעם הצגה עם מדונה. אני יכול להתקשר למייגן ולשאול אם מדונה במקרה השאירה לה טלפון. אבל לא מעניין אותי לפגוש את מדונה. תן לי לפגוש את סקורסזי".

וכמה זמן ייקח לך להשיג את הטלפון שלו?

"אין לי איך. זה כמו לנחות בלוס אנג'לס ולהגיד 'הנה אני'. וגם אם אני אשיג את סקורסזי, מה אגיד לו? אהלן סקורסזי?"

אני מנסה להבין עד כמה הרשת החברתית של שחקן שבונה את עצמו בלוס אנג'לס צפופה.

"ככל שאתה יותר מוערך באל-איי והפרויקטים שלך יותר נצפים, דלתות נפתחות בעיר. זה יכול לעבור דרך קשרים חברתיים, אבל לי אין. הפקה יכולה להיות מאוד אינטימית, אבל כשהיא נגמרת אנשים ממשיכים הלאה. שחקנים הם זאבים בודדים, והם נודדים מפרויקט לפרויקט. גם אני כזה. הפרויקט הבא יכול להיות בגרמניה או בישראל, וקשה לשמור על קשר. זה לא חיים רגילים. קיפר סאתרלנד ואני היינו חברים בזמן הצילומים של '24', אבל לא אחרי. הוא בן אדם מאוד נחמד, אבל הוא שומר על הפרטיות שלו בצורה קיצונית. יש חברים של עבודה, ויש חברים של חברות. אין לי את הטלפון של קיפר, ואם יש לי משהו שאני חושב שיעניין אותו, כבר אמצא איך להעביר לו והוא יידע מי אני".

ברחובות אל-איי יודעים מי אתה? מזהים אותך? מציקים? מבקשים חתימות?

"לא בלוס אנג'לס ולא בתל אביב".

אבל בתל אביב, כשישבת השבוע לאכול עם קלי במלון מונטיפיורי, חטפת פלאשים מהפפראצי.

לוטן מביט בי בתדהמה. "לא ידעתי שצילמו אותי שם. הפפראצי בישראל זה חיקוי של תופעה מיותרת מחו"ל, וזה מגוחך כי הרדיוס של המשחק הישראלי יותר קטן. זו כניסה לפרטיות של אנשים בשביל ליצור עיתון מסחרי וליצור תחושה שקרית של סלבריטאיות. אני לא חושב שזה מעניין את הציבור. חיינו שנים בכיף בלי פפראצי".

זה מבחינתך זבוב טורדני שאתה משתדל להתעלם ממנו?

"לא הייתי בוחר במלים האלו, יש בהן מן ההתנשאות. לא מעניין אותי אם צילמו אותי. אני יודע שהרבה אנשים מזמינים את זה כשהם רוצים להתפרסם. אני לא מתכוון לשפוט, אבל זו לא הדרך שלי ואני לא רוצה להיות שייך לשם".

יש מי שיגיד שלשבת במרפסת פתוחה, על שפת הרחוב, במסעדה שידועה כמעוז הידוענים, זו פרצה שקוראת לגנב.

"אני יושב במונטיפיורי מאז שהוא נפתח, זה ליד הבית שלי פה, וזכותי לשבת שם".

ולא זכותם לצלם?

"בעיני לא".

היו לך חוויות טראומטיות שקשורות לחדירה לפרטיותך?

"לא ממש. טאץ' ווד".

אז למה אתה מקפיד כל כך להדוף שאלות בנושא הזה?

"אני לא מאמין שהחיים הפרטיים שלי צריכים לעניין מישהו, ואני גם לא מעוניין לדבר על זה", הוא אומר, מחויך. "יש אנשים שמתאים להם לחיות את כל החיים שלהם בתוך הציבור. ויש אנשים שמעדיפים לשמור את החיים שלהם באי של שקט. אני שייך לקבוצה השנייה. המשחק הזה נראה לי לא מושך. אחרי שאתה מאבד את הפרטיות, מאוד קשה להחזיר אותה. לדברים האלה יש אינרציה ואחרי זה לא יעזבו אותך".

ספר תנ"ך ובקבוק וודקה

לוטן ב"דור מזוין". התחלנו לחשוב כמו חיילים. לא הייתי בכזה כושר מאז גיל 18
צילום: TM & © home box office, inc
דומה שמדיניות החשיפה הקמצנית של לוטן לא הזיקה לו עד היום. להבדיל משחקנים ישראלים מתוקשרים שנאבקים על תפקידי מחבלים וגופות, לוטן הצליח למצב עצמו כשחקן אמריקאי תקני. המראה החתיכי והבהיר כמובן עוזר, כמו גם האנגלית המצוחצחת. במהלך שהותו בלונדון לוטן אף אימץ לעצמו שם במה, ג'ונה לוטן, שמתגלגל חלק על הלשון האנגלו-אמריקאית. "השם נבחר אחרי לילה ארוך שהיו מעורבים בו ספר תנ"ך ובקבוק וודקה", הוא מספר.

"היתה לי בעבר, בישראל, מורה לקול ולשירה שגם היתה רוחנית. באחד השיעורים היא דיברה על חשיבות ההפרדה בין החיים הפרטיים לחיים הציבוריים והמליצה להשתמש בשם עבודה. כשהייתי בלונדון היתה לי הזדמנות לעשות את זה. השם הזה גם מייצג את השורשים היהודיים שלי, וגם יותר נוח להגות אותו. יאיר זה שם בלתי אפשרי לאמריקאים, בלי עיצור באמצע. זו היתה חוויה מאוד משונה בהתחלה, היו קוראים לי ג'ונה ושכחתי שהוספתי את השם. אבל עם הזמן זה חדר גם לחיים הפרטיים שלי שם, והחלטתי לאמץ את זה כשם אמצעי. נוח לי עם שני השמות".

נתקלת בגילויי קנאה מצד שחקנים ישראלים שקצת פחות הלך להם בלוס אנג'לס?

"לא. גם לא התראיתי עם הרבה שחקנים ישראלים בחו"ל".

דיברת עם אקי אבני לפני ההופעה שלך ב"24"? הוא השתתף בסדרה בעצמו, וב"כסף קטלני" הופעת לצד זוגתו בימי לוס-אנג'לס, סנדי בר.

"מה, כי שנינו שחקנים? כי שנינו בלוס אנג'לס? אנחנו לא חברים, אפילו לא ידעתי שאקי הופיע ב'24'. עם סנדי בר אין לי שום קשר. לא עם כל מי שהופעתי איתו, נהיינו חברים. אולי יש קליקה של שחקנים ישראלים באל-איי, אבל אני לא שייך אליה אז אני לא יודע. אני גם הגעתי לאל-איי מלונדון ולא מישראל, אז לא בהכרח היה חיבור טבעי. גם ביקשתי מהסוכנים שלי בלונדון לא להציע לי תפקידים של ישראלים".

למה? כדי להתבדל מהקולגות הישראליות שהתמחו בגילום גופות של מחבלים?

"זה יותר מורכב מזה. זה לא רק בגלל המראה, אלא בגלל שהם לא עבדו מספיק על השפה".

אתה חושב לחזור לישראל מתישהו?

"אני לא עוזב בינתיים את ארצות הברית, אבל אתה רואה בשנים האחרונות צמיחה של הקול הישראלי באמנות אחרי שנים של ניסיונות לחקות את השיטה האמריקאית והבריטית. לא רק שזה מעניין - אלא שרק ככה הם יצליחו, כי לוס אנג'לס שואבת כישרון ממקומות אחרים בעולם. מהבחינה הזאת ישראל יותר מרתקת מלוס אנג'לס. סרטים כמו 'בופור' ו'ואלס עם באשיר' יש להם שפה ייחודית למקום שממנו הם באו, ואין לי ספק שאם היוצרים ירצו הם יקבלו הצעות מלוס אנג'לס".

לא תמיד זה עובד. הגרסה האמריקאית ל"אקס המיתולוגי" של סיגל אבין נגנזה אחרי ארבעה פרקים.

"ברוך הבא לרומא. איט איינ'ט פרסונל, ג'אסט ביזנס. אם תשרוד שם או לא, ואם בכלל תהיה שם מאושר - זה תלוי בך. גם לי לא היה מושג מה אני הולך לעשות בסיטקום, זו שפה שזרה לי. המזל שלי הוא שזה לא קרה, ובמקום זה קרה התפקיד ב'24' שהרבה יותר נוח לי איתו".

שיחקת בעבר ב"בנות בראון", למה אתה לא משתתף מאז בסדרות ישראליות?

"אני מאוד אשמח, בייחוד היום כשיש כל כך הרבה יוצרים עם ביצים במדינה. אבל להצליח לעבוד בחו"ל דורש ממך את כל הזמן, האנרגיה וההתפקסות".*

צילום: TM & © home box office, inc. לוטן ב"דור מזוין". התחלנו לחשוב כמו חיילים. לא הייתי בכזה כושר מאז גיל 18



יאיר לוטן. ביקשתי מהסוכנים שלי לא להציע לי תפקידים של ישראלים


עם ארוסתו, השחקנית קלי ריילי, בטקס חלוקת פרסי קולנוע ברויאל אקדמי בלונדון. גאי לא חבר שלה, היא עושה איתו סרט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו