בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרוץ עם גאידמק, ליילל כמו זאב

ליוסי מילשטיין היה תפקיד ברור במערכת של ארקדי גאידמק: להביא את האוליגרך לישראלים ולהביא את הישראלים אליו. ארבע שנים הוא ייעץ לו כיצד לכבוש את לב הציבור, אבל במבחן האמיתי הראשון, בבחירות בירושלים, הכישלון היה מהמם וצורב. בראיון בלעדי ל"הארץ" הוא מספר על הטעויות של גאידמק ובטוח שהכישלון לא קשור אליו. המיליארדר המדוכדך חשב קצת אחרת

תגובות

זה לקח שבעה ימים עד שארקדי גאידמק מצא את האשם בסטירת הלחי המצלצלת שספג ביום שלישי שעבר. המיליארדר, שהיה בטוח שיהיה ראש העיר הבא של ירושלים, תוך שהוא מזכיר מעל לכל במה את מאות מיליוני השקלים שתרם ואת השקעתו העצומה בסמלה של ירושלים העממית, בית"ר ירושלים, קיבל מהציבור החזר מס מצומק ומעליב - 7,000 קולות בקלפי. שבוע בדיוק חלף עד שעוזרו האישי ודוברו, יוסי מילשטיין, הבין מפרסומים בתקשורת שהוא וארקדי כבר לא.

באופן סמלי, הידיעה על פיטוריו תפסה את מילשטיין בזמן שהעיד ממושכות ברשות לניירות ערך על עסקי הבוס שלו, כנראה בנוגע לחברת "גילאון" - פרשה נוספת שצירף גאידמק לשורת הסתבכויות משפטיות, עסקיות ופוליטיות שנעות בין הפלילי למביך (ראו תיבה בעמוד 7).

מילשטיין, בסך הכל בן 31, היה במשך כמעט ארבע שנים הפנים של גאידמק בישראל, האיש שתיווך בין האוליגרך הזר למציאות הישראלית. הוא ליווה מקרוב את מסעו של גאידמק ממיליארדר מסתורי ואלמוני לאחת הדמויות המוכרות, השנויות במחלוקת ועדיין מסתוריות בישראל. מילשטיין היה לצדו במשרדי היחידה הארצית לחקירות בינלאומית (יאחב"ל) ובראיונות לערוצי הטלוויזיה, בעיר האוהלים בניצנים ובייסודה של מפלגת צדק חברתי, באתרי האינטרנט החנפניים ובמסע הבחירות הכושל בירושלים.

אולם אחרי ארבע שנים, אי אפשר לומר שגאידמק והציבור בישראל באמת מכירים זה את זה. ומסתבר שגם למילשטיין יש עוד מה ללמוד על הבוס שלו. "לא מתנהגים ככה, אבל גאידמק כבר לא מפתיע, אפילו לא אותי", סיכם מילשטיין את פיטוריו.

השיחה עם מילשטיין ליוותה את השבוע הזה. היא החלה אחרי הכישלון הצורב בירושלים, נמשכה אחרי ראיון האימים שהעניק גאידמק ביום שני למדור הספורט של "מעריב" - שם השתלח בעם, במדינה, בירושלמים, באוהדים ובשחקנים של בית"ר ירושלים ש"בגדו בי" - והסתיימה לאחר פיטוריו. מילשטיין, שלא היה צריך לנצל את כישוריו עד תומם כדי להבין לאן נושבת הרוח, ניסה להציג בשיחה דמות עצמאית, שקיימת בזכות עצמה, ולא רק מבצבצת מאחורי גבו של האוליגרך.

רבים קינאו בך, אחרים בזו לך על העבודה עם האיש. מה זה אומר לעבוד עם גאידמק?

"זה אומר לישון עם שני טלפונים ולהיות זמין בכל רגע 364 יום בשנה, וזה אומר להיות מאחור בשיא ההצלחה ולעמוד בחזית בכישלונות".

זה תפקידם של יועצים ואסטרטגים. ליווי לחדרי חקירות הוא בדרך כלל לא חלק מהתפקיד.

"בימים הראשונים של החקירות, כשהמשטרה היתה מדליפה שארקדי נכנס או יוצא, הייתי מתרגז נורא. בסוף, אני בעצמי הייתי מזמין את התקשורת".

היה רגע מסוים שבו פחדת ממש?

"בכל העבודה היה מרכיב של טירוף, שלרגעים היה בו גם פחד. בלילה שבו התפוצצה פרשת בנק הפועלים מצאתי את עצמי ב-3 בלילה ביאחב"ל. לא הבנתי מה קורה, פחדתי על גאידמק".

נוצר ביניכם מאזן אימה, הוא יודע שאתה יודע מה שאני לא יודעת.

"אבל הוא גם יודע שתמשיכי לא לדעת. בעניין הזה, הוא יכול לישון בשקט".

זה נשמע כמו מאפיה.

"אצל כל איש עסקים בסדר גודל כזה יש מצד אחד מה שאת מכנה פינות אפלות, ומצד שני קודים ברורים. אני באמת חושב שאי אפשר לקחת מארקדי את ההצלחות שלו, שגם אני תרמתי להן. הרי גם אחרי החקירה השישית, עשרות מצלמות חיכו מתחת לבניין, וגם אז הפלשים המשיכו לסנוור".

הם סינוורו גם אותך?

"כן. אני לא מכיר הרבה יועצי תקשורת שהלקוח שלהם הופיע בתדירות כל כך גבוהה בתוכניות הכי נצפות. ברגעי השיא שלנו אף אחד לא דיבר על אנגולה או על ההסתבכויות. הוכחתי שאני מסוגל לייצר כותרת כל יום, כדי שיפסיקו לדבר על הבעיות והפרשיות".

כלומר עסקת בפועל באסטרטגיה של הסחה.

"ללא ספק".

ההצלחה שלך אינה תעודת כבוד לתקשורת ולציבור בישראל.

"אולי. אבל היא תעודת כבוד לי. זו תחושת סיפוק מטורפת לבנות מותג שהיה תקופה מסוימת יותר פופולרי בישראל מקוקה קולה".

אחרי שסייעת לביים מופע יחיד בכיכובו של גאידמק, נותרה השאלה אם יש שם גם בן אדם.

"אני חושב שכן, לפעמים יותר אדם ממני. הוא יכול היה לשכוח לרגעים שיש שם מצלמה ומיקרופון, אני לא שכחתי לרגע.

"אבל אין לי על מה להתלונן. אחרי כארבע שנים, אני יוצא עם נכס גדול: האמינות הציבורית שלי בכלל, וזו אל מול התקשורת בפרט. את זה אף אחד לא יכול לקחת ממני. הבנתי את ממדיה של הרכישה הזאת במסיבת יום ההולדת ה-30 שלי, כשמאות אנשים מצמרת המדינה, בכל התחומים, הגיעו לשם בשבילי. אז הבנתי שיש לי קיום עצמאי".

בימים שאחרי הבחירות בירושלים גאידמק נעלם מהתקשורת, וגם מהאנשים שליוו אותו במסע הבחירות, שלהם אפילו לא הודה. הוא הפציע באותו ראיון ל"מעריב", שמילשטיין כלל לא ידע על קיומו או על תוכנו. במקום זאת, נאלץ להתמודד עם העיתונאים הרבים שפנו אליו, כרגיל, לקבל תגובה. אך מילשטיין כבר לא יכול היה למלא את תפקידו.

גאידמק מאוד אהב לדמות את עצמו למשה רבנו. אם נמשיך עם המשל, העם מירר גם את חייו של משה, אבל הוא לא עזב אותם לאנחות.

"אני חושב שזה בא מעלבון עמוק. גם לי קשה להפנים שמארקדי לוקחים, אבל לא נותנים לו".

ובכל זאת, להתגרש ממדינה זה בהחלט לא "ג'ואיש טרדישן" (מסורת יהודית), עוד מושג חביב על גאידמק. צדקה אינה דורשת תמורה.

"נכון, אבל אני עדיין חושב שעיר האוהלים בניצנים היתה מעשה אמיתי, שלא למטרת רווח. אני פשוט יודע איך זה נולד: ישבתי ביום שישי אחד בבית קפה, כשהתחילה מתקפת קטיושות גדולה על הצפון. תושבים התקשרו אלי ואמרו שאי אפשר להמשיך ככה. הרמתי טלפון לארקדי והוא רק שאל איך אפשר לעזור. התגובה שלו היתה מיידית, הוא אפילו לא שאל כמה זה עולה".

ישראל מלאה באנשים שהיו מוכנים להקריב את חייהם למענה, והם לא בועטים באזרחיה כשהם נכשלים בבחירות.

"זה נכון, אבל יש עוד דרך פשוטה לראות את זה: כשאת קונה חלב במכולת ומגלה בבית שהוא מקולקל, את מתרגזת".

אנחנו הסחורה הפגומה שהוא קנה?

"כן, לטעמו כנראה".

ניסית פעם להבין למה הוא באמת עשה את כל מה שעשה?

"לא הכל נעשה מאותו מניע. ניצנים היתה נתינה 'נטו', בלי כל מטרה פוליטית. היו אולי סיבות אחרות, אבל הן לא היו צבירת כוח פוליטי או גיוס קולות".

מה זה "סיבות אחרות"?

"את זה אשאיר לעצמי".

אולי זה היה ניסיון להשיג חסינות מפני החוק בחסות המעמד והאהדה?

"כן, בהחלט. לא חיסיון מפני החוק, אלא מפני הרדיפה אחריו. אבל ניצנים היה דבר אמיתי לגמרי - 'אני יכול, אז אני עושה'".

ייתכן שזה מה שהכשיל אותו בפוליטיקה: טשטוש מוחלט בין מה שאני רוצה ומה שיהיה. גם ההבחנה בין סלבריטאות לתמיכה פוליטית היטשטשה לגמרי.

"שתי האמירות נכונות במידה רבה. עם זאת, גם אני נדהמתי מתוצאות הבחירות בירושלים. 7,500 מצביעים? האכזבה הכי גדולה היא מאוהדי בית"ר".

למה דווקא מהם?

"אם ניצנים היתה צדקה, בית"ר ירושלים היתה השקעה. והשקעה, אנשים רוצים להחזיר לעצמם. ההשקעה לא הוחזרה".

אולי בגלל הזרות שלו, גאידמק לא הבין שלא יהיה ראש העיר ירושלים. אתה הבנת את זה?

"גם אני לא הבנתי את זה עד הסוף, והייתי חלק ממערך יצירת הציפיות המוגזמות. אף אחד בסביבתנו, ובסביבה הפוליטית בכלל, לא העריך שזו תהיה התוצאה. אף אחד - חוץ מארקדי עצמו - לא ציפה שהוא יהיה ראש העיר, אבל לא חשבנו על מספרים כאלה".

יש מן הסתם זיקה בין התבוסה הגדולה לכשל בניהול מערכת הבחירות.

"לו היינו מקבלים 15-20 אלף קולות, אפשר היה לומר שמיעוט המצביעים הוא תוצאה של מערכת בחירות רעה או לא נכונה. 7,000 קולות הם הבעת אי אמון מוחלטת במועמד, בלי קשר ליועצים".

במבט לאחור, מתי הבנת שמשהו השתבש?

"כשהוא התחיל לרכוש חברות בישראל. כשנקנתה אוסיף בפסח לפני שנה וחצי, ומיד אחריה הניסיון הכושל עם טיב טעם - הבנתי שנכנסים לבעיה. עד אז, לא היתה ביקורת על האיש, למרות החקירות. היה לי ברור שאנחנו עולים על מסלול לא טוב. הוא לא היה בפוקוס, הרגשתי שזה צריך להיות או פוליטיקה או עסקים. אלה שתי חזיתות סגורות לזרים ולחדשים, כל אחת בפני עצמה".

אמרת לו משהו על זה?

"כל הזמן. אמרתי לו שהחיבור הזה לא טוב בארץ, ברוסיה, אולי בכל העולם. הוא התעלם. אבל אני חייב להודות שכשהיתה עלייה גדולה במה שהעיתונות הכלכלית כינתה 'מדד גאידמק', אמרתי לעצמי שיכול להיות שזמנית, זה יכול לעבוד.

"ממש לפני המערכה בירושלים, אמרתי לו שהוא חייב להעביר את העסקים למישהו אחר, כדי להסיט את האש שנורתה לעברו מהזירה הכלכלית לפוליטית. הוא אכן העביר אותם לטיפולו של עו"ד יוסי שגב".

חשבת אי פעם לעזוב, בגלל התדמית הבעייתית שמקרינה גם עליך?

"אפילו לא לרגע, על אף שהיו שיעצו לי לעשות זאת. זה לא רק הכסף, אלא המחויבות והעוצמה. הכי הייתי רוצה להיות יועץ לראש ממשלה. ובכל זאת, אני לא מתחרט לרגע".

לא מפחיד אותך שתשמע ממנו שאתה "כלב מלוכלך", כפי שכינה גאידמק את אורי שני, שהיה מנכ"ל עסקיו בישראל?

"גאידמק באמת פגוע מאורי שני שבא לרגע ודורש מיליונים. אבל לשאלתך - כלבים אני אוהב, ואני לא מאמין לרגע שאני אשמע ממנו את הכינוי 'מלוכלך'".

מה למדת מהעידן הזה בחייך?

"הרבה, וגם את מה שאומר הפתגם הרוסי: אם אתה חי עם זאבים - תלמד ליילל כמותם".

ומה הוא יחשוב על הראיון הזה?

"אני חושב שהוא יהיה מופתע לגלות שיש שם יישות עצמאית".



מילשטיין. "הוכחתי שאני מסוגל לייצר כותרת כל יום, כדי שיפסיקו לדבר על הפרשיות של גאידמק"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו