${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קלוד לוי-שטראוס, האנתרופולוג החשוב של המאה ה-20

קלוד לוי-שטראוס הוא אחד מענקי המאה ה-20. האנתרופולוג החשוב של זמנו, שחקר את שבטי הילידים ביבשת אמריקה, השפיע על דורות של פילוסופים, פסיכולוגים וסוציולוגים ועיצב שיח פוליטי ותרבותי חדש שמהדהד עד ימינו, מציין יום הולדת השבוע. המאה במספר, אגב. קווים לדמותנו

תגובות

לפחות לאיש אחד שכח ברק אובמה להודות בנאום הניצחון שלו. הם כנראה לא נפגשו מעולם, וייתכן אפילו שהנשיא האמריקאי הנבחר לא פתח אף פעם ולו אחד מספריו, אבל לאיש הזה, שחוגג בדיוק היום 100 שנה, יש כמה מניות יסוד בהתפתחות האנושית המדהימה, שהביאה בסופו של דבר לבחירתו של אדם שחור לתפקיד החשוב בעולם.

קוראים לו קלוד לוי-שטראוס (לוי-סטרוס, בהגייה הצרפתית) - אנתרופולוג, מדען, פילוסוף, סופר מחונן ומגדולי אנשי הרוח במאה ה-20. לוי-שטראוס, בן דורו של ז'אן פול סארטר, אבי הדיסציפלינה המדעית הנקראת סטרוקטורליזם חברתי, הוא אחרון הנפילים ממש. כמי שחווה על בשרו ואף חולל במו ידיו כמה מהתמורות הרעיוניות החשובות במחצית השנייה של המאה ה-20, שימש לוי-שטראוס השראה לשורה ארוכה של הוגים במדעי החברה והרוח - מהאנתרופולוגיה והסוציולוגיה, דרך מדעי התרבות והסמיוטיקה, וכלה בחקר הספרות, הפוליטיקה, הפילוסופיה והפסיכואנליזה. אין כמעט סטודנט לתואר ראשון באחד התחומים האלה שלא נתקל בשמו.

כשבוחנים את ההיסטוריה של המאה ה-20, ובעיקר את התקופה שבה אנו חיים, אי אפשר שלא לייחס ללוי-שטראוס משקל נכבד בדרך שבה אנו רואים, מבינים ומקבלים את העולם. לוי-שטראוס אחראי לניסוח תודעת "האחר" בתרבות המערב, הוא מבשרו של הטקסט המכונן "אוריינטליזם" של אדוארד סעיד, של השלווה שבה מקבל האדם הלבן את עלייתה של סין, וכן, גם את העובדה שאדם שחור עומד היום בראש המעצמה הלבנה מכולן: ארה"ב.

עבודתו האמפירית העיקרית היתה בתחום האנתרופולוגיה. יותר מ-50 שנה לאחר מכן, נראות כיום חלק ממסקנותיו מיושנות ולא-מדויקות, אך על הישגו האינטלקטואלי הייחודי, שהעניק לו מקום של כבוד בפנתיאון עולם הרוח, אין גם כיום עוררין. מדובר בממד ההומניסטי והאוניוורסליסטי שהכניס למדעי האדם, ובמחשבתו פורצת הדרך כי לכל בני האדם - לבנים ושחורים, מתוחכמים ו"פרימיטיווים" - משותפת בסופו של דבר דרך חשיבה אחת.

מסעותיו בארבע כנפות תבל הובילו אותו להתבוננות בשבטים נידחים בברזיל ובבוליוויה, ביפאן, בקוריאה ובקנדה. הוא בדק ורשם כיצד אנשים מתקשרים, כיצד הם אוכלים, כיצד הם שרים וכיצד הם מארגנים את כלכלותיהם. מסקנתו מרחיקת הלכת היתה כי למרות המנהגים, האמונות והמחשבות השונות, לעתים אפילו ביזאריות לעין מערבית, יש בתפישת העולם השבטית סדר הגיוני לא פחות מאשר בעולם "המתורבת" המערבי. אחת ממסקנותיו היתה שאין הבדל מהותי בין השמאן האינדיאני המרקד ביער לבין הפסיכואנליטיקאי המלומד עם הכורסה והמקטרת.

כעשור לפני העצמאות הפוליטית של עמי אפריקה ואסיה, תריסר שנים לפני מרטין לותר קינג וכשישה עשורים לפני שנכנס נשיא שחור לבית הלבן, כבר החל לוי-שטראוס את המהפכה הקטנה שלו. זה היה בתחילת שנות ה-50, כשהחל ללמד באוניברסיטה קורס מבואי ששמו "דתות העמים הלא-מתורבתים". הדבר הראשון שעשה היה לשנות את השם ל"דתות העמים שאין בהם כתב". הוא עשה זאת לא כפוליטיקאי, כי אם כמדען. מבחינה מדעית גרידא, כתב, פשוט אי אפשר לטעון כי אין להם תרבות. אך מה שנדמה כיום כמעט מובן מאליו, נכתב על ידי לוי-שטראוס בזמנים שבהם צרפת ובריטניה עוד שלטו במרבית העולם השלישי, ושבהם האדם הלבן עוד היה השליט הכל-יכול, לא רק בגלל שליטתו הכלכלית והצבאית, כי אם גם בזכות מה שנדמה אז כעליונותו המוסרית והתרבותית. ובדיוק על אלה עירער קלוד לוי-שטראוס: לא רק ש"הם" בדיוק כמונו, טען, "אנחנו" בדיוק כמותם.

אל השטח, אל האדם

הוא נולד בבריסל לפני 100 שנה, ב-28 בנובמבר 1908. סבו היה הרב הראשי של ורסאי, ומוצאו היהודי של לוי-שטראוס עצמו הביא לפיטוריו מעבודה בזמן שלטון וישי ולגלותו הכפויה בארה"ב בזמן מלחמת העולם השנייה. בכל זאת, שנים לאחר מכן אמר, כי הוא "חש קרוב יותר לאנימיזם היפאני מאשר לדת היהודית".

שנתיים בחוג לפילוסופיה בסורבון הספיקו לו. ענני המלים והמחשבות התישו אותו. הוא רצה לצאת החוצה - אל השטח, אל האדמה, אל האדם, ובקיצור, אל המציאות. הוא סיים תואר במשפטים, וב-1935 קיבל את אחת ההחלטות החשובות בחייו: לצאת עם משלחת מטעם ממשלת צרפת לברזיל, וללמד באוניברסיטת סאו פאולו. בסוף שנת הלימודים הראשונה שוב קץ בישיבה בכורסה, ויצא למסע האתנוגרפי הראשון בלבה של ברזיל, אל עבר שבטי הבורורו. שנתיים לאחר מכן יצא למסע ממושך נוסף במדינת המחוז מאטו גרוסו, הנושקת ליערות האמזונס.

הוא שב לצרפת, אך נותר בה פחות משנתיים. יחד עם אינטלקטואלים אחרים, כמו אבי הסוריאליזם אנדרה ברטון, גלה לניו יורק ב-1941, בגלל הכיבוש הגרמני. הוא החל ללמד ב"בית הספר החדש לחקר החברה", שם החל החיבור הראשון שלו עם הסטרוקטורליזם. זרם המחשבה הזה, שהחל באירופה בעבודתו של פרדינאן דה סוסיר, הוגבל עד אז לחקר הלשון (לינגויסטיקה), ועיקרו ההבנה כי השפה אינה מתארת את העולם, כי אם יוצרת אותו. סוגים שונים של שלג, לדוגמה, לא יזכו להבחנה אם המלה היחידה בשפה היא "שלג". רק אם יש בשפה מלים שונות לתיאור סוגים שונים של שלג, נוכל להבחין בהם. מסקנה: המלים קובעות את תפישתנו את העולם, ולא העולם עצמו.

החידוש של לוי-שטראוס היה בהפעלת הסטרוקטורליזם על מדעי החברה, על התרבות ולמעשה על המציאות. הרעיון הבסיסי הוא שכשם שהשפה מורכבת ממבנים (סטרוקטורות), כך גם התופעות האנושיות. שתי העבודות החשובות ביותר של לוי-שטראוס, אותן כתב לאחר שחזר לצרפת ב-1948, עסקו בחקר קשרי המשפחה ובחקר המיתולוגיות. באמצעות מסד גדול של נתונים הגיע למסקנה כי למרות מה שנדמה כערב-רב של תפישות, העולם "הפרימיטיווי" של הילידים הוא עולם סדור מבחינה אינטלקטואלית, עם סדר כמעט-מדעי. על כן, ההבדלים בין החברה המערבית לילידית הם ברמת השטח בלבד, וברמת העומק הם משניים. האדם הלבן והאדם השחור, האדום או הצהוב, מעבדים מידע באותה צורה, בעזרת אותן פרוצדורות, שמושתתות על כמה ניגודים בינאריים אוניברסליים: טבע לעומת תרבות, זכר מול נקבה, חיים מול מוות.

ד"ר אנדרה לוי, אנתרופולוג מאוניברסיטת בן גוריון, מסביר כי תרומתו של לוי שטראוס היא "הניסיון לדבר אחרת על אנשים שנראים אחרת". לדבריו, "בתחילת דרכה האנתרופולוגיה ניסתה למיין אנשים על רצף התפתחותי, ולהסביר את ההבדלים ביניהם באמצעות שלבי התפתחות. כלומר, שההבדל בין האדם השחור ללבן אינו גנטי, אלא המצב הנתון, ואם ניתן ל'פרימיטיווי' מספיק זמן, הוא יגיע לרמת ההתפתחות שלנו. חקר חברות ילידיות הוא על כן כמו מסע בזמן, כדי לבדוק 'איך היינו פעם'".

"המהפכה של לוי-שטראוס היא ההנחה שאנשים דומים בצורת החשיבה שלהם, ושאפשר למצוא דקדוק פנימי לאנושות כולה", אומר ד"ר לוי. "הסיבה שהוא חוקר את החברות הילידיות היא לא שהן מפגרות יותר מבחינה התפתחותית, אלא שאפשר לראות בהן את אותם מבנים כמו אצלנו, רק בצורה גולמית. העולם המודרני הוא מסובך, לפי לוי-שטראוס, אבל הליבה שלו נמצאת גם ביערות האמזונס בברזיל. מבחינתו, חקר חברות ילידיות מספק את התשובה לשאלה 'איך אנחנו כיום'".

לא קשה לדמיין עד כמה טילטלו תפישות כאלה, שעיקרן כפירה בעליונות התרבותית של האדם הלבן, את השיח הציבורי בצרפת של שנות ה-50. למרות העובדה שהיה חבר בצעירותו במפלגה הסוציאליסטית, לוי-שטראוס מעולם לא הזדהה פוליטית אחרי המלחמה כאנטי-קולוניאליסט וסלד מעמדת "האינטלקטואל המעורב". את מסקנותיו, הדגיש, הוא כותב כמדען. ובכל זאת, לכתביו היתה השלכה פוליטית ברורה: כריכת אחד מספריו, שעליה דיוקנה של נערה ילידית מברזיל, היתה לאחד מסמלי ההפגנות הסוערות של שנות ה-60 נגד מעורבות צרפת באלג'יריה ונגד המלחמה בווייטנאם.

דיוקן חמור סבר בקיוסק

הפילוסוף הישראלי-צרפתי רפאל זגורי-אורלי אומר כי מסוף שנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-70 התחרה לוי-שטראוס על מעמד האינטלקטואל המוביל בצרפת. "כל ספר שלו וכל מחקר חדש שלו היו אירועים חשובים בחיים האינטלקטואליים, הרבה מחוץ למעגל המצומצם של אנתרופולוגים", הוא אומר. "אולי מבלי שהתכוון לכך היתה לו השפעה רבה על ההתנגדות לקולוניאליזם. קודם לכן אמרו בצרפת 'חברות לא-מפותחות', אבל מאז לוי-שטראוס אומרים 'חברות מתפתחות'. הביקורת על הרציונליות המערבית, שאפשר לראות אצל הרבה פילוסופים צרפתים בשנות ה-70 התחילה בעצם אצלו".

לוי-שטראוס הגדיר את עצמו כל חייו כאנתרופולוג, אך השפעתו הורגשה היטב בתחומים רבים אחרים. כמעט כל הפילוסופים הצרפתים שפרחו בשנות ה-60, פוקו, בארת, לאקאן, דרידה ואלתוסר - התחילו את דרכם האינטלקטואלית כסטרוקטורליסטים, גם אם לאחר מכן שינו את טעמם. עיקרון הבסיס של עיסוק במבנים ובאבני הבניין שמרכיבים את התודעה האנושית - שהדריך את לוי-שטראוס מבחינה תיאורטית - הופיע מאז בתחומי מחקר שונים, בהם ספרות, היסטוריה ופסיכולוגיה.

קרנו של לוי-שטראוס החלה לרדת בשנות ה-70 וה-80, עם עלייתן של תיאוריות ביקורתיות פמיניסטיות, קוויריות ופוסט-מודרניסטיות. בעידן שהעדיף את הייחודי ואת השונה, נראה ניסיונו של לוי-שטראוס לייצר אחדות כניסיון מיושן. הוא עצמו העיד בראיונות בשנות ה-80 וה-90 כי לא כל המסקנות שאליהן הגיע היו מדויקות.

אבל צרפת, כמו צרפת, מעתירה עליו השבוע שלל כיבודים ומעטרת את ראשו, כיאה לאחד מגדולי אנשי הרוח שלה במאה ה-20. כמעט אין חנות ספרים בפאריס שלא מציגה כעת בחלון הראווה שלה מגוון מספריו. בכל קיוסק מוצעים למכירה כתבי עת שעליהם מתנוסס דיוקנו חמור הסבר. באופן חסר תקדים החליטה האקדמיה הצרפתית, שבה הוא חבר מאז 1973, לפרסם את כל כתביו בעודו בחיים. והיום יתקיים במוזיאון החדש לאמנות ילידית שלגדות הסיין אירוע מיוחד, שבמהלכו יקריאו עשרות אינטלקטואלים וסופרים צרפתים קטעים מספריו. בין היתר יהיו שם הפילוסוף ברנאר אנרי לוי, מבקרת התרבות ז'וליה קריסטבה, הקולנוען קלוד לנצמן והפסיכואנליטיקאית אליזבת רודינסקו.

אולי עוד לא מאוחר גם לברק אובמה להתקשר לברך.


לא איש של שיחות מסדרון

מאז אוקטובר 2007, קלוד לוי-שטראוס אינו יוצא עוד מהבית. מצבו הבריאותי ו"עייפותו", לדברי מקורביו, אינם מאפשרים לו עוד לשאת הרצאות או להשתתף בכנסים. לצערם הרב של המארגנים, באירועים לציון יום הולדתו ה-100 השבוע תשתתף רק רעייתו (השלישית במספר), מוניק רומן. אך עד לפני שנה, בגיל 99, עוד נהג לפקוד בקביעות את משרדו שבבניין האקדמיה הצרפתית בגדה השמאלית של הסיין.

מארי מוזה, אתנולוגית שעובדת זה 20 שנה במעבדת המחקר שהקים לוי-שטראוס בפאריס, פגשה בו לראשונה ב-1986, כשהציגה בפניו את עבודת הדוקטורט שלה. "הוא לא אדם של שיחות מסדרון", אמרה מוזה השבוע ל"הארץ", "לא איש של סמול-טוק. גם מפאת כבודו וגם בגלל אופיו, ידענו תמיד שצריך סיבה טובה בשביל לפנות אליו. אי אפשר היה לתפוס אותו סתם כך לחצי שעה במסדרון.

"אבל כשפונים אליו, הוא אדם אדיב ומנומס בצורה יוצאת דופן. לא זכור לי שהוא סירב לבקשה של מישהו. כמו העבודה המחקרית שלו, גם בחייו האישיים הוא איש עם שתי רגליים על הקרקע. הוא לא רק אינטקלטואל ואיש של רעיונות, ומעולם לא פחד להתערב בעניינים כספיים כדי לנסות לעזור לדוקטורנט או עוזר מחקר להשיג מימון". ע.ש.


לא לענות, לשאול

מבחר מאמרותיו המפורסמות של קלוד לוי-שטראוס

"ככל שזה משתנה, כך זה נשאר אותו דבר"

"המדען הוא לא מי שנותן את התשובות הנכונות, אלא מי ששואל את השאלות הנכונות"

"מבחינת האדם האירופי, משמעותה של ההרפתקה שהתחוללה בעולם החדש היא בראש ובראשונה שלא היה זה העולם שלנו, ושאנו נושאים באחריות לפשע הריסתו"

"שלוש המאהבות הגדולות של חיי היו קרל מרקס, זיגמונד פרויד והגיאולוגיה"

"העולם החל ללא האדם, וגם יבוא לידי סיום בלעדיו"

"מטרתי היא להראות לא כיצד האדם חושב באמצעות המיתולוגיות, אלא כיצד הן פועלות בתוך מוחו מבלי שהוא מודע להן"

"אני שונא לטייל"

"מה למדתי מהמורים שאת דבריהם שמעתי, מהפילוסופים שאת דבריהם קראתי, ומהמדע שהמערב גאה בו כל כך? רק לקח אחד או שניים, שסיכומם ישווה להגיגיו של החכם מתחת לעץ"



לוי-שטראוס. כמעט 20 שנים לפני מרטין לותר קינג


תצלום ממסעו של לוי-שטראוס בברזיל, מתוך ארכיונו הפרטי שמוצג השבוע בפאריס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#