בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשת הרצח של הדוגמנית ענת אלימלך שוב בבית המשפט

מאז דצמבר 97' מנסה משפחתה של הדוגמנית ענת אלימלך להבין מה קרה לאחר רציחתה בידי הספר הירושלמי דוד אפוטה. למה נתנה המשטרה יד לפרסומים השקריים שלפיהם אלימלך היא הרוצחת? מה היה חלקו של האח יוסי אפוטה בהזזת האקדח בזירה? מדוע לא סיפרו למשפחה שאלימלך נקברה בחלקת המתאבדים? אולי המשפט שמנהל עכשיו האב יפזר את הערפל

2תגובות

אבי אלימלך עמד חיוור כמו סיד מחוץ לגדר של בית העלמין הר המנוחות בירושלים. ילדיו, ניר והגר, אחזו בו. ליד קברה של בתו, ענת אלימלך, התגודדו אנשי חברה קדישא ושני עורכי דין, נציגי המשפחה. אף אחד לא דיבר, את השקט במקום הפרו רק בכי חנוק ועבודות החפירה. עצמותיה של אלימלך הוצאו מקברה, שניצב בחלקה שמחוץ לגדר, והובאו לקבורה מחדש בחלקה רגילה.

זה היה ב-2001, ארבע שנים לאחר רצח הדוגמנית ענת אלימלך על ידי בן זוגה, הספר דוד אפוטה. עיתונאי סיפר לאביה כי בתו קבורה בחלקת המתאבדים. "אני לא ידעתי", מספר השבוע אלימלך, "איך אפשר לדעת שהחלקה היא של מתאבדים? התקשרתי אל האחראי בחברה קדישא. אמרתי לו: 'למה קברתם אותה שם?' הוא אמר לי שהמשטרה אמרה לו. עניתי לו: 'השעה עכשיו אחת בצהריים, אני בא עם האנשים שלי, עם הכלים שלי ומעביר אותה. תהיה שם!' הוא התחיל לגמגם שהוא צריך אישורים של משרדים שונים. אמרתי לו: 'לא מעניין אותי. היום זה מבוצע'".

בצהרי 12 בדצמבר 97' נמצאו גופותיהם של בני הזוג בדירתו של אפוטה בירושלים - הוא נורה פעמיים והיא פעם אחת. ליד אלימלך היה מוטל אקדח. במשך שבועות סערה המדינה, והתקשורת - בגיבוי המשטרה - קבעה כי הדוגמנית ירתה בבן זוגה. רק כחודש אחרי כן נחשף ברבים כי זירת הרצח שובשה, וכי אפוטה הוא זה שירה בה והתאבד. אולם מעולם לא נאשם איש בהתערבות מכוונת בזירה. בשנה האחרונה, הרחק מעיני התקשורת, בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, קמה הפרשה לתחייה.

לפני שלוש שנים הגישו אבי וניר אלימלך תביעה נזיקית נגד יורשי העיזבון של דוד אפוטה: אשתו סמדר אפוטה, שממנה חי בנפרד במשך שש השנים שקדמו למותו, ושני ילדיו. נתבעים נוספים הם צוות חוקרי הרצח ואחיו של אפוטה, יוסי. לשוטרים מייחסים התובעים רשימה נכבדה של רשלנויות שהביאו בסופו של דבר לפגיעה בשמה הטוב של אלימלך ובני משפחתה; לאח מייחסים את שיבוש זירת הרצח, באופן שייראה כי ענת אלימלך היא זו שירתה באפוטה. את משפחת אלימלך מייצג מרכז "תמורה", שמקימיה הם עורכי הדין יפעת ביטון ואייל שטרנברג.

ביום ראשון השבוע, יום השנה למותה של אלימלך, עלו בני המשפחה לקברה. להבדיל ממאות החברים והסלבריטאים שליוו אותה בדרכה האחרונה, נכחו במקום רק הוריה, אחיה וזוג חברים נוסף. כמו אז, גם הפעם נשבע אביה כי לא ישקוט ולא ינוח עד שהצדק ייצא לאור.

מחול שדים תקשורתי

בשנות התשעים היו אלימלך ואפוטה הזוג המלכותי של ירושלים. היא כוכבת בהתהוות, שהופיעה בפרסומות ובתוכניות ילדים, והוא, מבוגר ממנה ביותר מעשור, ספר צמרת בעיר, שעם לקוחותיו המתוקשרים נמנתה שרה נתניהו (אז אשת ראש הממשלה). הם הכירו בשנת 92'. אלימלך היתה יפהפייה בת 16 שהשתתפה בתחרות היופי הירושלמית "מיס קניון". אפוטה היה הספר באותו אירוע - בן 30, נשוי פלוס שניים. היא זכתה אז בכתר הנכסף וגם בלבו.

מאז, במשך שש שנים, חיו השניים ביחד. בתקופה זו התקדמה אלימלך: היא דיגמנה במגזינים מובילים, נבחרה לככב בקמפיין של היפרכל וקיבלה פינה בתוכניתו של דודו טופז. ערב הרצח היתה עסוקה בחזרות לפסטיגל הילדים. אולם בחלוף השנים האהבה הגדולה בין בני הזוג פינתה את מקומה למערכת יחסים טעונה וסוערת, רוויית קנאה. אינספור פעמים החליטה אלימלך לעזוב, אך אפוטה לא נתן לה ללכת. על פי עדויות שנחשפות כעת מתוך תיק החקירה המשטרתי, נהג אפוטה להתחנן ולאיים בהתאבדות אם תעזוב אותו. והיא תמיד חזרה אליו.

לקראת ראש השנה של 97', ארזה אלימלך את חפציה ועזבה לבית אביה ואשתו מוריה, המתגוררים בגבעת זאב, אך אפוטה לא הרפה, והקשר ביניהם הלך והידרדר לפסים אלימים. רבים היו עדים למצבו הנפשי הרעוע של ספר הצמרת, שבשיאו כלא את אלימלך בדירה בבית הכרם כשהיא ממררת בבכי. אביה וחברתה הטובה, ענבל לרנר, הזעיקו את השוטרים. למרות שהאב התחנן לשוטר שבא למקום שייקח מאפוטה את נשקו האישי - דבר לא נעשה. שבוע לאחר מכן אירע המקרה.

צוות הזיהוי הפלילי שהגיע לזירה ידע עוד באותו יום מה בדיוק אירע. בבדיקה קצרה, התברר שמיקום הקליעים, אזור פגיעתם, מיקום התרמילים וסידור הגופות תאמו את ההערכה כי אפוטה היה היורה. תוך דקות ריסס הצוות תרסיס לגילוי שרידי מתכת על ידיהם של אלימלך ושל אפוטה. הממצאים על ידו של אפוטה לא הותירו מקום רב לספק. אולם על אף שהיה ברור כי נתוני הזירה חובלו, עצמה המשטרה עין ממחול השדים שהתחולל בחוץ והפך את ענת אלימלך לרוצחת. כך למשל, צוטט מקור משטרתי בעמוד הראשי של "ידיעות אחרונות" יום לאחר הרצח באומרו: "סביר יותר להניח כי ענת רצחה ואחר כך התאבדה בירייה".

על פי כתב התביעה, לא רק שהמשטרה לא עשתה דבר כדי למנוע את ההכפשות, היא אף לקחה חלק בהדלפות לעיתונות - זאת במטרה לכאורה לסייע לחקירת שיבוש זירת הרצח. בזמן שהמשטרה המתינה מחוץ לזירה, לפורץ מנעולים, עלו אחיו של אפוטה, יוסי ושמואל, על גג הבניין וקפצו למרפסת הדירה. המראה היה מחריד: אלימלך ואפוטה שכבו על הרצפה, מתבוססים בשלולית דם גדולה. יוסי אפוטה שבר את הזכוכית ונכנס לדירה כדי לפתוח את הדלת לשוטרים. על פי הערכות המשטרה, הוא שהה שם בין חמש לעשר דקות.

מה עשה שם? לא ברור. אולם למחרת, כאשר נחקר על מערכת היחסים בין בני הזוג, כלל לא נשאל על החשד שעלה ערב קודם לפיו שיבש את זירת הרצח. רק שבועיים מאוחר יותר זומן לחקירה בחשד לשיבוש. הוא הכחיש, ובמשטרה מיהרו להמליץ לפרקליטות לסגור את התיק מחוסר ראיות.

חפשו את הדובר

אבי אלימלך מתיישב עם ערכה קטנה לבדיקת סוכר בדם ודוקר את אצבעו. "הסוכר בסדר", הוא מדווח לאחר כמה שניות. האירועים בשנים האחרונות עלו לו בבריאות. לפני חמש שנים עבר ניתוח מעקפים. מאז רצח בתו הוא לא אותו אדם. אין לו סבלנות לשום דבר, הפתיל שלו קצר ושמחת החיים נעלמה. למרות החזות הקשוחה שלו הוא מוצא את עצמו בוכה בנקל. אפילו כתגובה לסתם משפט של קריינית בטלוויזיה שמזכירה לו את בתו. "בזמנו קראתי מאמר של אסא כשר", הוא אומר, "הוא כתב שאם הולכים במקביל לשכול אז הכאב מופחת. אסא כשר הוא פילוסוף. אני לא מאמין שיש מישהו שיכול ללכת במקביל לשכול, גם הוא לא".

אתה חוצה את הקווים?

"אני חוצה את הקווים של השכול ימינה ושמאלה וימינה. אי אפשר אחרת. מה שיש לי בלב אף אחד לא יודע. אני לא מספר. אני לא מאלה שצועקים ובוכים. אני בוכה בשקט, בצד, כשאף אחד לא רואה. את יודעת, אחרי ניתוח הלב נעשיתי רגשן יותר, עכשיו מכל דבר אני בוכה. הרופאים אמרו שככה זה. הרבה פעמים אחרי ניתוח לב משהו משתנה בבן אדם".

למה תבעת?

"מבחינתי, היום, באיחור של 11 שנה, אנחנו מנהלים משפט רצח, מוכיחים שענת נרצחה והכפישו את שמה. לא תבעתי בגלל כסף. לא מעניין אותי הכסף. תבעתי כדי להוציא את הצדק לאור. יכולים להגיד שאני משוגע, אבל זו דרכי".

במהלך המשפט העלו שטרנברג וביטון את כל צוות החקירה על דוכן העדים, כולל מי שהיה אז מפקד המרחב, ניצב בדימוס, יאיר יצחקי. כולם מעידים כי ידעו תוך שעות ספורות שאפוטה הוא היורה, אך לא עשו דבר כדי למנוע את הידיעות הסותרות שנמסרו לעיתונאים ולמשפחת אלימלך. "פתאום במשפט אנחנו מגלים שכל חוקר ידע אחרי רבע שעה שאפוטה הוא הרוצח", מספר אלימלך, "אז למה אני לא ידעתי?"

"בזמן השבעה", הוא ממשיך, "כל יום היה מגיע לכאן קצין החקירות חיים גז. היינו נכנסים לחדר והוא היה אומר לי: 'שמע, אין מה לעשות, היא הרוצחת'. ועכשיו על דוכן העדים הוא אומר 'ידעתי אחרי חצי שעה שלא היא הרוצחת'. אז למה באת אלי? את יודעת איך הרגשתי עם מה שהוא אמר לי? אדם כזה צריך לשלם את המחיר. אני מאחל לו שלא תהיה לו דקה מנוחה, כמו שלי לא היתה".

בחקירתו אכן סיפר רפ"ק (בדימוס) גז, אז ראש משרד החקירות והאחראי על צוות החקירה, כי "כבר באותו היום ידענו שהמנוח ירה". בהמשך הוסיף: "המשפחה פנתה אלי להכחיש את הפרסומים בתקשורת, שענת הרוצחת. השבתי להם: 'יש דובר והוא ישיב לכם'. הם אמרו לי, 'אל תכפישו'. אמרתי: 'סבלנות'". לשאלתו של שטרנברג אם פנה לדובר בעניין, ענה: "אני לא פניתי לדובר. אבל העניין הזה ריחף באוויר כל הזמן והיה ברור שהמשפחה לא תקבל תשובה לפני סיום החקירה. יום-יום היתה התקרצצות של המשפחה ושל התקשורת".

גם ראש הצוות, קצינת החקירות רפ"ק ציפי קוסקאס, לא התרגשה מהפרסומים. "הגופות היו בדירה", סיפרה במשפט, "איש לא התקרב לגופות. היה שוטר ששמר גם בכניסה למטה וגם בכניסה לדירה... כשנכנסתי לדירה האקדח היה על האצבע המורה, השמאלית, של ענת... ההשערה הראשונית היתה, לפי כיווני התרמילים והאקדח ומבדיקת הברזל, שמי שהחזיק באקדח זה הוא... שהוא ירה בה".

ביטון: "איך יישבת את מחשבתך שהוא ירה עם העובדה שהאקדח נמצא על ידה?"

קוסקאס: "הגעתי לדירה אחרי שהדלת נפתחה על ידי יוסי ושמואל... אז עלה חשד שהם שיבשו את הזירה".

ביטון: "מדוע הם נחקרו רק שבועיים מאוחר יותר באזהרה?"

קוסקאס: "נכון שיום קודם לכן הבנתי שהזירה שובשה. מדוע הם לא נחקרו למחרת על שיבוש? אני צריכה לראות את התיק".

ביטון: "התקשורת היתה מלאה בידיעות שהסברה של המשטרה היא שענת רצחה את דוד. ומקור המידע הוא מהמשטרה".

קוסקאס: "לא היה לי זמן לקרוא עיתונים. אני לא מאמינה לעיתונאים. פעם כתבו עלי כתבה והזדעזעתי..."

ב-8 בדצמבר הוציאה רס"ב מרב גבאי, חוקרת נוספת, מזכר, שבו ציינה כי אבי אלימלך פנה אליה והביע את כעסו על הפרסומים בעיתון. "דיווחת לשאר חברי הצוות?" נשאלה על ידי ביטון, "לא זוכרת", השיבה גבאי, ובהמשך הוסיפה: "קראתי בעיתון ושמעתי בטלוויזיה שאומרים שהמשטרה אומרת שענת רצחה. לא התעמקתי בזה. לא מעניין אותי אם העיתונאים מסלפים את העובדות וטוענים שקיבלו את זה מהמשטרה. שהדובר יתעמת איתם. בשביל זה יש דובר". "ודיברת עם מישהו בעניין?" שאלה ביטון. "לא דיברתי על הסוגיה הזאת עם הדובר ועם חברי הצוות", ענתה. "היינו עסוקים בחקירה. זה לא עניין אותי".

גם סגן ניצב שמוליק בן רובי, דובר המחוז ומי שאחראי על פרסומי המשטרה, נדרש בבית המשפט לעניין. "כאשר הופיעו הפרסומים האלה, שענת היא הרוצחת", נשאל על ידי ביטון, "זה היה מידע אמיתי או לא?"

בן רובי: "המידע הזה לא היה נכון".

ביטון: "כלומר, כאשר הופיעו הפרסומים האלה המשטרה ידעה שענת אינה הרוצחת".

בן רובי: "נכון".

ביטון: "האם זה לא מחייב אותך לתגובה יותר משמעותית, ולא לפסיוויות מוחלטת?"

בן רובי: "חיכיתי לתוצאות הרשמיות של החקירה. כדי להוציא אותה בתדרוך מסודר ורשמי".

ביטון: "אתה קורא את הכתבות השגויות, רואה שכתוב שזה מתבסס על המשטרה ומחליט לא לעשות כלום".

בן רובי: "כן, נכון".

"בזמן השבעה", מספר אלימלך, "הגיע לכאן חבר של משפחת אפוטה. הוא אמר לי: 'הנה הוכחה שענת רצחה אותו'. הוא הוציא פתק מהכיס. היא היתה אצל איזה רבנית, ועל פי אותו פתק הרבנית אמרה לה שהיא תרצח את אפוטה ותתאבד. ואני ישבתי פה עם ניר. קמתי, הלכתי לחדר, הוצאתי את האקדח שלי, באתי לסלון, דרכתי את האקדח ואמרתי לו: 'מה אמרת?' בבית היו מאה חמישים איש, כולם ברחו. רדפתי אחריו עד מעלה הרחוב. האמת, שבסך הכל רציתי לתת לו את האקדח שיראה כמה קשה לטעון אותו. להראות לו שהבת שלי לא יכולה לירות בדבר כזה".

הנורות האדומות היבהבו

"את יודעת, עד היום שואלים אותי אנשים, 'תגיד, אבי, סליחה, מי רצח בסוף את מי?' וזה כואב לי. זה לא פייר", אומר אלימלך. הוא נשוי בשנית למוריה. בזמן שבתו הכירה את אפוטה התגרש מרעייתו הראשונה, בילי, ונישא מחדש. רק בשנים האחרונות החלה האם, שעוסקת בתנועה עם אוכלוסייה מבוגרת, לאסוף את רסיסי חייה. במשך שנים לאחר מות בתה לא תיפקדה. "הייתי בדיכאון עמוק", היא מספרת השבוע. ירדתי במשקל, לא יכולתי לראות אנשים, לא עבדתי. התקשיתי להאמין שהשמש תזרח בבוקר".

אבי ובילי הורים גם להגר, בת 23, ולניר, בן 38, השותף עם אביו לתביעה ומתגורר בצור הדסה. ביחד עם שותפים הקים האח את האתר "אנדרטה", העוסק בהנצחת יקירים שהלכו לעולמם. "זה קשור לכל מה שעברנו", הוא אומר השבוע. "ראיתי את החשיבות שיש להנצחת האדם היקר לך. היום אני ואבא הופכים את העולם כדי להנציח את שמה הטוב של ענת".

בעוד שניר בחר לעסוק בשכול, בחר אביו בחיים; היום אבי אלימלך הוא פנסיונר של משרד הפנים, עוסק בהדרכת תלמידי תיכון במתן עזרה ראשונה. "אני מגיע לבתי ספר ונותן הדרכות, אבל מהר מאוד אני מוצא את עצמי מטיף לילדים", הוא מספר. "אני מדבר אליהם כמו אבא, מבקש מהם לשתף את ההורים והמורים בכל מה שקורה להם. גם אם משהו רע מציק להם. אני אומר להם: 'אל תשמרו כלום בבטן'. לפעמים הילדים לא מבינים איך הדרכה על עזרה ראשונה הופכת לשיחה על דברים שהם לא מספרים. הם הרי לא יודעים מי אני".

אתה מספר להם את סיפורך האישי?

"לפעמים המורים מזהים אותי. באחת הפעמים, בשנה שעברה, המורה שאלה אותי: 'אתה אבא של ענת אלימלך?' הנערים סקרנים, התחילו לשאול 'מי זו ענת אלימלך?' הם היו בני חמש, שש, כשהיא נרצחה. מצאתי את עצמי נפתח ומספר. זה לא היה קל. הם היו בהלם. לא שאלו הרבה שאלות, ישבו מרותקים. בסוף אמרתי להם: 'אם מישהו מאיים עליכם - תמיד תספרו".

אתה מרגיש שפיספסת את הבת שלך, שלא ידעת מספיק מה עובר עליה?

"הרבה זמן חשבתי על זה. תאמיני לי, זה עלה לי בבריאות. באותה תקופה אני הייתי עסוק וטרוד בבעיות האישיות שלי, שהיו קשורות גם בעבודה. ויכול להיות שלא הייתי מספיק ער".

איך חיים עם זה?

"זה חשבון נפש שאין לו סוף. אני יכול להאשים את עצמי מהבוקר עד הלילה. אני מקווה שעשיתי את המקסימום. אני לא חושב שאפשר היה לנהוג אחרת. במהלך השנים הרבה 'חכמים' אמרו לי 'איך אתה נתת לה ללכת עם גבר פרוד, עם אבא לילדים?' ומה יכולתי לעשות? הייתי אומר לה לא? הייתי מאבד אותה. כשנודע לי על הקשר בין ענת ואפוטה זה כבר היה מאוחר מדי. היא הסתירה את זה ממני, אבל יום אחד סיפרו לי על זה. לא עברה דקה והייתי שם, במספרה. הוצאתי את אפוטה החוצה ואמרתי לו: 'אני עושה ממך קציצות'. דיברתי גם עם אחיו. אבל היא היתה מאוהבת בו".

הכתובת היתה על הקיר. כמו כל מי שהכיר את בני הזוג, גם אביה של אלימלך היה ער להידרדרות מערכת היחסים ביניהם. פרידות חוזרות ונשנות, סצנות קנאה, בכי. אפוטה מילא את ביתו בתמונות ענק של אלימלך. הוא ירד במשקל, הפסיק לאכול, התרוצץ בין קוראות בקפה ואסטרולוגיות וביקש מהן שיחזו את עתיד הקשר. ברקע תמיד היתה גם אשתו של אפוטה, סמדר, שממנה חי בנפרד. שבוע לפני הרצח היבהבו כל הנורות האדומות: אפוטה נעל את אלימלך בדירתו, והיא, ממררת בבכי, הזעיקה את חברתה הטובה ענבל לרנר להצילה. לאחר הרצח, שבורה מכאב, סיפרה לרנר לחוקרים עד כמה חששה אלימלך לחייו של אפוטה: "כמה זמן לפני המקרה שהוא נעל אותה, ענת אמרה לי שהוא קצת השתגע. הוא אמר לה שאם היא תהיה עם מישהו אחר, 'אחד משנינו לא יהיה פה'".

כחודש לפני מותה עברה ענת לגור אצל אביה, אבל "דוד לא הפסיק להתקשר", אומרת לרנר. "'אם לא תבואי אני מתאבד', הוא היה אומר. אז כל הזמן היא חזרה אליו. שבוע לפני האסון התקשרה אלי חברה ואמרה 'התקשרתי לענת, הוא רוצה להרוג אותה'. התקשרתי לענת, לדירה שלו. היא בכתה מאוד. שאלתי: 'ענת, הוא מרביץ לך?' היא אמרה שלא. אמרתי לה: 'ענת, תירגעי, אני מתקשרת למשטרה ואני באה לקחת אותך'. ענת אמרה: 'לא משטרה, לא משטרה'. ואז אמא שלי ביקשה את הטלפון. היא אמרה לדוד שאנחנו רוצות לקחת את ענת. הוא אמר לה: 'יהודית, היא סתם בהיסטריה'.

"יצאנו לשם. צילצלתי באינטרקום וענת אמרה שהוא נועל אותה ולא נותן לה לצאת. עלינו ודפקנו בדלת. ענת בכתה מאוד: 'הוא לא נותן לי לצאת, ענבל, הוא לקח לי את המפתח'. ואז הוא אמר לה: 'תגידי לחברה שלך שלא תתערב. אני לא רוצה שייכנסו לפה ויראו אותי ככה'. ענת המשיכה לבכות. אמרתי לה: 'ענת, אני מתקשרת למשטרה'. ואז הוא אמר: 'תגידי לה שאם היא תזמין משטרה אני אעשה שטויות'. ואני פחדתי לעשות צעד שיגרום נזק. החלטתי להתקשר להורים שלה".

לרנר ירדה לרכבה, ובזמן שהתקשרה ירדה אלימלך מהדירה ודפקה על השמשה. "היא נכנסה לאוטו ואמרה שהיא פוחדת שהוא יעשה משהו לעצמו. אבא של ענת שהגיע למקום הזעיק את המשטרה". אלימלך מספר שהגיע למקום "תוך שלוש דקות". לשוטר שהגיע אמר שיש לאפוטה נשק וכי הוא מסכן את חיי בתו. בתגובה אמר לו השוטר, כך על פי עדותו של אלימלך במשטרה, "אם הוא רוצה להתאבד, מה אכפת לך?"

השוטר שלו מייחס אלימלך את האמירה, רב פקד יגאל ליבוביץ, זומן אף הוא לבית המשפט. לטענת התביעה, המשטרה התרשלה כשלא פעלה על מנת להוציא מחזקתו של אפוטה את האקדח. בעדותו מכחיש ליבוביץ כי התבטא באופן המיוחס לו, ומספר כי אלימלך התרעמה על בוא המשטרה ולא רצתה להגיש תלונה. "האבא ביקש שנעלה לחשוד", סיפר ליבוביץ, "שנדבר איתו. הוא אמר: 'יש לו נשק, אני חושש שהוא ישתמש בו'. הוא לא אמר באיזה אופן הוא ישתמש בו. בסוף הוא שאל אם יש לי ילדים וביקש שאפעל כאילו זו הבת שלי. אבל כך הייתי פועל גם אם היה מדובר בילדי".

מי הזיז את האקדח?

מרכז תמורה הוקם על ידי ד"ר יפעת ביטון, עורכת דין המומחית לשינוי חברתי דרך דיני הנזיקין, עו"ד קלריס חרבון ואייל שטרנברג. המרכז שם לו למטרה לסייע במאבק למניעת אפליה של מזרחים, ערבים, אתיופים ונשים. "ברגע שאלימות נגד נשים נגמרת ברצח, מבחינת המדינה העסק נגמר. זה תיק סגור", אומר שטרנברג, המנהל את התיק ביחד עם ביטון, חרבון ועו"ד ורדית אבידן. "אנחנו נותנים למשפחת הקורבן במהלך המשפט להיות במרכז, להשמיע את קולה. במקרה הזה, אמרנו למדינה, בואו, מגיע למשפחה הזאת פיצוי. אבל הם אפילו לא הבינו למה".

אבי אלימלך לא הולך לדיונים. הוא לא רוצה לפגוש שם את מי ממשפחת אפוטה, רק אזכור השם מעלה לו את לחץ הדם. "בפעם האחרונה שראיתי את יוסי אפוטה היינו שנינו עם זקנים של אבל", הוא מספר. "פגשתי אותו ברחוב קרן קיימת, הוא נסע עם השותף שלו. השותף שלו בא אלי ואמר: 'שמע אבי, יוסי רוצה לדבר איתך. אתה רוצה לדבר איתו?' אמרתי לו 'בוודאי. איזו שאלה'. ניגשתי אליו והתחבקנו. חיבקתי אותו ואמרתי לו: 'בחייאת יוסי, מי הזיז את האקדח?' הוא אמר לי: 'באלוהים, לא יודע'. אמרתי לו: 'יוסי, אם אתה הזזת אני לא אכעס עליך. בשם אלוהים. אני אגן עליך'. הוא אמר לי: 'אבי, אני לא יודע'. זו היתה הפעם האחרונה שדיברתי איתו. מאז אני לא רוצה להסתכל עליו".

שבועיים לאחר הרצח זומן יוסי אפוטה למשטרה כחשוד בשיבוש הזירה. "לא הזזתי שום דבר", אמר לחוקריו. "הדבר היחידי שעשיתי זה היה לגשת לדלת ולפתוח אותה". "מדוע עזבת את המקום?" נשאל על ידי החוקרים, "בגלל הסוכרת שלי", השיב, "רמת הסוכר ירדה לי מאוד. נסעתי הביתה בשביל לטפל בעצמי". "מממצאים שעלו בחקירה", הקשה עליו החוקר, "עולה כי ענת כלל לא החזיקה בנשק. מה ההסבר שלך?" "אני", סיכם אפוטה בקצרה, "לא הזזתי את הנשק".

במהלך המשפט המתנהל כעת נקרא יוסי אפוטה שוב לתת את גרסתו לאותו בוקר, הפעם מעל דוכן העדים. בקול רועד ועם הפסקות בעדות שיחזר את אשר התרחש: "אבי התקשר אלי לפלאפון ואמר לי שהוא נמצא ליד הדירה של דוד והוא מאוד חושש כי שני כלי הרכב שם, של דוד ושל ענת, והם לא עונים לטלפון. אני לא חשבתי כלום, לא חששתי. אבל נימת הדיבור שלו היתה היסטרית ונכנסתי ללחץ".

אפוטה מגיע למקום והשניים עולים אל הדירה הנעולה ומזמינים את המשטרה. "השוטרים ביקשו שנתלווה אליהם", ממשיך אפוטה בעדותו, "עלינו למעלה. ניסינו לפתוח את הדלת. בסופו של דבר זה לא הסתייע וירדנו שוב למטה. בינתיים אחי שמואל מגיע והוא אמר: 'בואו נעלה ונבדוק עוד פעם'. זה היה בנוכחות כולם. אבי והשוטרים. ואז רק אני ושמואל עולים. השוטרים לא התנגדו, הם ראו שאנחנו עולים. ראינו גרם מדרגות והיה שם פיר שקודם לא ראיתי. אני חושב שהיה שם גם סולם. טיפסנו והגענו לגג הרעפים. משם קל להגיע לדירה. אני קפצתי למרפסת. נפלתי בסמוך לדלת זכוכית, הסתכלתי מעבר לזכוכית וראיתי את הזוועה. ראיתי את דוד וענת מוטלים על הרצפה וכתם דם גדול מאוד. התחלתי לצרוח. 'תזמינו אמבולנסים'. הייתי בהיסטריה נוראה. זה מלווה אותי עד היום. כל יום. הייתי מוכן לשלם מיליונים כדי לא להיחשף למקרה ולא לקבל את צלצול הטלפון של אבי אלימלך".

"בעטתי בזכוכית ועברתי מרחק של 4-5 מטר כדי לפתוח את דלת הכניסה לבית, שזו משימה לא פשוטה", ממשיך יוסי. "הייתי בהיסטריה. הידיים רעדו לי. פתאום אני לא יודע איך פותחים דלת. כשנכנסתי לדירה ראיתי אותם לשבריר שנייה. לא יכולתי להסתכל". "לא רצית לבדוק מה מצבם?" נשאל. "זה היה מיותר", ענה אפוטה, "הבנתי שאין מה לעשות. אתה רוצה וידוי? אני רצחתי אותם. שיבוש זירה - חלומות באספמיה... החוויה היא חוויה קשה. מדובר בשני אנשים שאהבתי מאוד... השוטרים שהגיעו הוציאו אותי מהדירה. אני לא זוכר היכן עמדתי כשהם נכנסו. אני מנסה להדחיק את האירוע הטראומטי הזה".

"אתה הזזת את האקדח?"

"לא".

"מי הזיז את האקדח?"

"הלוואי שהייתי יודע מי הזיז אותו. אין לי מושג".

"למה אמרת לעיתונאים שדוד לא עשה את זה?"

"גם דוד לא מסוגל לרצוח וגם ענת לא מסוגלת לרצוח. שניהם לא היו מסוגלים לרצוח. מה שקרה שם זה הזוי. שאלו אותי כמה פעמים מי רצח את מי. מבחינתי, איבדתי שני ילדים. שני אנשים קרובים. נניח ששני ילדי נכנסים לחדר ומשחקים בגפרור ונשרפים, מה זה משנה מי הדליק?"

"גם היום אתה סבור כך?"

"אני לא מאמין שאחד רצח את השני. להערכתי מעורב גורם שלישי".

בגדים בכיכר המדינה

האם התרשלה המשטרה בתפקידה כאשר נתנה לאחיו של אפוטה להיכנס לדירה, על אף החשד כי התבצע שם פשע? לטענת התביעה "מחדל זה איפשר לנתבעים לבצע שינויים בזירת הרצח, שהובילו לפגיעה בשמה הטוב של ענת ובכבוד בני המשפחה". שני שוטרי הסיור שהוזעקו למקום, רס"ר גלעד נאדר ורס"פ אליהו קסוטו, טוענים במשפט כי הופתעו מפריצתם של האחים לדירה. "לא ידעתי שהאחים מנסים לעלות ולהיכנס", אמר נאדר בעדותו, "רק כשהיה רעש של ניפוץ וצעקות נודע לי שהם עלו". "הופתעתי", הוסיף קסוטו, "כאשר שמעתי אותם צועקים מהמרפסת".

תיק החקירה נגד האחים אפוטה נסגר מחוסר ראיות. על המלצת המשטרה לסגור את התיק חתומה ראש הצח"מ ציפי קוסקאס. "חוסר הראיות היה", אמרה קוסקאס מעל דוכן העדים, "שהם לא הודו בשיבוש", והוסיפה כי האחים גם סירבו לעבור בדיקת פוליגרף. "בוודאי שהיה שיבוש", היא מאשרת לשאלתה של עו"ד ביטון. האם ידוע לצח"מ על מישהו אחר שנכנס לזירה לפני השוטרים חוץ מהאחים?" שאלה עו"ד ביטון. "לא", ענתה קוסקאס.

הנתבע הנוסף, פרט למשטרה ולצוות החוקרים, הוא העיזבון שהשאיר אפוטה לאשתו סמדר ולשני ילדיו. במהלך המשפט התברר שהעיזבון של ספר הצמרת ריק. "אני והמנוח נפרדנו סמוך ל-91'", סיפרה סמדר אפוטה. "הוא עזב את הבית... לא הייתי מגדירה זאת כפרידה סופית. לאורך כל השנים הוא בגד בי. אבל הוא תמיד נשאר איתי, נשוי. אני טוענת שאם הוא לא היה מכיר את ענת הוא היה חוזר הביתה. כדי להסתיר נכסים ממני הוא מכר את הבית שלנו לאחיו, יוסי, שנמצא כאן באולם. הוא לקח את כל הכסף ולא העביר לי כלום. הוא חי ברמת חיים גבוהה וכל הכסף בוזבז.

"הוא גם לא שילם מזונות והייתי צריכה להגיש את פסק הדין לביטוח לאומי. הוא הסתיר ממני את הרווחים כדי שלא אוכל לתבוע אותו. בעוד שאני עבדתי בניקיון כדי שלילדים יהיה מה לאכול, הוא וענת אכלו במסעדות פאר, קנו בגדים בכיכר המדינה וכל שני וחמישי יצאו לבילויים יקרים. אני זוכרת שיום אחד פניתי אל ענת. אמרתי לה: 'דוד לא משלם מזונות לילדים'. הזהרתי אותה: 'אל תלכי איתו'".

סמדר אפוטה ירשה את שתי המספרות שניהל בעלה בירושלים, אך לא עמדה בנטל הכלכלי של ניהולן. "מספרה אחת סגרתי אחרי שנתיים", היא מספרת, "ואת זו בקניון הראל אחרי חמש שנים. קיבלתי מפתחות לדירה ושני זוגות מפתחות לרכב, אבל לא קיבלתי שום רכב. ביום המקרה כל כלי הרכב נעלמו מהחניה. אני לא יודעת מי לקח אותם, לא ניסיתי לבדוק מי לקח אותם. הראש שלי לא היה בנכסים. הראש שלי היה רק בילדים - שיגדלו נורמלי... בדירה היו כלים, מצעים, בגדים של ענת. לקחתי עבור הילדים חלק מהבגדים שלו, כלים, יינות, שולחן לסלון. כל אחד אחר כך דרש דברים. אמא שלו דרשה בשמים אישיים ובגדים. מהמשפחה של ענת ביקשו את הפסנתר. כל מה שהם ביקשו הם קיבלו. חוץ מהסרוויס שהם התווכחו איתי עליו. היום הסרוויס שמור בארגז לילדים".

"אין לי נגד הילדים שלו כלום", אומר אלימלך, "הילדים האלה אכלו פה צהריים, על השולחן הזה. הוא היה מגיע איתם לפה. אני לא רוצה שיגידו שאני עושה מלחמה על גב של ילדים. המשפט הוא לא בשביל הכסף אלא בשביל הצדק".

ממשטרת ירושלים נמסר כי היות והתביעה עדיין נידונה בבית המשפט (השבוע הסתיים שלב הראיות), אין בכוונתם להתייחס לעניין מטעמי סוביודיצה. ממשרד המשפטים נמסר כי ההליך עדיין תלוי ועומד בבית המשפט וטרם הכריעו במכלול הטענות העובדתיות והמשפטיות.

פרקליטם של יוסי אפוטה וסמדר אפוטה, עו"ד אסף פוזנר, מסר: "מדובר בטרגדיה של שתי משפחות. ודווקא לכן לא היה מקום להגשת התביעה מחדש. התביעה הזאת פתחה את כל הפצעים. את התביעה הראשונה נגד סמדר אפוטה, קשה לי להבין. סמדר היא אשה שבעלה נטש אותה לטובת ענת אלימלך ז"ל. הוא לא שילם לה מזונות והיא התפרנסה מעבודות ניקיון. לבוא ולערב אותה בעניין הזה, ולהגיד לה, 'את שלא קיבלת שום דבר, את זו שתשלמי את הפיצוי', זה דבר בלתי מתקבל על הדעת. מה גם שהתביעה הזאת הוגשה על ידי מרכז שחרט על דגלו את המלחמה הפמיניסטית ועזרה לחלשים. לגבי יוסי אפוטה, הוא לא הזיז את האקדח. כאשר מאשימים אותו מתעלמים מהעובדה שלאחר הרצח היתה במקום המולה ומיליון אנשים. יוסי לא היה במצב נפשי לתכנן שינוי זירה, כפי שמייחסים לו, הוא בקושי עמד על הרגליים".

שלוש שנים לאחר רציחתה של ענת התבקש אלימלך להגיע ולקחת את חפציה מהמשטרה. גם כאן, נטען בכתב התביעה, פגעו גורמי המשטרה ברגשות המשפחה.

"יום אחד", משחזר אלימלך, "התקשרו אלי מהמשטרה. זה היה מישהו שאחראי על איזה מחסן. והוא אומר לי: 'שמע, יש לי פה בגדים. אתה רוצה אותם או לזרוק אותם?' במלים אלו. הגעתי למגרש הרוסים במהירות. הוא הוציא שק עם בגדים מעורבבים. לידי הוא הפריד בין הבגדים של הבת שלי לאלה של אפוטה. אחד השוטרים שראה את זה צרח עליו. ואז הוא נכנס פנימה למחסן ויצא אחרי חמש דקות והחל להוציא: חזייה, תחתונים, חולצה. אני הייתי המום. לא היתה לו אפילו שקית ניילון לתת לי.

"הלכתי עם הבגדים ביד. עברתי ברחוב בן יהודה דרך חבר שיש לו חנות, והוא הביא לי שקית. במשך שנה וחצי הסתובבתי עם השקית הזאת במכונית. אמרו לי לא להכניס את זה הביתה. שזה טומאה. אמרו לי להביא את זה לחברה קדישא ואני לא הייתי מסוגל. לא הראיתי את זה לאף אחד. היו שם את הנעליים השחורות שלה, מכנסיים שחורים, גרביים לבנים וחולצה לבנה עם חור אחד של כדור". *



דוד אפוטה וענת אלימלך. מערכת יחסים רוויית קנאה


האב אבי (במרכז) והאחים ניר והגר אלימלך. עד היום אנשים אומרים לי "תגיד, אבי, סליחה, מי רצח בסוף את מי?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו