בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגנדי ועד גומדי: משפט הפשע החשוב ביותר בהיסטוריה הישראלית נפתח מחדש

30 שנה אחרי חשיפתה של "רשימת ה-11" ומשפט הדיבה שהתנהל בעקבותיה חוזר גידי וייץ לפרשה ששינתה את ההיסטוריה של הפשע ושל העיתונות בישראל * מי היו האלופים שהיו מוכנים לעשות הכל בשביל היעד המודיעיני בצלאל מזרחי * איך הקליט אהוד אולמרט את רחבעם זאבי כשהאחרון איים לצאת נגדו למלחמה * כיצד פעל מפכ"ל המשטרה בשירותו של מזרחי ופיטר את קצין המודיעין שלו * ולמה התכוון מזרחי כששוחח עם העבריינים רחמים אהרוני וטוביה אושרי על ה"לבן" המשובח? *באמריקה קראו לזה "Follow the Money", בארץ זה היה "Follow the Gandhi"

4תגובות

ב-27 בפברואר 1974, אחרי חצות, החריד פיצוץ עז את רחוב בן יהודה בירושלים שבו התגורר מנהל מחלקת החקירות במס ההכנסה, אליעזר שילוני. מטען הנפץ שהוטמן ליד דלת ביתו של שילוני היה אות אזהרה לאיש הראשון בממסד הישראלי שקבע כי במדינה קיים פשע מאורגן.

היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה פתחה בחקירה נמרצת לגילוי מטמיני המטען. כשראש היחידה, תת-ניצב בנימין זיגל, נפגש עם שילוני, טען הלה שהוא חושד שמאחורי הפיצוץ עומד איש העסקים ואיל המלונאות בצלאל מזרחי. שבוע לפני הפיצוץ המסתורי נפלה בנציבות מס ההכנסה החלטה דרמטית: לפתוח בחקירה נגד מזרחי, בעקבות חשד שהעלים מסים. שילוני חשש שפרטים רגישים מהישיבה דלפו. מזרחי היה בזמן הפיצוץ בחו"ל. כשחזר, הוא זומן יחד עם אנשים נוספים למסור עדות בפרשה, אך מניחי המטען לא נמצאו.

חודשים ספורים אחרי כן, באביב 74', הגיעו חוקרי מס הכנסה לביתו המפואר של מזרחי בצפון תל אביב עם צו חיפוש. "זה שילוני הבן זונה הזה שלח אתכם", אמר להם מזרחי במרירות. אחר כך ביקש מהם להמתין עם הפשיטה עד שילכו ילדיו לבית ספר. רק כעבור שעה הורשו החוקרים להיכנס לדירה ואל משרדו של מזרחי, בצמוד לבית. אלא ששם ציפתה להם הפתעה, כפי שהעיד אחד החוקרים, ארמון כהנא: "במשרדי החברה נכחו האלוף (במיל') רחבעם זאבי בלבוש אזרחי, האלוף אברשה טמיר, ראש אגף התכנון בצה"ל, במדים צבאיים, ותת-אלוף אברהם אורלי, מפקד רצועת עזה וצפון סיני. מזרחי אמר לגנדי: 'הנה הבני-דודים שחברך שילוני שלח לפשיטה כאן'".

בישראל של 2008 קשה לדמיין תמונה כזאת: שלושה בכירים בצה"ל, בעלי שם ומוניטין, מוזעקים לביתו של חשוד בהעלמות מס כדי לספק לו הרתעה אווירית מול צוות של פקידים. אבל ישראל של שנות ה-70 לא היתה ישראל המוכרת לנו היום. בישראל של שנות ה-70 היה אהוד אולמרט הלוחם מספר אחת נגד הון שחור ושלטון.

בצלאל מזרחי: בדרך לצמרת

שלוש שנים עברו מאז הפיצוץ וחקירות המס נגד מזרחי (שהולידו תשלום כופר מצדו), וב-77' כבר כיהן שילוני כנציב מס הכנסה. במארס 77' הוא נועד לפגישה חשאית עם מפקד משטרת תל אביב, משה טיומקין. בפגישה סיכמו השניים שהמשטרה תעביר למס הכנסה רשימת שמות של אנשים החשודים בהעלמות מסים מהון שנצבר כתוצאה ממעשים פליליים. הרעיון שעמד בבסיסו של המסמך המוצע היה מבוסס על השיטה האמריקאית למאבק בלווייתני הפשע החמקמקים, זו שהתמצתה במימרה "Follow the Money".

הרשימה, שהורכבה בידי אנשי המודיעין של המשטרה, כללה 11 דמויות, ובהן אנשי עסקים מכובדים המקורבים לצמרת השלטון. בראשה כיכב מרדכי (מנטש) צרפתי, יקירם של שרי מפא"י וחברם של קצינים בכירים במשטרה ובצבא; את המקום השני תפס מזרחי. ליד שמם של השניים פורט מידע מודיעיני שנאגר במשטרה והחשיד אותם, בין היתר, במימון עסקאות סמים ובסחר טראנס-אטלנטי ביהלומים גנובים. מיד אחריהם הופיעו ברשימה צמד העבריינים רחמים ("גומדי") אהרוני וטוביה אושרי, מנהיגי "חבורת הכרם" שנחשדו ששימשו כזרועם הארוכה של מזרחי ומנטש לביצוע העבירות הפליליות. גם האחים אלי ועזרא טיסונה, העבריין יחזקאל אסלן ואיש העסקים מוניה שפירא היו ברשימה.

חודשים שכב המסמך במשרדו של מפקד היחידה המרכזית (ימ"ר) של משטרת תל אביב, יגאל מרקוס, ולא עבר כמתבקש לנציבות מס ההכנסה. "באמת לא העברתי אותו למס הכנסה", מודה מרקוס היום. "חשבתי שגם מופיעים בו שמות שאינם קשורים לפשע וביקשתי שיתקנו את המסמך. מנטש היה פטריוט ישראלי ולא פושע".

לא כולם השלימו עם התמהמהותו של מפקד הימ"ר. בתחילת הקיץ צעד קצין מהיחידה של מרקוס על המדרכה ליד גן החיות הישן של תל אביב כשבידו חבילת מסמכים מגולגלת בעיתון. את החבילה הוא מסר במהירות לכתב הפלילים של עיתון "הארץ", אבי ולנטין, והמשיך בדרכו מבלי להחליף עמו מלה. בין הניירות המגולגלים הסתתרה גם רשימת ה-11. "כמו במירוץ שליחים הוא לא עצר לידי אלא המשיך ללכת, וכך עשיתי גם אני", נזכר ולנטין.

"הארץ" היה הכתובת המתבקשת להדלפת המידע הרגיש. זה היה כלי התקשורת היחיד שקבע כבר בתחילת שנות ה-70 שבישראל פועל פשע מאורגן. בשנים 71'-72' פירסם רן כסלו כתבות מקיפות ששירטטו את תחומי הפעילות של החשודים כראשי הקרימינלים העבריים: פרוטקשן, הפעלת הימורים בלתי חוקיים וגביית חובות. מנטש הוכרז בכתבות של כסלו כ"סנדק", מזרחי הוזכר כיד ימינו. בעקבות פרסום הכתבות הוקמה ועדת בדיקה בראשות היועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר; בלא היסוס סתרה הוועדה את טענותיו של כסלו וקבעה כי בישראל אין פשע מאורגן. "אין יסוד לגרסה של מר כסלו כפי שהציגה בכתבותיו, דהיינו כאילו בארץ פועל סינדיקט כל יכול אשר בראשו ניצב 'סנדק'", סיכם שמגר בלקוניות.

ביוני 77' הושבעה בכנסת ממשלתו של מנחם בגין, ומספר שבועות לאחר מכן דיווח ולנטין על חילופי שלטון מסוג אחר. זו היתה הכתבה השנייה בסדרה של שמונה כתבות תחקיר שהכין על הפשע המאורגן בישראל ושהתבססה, בין השאר, על חבילת הנייר המגולגלת שקיבל מקצין המשטרה. כתבה מספר שתיים, שנקראה "בן הטיפוחים", עסקה בדמותו של מזרחי, מצליחן מקומי, דור חמישי בארץ שנולד בשנת 35' בשכונת פלורנטין למשפחה מרובת ילדים ודלת אמצעים והפך בשנות ה-70 לקבלן עשיר ומלונאי מצליח המחזיק וילה בת ארבע קומות עם בריכה פרטית על הגג בצפון תל אביב. "הפרצוף האחר של בצלאל מזרחי, כאחת הדמויות המרכזיות של הפשע המאורגן בארץ, ידוע לציבור פחות מדמותו המכובדת של איש העסקים המיליונר שהקים אימפריה כלכלית בשתי ידיו", קבע ולנטין, והוסיף שהוא "בדרך לצמרת... גם היום מכיר אמנם מזרחי בסמכותו של מנטש ומוכן 'לתת כבוד' לאיש החשוב, אך למעשה הוא תופס כבר עמדה עצמאית".

הכתבה היתה פיצוץ בפני עצמה: בטון נחרץ ופסקני, ללא הסתייגויות, שירטט ולנטין לראשונה את הקשרים הפליליים לכאורה של מזרחי עם כוכבים אחרים ברשימת ה-11, ובעיקר עם אהרוני ואושרי. "עבדתי על הסדרה יותר משנתיים", מספר ולנטין. "ההתעניינות שלי בעניין החלה בפיצוץ בבית של שילוני, פה זה התחיל. חשוב לזכור שמלבד כמה קציני משטרה אוונגרדיים, המשטרה כגוף לא רצתה להכיר בקיומו של הפשע המאורגן".

המדינה רעשה מגל הפרסומים ובמהרה קמה קריאה להקמת ועדת חקירה. גם התגובה של מזרחי היתה חריפה: באמצעות עורך דינו, רם כספי, הוא הגיש תביעת דיבה נגד "הארץ" בסכום חסר תקדים, 10 מיליון לירות. "עשו לי רצח אופי", זעק בראיונות. גם המשטרה הזדרזה לפעול: מפכ"ל המשטרה, חיים תבורי, מינה ועדה פנימית לבדיקת מפת הפשע בישראל. כעבור שלושה שבועות (!) הגישה ועדת בוכנר את מסקנותיה וקבעה כי אין פשע מאורגן בישראל. הממשלה מצדה מינתה ועדת חקירה ממשלתית בראשות פרקליט המדינה לשעבר, ארווין שימרון.

במאי 78' נפתח משפט הדיבה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בפני השופטת שולמית ולנשטיין. את "הארץ" ייצג עורך דין שלמה ליבליך (בסיוע אלכסנדר טל). משך שנים שמר ליבליך את הפרוטוקולים המצהיבים של המשפט בביתו וסירב להעבירם לארכיב, כמקובל, עד מותו. "הוא טען שיש בהם חומרים נפיצים", מספרת בתו, עו"ד טלי ליבליך, שהיתה אז בת 13. "אבי ניהל את המשפט הזה כפי שמעולם לא ניהל משפט עד אותו שלב. כמות האנרגיות והאמוציות שהשקיע היו עצומות. אני לא יצאתי מהבית בשעות אחר הצהריים ללא ליווי".

מבחינת ליבליך כבר התביעה עצמה היתה נפיצה. מאז שנחתה על שולחנו נפרץ משרדו, גלגלי מכוניתו נוקרו כמעט מדי בוקר, מצעד עבריינים ובדוקאים עטויים בכובעי גרב חמקו בחשכת ליל אל דירתו הפרטית. מחמת החשד שמאזינים לו ועוקבים אחריו נהג להביא לפגישותיו עם ולנטין טרנזיסטור ולכוון את הסקאלה לתחנות שהשמיעו מוסיקה ערבית רועמת. את תיקי המסמכים הנוגעים למשפט הפקיד בכספות בבנקים. גם על ולנטין הילכו אימים. "ניסו ללחוץ אותי בכל מיני צורות", הוא מספר, "ניסו להלביש עלי למשל תיק של סחיטה". במהלך המשפט הגיש "הארץ" תלונה נגד אחד העדים במשפט שאיים על ולנטין ברצח.

לולנטין ולליבליך לא היה מושג מי עומד מאחורי האיומים וההצקות. להרבה אנשים היתה סיבה טובה להטריד את השניים. אמנם מזרחי היה זה שהגיש את תביעת הדיבה, אך המשפט הפך במהרה לפלטפורמה שבאמצעותה ביקשו ליבליך ו"הארץ" להוכיח מה שרשויות אכיפת החוק לא רצו להודות בו: שבמדינת ישראל קיימת מאפיה מאורגנת שנהנית מקשרי זהב עם השלטון. מעולם לא הוטלה על הכתפיים הצרות של כלי תקשורת משימה כה מסובכת, וניסיונו של עו"ד ליבליך להוכיח את הטענה אילץ אותו לחקור באגרסיוויות, מעל דוכן העדים, גם את אלה שנחשדו כיעדים המודיעיניים המסוכנים בישראל.

לא היה כמשפט הזה עד אז ומאז. חלק מהעדים במשפט נרצחו זמן קצר אחריו. אחרים הורשעו ברצח. עדים רבים חזרו בהם מגרסאות שמסרו במשטרה, אחרים התכחשו לדברים שאמרו בהקלטות שנשמעו בבית המשפט. עדים רבים סירבו ששמם יתפרסם. "לא מעט פחד ראיתי בעיניהם של חלק מהעדים שבאו להעיד, ולא מעט שקרים נאמרו כאן בשבועה, ללא היסוס ולעתים אף בשחצנות מתרברבת", קבעה ולנשטיין בפסק הדין. "מספר ניכר של עדים לא ניאותו להעיד כלל לפני שהובטח להם חיסוי שמם מפרסום". "זה היה המשפט הראשון והאחרון שבו השתתפתי בו עדים העידו בשפתיים אפורות", מוסיף עו"ד מיבי מוזר, שסייע לליבליך במהלך המשפט והיה לשותפו (ועובד היום עם בתו).

המתח והדרמה במשפט היו כה חריגים שבאחד משלבי המשפט פנה מזרחי לליבליך והודיע לו שהוא מתכוון לממן הפקה של סרט בבימויו של מנחם גולן על פי המשפט וכי הוא רוצה שליבליך עצמו יגלם את דמות הפרקליט. אולי בגלל זה היטיב מזרחי לשחק את הקדוש המעונה.

"האנשים האלה רימו את המדינה", זעק מעל דוכן העדים, "אני מתעסק עם עלילות דם". "מר מזרחי, אתה חושב שצעקות כאלו יעשו רושם על מישהו?" עקץ אותו ליבליך, ומזרחי הגיב בהתרגשות: "אם אתה היית במקומי היית מתאבד כבר!" "מזרחי היה מאוד פגוע", זוכרת השופטת ולנשטיין. "הוא היה גבר נאה עם בלורית מלאה".

אי אפשר לגולל בכתבה אחת את שלל הפרשיות שעלו במשפט הדיבה של בצלאל מזרחי נגד עיתון "הארץ". אלפי עמודי הפרוטוקול, שקטעים מהם מתפרסמים כאן לראשונה אחרי 30 שנה, יכולים לשמש בקלות לספר. ובכל זאת, מספר אירועים שנחשפים בפרוטוקולים טומנים בחובם שיעור קטן על המחזוריות של ההיסטוריה: הברית בין חשודי צמרת וגיבורי מלחמה, בין יעדים מודיעיניים וחברי כנסת, בין קציני משטרה ועבריינים לא התחילה במאה הזאת.

אהוד אולמרט: חוד החנית

יותר משנה לפני סדרת מאמריו של ולנטין, בתחילת 76', התראיין הח"כ הצעיר מהליכוד אהוד אולמרט לכלי התקשורת וחשף בפניהם את הצד האפל של המדינה. "קיימים גורמים רציניים מאוד שמטרתם להגיע לעמדות שליטה בעולם התחתון", אמר. "בין אנשי הקבוצה החדשה יש כאלה שהם בעלי עבר צבאי מכובד, חלקם השתייכו ליחידות מובחרות, לרבות קצינים לא הכי זוטרים". אולמרט לא נקב בשמות, אך כל קורא עיתונים ממוצע יכול היה להבין שכשהוא מדבר על "מלונאי מכובד" ועל "קצין בכיר" המעורבים בצמרת העולם התחתון הוא מתכוון לשני החברים הקרובים, בצלאל מזרחי ורחבעם זאבי.

אולמרט היה אז חוד החנית הפרלמנטרי במלחמה בפשע המאורגן, ויחד עם ח"כ יוסי שריד חקר תופעות שחיתות בכדורגל הישראלי ומעורבות של גורמים עברייניים בניהול קבוצות. הטענה שבישראל קיים פשע מאורגן שימשה בידי הח"כ האמביציוזי ככלי ניגוח באנשי המערך. היא גם הפכה אותו לחביב התקשורת. "במשך שנתיים לפני הפרסום נהגנו להיפגש בכל יום חמישי בקפה אולגה", משחזר ולנטין. "עבדנו ביחד. הוא היה אמיץ. בהזדמנות אחת כשהוא הלך להיפגש עם אסיר בכלא, הצמדתי לו מכשיר הקלטה לגוף. התמלילים האלה שירתו אותי מאוד. על גנדי לא פירסמתי כתבות. השארתי אותו לאולמרט".

מיד אחרי פרסום דבריו, בסוף ינואר 76', עשה אולמרט את דרכו לקומה השמינית במלון "שלום" בירושלים. לצדו פסע חברו הקרוב, עו"ד אורי מסר. השניים היו מצוידים במכשיר הקלטה שבו התכוונו לתעד, בסתר, את הפגישה הדרמטית שמזרחי וזאבי ביקשו לקבוע עם אולמרט בעקבות מתקפתו התקשורתית. את ועידת הפסגה במלון תיאם מימון לוי, איש עסקים שהיה הבעלים של המלון וחבר משותף לאולמרט ולמזרחי. מספר שנים קודם לכן לחץ לוי על שוטר לשנות את עדותו כדי לחלץ את טוביה אושרי מהסתבכות בעסקת סמים. "אולמרט הציג את מסר כעוזר שלו, יועץ שלו", שיחזר מזרחי בעדותו. "הוא לא רצה שהפגישה תהיה בכנסת".

במהלך הפגישה הבהיר זאבי לאולמרט שהוא רואה עצמו כאח למזרחי: "הוא יעשה בשבילי הכל ... כשהוא נפגע אני אקפוץ מעורי, זה כאילו שאני נפגעתי". בטון נחרץ הודיע זאבי שהוא דורש שאולמרט יוציא הכחשה שתנקה אותו ואת מזרחי מההאשמות המרומזות שהטיח בהם. "אם צה"ל לא מוסת או עוד לא מחומם, אני יכול לחמם אותו שיתבע את זה ממך", הבהיר זאבי, בלא שיידע שדבריו מוקלטים על ידי אולמרט. "אם אתה לא תחפש ותציע דרך שבה אתה תנקה את מה שאנחנו רואים ככתם, אנחנו נראה עצמנו חופשיים לפעול. אני מבטיח לך שאתגייס למלחמה הזאת עם כל הכוח שלי, עם כל הדמיון שיש לי, כל התחבולות שיש לי". כששאל אולמרט לאיזה פעולה הוא מתכוון, אם להגשת תביעה משפטית, השיב זאבי: "אני מבטיח לך שזו לא הדרך שנשקלת, יש דרכים יותר אפקטיוויות".

אחר כך המשיך זאבי במתקפה. "אתה יודע מי זה מזרחי?" שאל רטורית. "בין האלופים אני מכיר לפחות חמישה אלופים שיעשו בשביל בצלאל כל דבר שבעולם. אם לא תתנצל אנחנו נצא להילחם וכשאנחנו נצא להילחם אתה תתפלא איזה רעיונות יש לחברים". למזרחי ולמנטש, הזהיר, "יש צבא".

שקט השתרר בבית המשפט כשעו"ד ליבליך הקריא בפני מזרחי את תמליל הפגישה עם אולמרט. לאחר מכן דרש ממזרחי לפרט מיהם חמשת האלופים שעליהם דיבר זאבי, אלה ש"יהיו מוכנים לעשות בשבילו הכל" כולל טיפול אישי באולמרט. "אני מוכן להגיד לך לא חמש, אולי שמונה-תשע", הגיב מזרחי. "אבל קודם כל אני מבקש מכבוד השופטת שזה יהיה חסוי. אני לא רוצה לפגוע באנשים". "זה בושה להיות חברים?" השתוממה ולנשטיין. "זה לא בושה", השיב מזרחי וסיפר על הפגיעה הקשה בו ובבני משפחתו. "אני שנה וחצי לא יוצא מהבית, גם האלופים האלה בקושי אומרים לי שלום".

השופטת החליטה לוותר על ציון שמות האלופים, אבל ליבליך התעקש: "הקשר שלו, האיום, הלחץ הזה, הניסיון להביא את מר אולמרט לכך שייכנע להם. זה לא סתם... כל הסיפור הזה הוא של מאפיה טיפוסית". ולנשטיין נעתרה בחוסר רצון, ולשאלתה פירט מזרחי את הרשימה הבאה: "אריק שרון, אברשה טמיר, אורלי, דדו ז"ל - חבר וידיד טוב, היה בא לביתי כל שבוע ביום שני בערב - רחבעם זאבי, ברן, ועוד מספר רב של תת-אלופים, אלופי משנה".

ולנשטיין סירבה לבקשת ההגנה לזמן את האלופים ודמויות פוליטיות אחרות להעיד. ליבליך ניסה להסביר שהעניין חיוני כדי להוכיח את קיומו של הפשע המאורגן. "הם מזיזים את האלופים על לוח שחמט כל הזמן", טען, אך ולנשטיין עמדה במריה.

מזרחי עצמו, בעדותו, לא התרגש יתר על המידה מחשיפת תוכן השיחה עם אולמרט. במהלך חקירתו הממושכת הקפיד לטעון שהוא וזאבי כלל לא איימו על אולמרט: "האיש רמאי, שקרן וגנב באחריות ואני אומר את זה בבית המשפט... יש לי הוכחות שחור על גבי לבן שהאיש גנב. בפה מלא אני אומר את זה".

הנקמה באולמרט לא איחרה לבוא: זאבי הגיש נגדו תביעת דיבה (שהסתיימה בסולחה ביוזמת בגין), וידידיו של מזרחי טמנו לו מלכודת שבחודה עמד מני כהן. צעיר ויפה תואר, חי כהן בסוף שנות ה-60 בארצות הברית. בשנת 70' ביקש כנראה להתעשר במהירות, שב לארץ ויחד עם שותפים ניסה להבריח 100 ק"ג חשיש לארצות הברית בתוך דופנות מכונית ספורט חדישה שביקש להשיט מנמל חיפה. לפני ההברחה שפך כהן על המכונית מכל בושם, אך הניחוח לא הצליח לטשטש את הריח העז של הסם, וגם לא את התנהגותו המחשידה בנמל, והוא נתפס על ידי המשטרה. בחקירתו טען שאחד מכוכבי רשימת ה-11 (שמו קיבל חיסיון במשפט והשופטת כינתה אותו "אלוף העולם בשש-בש"), היה אחד השותפים לתכנון המעשה. לאחר מכן חזר בו. "הוא סיפר לי שקצין משטרה בכיר נכנס אליו לחדר החקירות ואמר לו שהוא יגמור אם הוא לא יפסיק לשתף פעולה", סיפר השבוע אחד מידידיו של כהן, שהורשע לבסוף וריצה ארבע שנות מאסר בכלא.

בזמן משפט הדיבה שימש כהן כמזכיר סיעת הפנתרים השחורים בכנסת. בפתח עדותו ביקש להעניק לו חיסיון והשופטת כינתה אותו בהמשך "האישיות הפוליטית" ומאוחר יותר חשפה את שמו בפסק הדין. כהן סיפר שלאחר שאולמרט פצח במסכת ההאשמות נגד מזרחי וזאבי הוחלט להפילו בפח. מצויד בטייפ נסתר נפגש כהן עם אולמרט בכנסת ואמר לו: "יש לי קבלן שמוכן לתת לך עדויות פחד על בצלאל... זה בן אדם מתל אביב, יש לו בעיה עם המכס, רוצים ממנו 250 אלף לירות". אולמרט, העיד כהן, הגיב כך: "תביא אותו, אני אסדר לו את זה".

"זה היה מסע הטעיה לאולמרט", חשף כהן במשפט. "היינו ידידים והתנהלו בינינו הרבה שיחות ובאחת מהן אמר לי אולמרט שיש הוראה לסיירת מטכ"ל ולראשים במשטרה שאם יקרה לו משהו... (צריך) לירות באנשי הפשע המאורגן ברחוב כמו כלבים... ההקלטות האלו נעשו כדי להוכיח שאולמרט מנסה לנפח דברים ולעשות כותרות". את הקלטות מסר כהן, בתיווך מימון לוי, לבצלאל מזרחי, שהגיש אותן לבית המשפט. כהן זוכה מאשמת רצח בשנת 79' ו-12 שנים אחר כך, בשנת 90', בן 42, שם קץ לחייו בביתו בירושלים.

רחבעם זאבי: החבר הטוב

היחסים בין זאבי למזרחי עמדו במרכז תביעת הדיבה על אף שכמעט לא הוזכרו בסדרה של ולנטין. בניסיון לבסס את הקשר בין הממסד לחשודים בפשע הקדיש ליבליך שעות חקירה ארוכות ליחסים בין השניים, כמובן בכפוף לאיסור לזמן לדוכן את גנדי עצמו. מה שהתגלה בבית המשפט על טיב היחסים ביניהם לא הותיר מקום לספק - לא באשר לחברות האמיצה, ולא באשר למקומות המשונים שאליהם הובילה החברות את אלוף המרדפים בבקעה.

* * *

באפריל 77', בעוד ולנטין עובד על תחקיריו, עזב האלוף במיל' זאבי את אולם הנוסעים בנמל התעופה בן גוריון והתקדם אל מכונית הפאר שהמתינה לו מחוץ לטרמינל. "מה קרה בזמן שנעדרתי?" התעניין זאבי באוטו ומזרחי סיפר לו שידידו, כתב השבועון "העולם הזה" יגאל לביב, גילה לו שהוא מתכוון לפרסם סדרת תחקירים על מפכ"ל המשטרה, תבורי. למזרחי היו קשרים מצוינים עם "העולם הזה" של אורי אבנרי והעיתון תמך בו במהלך המשפט וניהל קרב חזיתי באולמרט ובחשיפות "הארץ". "לא נכון לומר ש'העולם הזה' תמך במזרחי", אומר אבנרי היום. "היו ויכוחים חריפים בעיתון סביב העניין. אלי תבור (העורך בפועל) היה חסיד גדול של מזרחי וגנדי, אחרים היו נגדם".

ימים ספורים לאחר שגנדי עודכן בנעשה במערכת "העולם הזה" צילצל הטלפון של מזרחי. "בוא אלי הביתה", ביקש זאבי. כשמזרחי הגיע לבית האלוף הוא מצא בסלון את לא אחר מאשר תבורי. המפכ"ל המודאג ביקש ממזרחי - יעד מודיעיני ראשי שרק חודש קודם לכן נכנס לרשימת ה-11 שהתקינו במשטרת תל אביב - אינפורמציה על התחקיר הצפוי נגדו ב"העולם הזה".

בעדותו בבית המשפט אישר לביב כי במהלך התחקיר הוא אכן נפגש עם מזרחי וסיפר לו שהמפכ"ל תבורי מצוי על כוונת העיתון. מזרחי הזהיר אותו, לדבריו, שלא להתעסק עם המשטרה. "הוא אמר לי שיש מספיק מקרים שבהם עושים חיפוש אצל מישהו ומכניסים לו שם סוליית חשיש ואחר כך אומרים שאתה מבריח חשיש ולך תוכיח שזה לא נכון... במהלך השיחה הוא בעיקר ניסה לדעת מי מספק לי את החומר לסדרה שאני עומד לכתוב וכל הזמן הוא התעקש שהמקור שלי הוא סמי נחמיאס, קצין המודיעין הראשי של המשטרה... אני הכחשתי בפניו שזה נחמיאס... אבל אני זוכר שבסוף השיחה הוא הרים טלפון אני לא יודע למי ואמר שאני מאשר שזה נחמיאס... יום אחרי תבורי הודיע לנחמיאס שהוא מפטר אותו". בעדותו הכחיש מזרחי את הדברים.

סמי נחמיאס שימש כקצין המודיעין הראשי של המשטרה בין 75'-77' והיה מהבודדים שסברו כי בישראל אמנם קיים פשע מאורגן. במשטרה לעגו לו. "המשטרה הכחישה את קיומו", הוא מספר בחדר העבודה שלו בירושלים, שממנו הוא מנהל חברה בינלאומית למודיעין עסקי. "המפכ"ל תבורי אמר לי פעם: 'יש לי פה מספיק עבודה. הבאת לנו בוכטה שלמה של אנשים שיהיו יעדי מודיעין. האנשים האלה לא עשו שום דבר. אף אחד לא התלונן עליהם. מה עשית?' זו היתה הגישה".

הוא זוכר איך יום אחד צילצל הטלפון במשרדו במשטרה ומצדו השני של הקו נשמע קולו המוכר של ידידו, זאבי. "גנדי קרא לי, כדי להראות לי איזה עוול אני עושה לידידו מזרחי". הוא נסע לביתו של זאבי, שם המתינו לו הגנרל והיעד המשטרתי. "גנדי הושיב אותי מול מזרחי ואמר לי: 'זה בחור שריצף ביד בלטות בקילומטרים, זה איש עבודה ומלאכה ואתה עם הסיפורים שלך, עם המודיעין המחורבן שלך!'" נחמיאס פנה אל מזרחי ואמר לו: "אתה יוצר בכל מקום את הרושם שאתה הסנדק. אתה נהנה מזה. כרגע אין לי נגדך הוכחות, אבל כשיהיו לא אהסס לעצור אותך".

בעדותו בבית המשפט הגדיר נחמיאס את מזרחי כאחד מ-20 מהאנשים החשודים "כעומדים ומובילים את המעשים הפליליים החמורים שמתרחשים בארץ". הוא תיאר את המשטרה כגוף עני ובינוני שלא מסוגל להתמודד עם לווייתני הפשיעה. את העדות הוא מסר כשוטר לשעבר, משום שקצת קודם לכן הוא התפוטר מהמשטרה עקב העימות עם תבורי. "ליבליך טען במשפט, בהסתמך על עדות לביב, שמי שעומד מאחורי הפיטורים הוא מזרחי. נחמיאס לא ידע מי המליץ למפכ"ל לפטרו, אבל ידע לספר שערב עזיבתו הוא ביקש לעשות "טיפול מודיעיני נמרץ" לדמות מקורבת לצמרת הפוליטית שנחשדה בהברחות דרך נתב"ג (הכוונה היתה למייק פנחסי). לטענת נחמיאס במשפט, הורה לו המפכ"ל תבורי שלא לטפל בפנחסי כי "הוא ידיד אישי של המפכ"ל ובעל קשרים מצוינים עם צמרת המדינה".

* * *

מזרחי שוחח עם לביב לא רק על נחמיאס. הוא גם שוחח עמו על ולנטין. סמוך למקרה נחמיאס, העיד לביב, קרא לו מזרחי למשרדו ושאל אותו אם הוא מכיר את ולנטין. "אמרתי שאני מכיר אותו", העיד לביב. "מזרחי אמר לי שהוא חוקר יותר מדי ועושה צרות לחבר הטוב שלו, רחבעם זאבי, מתעניין בקשר לכל מיני עסקי קרקעות שכביכול גנדי מעורב בהן. הוא ביקש ממני להגיד לו שאם הוא ימשיך להשמיץ את זאבי אז יש לו למזרחי חברים שיהיו מוכנים לבצע בולנטין מעשה סדום בפומבי בקפה 'אקסודוס' כשהמקום מוצף בהמוני אנשים כדי לבייש אותו באותה מידה שחקירותיו הפומביות מביישות את גנדי". מזרחי מצדו מסר גרסה רכה יותר לפרטי הפגישה עם לביב. "שמעתי שולנטין הומו אז אמרתי שיידפק", העיד.

איך בכלל הכיר מזרחי את גנדי? התעניין ליבליך, ומזרחי העיד: "רחבעם זאבי הכיר אותי בשנת 70' בערך. אני הכרתי אותו כשהוא היה מפקד הגדוד שלי בגולני כשהייתי שם כמה חודשים, וב-70' פגשתי אותו עם אלוף נוסף, אז הוא לא היה אלוף, גורודיש, במסעדה, וניגשתי ואמרתי שלום". כאן הזכיר לו ליבליך שבתמליל השיחה בין אולמרט לגנדי בפגישה במלון "שלום" הופיע קטע שבו תיאר זאבי את מזרחי כ"חייל בלתי רגיל שכאשר אתה (אולמרט) היית ילד, בצלאל רץ כבר אז עם המקלע".

ליבליך: "גנדי ידע שאתה עריק?"

מזרחי: "לא סיפרתי לו".

בעדותו סיפר מזרחי איך מספר שנים אחרי ההיכרות הראשונה עזר לו גנדי להוציא פטור משירות של שני ימי מילואים לקראת המצעד ("הרס"ר אמר לגנדי 'כן המפקד' למרות שגנדי היה בבגדים אזרחיים"). כאשר קיבל מזרחי צו מחודש לתאריך מאוחר יותר הוא שוב מיהר להפעיל את ידידו עטור הדרגות: "הוא צילצל למפקד הבסיס, והמפקד אמר לו: 'אוקיי, שלא יבוא'".

החברות רק הלכה והעמיקה. במהלך המשפט התברר שהצמד מזרחי וזאבי נהגו לטוס יחד למדינות דרום אמריקה. ב-72' הם רקדו במשותף בקרנבל בברזיל וארבע שנים מאוחר יותר, כשזאבי שימש כיועצו לענייני טרור של ראש הממשלה יצחק רבין, ביקרו בפארגוואי. קצין הביטחון של השגרירות העיד במשפט שמזרחי נלווה לזאבי ל"מתקנים סודיים" בשגרירות. "חשבתי שהוא איש הביטחון של זאבי", אמר. הנסיעה המסקרנת מכולן התרחשה ב-77', לאחר שזאבי פרש מתפקידו כיועצו של רבין לענייני טרור והיה ליועץ ביטחון פרטי והשניים נסעו לאקואדור. ליבליך ניסה להוכיח בלא הצלחה שלמזרחי היו עסקי סמים בדרום אמריקה.

* * *

"במסדרון ההמתנה של המסעדה מצאתי את מנטש בלוויית איזה גבר. מנטש דרש בשלומי והכניס אותי לחדר האח"מים של המסעדה. המלווה של מנטש הסתלק. לאט לאט נאסף קהל רב: עו"ד יעקב חרותי, בצלאל מזרחי, קבלן ירושלמי בשם ג'קי וכאשר היינו מסובים לשולחן, הופיע גנדי. מנטש קם והתנשק איתו".

הדובר הוא יחזקאל סהר, מי שכיהן כמפכ"ל המשטרה הראשון ומי שהוזמן למשפט כעד הגנה מטעמו של ליבליך. סהר כבר נכווה בעבר בתביעות דיבה: הוא העיד במשפט של עמוס בן גוריון נגד ארגון "שורת המתנדבים" ובית המשפט קבע שהעיד עדות שקר. גם פה היתה עדותו חמקמקה. הוא מסר עדות ראשונה במשפט, ולאחר מספר חודשים ביקש לתקן חלקים משמעותיים בגרסתו. גם אחרי תיקון העדות נותרה הפרשה שבה היה מעורב עמוסת סימני שאלה.

סהר היה בשנות ה-70 איש עסקים שרכש במשותף עם קבלן נוסף קרקעות בנבי סמואל, אותן קרקעות שלא מעט עיתונאים ניסו להוכיח - ללא הצלחה - שלזאבי ולמזרחי יש בהן אינטרסים. בין הקרקעות שנרכשו היתה גם חלקה בשטח שלגביו התעורר ספק לגבי בעלותו של המוכר. סהר הורה לבנק שלו שלא לפדות את ההמחאה שהעביר למוכר, וזו התגלגלה בינתיים מהמוכר לציון לוי, בעל מסעדה בכרם התימנים המקורב למזרחי ומנטש.

לוי החל ללחוץ על סהר לכבד את ההמחאה השמנה, אך סהר התעקש לפגוש את המוכר כדי לוודא שהקרקעות אכן שלו ורק אז לשלם. זמן קצר לאחר מכן התקשר לוי לסהר והזמין אותו לארוחה במסעדתו בכרם עם המוכר, כדי לסגור את הפרשה. אבל כשסהר הגיע יחד עם שותפו לקרקעות למסעדה, ציפתה לו הפתעה. במקום המוכר הערבי קיבלו את פניו מנטש ועוד כמה אורחים בלתי קרואים, ביניהם כאמור מזרחי וזאבי, שהזמינו את סהר ושותפו ל"חאפלה" ססגונית.

בעדותו הראשונה טען סהר שכלל לא דובר על החוב הכספי שלו ללוי. בעדות השנייה כבר תיקן: "האווירה במסיבה היתה מוזרה ביותר. בצאתנו אמר לי שותפי כי זה היה כמו בסרט וכי הוא מצטער שהוא השתתף במסיבה". יומיים לאחר המסיבה שילם סהר את הכסף ולטענת ליבליך אף ויתר על החלקה. למה שיעשה צעד ותרני כל כך? בפסק הדין קבעה השופטת ולנשטיין כי "היה קשר סיבתי בין אותה ארוחה לבין המהירות שבה סילק מר סהר את החוב... איני מאמינה שיד המקרה הביאה את מזרחי לאותו שולחן, אלא שהיה לו אינטרס כלשהו בעסקת הקרקעות ההיא".

לחצו להמשך הכתבה >>



בצלאל מזרחי במשפט. אני מתעסק עם עלילות דם, זעק מעל דוכן העדים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו