בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אריאל הירשפלד | כמוסת זיכרון של מקום

אחד הגנים היפים בעולם נאבק על קיומו בשולי הקמפוס בהר הצופים

תגובות

בהר הצופים, בתוך שטחה של האוניברסיטה העברית, על ראש הרכס עצמו, נמצא הגן הבוטאני הישן של האוניברסיטה. אלכסנדר אייג יסד אותו בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת וחלק ממנו ניטע מחדש לאחר מלחמת ששת הימים. זהו אחד הגנים הבוטאניים הראשונים בארץ (הראשון הוא הגן של מקווה-ישראל), והוא הגן החשוב ביותר בתחום ייצוגה של הצמחייה בארץ-ישראל. למעלה משליש ממניין המינים הצומחים כאן מיוצג בגן.

היום, לאחר שעצם ייצוגו של ה"עולם" ומיונו למינים וזנים אינו עוד עניינו העיקרי של מדע הטבע, הגן הזה עוסק בשימור של חברות צמחים ושל מינים העומדים על סף הכחדה או מעבר לו. הגן מגדל את הצמחים הנדירים ומפיק זרעים המוכנים לאפשרות זריעתם מחדש בטבע.

אבל חשיבותו הבוטאנית הגדולה אינה מסבירה את מה שיש בו ואת חשיבותו כגן מקומי יחיד במינו. הגן הזה ניטע כ"גן אקולוגי", והוא הראשון מסוגו בעולם. הוא עשוי חלקות-חלקות שכל אחת מהן מוקדשת למערכת נופית ובית גידול אחר: הצומח של חולות מישור החוף, הצומח של הר הנגב, צמחי מצוקים, החורש הים-תיכוני ושוליו, הבתה, הצומח של מקווי המים וכו', ובכל נוף הובאו אל הגן מסלעיו וקרקעו. וכך - הבא אל חלקת מישור החוף, ימצא בה סלעי כורכר, אדמת חמרה וחול, ובה צמחי מישור החוף האופייניים - מיתננים ורתמים ותורמוס ארץ-ישראלי ואלון התבור ואיריס הארגמן הנהדר שנפרש כבר למרבד שלם למרגלות הברושים.

המרתק בדבר אינו רק העובדה שבדרך הזאת צומחים הצמחים היטב ונזרעים משנה לשנה כאילו חיו בבית גידולם הטבעי, אלא בכך שברבות השנים הפכו החלקות הללו לתמונות-נוף בזעיר אנפין: נופים שלמים, על צבעיהם, ריחותיהם ורוחם. הדבר קרוב להיות פלא, משום שהגן הוא זעיר במושגים המקובלים של גנים בוטאניים (כל שטחו היום אינו עולה על 25 דונם!) וכך - חלקות הנוף אינן גדולות מחלקה הנראית במבט אחד. מה שהתרחש בגן הזה הוא הדבר הנדיר והמיוחד לו בלבד: שילוב החלקות, כלומר בניית ה"רצף" בין הנופים השונים, נעשה מתוך יחס קשוב מאוד לזיקות הצמחים שביניהם ויחס קשוב לא פחות לתנאי הקרקע (הלא-פשוטים) של פינת רכס ההר.

ההוכחה לצדקתם של הנוטעים באה מן העד היחיד לאמיתות מן הסוג הזה: הזמן. הגן הוא ותיק, ובחלקו זקן ממש, והנה - הצמחים שגדלו ובגרו ואפילו הזקינו בגן, הלכו ויצרו בעקבות נוטעיו הרבה יותר ממה שמישהו יכול לשער: הם גדלו ויצרו יערות קטנים וסבכים עבותים והזמינו ציפורים ולטאות וצבאות של חרקים וביימו באמצע האוניברסיטה מין יער ארדן שקספירי. הבא אל חלקת החורש הדרומית ימצא בה קטלבים זקנים שגזעם האדום, הזוהר, עולה מן הקרקע עבות וחסון, על קפליו וקמטיו כרגלי פילים, כגדולים בין קטלבי הארץ, ומתחתם - צל-עולם, לח וכהה, גן-עדן לשחרורים וחרקים ולעצבונית החורש. ובחורש האלונים והאלות שבמרכז הגן נבטו במשך השנים עוד ועוד קטלבים צעירים ואלונים וקיסוסיות עד שיצרו סבך מלא-חיים שאינו רק נציג של אזור בארץ, אלא הוא שלוחה חיה שלו.

בכמה מקומות הסבך הוא כה כביר, עד שהוא אוחז סביבו אקלים שלם של אור ואוויר, ואין צורך לומר - של צבעים וצללים שבכל פינה הם אחרים.

מה שצמח בגן הזה במשך השנים הוא אחד הגנים עשירי המראות ביותר, והוא גם הישג גנני ואדריכלי מרתק. נוטעיו של הגן - מאלכסנדר אייג ושני תלמידיו המפורסמים, מיכאל זוהרי ונעמי פיינברון, ואחריהם מאיר שאואט (משנות השבעים) ומימי רון (המנהלת אותו היום) - לא היו בעלי יומרות אמנותיות מרחיקות לכת ומה שעשו בתחום הצורה והתכנון נעשה אגב עניינם בצמחים, בנופי הארץ ובמערכות אקולוגיות. חלוקתו של השטח לחלקות אינה מתוחכמת במיוחד וברור שאינה מכוונת להיות יסוד פעיל במראה הגן. אבל מה שנעשה בדרך אגב, מתוך מחשבה על חברת הצמחים, התגלה כמעשה עשיר והרה משמעות כיצירת-גן.

דווקא מי שחש את תחייתה של אמנות הגנים בעולם היום (לאחר גסיסתה הארוכה בתוך האדריכלות בעידן המודרניסטי) ורואה את הקשר העז בין מושג הגן החדש לבין שימור הנוף (ובכלל זה הניסיון ליצור גנים הקרובים להיות בר שאינו זקוק להתערבות רבה של דשנים והשקאה), יגלה בהר הצופים משהו היכול להיות עמוד הענן למי שחושב על גן עכשווי בכלל, ויראה כי זהו אחד הגנים היפים בעולם.

ברבים מגני העולם, ולא רק הבוטאניים, בכל הדורות, אחד מיסודות הצורה וה"יופי" שלהם הוא המיון: סידור הגן על פי גדלים, צורות, מינים, צבעים וכד'. גן "סיטרואן" המרתק שבפאריס עשוי, למשל, על פי חלוקה לצבעים. בגן ה"אדום" שבו יש אבנים אדומות, פירות עוזרר אדומים ועלי שלכת ארגמניים של דובדבן יפני... במונפלייה שבצרפת יש אפילו גן בוטאני (מהראשונים בעולם) הערוך על פי צבעי הפרחים! (החלוקה לצבעים היתה בימי הביניים קשורה להבנת יסודות העולם ולמרכיבי הגוף האנושי). לא כאן המקום למנות את עקרונות המיון המשמשים בידי אדריכלי גנים היום, אבל מרתק לראות את הגן בהר הצופים כגן העשוי נופים זעירים, מעין כמוסות זיכרון של מקומות (שחלקם, כמו מישור החוף, נעלמו כמעט). זהו גן אמין. הוא מייצג את הנוף והנוף נענה וחי בו. כמה חכמי זן היו סומכים עליו את ידיהם. ולמי שיקרים נופי הארץ וחיי הטבע שלה הוא יקר עוד יותר - כי הוא ציור מופלא שלהם, חי, מלא פרפרים.

האוניברסיטה, מצידה, מקפידה שלא להבין את ערכו של האוצר הזה. כבר באמצע שנות ה-40 היה אנוס מיכאל זוהרי להתריע בפניה על ערכו וחשיבותו של הגן, לבל יזניחו אותו. מאז שיבתה של האוניברסיטה להר הצופים ותחייתו של הגן, ניסתה האוניברסיטה לבנות בשטחו פקולטות נוספות, וכשנרגעה מכך הסתפקה בצמצום משאביו עד חנק וביחס מזלזל לקיומו. הניסיון האחרון היה ב-2006, כשניסתה האוניברסיטה לפטר את עובדיו הספורים ולהפקידו בידי חברת גינון כלשהי. עובדי הגן, כרגיל, היו אנוסים להגן עליו מפני האוניברסיטה ולגייס תומכים לקיומו.

לאחרונה נעשה בו שיפוץ חלקי בתרומת קק"ל (הרואה עצמה שותפה בגן על שום קברו של אוסישקין הנמצא בו, שבאחד מהתקפי הענווה הידועים שלו ביקש להיקבר בקבר ניקנור העתיק), אבל השיפוץ נגע רק בשביל הראשי ובמנהרת הכניסה ובקבר אוסישקין. הגן עצמו זקוק לתמיכה נמרצת כדי שהבוטאניות העמוקה המפעמת בו, האחראית להישגיו וליופיו הבלתי רגיל, תעמוד על רגליה בכבוד, וכדי שהשלטים הקטנים, המחוקים מרוב גשמים, יחזרו להודיע בלטינית מיהו עץ השדה.



צילום: טס שפלן / ג'יני



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו