בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סאני עזיקרי-כרמל חוזרת אל הילדות בצל אבא, אריס סאן

היתה לה אמא זמרת, אבא אחד שחקן ועוד אבא אחד: אריס סאן. ביום השנה למותו, סאני עזיקרי-כרמל חוזרת אל סיפור אהבתם של הוריה, הזמרת הנשואה והמטאור מיוון. מוזיקה, רומנטיקה, תהילה וסוף טרגי, כמובן

11תגובות

השחקן הראשי באגדת אריס סאן הוא העיתוי. כמה שנים קודם לכן או כמה שנים מאוחר יותר, האגדה לא היתה נכתבת, בוודאי לא כפי שנכתבה. אבל התזמון היה מושלם. בסוף שנות ה-50, כשישראל הצעירה נכספה לאקזוטיקה, להצצה לחו"ל, כשגבר עליה הגעגוע לאירופה, הופיעו בחופי הארץ, כמו נימפה שעלתה מן הגלים, נער בן 17 וגיטרה. אריסטוד סאיסאנאס, יליד קלמטה שביוון, הפליג מאתונה לישראל. על סיפון האונייה שינה את שמו לאריס סאן, ובכך סימן לעצמו את המסלול ל-35 השנים הבאות.

היו אלה 35 שנים של חיים מלאי תשוקה למוזיקה ולנשים, לעושר ולקריירה מזהירה. 35 שנים שהסתיימו כמו שהתחילו: הוא בא משום מקום, נגע בכוכבים והתרסק בכאב גדול. ב-25 ביולי 92' הופיעו בעמודים האחוריים של העיתונים בארץ כמה ידיעות על מותו המסתורי בהונגריה של מי שנחשב למלך חיי הלילה של יפו ואחר כך של ניו יורק. בשבוע שעבר מלאו 19 שנים למותו.

הרקע להופעתו בישראל, כמו אישיותו, מעולם לא פוענח עד הסוף. סיפרו שבא בעקבות נערה שהתאהב בה, עולה חדשה מטורקיה. אמרו שאמרגן ישראלי גילה אותו בטברנות באתונה. עליזה עזיקרי, בת זוגו, טענה שהיה פציפיסט ונמלט מיוון מפחד הגיוס לצבא. מספרים שיום אחד הופיע בחיפה. אחרים מוכנים להישבע שהגיע לחופי יפו. ואולי בכלל עלה מרשתות הדייגים. כך או כך, יפו הפכה לביתו. הוא התחיל לנגן ב"אריאנה", מעוזם של הסלוניקאים, ובשיא הקריירה הישראלית שלו היה שותף בארבעה מועדוני לילה.

לילה אחד הזדמנה למועדון שלו זמרת צעירה שזה עתה השתחררה מהצבא. לוסי מלול נולדה במרוקו ב-41'. בגיל שש התייתמה מאמה ונשלחה לארץ במסגרת עליית הנוער. בארץ נדדה בין מוסדות וקיבוצים: בית אלפא, אמיר וקרית יערים, ושמה שונה לעליזה. היא התגייסה לצבא, סיימה קורס חובשות, ושירתה כסמלת מרפאה בחיל השריון. שאול ביבר, קצין החינוך של החיל, שמע אותה שרה במסיבה והציע לה להצטרף ללהקת גייסות השריון. "הוא אמר לה: 'תבואי ללהקה אנחנו זקוקים לקול כמו שלך', וכשהיא באה לאודישנים היא פגשה את ניסים עזיקרי שניהל את הלהקה", אומרת בתה, סאני עזיקרי-כרמל, "והם התחילו לצאת".

לפגישה הגורלית בין אריס סאן לעליזה יש מספר גרסאות. "יום אחד היא הלכה עם ניסים למועדון לילה ביפו שבו הופיע אריס סאן. הוא ניגש לשולחן שלהם ודיבר איתם ואמא שלי הרגישה באש שניצתה ביניהם. אבל היא היתה חברה של ניסים עזיקרי, והם התחתנו ונולדה להם בת, פאני".

לפי גרסה אחרת עזיקרי הופיעה במועדון הים התיכון וסאן שמע אותה, התלהב והזמין אותה לשיר במועדון שלו ביפו. משה בן עמי, האקורדיוניסט שהופיע במשך כשנה וחצי עם אריס סאן, אומר שהוא בכלל הפגיש ביניהם. "זאת היתה היכרות אקראית", הוא אומר. "הופעתי עם עליזה באשקלון, כי האקורדיוניסט הקבוע שלה היה תפוס והיא ביקשה שאחליף אותו. חזרנו במונית לתל אביב, והיא אמרה שהיא הולכת לחתום על חוזה ב'כליף' ואני אמרתי שאני קופץ ל'זורבה', למועדון של אריס סאן, ולקחתי אותה על הקטנוע שלי ליפו. בדרך עברנו בהבימה, ניסים היה שם בחזרות, והיא אמרה לו שיחזור הביתה לשחרר את הבייביסיטר של פאני. אחר כך נסענו לזורבה וישבנו שם איזה חצי שעה, ואריס היה כל הזמן על הבמה, ניגן ושר, ולא היה ביניהם שום דיבור.

"למחרת הלכתי לקפה נגה, על יד מוגרבי, כל הברנז'ה ישבה שם, והוא ניגש אלי ושאל: 'מי זאת הבחורה שהיתה איתך אתמול?' אמרתי: 'זאת לא בחורה, זאת זמרת', אז הוא אמר: 'בחייך, אני מחפש הרבה זמן זמרת ולא מוצא'. הוא פנה לאמרגן שלה וככה נוצר הקשר".

עזיקרי היתה דקיקה ויפה. כמו בובה אקזוטית בעלת פני חרסינה. "יפהפייה ומשגעת, אי אפשר היה להגדיר את המוצא שלה. היו לה עיניים מלוכסנות ושיער חלק, נראתה מהמזרח הרחוק", אומר צדי צרפתי, שביים השנה בהבימה את המחזמר "סיגל", בהשראת סיפור אהבתם של עזיקרי וסאן. "הכרתי אותה באותה תקופה. הייתי שחקן, הסתובבנו ב'כסית', המדינה היתה קטנה וכולם הכירו את כולם. היא היתה בן אדם צוחק, מטורפת, משוגעת, טמפרמנטית מאוד. לא חשבה פעמיים על כל צעד שעשתה. הוא היה רומנטיקן, חיזר אחרי כל נקבה בסביבה. היא קראה לו מניאק. הוא חשב שזה יהיה עוד סטוץ ופתאום שניהם איבדו את הראש".

אם אשה היא פרח

עליזה עזיקרי היתה סולנית להקה צבאית, ופופולרית מאוד, אבל כשהשתחררה מהצבא לא מצאה את מקומה. נחום היימן פגש אותה באותה תקופה והקליט איתה כמה שירים שהלחין. "מאיר הרניק סיפר לי עליה", אומר היימן. "הוא אמר: 'יש איזה זמרת שכדאי שהיא תשיר את השירים שלך'". על השאלה מתי זה היה היימן לא מצליח לענות. "כשהיינו צעירים ויפים", הוא אומר, "בזמן שאינו מוגדר, כשלכל האגדות היו צבעים חלומיים. באתי אליה, היא גרה ברחוב החשמונאים בתל אביב. את הדלת פתח ניסים עזיקרי, בעלה. היא בדיוק יצאה מהמקלחת באיזה בגד שקוף והיא היתה יפה וחתיכה כמו ירח ושמש ביחד. אמרתי לה: 'שלום, אני נחצ'ה, באתי מהקיבוץ, רציתי להציע לך שיר'. הקלטנו את 'ציור בצבעים' עם חמישיית גלבוע והפכנו ממש לידידים.

"אחר כך, בפסטיבל הזמר המזרחי, היא שרה שיר שלי, 'הדודאים נתנו ריחם', שהפך לקלאסיקה. בעיני היא הייתה זמרת נפלאה. ישבה על אותה גדר נסתרת, בלתי נראית לעין ובלתי מובנת לרבים, של הבעה קולית שבין מזרח למערב. היא סילסלה בדיוק במידה. עלתה לכותרות בדיוק בתקופה שבה הסגנון הזה הנץ על הבמה של הזרם המרכזי".

בין עליזה עזיקרי לאריס סאן התפתח קשר מקצועי ורומנטי שמילא את כל טורי הרכילות האפשריים. הוא התחיל לכתוב לה שירים. נולד תקליט משותף, "נערה ממש אוצר". היא לימדה אותו עברית, הוא הלחין לה שירים. וניסים עזיקרי? במשך כל השנים הוא שיחק את תפקיד הקורבן. בעיתונים נכתב שעליזה זנחה אותו למען אהבתה המטורפת לסאן.

"זה מה שאחותי ואני חשבנו כל השנים. אבל זה ממש לא נכון", אומרת סאני. "ניסים נסע עם הצגה של הבימה ובגד באמא שלי עם איזה שחקנית. אבל אמא אף פעם לא תיקנה אותנו ואבא עזיקרי ישב בשקט. יום אחד הוא קרא לי וסיפר את האמת: 'אני לא יודע איך זה קרה אבל אמא שלך הרגישה שמשהו לא בסדר וסחטה את זה ממני, ואז הכל התפוצץ'".

הזוג עזיקרי נפרד, והמפגש המקצועי והרומנטי בין סאן לעזיקרי ייצר כאן סוג חדש ולא מוכר של אנרגיות. "הוא הכניס אותה לנישה של המוזיקה המזרחית", אומר צרפתי. "היא היתה יוצאת להקה צבאית, שזה אומר המון, ומאוד רחוקה מזה. אבל די מהר היא המריאה מבחינה אמנותית, הפכה את המדינה עם 'נערה ממש אוצר'. בגללה הוא התחיל לכתוב בעברית וגם הקריירה שלו קיבלה תפנית בזכותה.

"באותה תקופה המושג זמר מזרחי לא היה קיים. עוד לא היו זמרים מזרחים ובגלל זה כל עולם הזמר הים-תיכוני סוגד לו עד היום, כי הוא היה הראשון שניגן בגיטרה חשמלית כמו בבוזוקי. אף אחד בעולם לא עשה את זה לפניו. הוא שינה את פני המוזיקה בארץ.

"הממסד אימץ אותו. בהתחלה על תקן אקזוטיקה, אחר כך בזכות המוזיקה שלו. הוא הפך לאייקון ישראלי ועלו אליו לרגל כל המי ומי. התקליט היחידי שאבא שלי קנה אי פעם היה של אריס סאן, ואני מיד סגרתי את כל התריסים כדי שאף אחד מהשכנים, חס וחלילה, לא ישמע את זה".

במבט לאחור נראית הופעתו של אריס סאן משעשעת. השפם הדקיק נוסח קלארק גייבל, קומתו הנמוכה, חליפותיו ההדורות והענטוזים האינסופיים עם הגיטרה, מעלים היום גיחוך. אבל בשנות ה-60 היה המועדון שלו ביפו, אריאנה, למקדש פגאני של הקצונה הבכירה והמפא"יניקים, הבוהמה והעיתונאים, שאהבו לבלות. "היו תורים בלילה סביב השעון ועד למועדון", אמרה עליזה עזיקרי בסרטם הדוקומנטרי של דליה מבורך ודני דותן, "תעלומת אריס סאן", שהוקרן בפסטיבל ירושלים ב-2007.

לא ברור איך ומכוח איזה חוק, הצליח סאן לקבל אזרחות ישראלית. אולי היה זה פטרונו מנטש (מרדכי צרפתי), שהשתדל אצל משה דיין, ידידו, שביקש מבן גוריון לעזור. "והוא הסתובב עם הדרכון הזה בגאווה גדולה", אומרת עזיקרי-כרמל. "לא ברור איך בחור בן 17 מגיע לפה ומתאהב במדינה, מתאהב בישראלים, ונהיה פטריוט ישראלי יותר מאשר יווני, כשכל המשפחה שלו נשארה שם".

רות דיין זוכרת את הידידות עם אריס סאן. בוודאי שזוכרת. הוא ולהקתו ניגנו בחתונה הכפולה של ילדיה אסי ויעל, שנישאו באותו יום. "עם אריס סאן היתה היכרות ארוכה מאוד", היא אומרת. "משה ואני אהבנו ללכת בימי שישי או במוצאי שבת לאריאנה. היינו הולכים לקולנוע ואחר כך לאריאנה. אהבנו לרקוד שם. כולם אהבו להיות שם".

משה דיין עזר לאריס סאן לקבל אזרחות ישראלית?

"יכול להיות. אז לא התעניינתי, לא ידעתי בכלל שהוא לא אזרח ושהוא לא יהודי".

האופן שבו הופיע סאן בישראל, המהירות שבה קיבל אזרחות ישראלית וההתחככות עם הקצונה הבכירה, העלו תהיות לגבי כשרותו. פתאום צצו ידיעות ושמועות שהוא בכלל מרגל. "לא ברור עבור מי הוא יכול היה לרגל", אומרת עזיקרי-כרמל. "אמרו שהוא מחביא מצלמה בגיטרה. אמא תמיד אמרה שעם כל הכבוד, הוא לא היה מספיק אינטליגנטי בשביל להיות מרגל". סאן הכחיש את השמועות מכל וכל והמשיך לככב בטורי הרכילות.

שיתוף הפעולה האמנותי והרומן בין סאן ועזיקרי נמשך ארבע שנים לערך. ואולי יכול היה להימשך לנצח. אבל כנראה שלא. "יום אחד בא לאמא שלי איזה איש מאחד המועדונים שלו ואמר: 'את יודעת שהוא נשוי?' והיא ענתה לו: 'ואני בהריון'", אומרת עזיקרי-כרמל. "הוא הסתיר את זה לא רק מאמא שלי אלא מכל העולם. קשה להבין את זה במושגים של היום. הם היו זוג לכל דבר, הוא היה בא לישון אצלה ובאותו זמן ניהל חיים כפולים, והיא לא חשדה בכלום. כשהיא סיפרה לו שהיא בהריון, הוא רצה שתעשה הפלה והיא אמרה שלא בא בחשבון. הוא נבהל והרומן ביניהם הסתיים בפיצוץ גדול".

הבוהמה התל-אביבית הוכתה בתדהמה. אריס סאן נשוי? "העולם הזה", שלא סלח לעצמו על המחדל המודיעיני, יצא בכותרת בעמוד השער: "עליזה עזיקרי עומדת ללדת בן לא חוקי לאריס סאן". הבן הזה היה בת.

לאמריקה ובחזרה

סאני עזיקרי-כרמל, בת 42, גבוהה ודקיקה, דומה לאמה ולאביה גם יחד. בעלת סטודיו לפילאטיס בתל אביב, במקום שבו היה הסטודיו של מיה ארבטובה, המורה המיתולוגית לבלט, וראש תחום פילאטיס במכון וינגייט. את כישרונם האמנותי והיצירתי של הוריה תירגמה לשפת הגוף ולמדה מחול ותנועה. על אף שאמה וניסים עזיקרי היו גרושים, היא גדלה במידה מסוימת באווירה של בית עם זוג הורים. עזיקרי נתן לה את שם משפחתו והיה נוכח בחייה על תקן אב.

"אמא שלי גרה בחשמונאים פינת קרית ספר והוא ביהודה הלוי פינת החשמונאים והם היו צמודים זה לזה כל הזמן. הוא היה אבא של פאני, אחותי, ולפי התמונות נראה כאילו הוא גר אצלנו בבית. הוא נכח בלידה שלי. נולדתי בערב יום כיפור. בבוקר אריס סאן היה אצל אמא, הם רבו ואמא אמרה שעפו קצת כאפות ואז היא הלכה לבית חולים. הרב בבית החולים אמר לה שאני קדושה ושכיפרתי לה על כל העוונות. כשחיפשה שם בשבילי, היא התלבטה בין כפרי לבין סאני".

הדבר הראשון שהיא זוכרת מילדותה הוא שיש לה שני אבות. "תמיד אמרו לי שאני יכולה לבחור מה שבא לי, את אבא עזיקרי או את אריס סאן. כשניסים היה מעצבן אותי, הוא היה אומר: 'אין בעיה, תלכי לאריס סאן'".

אבל לאריס סאן אי אפשר היה סתם ככה ללכת. הוא חי בניו יורק. עזב את הארץ כמה חודשים אחרי שסאני נולדה. כעס שלא קיבל את פרס כינור דוד. "הוא לא באמת היה נוכח בחיים שלי", היא אומרת, "הייתי רק מודעת לזה שיש לי אבא שקוראים לו אריס סאן. פגשתי אותו לראשונה כשהיינו בארצות הברית, בגיל שבע. אני זוכרת שהוא לקח אותנו למסעדה סינית, ועשו את האוכל מול העיניים וזה היה מדהים, ושיחקנו איתו מחבואים ותופסת, ומאז התחיל בינינו קשר מכתבים וטלפונים".

כשהיתה בת תשע, הגיע אריס סאן לבקר. "הוא קרא לי 'בובה, מיידעלה' ואני התעקשתי בתוקף שאני לא הבת שלו, שיש לי כבר אבא. נשארתי ערה כל הלילה, והקשבתי למה שקורה בסלון בינו לבינה. מאותו רגע התחלנו, אמא, אחותי ואני, לקרוא לאריס סאן 'כבודו', כדי להבדיל בינו לבין אבא עזיקרי.

"מי ששומע היום שאני הבת של אריס סאן ועליזה עזיקרי, רוצה לגעת בטרגדיה היוונית הזאת. חצי מדינה אומרת שהכירו את אריס סאן אישית והחצי השני אומר שישבתי להם על הברכיים כשהייתי קטנה. ישבנו בהצגה 'סיגל' ושמענו מאחורינו פטפוטים של אנשים מאחור, סיפורים שלא היו ולא נבראו".

ב-73' הוזמנה עליזה עזיקרי למסע הופעות בארצות הברית. היא לקחה את שתי בנותיה והתיישבה בניו רושל, במדינת ניו יורק. "אמא הופיעה ועשתה מיליונים. גרנו בווילה ענקית, היתה לנו מטפלת צמודה. למדתי בבית ספר יהודי פרטי". ב-77' חזרה המשפחה ארצה לאחר הסתבכות כספית עם האמרגנים של עזיקרי. הבנות נשלחו לקיבוץ הגושרים ואמן חזרה לארצות הברית על מנת לשקם את עצמה כלכלית.

את תקופת הקיבוץ עזיקרי-כרמל זוכרת בהתרגשות גדולה כימים של אושר צרוף. אבל לא מהרגע הראשון. "באנו מאמריקה, לבשתי שמלות וקוקיות ולא ידעתי עברית. אמא נשארה איתנו שבועיים ונעלמה. בהתחלה היה מאוד קשה. הילדים דחפו והציקו, היתה שם רק ילדה אחת שאמא שלה היתה אנגלייה והיינו מדברות בינינו בסתר אנגלית. אבל אחר כך, ברגע שהתחלתי ללבוש את הבגדים שלהם, הפכתי לאחת מהם. לינה משותפת? למזלי הרב כולנו סבלנו מאותו דבר. לכולם היתה אותה תחושה שההורים לא איתם. פעם מישהו שאל 'מה עדיף, אמא קרובה בקיבוץ שרואים אותה אחרי הצהריים או אמא רחוקה כמו של סאני ששולחת חבילות?' כולם אמרו שאמא ששולחת חבילות ומתנות עדיפה".

בגושרים השם אריס סאן הרשים מישהו?

"ידעו מי הוא, ראו אותו בימי שישי בטלוויזיה והיו צחקוקים בחדר האוכל, אבל היתה הרגשה שהם פחות מכבדים אותו כי זה זמר מזרחי, מוזיקה שאנחנו לא שומעים".

כשהיתה בכיתה י' חזרה אמה לארץ והיא עברה לחיות איתה בתל אביב. היא למדה בעירוני א' אבל כעבור שנה חזרה לקיבוץ. "ברחתי משם. לא הבנתי למה צריך לעמוד ולהגיד 'המורה' ולהסתובב עם התלבושת האחידה".

גם עליזה עזיקרי לא המשיכה לחיות עוד זמן רב בתל אביב. היא חזרה מארצות הברית סחוטה נפשית ופיזית, והחליטה להפסיק להופיע. באחת הגיחות לאילת, לבית שהיה ברשותה, חצתה את הכביש ונפגעה קשה ממכונית חולפת. היתה מאושפזת תקופה ארוכה והיה חשש שלא תוכל עוד ללכת.

מאז התאונה היא נשארה באילת וכמעט ניתקה את עצמה לגמרי מחייה הקודמים. "יצאה בגיל 50 לפנסיה", אומרת עזיקרי-כרמל, "למדה שפות, התנדבה לכל מיני דברים, אבל לא שרה יותר".

הקשר של עזיקרי-כרמל עם אביה הביולוגי התנהל רובו במכתבים. הוא כתב לה בעברית באותיות אנגליות. "הוא תמיד התנצל על זה שהוא לא בקשר איתי אבל כתב שהוא תמיד אוהב אותי ודואג לי. הוא שלח לי אופניים לבת מצווה וכולם נורא התרגשו. כל הקיבוץ בא לראות את הפלא שהגיע מאמריקה, והצלם בא לצלם אותי עם האופניים".

כשהתגייסה לצבא ביקשה תפקיד קרבי רחוק מהבית. "באתי מהקיבוץ, רציתי להיות פייטרית, אז אמרו לי: 'זה שאת הבת של אריס סאן ועליזה עזיקרי, לא אומר שתוכלי לעשות מה שאת רוצה'". היא הוצבה לשרת בפרקליטות הצבאית.

המפגש המשמעותי הראשון עם אביה היה בגיל 19 בערך, כשהוא בא לבקר בישראל. "אחותי אמרה לי: 'תראי סאני, כבודו בארץ'. היה כתוב בעיתון שהוא במלון הילטון. נסעתי לשם עם המדים ובאתי לקבלה, שאלתי אם אריס סאן מתארח כאן, אמרו לי שכן. אמרתי שאני הבת שלו ורוצה לחכות לו. חיכיתי מהבוקר בלובי אבל לא הייתי סגורה על איך הוא נראה אז הבחור בקבלה אמר לי שהוא גבוה והולך עם חליפות. הסתכלתי כל הזמן על הדלת כדי לא לפספס.

"ואז הוא הגיע. שמנמן ונמוך עם פאה מגוחכת וחולצת טרנינג, וניגש לקבלה. חיכיתי, רציתי לשמוע שאומרים 'גוד איבנינג מיסטר סאן', שלא אעשה פאדיחות. אחרי זה נעמדתי על ידו בדלפק הקבלה והוא מיד זיהה אותי, אמר: 'בובל'ה' והתחבקנו והתחלנו לבכות וכל האנשים מסביב בוכים יחד איתי בהתרגשות גדולה. ואז עלינו למעלה והוא אמר: 'את עכשיו בחורה בוגרת, אני יכול לספר לך. לא רציתי לעזוב אותך, אבל העיתונות שיגעה אותנו, ואני נשוי, יש לי אשה וילדים'. הוא חזר לארצות הברית והזמין אותי לאמריקה וזה מה שעשיתי".

כשהלילה יורד

סאן פתח בניו יורק מועדון לילה בשם סירוקו, ועשה שם מה שעשה ביפו, רק בגדול. מאוד בגדול. שמו נלחש מפה לאוזן ודי מהר המקום היה צר מלהכיל את כל מי שהתדפק על הדלתות. בין הקבועים היו שחקני קולנוע מפורסמים שאהבו את האווירה המשוחררת. בסרטם של מבורך ודותן נראה אנתוני קווין רוקד סירטאקי, טאלי סבאלס מסתודד עם סאן, ואליזבת טיילור ממתינה בכניסה שיושיבו אותה, כמו גם את לואי ארמסטרונג, פרנק סינטרה, דין מרטין וסמי דיוויס ג'וניור.

בשיא הקריירה הניו-יורקית היתה לאריס סאן רולס רויס לבנה עם נהג שחור. הרבה יותר ממה שיכול היה לחלום עליו ביפו.

בתו סאני באה אליו במסגרת את הטיול שלה אחרי הצבא ביחד עם החבר שלה, עידו כרמל. "עשינו טיול מחוף לחוף על אופנוע, אחר כך נשארנו בלוס אנג'לס, ניהלתי שם מועדון ספורט לנשים. חלק מהזמן הייתי בניו יורק. הלכתי לסירוקו בכל פעם שאבא היה מודיע לי שהשטח פנוי כי אשתו, פופי, לא רצתה לראות אותי שם".

גם רות דיין היתה אחת מהבלייניות שפקדו את סירוקו. "כל פעם שנסעתי לניו יורק מטעם המגבית, או משכית או תל השומר, בלילה מאוחר, ביחד עם מזכירתי, הלכנו לסירוקו. זה היה אולם ענק והוא ניגן על הבמה, אבל כשהיה רואה אותנו, היה דואג שיושיבו אותנו בשורה הראשונה. היו שם בר טוב ומוזיקה טובה, כמו ביוון. אחר כך קראתי שהוא הסתבך. זה מוזר, הכרתי אותו בתור בן אדם תמים שכולם אהבו. עד היום אני לא מבינה מה באמת קרה".

דני דותן, סופר, קולנוען, מוזיקאי, סולן להקת הקליק, פגש את סאן בניו יורק ב-82', כשכתב עליו כתבת פרופיל ל"מוניטין". "פגשתי אותו במקרה והוא סחב אותי למועדון ואירח אותי כל יום במשך שבוע", אומר דותן. "הוא היה מאוד כריזמטי ולבבי ומוזיקאי מאוד מוכשר. עשה בגיטרה דברים מדהימים. הוא היה בן אדם מצחיק ומדליק. הראה לי ערימות של מכתבים מכל מיני אנשים חשובים בישראל, ביניהם מאריק שרון. אני חושב שבינו ובין עליזה היה חיבור מוזיקלי מאוד חזק, מסוג הנסים הנדירים האלה".

סאני חזרה מארצות הברית ונישאה לעידו, שעוסק בבנייה. יש להם שני בנים, שיין (אחד משלנו, בשפת האינדיאנים) בן 16, ואוריין בן שש.

ובינתיים בניו יורק, הכסף הגדול של סאן התחיל לעבוד נגדו. הוא משך אליו סמים ואנשי עסקים מכובדים מהמאפיה האיטלקית, שילוב שהתברר כקטלני. סאן הידרדר, השמין "והיה עמוק בקוקאין", כפי שאמר אמרגנו הניו יורקי-ישראלי, אליאס דישי בסרטם של מבורך ודותן. יום אחד המשטרה תפסה על אחד המאפיונרים שהיה בסירוקו כמות גדולה של סמים ועצרו את סאן לחקירה. האף-בי-איי הציעו לו לשתף פעולה ולהלשין אבל הוא שתק. סאן הורשע בסחר בסמים וישב שנתיים בכלא.

הוא השתחרר מבית הסוהר שבור, מובס, ושום דבר כבר לא חזר להיות כמו קודם. סירוקו נסגר. סאן שקע בחובות, פתח עסק לעופות בהארלם וחלם על קאמבק. דישי הבטיח לו שיחזור בגדול, שייסעו לארץ ושם ישתקם. בינתיים סידר לו את שוק הבר-מצוות והחתונות היהודיות. בשלב מסוים פתח סאן מועדון בשם קוסמיקו, אבל שום קסם לא קרה שם.

ב-91' עזיקרי-כרמל היתה בניו יורק, וקבעה עם סאן להסדיר בקונסוליה הישראלית את עניין האבהות. "בתעודת הזהות אצלי עד היום חסר שם האב", היא אומרת. "ביקשתי ממנו לסדר את העניין והתחלנו בתהליך. ואז פתאום באמצע הוא הודיע לי שהוא נוסע להונגריה לסיבוב הופעות. אמרתי: 'אבל אנחנו בדיוק באמצע', אז הוא אמר, 'מה את דואגת, אני אחזור ונסיים את הכל, עכשיו אני צריך את הכסף'. אחר כך אמרו שברח מהמאפיה הניו-יורקית".

סאן נסע לבודפשט אבל מעולם לא חזר. הוא הסתובב שם כמה חודשים, הופיע פה ושם, גר בבית דירות עלוב. באחד הימים ארבו לו אלמונים בחדר המדרגות והיכו אותו מכות רצח. ביום אחר, הלך עם אמרגנו דישי ברחוב, הרגיש רע והובהל לבית חולים. "הייתי אז בלוס אנג'לס", אומרת עזיקרי-כרמל, "ובאמצע הלילה התקשרה אלי עיתונאית מישראל וביקשה תגובה על זה שאבא שלי מת. אמרתי לה שאבא מת בשנה שעברה והתכוונתי לאבא עזיקרי, אז היא אמרה שיש שמועה בארץ שאריס סאן מת. הייתי בשוק. התקשרתי לפופי אשתו בתור מעריצה מישראל, והיא אישרה את זה".

השמועות לגבי מותו של סאן, כמו לגבי הופעתו בישראל וכל חייו בעצם, המשיכו להזין את האגדה. דישי היה היחיד שראה את גופתו והוא זה ששרף אותה, לטענתו על פי בקשת המשפחה. הוא חזר לניו יורק עם כד האפר, ושם נערכה ההלוויה. דישי היה משוכנע שרצחו את אריס סאן בבית החולים; שהמאפיה האיטלקית השלימה את המלאכה כמתוכנן. ויש גם מי שמשוכנעים עד היום שאריס סאן בחיים.

"זה הגיע למצב מגוחך", אומרת עזיקרי-כרמל. "גם לגבי מותו אף אחד לא יודע את האמת, וזה מעורר הרבה עניין כמו סביב אלוויס. אף אחד לא ראה את הגופה, חוץ מדישי, ואת דישי אי אפשר למצוא היום בשום מקום. גם סיבת המוות לא ברורה. אמא שלי עד יומה האחרון האמינה שהוא חי, שהוא החליף זהות וממשיך להסתובב במקומות אחרים".

עליזה עזיקרי נפטרה מסרטן לפני שנתיים וחצי. גם מותה, במידה מסוימת היה מסתורי ולא מובן. היא התעלמה מסימני המחלה שקיננו בה, כנראה, שנים רבות ובחרה לא לטפל בעצמה. ברגע האחרון הועברה מאילת לבילינסון ונפטרה כעבור כמה שעות. "הרופא אמר שיש לה גוש עצום בבית החזה", אומרת עזיקרי-כרמל, "ושזה כבר הרבה זמן. היא עישנה המון, שלוש-ארבע קופסאות ליום. איך שהיו אומרים לה להפסיק לעשן, היתה מדליקה עוד סיגריה".

בשנים האחרונות נישאים אריס סאן ועליזה עזיקרי על גלים של נוסטלגיה וגעגוע. ויעידו על כך "סיגל", ההצגה בהבימה, שהיתה פרי יוזמתו של יעקב אגמון, המנהל הקודם, והמופע "נערה ממש אוצר", הפקה של קובי הרלינג, שרצה בכל הארץ.

אצל עזיקרי-כרמל, הגעגוע לאמה ולשני אבותיה, מעלה הרהורים נוגים. "אמנים כל כך מרוכזים בעצמם שאין להם זמן לילדים", היא אומרת. "כשבאתי לבקר את אריס סאן במלון, ביקשתי לראות את התמונות של הילדים שלו, והוא אמר שאין לו, אבל בחדר שלו הוא סידר על המראה הרבה תמונות של עצמו. גם עם אמא מערכת היחסים היתה מורכבת. היא לא היתה פה, גם אם מכל הסיבות הנכונות. כשהייתי צריכה מישהו אז שיתפתי את עידו. הוא תמיד היה איתי. פאני היתה קצת אמא שלי.

"אני רואה היום את העובדות הזרות שמשאירות את הילדים שלהן עם הסבתות ובאות לכאן לעבוד ושולחות כסף הביתה, אז גם אמא שלי עשתה אותו דבר. וכן, היא עד יומה האחרון אהבה את אריס. לא היה לה אף אחד חוץ ממנו. זו היתה אהבת חייה. דישי אמר לי שגם אריס עד יומו האחרון היה מטורף עליה".*

loria@haaretz.co.il



. אריס סאן.


סאני עזיקרי-כרמל חצי מדינה אומרת שהכירו את אריס סאן אישית והחצי השני אומר שישבתי להם על הברכיים כשהייתי קטנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו