בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם מנהיגי מאבק האוהלים יכולים?

מנהיגי המחאה שעשו היסטוריה, עשו השבוע גם טעות ראשונה. אחרי שגיבשו רשימת דרישות ולפני ההפגנות של מוצ"ש, הצצה לאוהל הפיקוד של "השביעייה הסודית"

74תגובות

שדרות רוטשילד בתל אביב נראות בסוף השבוע השלישי למחאה כמו קרקס נודד. אלה לצד אלה שוכנים שם אידיאליסטים נמרצים, אנרכיסטים, נוער הגבעות, אנשי כת הסיינטולוגיה, חסידי ברסלב, אבות גרושים, סטודנטים שחזרו מהודו ואנשי הפורום לשוויון בנטל השירות הצבאי. לכל אחד אוהל משלו ודרך משלו לומר שנמאס לו.

בשעות היום, רוב האוהלים ריקים. החום הכבד מותיר שם רק מעטים שבאמת אין להם לאן ללכת. המפגשים, השיחות והוויכוחים הלוהטים מתקיימים בדירות ובבתי הקפה הממוזגים ברחובות הסמוכים לשדרה. עם רדת החשכה, כשהחום נסבל קצת יותר, הרחוב משנה את פניו, מתעורר לחיים ומתמלא ערב רב.

המאהל התל אביבי הענק היה הראשון במאהלים שמילאו את הארץ. הוא הוקם בידי קומץ חברים מפייסבוק שביקשו למחות על שכר הדירה. בתום שלושה שבועות רצופים של מאבק מתוקשר, ששיאם הפגנת הענק בשבת שעברה בתל אביב, ברור לכולם שמשהו כאן השתנה.

וקנין עופר

דור שלם התעורר מתרדמתו ויצא לרחובות. לא רק טעם הסושי וריח הנרגילה דבקים בו. גם רוח אידיאליסטית רעננה, פרץ חיות, אופטימיות, תקווה והמון מוטיבציה. הימים הקרובים יקבעו מה ישאר מכל אלה. בקרוב נדע אם היה זה חלום ליל קיץ, הזיה שהביאו קרני השמש היוקדת, כמו שמקווה ראש הממשלה בנימין נתניהו, או שארצנו באמת משנה את פניה.

ניצנים ראשונים של התבגרות נראו השבוע, כשזעקתו הראשונית והנאיבית של נוער האוהלים תורגמה למסמך דרישות קונקרטי ומפורט, שיתגלגל בקרוב לפתחו של ראש הממשלה. הדיבורים הראשוניים על מהפכה, על החלפת השיטה ועל "החזרת המדינה לתושבים", התחלפו השבוע בעיסוק אפרורי בסעיפים, בנקודות, בתקציבים ובצוותי משא ומתן.

רשימת המכולת שגיבשו נראית בחלקה חסרת חוט שדרה, דומה למצע מפלגה שמבקשת לרצות כמה שיותר מרכיבים, יותר מאשר למגנה-כרטה מהפכנית. לקראת סוף השבוע הם נאלצו גם לתרגם את הדרישה הנשגבת ל"צדק חברתי", למלחמה בחוק ועדות הדיור הלאומיות (הווד"לים) - שנכתב בלשון ממשלתית-ביורוקרטית, וממילא אינו מובן לרוב יושבי האוהלים.

נראה שמנהיגי המחאה גם הבינו שהרוח המהפכנית שנשבה ברחבת מוזיאון תל אביב לפני שבוע, עלולה לשנות כיוון אם תישאר באוויר. בצר להם, נאלצו להותיר מאחור את באי הקרנבל ברוטשילד - אותם "טרמפיסטים" שוודאי היו שמחים להמשיך לבלות שם גם באוגוסט. את הכפכפים והטישרט מתל אביב הם החליפו בנעליים ובחולצות מכופתרות.

את האוטובוסים של קו 5, שמקשר בין חלקי העיר דרך שדרות רוטשילד, המירו בקו 405 - המתפתל בעליות מתל אביב לירושלים. אבל בדרך לכנסת הם נאלצו להתמודד עם שאלות חדשות, קשות יותר: מי שמכם? את מי אתם מייצגים? מי בחר בכם? שאלו השבוע חלק מהמטיילים בשדרה.

סימן טוב

ביום שני בערב, כשסתיו שפיר חזרה מהפגישה עם הנשיא שמעון פרס, היא נראתה מותשת. שפיר, בת 26 מתל אביב, חברה בגרעין הקשה שהתחיל את המאבק ומנהיג אותו מאז ביד רמה. היא הופיעה בכל כלי תקשורת אפשרי, התעמתה בשידור חי וקולני עם ח"כ מירי רגב (ליכוד) - "אויבת המהפכה" - נופפה לשלום לאלפי מפגינים והורחקה ממליאת הכנסת בזמן ההצבעה על חוק הווד"לים.

שלושה שבועות בלבד הספיקו כדי שתאבד את התמימות. "אם בימים הראשונים התנהלנו בצורה ילדותית ותמימה - במובן החיובי של המלה - עכשיו אנחנו חושבים בצורה יותר דיפלומטית", אמרה. "באנו ממקום כן ואמיתי, אבל בלי להתכוון נכנסנו למרחב הפוליטי הסבוך, המלא אינטריגות, שרירים ולכלוך. אנחנו לא רוצים שזה ייגע בנו, אבל ברור שזה כבר נגע".

באותה מהירות שהמחאה הפרטית שלה הפכה לגל שסחף את המדינה, קמו גם מתחרים ומתנגדים, מתוך המאהל עצמו. אחת מהם, "המורדת", אם תרצו, היא איה שושן, בת 27 מכפר סבא. הרזומה המהפכני של שושן מרשים יותר. בחודשים האחרונים בילתה בצל מובילי מחאת הצעירים בספרד, שזועקים נגד המצב הכלכלי שם, ולמדה מהם דבר או שניים על מחאות בעידן הפייסבוק. כששבה לשדרות רוטשילד, חדורת מוטיבציה וכוונות טובות, גילתה שלצעירי הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון יש עוד הרבה מה ללמוד.

"ניסיתי להנחיל כאן תהליך קבלת החלטות מסודר, ליצור ארגון עם שקיפות, דמוקרטיה ולגיטימציה, אבל ראיתי שזה לא קיים", אמרה. "יש מחסום של אינפורמציה בין ההנהגה הכביכול ארצית של המחאה, לרצונות של כל מאהל ומאהל. אני לא יודעת בדיוק כמה אנשים מונה הקבוצה הזו, אבל אני רואה שהיא מכניסה ומוציאה מתוכה אנשים כל הזמן, נפגשת עם עצמה ולא אומרת לנו, או לתקשורת, איפה ומתי. קשה לי להגיד שהם יודעים מה הם רוצים".

עד מהרה הבינה שושן את יחסי הכוחות, והחליטה לרדת אל העם היושב באוהלים. באסיפות שהיא מארגנת כמעט מדי ערב במאהל ברוטשילד, משתתפים עשרות או מאות בני אדם. הם מדברים על עניינים ארגוניים, מקימים קבוצות עבודה ומצביעים באופן דמוקרטי על המשך הדרך. "כאן אין מחטפים. אין דבר כזה שעושים משהו בלי לשאול אף אחד", אמרה בהתרסה. השבוע רשמה ניצחון גדול. הפורום הארצי של כל המאהלים, שהיא מייצגת בו את תל אביב, התכנס לדון בהמשך הדרך. מבחינתה, זה סימן מבשר טוב.

כן, להפיל

ביום שלישי בערב נוספו שלושה אוהלים לשדרה. המיקום שלהם - קרוב לרחוב אלנבי - היה אמנם פחות זוהר מאחרים, אבל עיצוב הפנים שלהם היה אטרקטיבי הרבה יותר. נרות, כריות, פרחים ולבבות קישטו אותם מבפנים ומבחוץ. "7 דקות בגן עדן", נכתב על השלט שהוצב בפתחם.

את האוהלים הציבה תנועת "ישראל חופשית", שפועלת זה יותר משנה לקידום חופש, שוויון, פלורליזם ודמוקרטיה, ולמאבק בכפייה הדתית. חודשים רבים לפני שהאוהל הראשון הוצב בשדרה, הם יצאו לרחובות בכל הארץ, מנסים "להעיר את הרוב הדומם ולאגד את הציבור החופשי במאבק על הבית", כדברי מיקי גיצין, המנכ"ל.

עכשיו, כשהציבור סוף סוף התעורר, הם חזרו לרחוב עם קריאה פרובוקטיבית. "אנחנו מזמינים אתכם להתרבות באוהלים שלנו, ולהיכנס לקריטריונים לקבלת דיור מוזל ממשרד השיכון", צעקה פעילת התנועה לעוברים ולשבים. "ילדים זה שמחה, ילדים זה דירה", הוסיפה, כשהיא מוחה על תוכנית "מחיר למשתכן" של משרד השיכון, המשרתת בעיקר את האוכלוסייה החרדית מרובת הילדים.

גיצין, בן 30 מתל אביב, מברך על ההתעוררות הציבורית של מחאת המאהלים, אך סבור שהשינוי האמיתי יתקיים רק בקלפי. "אני מצטער שאני הורס את החגיגה, אבל הדרישות של מארגני המהפכה הן סוגיה לבחירות, לא למשא ומתן עם ממשלה שנבחרה על אג'נדה אחרת", אמר.

"הקואליציה הנוכחית היא הקפיטליסטית ביותר שהיתה כאן, ומעניקה סיוע רק לסקטורים מסויימים במסגרת סחטנות קואליציונית. ביבי מתנגד באופן נחרץ למדינת הרווחה ומאמין בשוק חופשי ופרוץ - אי אפשר לצפות שהוא יקיים מדיניות השונה מתפישת העולם שלו".

לא רחוק משם, בבית קפה ברחוב מזא"ה, מטרים ספורים מהשדרה, ישב יונתן לוי, בן 26, חבר ב"שביעייה הסודית" - הגרעין הראשון של הנהגת המחאה. "הם לא יודעים באמת איך להתמודד אתנו", אמר בנימה לא מוסתרת של סיפוק עצמי, בהתייחסו לממשלה. "אנחנו מכוונים הרבה יותר גבוה מאשר הפלת הממשלה. אנחנו מדברים על החלפה של נקודות הראות, של יחסי הכוח והתפישה. לא מדובר כאן בעניין פרסונלי או בנקמה ספיציפית בביבי". כשנשאל עד מתי תימשך להערכתו המחאה, הוא מחייך: "זה כבר לא בידיים שלי. אני לא אחראי על 150 אלף האנשים שבאו להפגנה הגדולה. אנחנו לא ציבור סקטוריאלי ולא מפלגתי. אנחנו חסרי צורה והמסגרת שלנו רופפת. זה מלחיץ את הממשלה, כי היא לא יודעת איך לתקוף את התביעות שלנו".

שני קילומטרים מערבה משם, במתחם "החללית" ברחוב הירקון 70, יושב שלמה קראוס, בן 31, וכותב את ההגות שמאחורי המהפכה. "החללית" היא קבוצה של אנשי תקשורת, אמנים ואדריכלים, שעוסקת בפעילות חברתית ופוליטית. קראוס, חבר בקבוצה, הוא משורר, מו"ל וסטרט-אפיסט שעובד על מיזם הקשור לשוק ההון. הוא לא מבלה את לילותיו באוהלים החמים (אבל בא לשם לעתים קרובות), כי יש לו תינוקת בבית. הוא מעצב בצורה רהוטה ומרתקת את קולה של המחאה.

בחירות, משא ומתן, הפלת הממשלה והחלפת השלטון הן מלים ריקות מתוכן בשבילו. בחזונו הוא רואה מהפכה גדולה הרבה יותר, שתשנה מקצה אל הקצה את האופן שבו אנו חושבים על פוליטיקה ותופשים אותה. מהפכה שלידה המאהל ברוטשילד הוא באמת רק הפנינג לעונת המלפפונים.

"זה מאבק על התודעה של הדור הצעיר, שכולל תהליך ארוך של ניעור פיזי והסברת הבעיה בעזרת האינטלקט", אמר. "ברגע שהצעירים יכירו במצבם, הם ייאלצו להשתמש בכוח כדי להוכיח שהמאבק שלהם אמיתי ולגיטימי. יתייגו אותם כאנרכיסטים, עצלנים, בורים - ממש על גבול הטרוריסטים. אבל רק אחרי זה, כשכולם יכירו במצבם, אפשר יהיה לדבר על שינוי אמיתי", הוסיף. "כל חוק שיתקבל לפני שנעשה את הדרך הזו יהיה שטחי בלבד. לאורך התהליך יירשמו ?ניצחונות' והישגים שבדיעבד יתגלו כחסרי משמעות".

ברוח זו הוא קורא למנהיגי המחאה להציג לממשלה "דרישות מופרכות והפוכות מהנהוג - כי מה שהיום נתפש כמופרך, מחר יהיה ברור מאליו". אחרי השינוי הוא מציע להקים "משמרות מהפכה" - מנגנון פיקוח שיעקוב אחר יישום הדרך החדשה.

קראוס מדבר על "שינוי כואב ואמיתי" ו"שחרור מהקיבעון המחשבתי". בשבילו, "שמאל וימין הם רק מותג", ו"המפלגה היא כבר מזמן לא הבית". "שיקרו לנו", הוא אומר, כשהוא מדבר על "המאבק הדורי" ועל חוסר שביעות הרצון שלו ממה שקיבל מהוריו. "הם גרמו לנו להאמין שככה זה, שזו המדינה ואי אפשר אחרת. ?תגידו תודה, יא מפונקים', הם אמרו לנו. רק עכשיו הם מבינים שזה לא ככה. שאנחנו והם זה עולם אחר לגמרי. שאנחנו מסוגלים גם להילחם וגם לחשוב".

בעולם החדש והמופלא של קראוס ישלטו ערכים ישנים ונשכחים כמו אחריות ודוגמה אישית. "בעל הבית יבין שכאשר הוא מעלה את שכר הדירה - גם אם הוא יכול וגם אם כולם עושים את זה - הוא לוקח חלק במנגנון מושחת, ויהיו לכך השלכות", הוא אמר. "התירוץ של ?ככה זה' ו'זה המצב', ייאבד מתוקפו". המאהלים, מעריך קראוס, "יצמיחו את הדור הבא של המנהיגים, המנכ"לים ובעלי הבתים. כולי תקווה שהם לא ישכחו מאיפה הם באו".

אבל הדרך ארוכה להשלמת המהפכה. בניסיון לאחד את השורות ולהכניס קצת סדר בכאוס, קם אתר אינטרנט מרכזי למחאה ולצדו אתרי משנה, שמרכזים מידע, כתובות, טלפונים, בקשות ושאלות, בכל הנושאים שעל הפרק. כך מתקשרים ביניהם המאהל המרכזי בתל אביב והמאהלים בעיר ומחוצה לה. גם באמצעות אס-אם-אסים שנשלחים בין המאהלים מנסים לשמור את כולם בתמונה. המפגש הגדול שהתקיים ביום שלישי באוניברסיטת תל אביב היה שיאו של המאמץ הזה, ואיפשר לנציגים מכל הארץ להכיר אלה את אלה ולהשמיע את קולם. אבל שם גם נחשפו החיכוכים, המריבות, התככים והפוליטיקה הפנימית שחילחלו לעומקו של המאהל.

קראוס מכנה את זה "אנרכיה מאורגנת". לדבריו, "אין לנו היררכיה והנהגה ברורה. לא למדנו בבית ספר למהפכות ואף אחד לא יודע בדיוק מה צריך לעשות". בניסיון לשרטט את מבנה המחאה, הוא ממשיל אותה לגוף האדם: "כמו התאים, שפועלים באופן אינדיבידואלי אבל עושים זאת בהרמוניה מושלמת עם היתר - כך גם אנחנו. יש משהו שמחבר בינינו, סוג של מנוע רגשי שגורם לנו לנוע בכיוון אחד". מנגד, לדבריו, "אין לנו החיסרון שאם תפגע בראש, כל הגוף יקרוס. אנחנו יודעים להצמיח איברים חדשים, אם נצטרך. הגוף עצמו יותר חזק מההנהגה שלו".

אלך לישון

כשהיא נשאלת מי בחר בה - נערה אדמונית וחייכנית מתל אביב - לשאת ולתת עם הממשלה בבעיות מהותיות ומורכבות כל כך, סתיו שפיר מחייכת. "גם אני שואלת את עצמי את השאלה הזו". ובכל זאת, יש לה תשובה טובה: "אם העם לא יסכים אתנו, הוא יילך הביתה, לא יבוא לעצרת וייצא מהאוהלים.

כל עוד העם שם, כנראה אנחנו עושים את הדבר הנכון - גם אם אנחנו לא יודעים מהו בדיוק. אני מרגישה אחריות מאוד גדולה, אבל אם תגיד לי שהמהפכה תתרחש בכל מקרה - אתי או בלעדי - אלך לישון, כי אני נורא עייפה". *



סתיו שפיר במאהל בלב תל אביב. יש גם מתחרים ומתנגדים


שלמה קראוס תצלומים: דניאל צ'צ'יק ועופר וקנין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו