בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נרי ליבנה | כוח מגב

בלי עוזרת הרי אי אפשר, וככה בדיוק גם העוזרת חושבת. העובדה שלי יש דעה אחרת לא מעניינת אף אחד

27תגובות

היא ניצבה בפתח דירתי, רוחבה וגובהה זהים. לולא מכנסי הג'ינס, נעלי הקרוקס המזויפות ופניה האדומים והמשולהבים הייתי משערת שמישהו החליט להפתיעני במקרר משרדי גדול. "אני חייבת פנטהאוז", אמרה בעודה חוצה את פינת האוכל, וגם "לא היית צריכה להתגרש".

"הכרת את הגרוש שלי?" תמהתי.

"לא, אבל רואים עלייך שאת גדולה בחוץ אבל לא יודעת להסתדר בחיים. אפילו סלון לא קנית. ילדים יש לך?"

"שלושה בנים".

"טוב, שיהיו בריאים, לי יש שבע".

"בנות?"

"שלוש בנות וארבע בנים".

"אז בגלל זה את חייבת פנטהאוז? שיהיה מקום לכולם?"

"איפה, גדולים, כבר לא בבית, רק אחד שהביא לי גם את החברה הרוסייה שלו. אמרתי לו: אני לא אומרת, אולי בחורה טובה, לא מכירה אותה, אבל אני בשבילה לא מבשלת".

"אז למה פנטהאוז?"

"למה שלאחות שלי יש פנטהאוז בנתניה והבן שלי הבנזונה גר עכשיו עם החברה שלו באקירוב. כל הזמן עשה לי את המוות, אבל כשהוא בגד אמרתי לו: תלך מפה. סגרתי את המכולת כי מכולת לבד אי אפשר להחזיק, והתחלתי לנקות. את תראי שעוד שנה יהיה לי פנטהאוז. בסך הכל אני צריכה רק עוד 600 אלף שקל".

"בנתניה?"

"איזה נתניה. בת ים. בחיים שלי לא עוזבת את בת ים".

כך נפתחה מערכת היחסים בת שלושת החודשים שלי ושל סימה (שם לגמרי בדוי), יחסים שקרובים מהם ליחסי סאדו-מאזו לא חוויתי בחיי. מאז רגינה פליישהאקר, הבייביסיטר האימתנית של אפרים קישון והקטנה שלו, לא נולדה דמות מהלכת אימים יותר מסימה, עוזרת הבית שאותה אני מנסה כבר שלושה חודשים לפטר ללא הועיל.

את מספר הטלפון של סימה קיבלתי, בתוספת אזהרות, מחברתי תמר (שמה הנפוץ בדרך כלל בטור זה הפך לבדוי הפעם משום שסימה מטילה עליה פחד אלוהים) שבעצמה קיבלה את שמה מכרמלה (עיינו לעיל) שמעסיקה אותה אחת לשבועיים כבר ארבע שנים.

לתמר יש סיפורים משעשעים מאוד על סימה. היא אומרת שסימה תמיד מאחרת להגיע או לא מגיעה בכלל משום שיש לה הלוויה. וכשאין לה הלוויה יש לה בר מצווה או ברית מילה או חתונה אי שם בשדמות נתניה ולפעמים אפילו עד פרדס חנה היא צריכה להרחיק.

בטח שברחתי מהבית כמה דקות לאחר תחילת הרומן הגורלי שלי עם סימה. טעות גדולה. מיד הבחינה שמדובר בבעלת בית נטולת עמוד שדרה ועל כן הודיעה לי שממני, בניגוד לשאר חברותי, היא לוקחת 50 ולא 40 שקל ואחר כך, למרות שאמרה שתישאר חמש שעות, לאחר שלוש וחצי הודיעה לי שהיא "טורקת והולכת כי הבן שלי ביקש שאבוא לבשל לו משהו. את יודעת איך זה ילדים".

"אבל הדלת שלי לא נטרקת, ובכלל בן כמה הילד?"

"42", אמרה, "אבל ילד זה ילד. אז מה את אומרת, שאטרוק ואלך? הוא כבר מחכה לי באוטו למטה. טוב, אז אני טורקת והולכת".

כששבתי הביתה מצאתי אותו פתוח ואת הרהיטים ושאר החפצים מסודרים בסגנון האופייני לסימה שאכנה אותו בקצרה "אקלקטי". ערימות שיש בהן למשל שלושה ספרים, מברשת שיניים, צמיד, מגבת מטבח מקופלת היטב, וכל הטוב הזה מונח על כיסא אוכל שהונח הפוך על השולחן. בכלל, סימה היא אשה בעלת כוחות אדירים. היא העבירה את המיטה הכפולה לקצה השני של החדר, ונאלצתי לחכות עד שיבואו הילדים לביקור כדי שאוכל להחזירה למקומה. את המקרר היא מזיזה כלאחר יד אחת לפני שהיא משליכה מתוכו כל מה שאיננה אוהבת.

לביקור השני שלה מקץ שבועיים איחרה סימה ביומיים. ביום הראשון משום שהלכה להלוויה וביום השני משום שהלכה להלוויה אחרת. רצה מזלי הרע ולעת ביקורה השלישי הייתי מרותקת למיטתי כך שלא יכולתי לקחת עמי את "הכלב" כפי שמתעקשת סימה לקרוא לשושנה, ולצאת לטיול. סימה, יש לומר, דווקא ניסתה להוציא את שושנה לטיול אלא שזאת בתגובה נכנסה רועדת אל מתחת למיטתי. בעודי קודחת מחום ניגשה אלי סימה ובפיה שאלה. "מאיפה את מוצאת נעליים כל כך יפות במידה שלך? אני בדיוק באותה מידה ולא מוצאת", אמרה הגבירה בקרוקס וגם הוסיפה ש"מדדתי את כל הנעליים שלך וכולן מאוד יפות עלי".

"אז פיטרת אותה? את חייבת", אמרה ויטה שפעם היתה גם לה לדבריה "עוזרת מהגיהנום". אבל זה הרי כל העניין עם סימה, אי אפשר בשום פנים ואופן לפטר אותה. אני יודעת, באמת שניסיתי. בפעם הבאה שהתקשרה כדי להודיע על דחייה של כמה ימים בגלל "אירוע" ניצלתי את ההזדמנות והסברתי לה שאינני יכולה יותר לעמוד בלוח הזמנים הבלתי-סדיר שלה ובתשלום שהיא גובה. סימה נלחמה כלביאה. מיניה וביה הורידה את המחיר ל-40 שקל, נשבעה שזאת הפעם האחרונה שזה קורה לה וגם הוסיפה "הבית מלוכלך מאוד".

"מה את אומרת", צחקה עלי תמר, "20 דקות בטלפון ולא הצלחת לפטר אותה? לא, כי אני כבר שלוש שנים לא מצליחה".

וכך, בפעם האחרונה ששבתי הביתה, שעה ועשרים לפני הזמן שבו היתה סימה אמורה לסיים את עבודתה, מצאתי אותה מתלבשת בבגדי חג ובידיה זוג הסנדלים היקר ביותר שברשותי. "אני לוקחת את הסנדלים לאירוע", הודיעה לי והסבירה שמדובר בחתונה הפעם, ליד ירושלים. "אבל אני לא מסכימה שתיקחי לי נעליים", אמרתי לה, ובכוחות שאינני יודעת מנין שאבתי משכתי אני, הקפיטליסטית המנצלת, את סנדלי היוקרה שלי מידיה המיובלות של אשת העמל.

"ועכשיו תפטרי אותה סוף-סוף? מה כל כך מסובך בלהרים טלפון ופשוט להגיד לה שלא תבוא יותר?" שאל אחד מילדי כשסיפרתי לו את הסיפור. באמת אני שוקלת עכשיו ברצינות לומר לסימה שאני נאלצת לרגל עבודתי לעקור לחו"ל.

neril@haaretz.co.il



איור: אבי עופר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו