בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה קורה במכרה הניקל בקוסובו, שבו מחזיקה "קבוצת בני שטיינמץ משאבים"?

בקוסובו הענייה, המפגרת בשנות אור אחרי אירופה, מחזיקה "קבוצת בני שטיינמץ משאבים" במכרה ניקל. בשביל הבעלים, זהו אוצר של מאות-מיליוני דולרים, שנקנה בזול. לתושבים, זהו מקום עבודה חיוני. הרמוניה? כל עוד לא נושמים את האוויר ולא שותים את המים

31תגובות

השעה היתה כמעט חצות ביום הקיץ החם של שמונה ביוני, לפני כמעט חודשיים, כשתושבים בעיר דרנאס שבקוסובו התעוררו לשמע פיצוץ אדיר. "חשבנו ששוב כוחות נאט"ו מפציצים, או שאולי זו רעידת אדמה", מספר העיתונאי המקומי בקים דוברה. כשהבהלה הראשונית חלפה, התברר לתושבים שמקור הרעש אינו אסון טבע שהתרגש על המדינה הצעירה והענייה ביותר באירופה, או מלחמה חדשה שפרצה פתאום בבלקן - אלא מכרה הניקל המרוחק רק כקילומטר מבתי העיר. לפי הדיווח בתקשורת המקומית, אחד הכבשנים המשמש להפקת המתכת במפעל הצמוד למכרה, התפוצץ, וגרם לפציעתם של מספר עובדים ולנזק לעשרות בתים.

התושבים באזור יודעים שהקומפלקס, הקרוי "פרוניקל" על שם סגסוגת הברזל-ניקל שהוא מייצר, נמצא בבעלות זרה: חברת קוניקו שבעליה הם "קבוצת בני שטיינמץ משאבים" וחברת IMR, שבה שותף היהודי-קזחי אלכסנדר משקביץ, המחזיק גם באזרחות ישראלית. לקבוצת שטיינמץ ולמשקביץ הון אישי של מיליארדי דולרים, ועבורם המכרה בקוסובו אינו אלא חלק קטן מתוך מערך עסקי גלובלי. אבל עבור תושבי האזור, המכרה הוא הכל: הוא התקווה הגדולה שלהם, אך גם הסכנה. זהו העוגן הכלכלי המשמעותי ביותר במחוז שלהם, ואחד המרכזיים בקוסובו כולה; אבל הם חוששים שהוא גורם לאסון סביבתי.

הפיצוץ במתחם פרוניקל מצטייר כקו פרשת המים, שלאחריו הכעס ותחושת הסכנה, גברו על הפחד מעימות עם המעסיק הגדול באזור. הזגוגיות הרועדות, יחד עם התחושה שאוצר טבע לאומי נמכר לאילי הון זרים במחיר נמוך ביותר, הפכו למחאה. לאחר הפיצוץ יצאו עשרות אנשים מבתיהם, צעדו אל הגדרות המקיפות את המפעל, חסמו את הכניסות אליו, שיבשו את הפעילות בו למספר ימים ויזמו ביקור של אנשי ממשלה בכירים במקום.

אולם פיצוצים נוספים אינם הסכנה הגדולה ביותר הנשקפת לתושבים. סכנה משמעותית לא פחות, גם אם שקטה יותר, היא הזיהום. גורמים רשמיים הסבירו, שעל פי ההסכם להפעלת המכרה, אמורה הפסולת הרבה המתקבלת מהכרייה, להיקבר בקרקע. אלא שתחקיר "הארץ" חושף שבמקום זאת, היא מועברת במשאיות ענק לשטח פתוח, שם הולכות ומתגבהות גבעות פסולת הגובלות בנהר, לא רחוק מבתי מגורים. העפר מכיל חלקיקים של חומרים מסוכנים, שעל פי המשרד לאיכות הסביבה של קוסובו, הם מזהמים את האוויר ואת מי הנהר הסמוך.

"בעד שום הון שבעולם לא הייתי גר בדרנאס", קובע פרופ' סילה טאהירסילאי, ראש המכון ההידרו-מטאורולוגי של קוסובו, האחראי על מדידות רעלים באדמה ובמים. הוא מפרט את הנזקים העלולים להיגרם מחשיפה לאוויר הנפלט מארובות המפעל ומחלקיקי המתכת שאינם מוטמנים באדמה: סוגי סרטן שונים, בעיות בפוריות, בעיות נשימה ועוד. קביעתו של פרופ' טאהירסילאי זוכה לחיזוק בשיחות עם גורמים רשמיים בבירה פרישטינה, בדו"חות של המשרד לאיכות הסביבה במדינה ושל גופים מקומיים ובינלאומיים, המצביעים על זיהום אוויר ומים חמור באזור המכרה, המיוחס לפעילות פרוניקל.

שני מיליארד דולר באדמה

יום רביעי הראשון של מאי 2006, היה יום משמעותי עבור הכלכלה הקוסוברית המקרטעת. במטה המינהל הזמני של קוסובו, ה-UNMIK, התכנסו צמרת הממשל המקומי, בכירים באו"ם ואנשי עסקים בינלאומיים ומקומיים, כדי לחגוג את סיומה המוצלח של עסקת ההפרטה הגדולה ביותר שנחתמה מאז סיום המלחמה עם סרביה. בתמורה לסכום של 33 מיליון יורו, הועברה הבעלות על קומפלקס מכרות הניקל בדרנאס לחברת IMR/ALFERON, שבבעלות אנשי העסקים אלכסנדר משקביץ', פאתוח סודאייב ואליאן איברגימוב.

בתנאי הרכישה, התחייבה החברה להשקיע 20 מיליון יורו בשלוש השנים הראשונות שלאחר הרכישה, ולהעסיק לפחות אלף עובדים. ראש ממשלת קוסובו, אגים צ'קו, אמר בטקס ש"הממשלה מברכת על החתימה על החוזה" והוסיף ש"זו לא רק תחילת ההחייאה של מפעל פרוניקל, אלא של כלכלת קוסובו כולה. אני מצפה מהמשקיעים לעמוד בהתחייבויותיהם והם יזכו לתמיכת הממשלה".

הטקס סימן את סיומה של סאגת הפרטה, שהחלה יותר משנה לפני כן. בתחילה נבחרה חברה אחרת שתרכוש את המכרה - חברה אמריקאית-אלבנית בשם אדי-ניקל, שהציעה כמעט 50 מיליון יורו עבור הקומפלקס בדרנאס. אלא שהגורם האחראי על ההפרטה בקוסובו (KTA), חזר בו מהחלטתו בתוך זמן קצר, בטענה שמדובר בחברה לא יציבה. במקום זאת, התקבלה הצעת הרכישה של ALFERON.

עובדים לשעבר במכרה יצאו להפגין נגד שינוי ההחלטה, שלדבריהם נבע משיקולים פוליטיים. גורמים בחברה המפסידה רמזו על שחיתות בקבלת ההחלטות. "ביקשו מאיתנו שלושה מיליון יורו במזומן כדי שנזכה במכרז: מיליון לשר התעשייה והמסחר, מיליון לראש הממשלה ומיליון למפלגה שלהם", צוטט בזמנו מוחמד יאקו, דובר אדי-ניקל. שר התעשייה אמר אז בתגובה לתקשורת כי "זו סתם הכפשה".

בסופו של דבר, המכרות והמפעל עברו לידי חברת "קוניקו" (CUNICO), שמחצית ממנה מוחזקת על ידי משקביץ ושותפיו באמצעות חברת IMR, ומחציתה על ידי "קבוצת בני שטיינמץ משאבים" (Benny Steinmetz Group Resources), המוחזקת במלואה על ידי "קבוצת בני שטיינמץ" (Benny Steinmetz Group).

למרות שהתאגיד נושא את שמו, בני שטיינמץ אינו מוגדר כבעלים של "קבוצת בני שטיינמץ". התאגיד מנוהל בנאמנות, ולאורך השנים שבים דובריו של שטיינמץ ומדגישים כי הוא כלל אינו מעורב בקבלת ההחלטות בחברה. גם לצורך כתבה זו הגיב דוברו ואמר כי שטיינמץ אינו בעליה של הקבוצה ואינו שולט בה, ועל כן אין לקשור אותו למתרחש במכרה (ראו תגובה). עם זאת, באתר האינטרנט של הקבוצה ובמקומות נוספים, נכתב ששטיינמץ הוא הנהנה העיקרי מרווחיה של אותה נאמנות. ואכן, העיתונים הכלכליים ועולם העסקים מתייחסים אל הקבוצה בתור התאגיד שבשליטת שטיינמץ, ועל פי ערך השוק של אותו תאגיד, הוא אף מוגדר כאחד האנשים העשירים בעולם (ראו מסגרת).

אחד מנכסיו של התאגיד הוא כאמור חברת קוניקו, שבאתר האינטרנט נכתב שהיא "חברת מכרות ומתכת בינלאומית, המתמחה בגילוי, כרייה וייצור של פרוניקל. אנחנו יצרני הפרוניקל הגדולים באירופה ומספר ארבע בעולם". המטה של החברה יושב בהולנד. מחלקת השיווק שלה פועלת מדובאי.

הקומפלקס בדרנאס הוקם ב-84', כשקוסובו היתה חלק מיוגוסלביה הקומוניסטית, והוא מורכב משלושה מכרות ניקל פתוחים, וממפעל שבו מופקת המתכת, המשמשת בין השאר להכנת פלדת אל-חלד וסוללות נטענות. ב-98', בזמן המלחמה בין הקוסוברים לסרביה, הושבת המפעל ושנה לאחר מכן ניזוק מהפצצות נאט"ו. הפעילות בו התחדשה רק לאחר הפרטתו והליך שיקום שעבר.

הנתונים היבשים מצביעים על כך שקוניקו עשתה עסקה מצוינת. על פי הערכות, במכרות בקוסובו ישנן עתודות ניקל ששוויין יותר משני מיליארד דולר. על פי נתוני קוניקו, בשנה שעברה נמכרו כ-6,000 טון ניקל שנכרו במקום. לפי שווי הניקל בשוק כיום, ההכנסה ממכירת הכמות הזאת אמורה להיות כ-140 מיליון דולר. השנה צפויים להימכר למעלה מ-9,000 טון ניקל והיעד לשנים הבאות, על פי אתר החברה, הוא 11-12 אלף טון בשנה.

לקוניקו מכרה ניקל גם במקדוניה. אלא ששם היא התחייבה להפעיל את המכרה בהתאם לתקנות איכות הסביבה של ארגון התקינה הבינלאומי (ISO) והאיחוד האירופי. את המפעל שבקוסובו, לעומת זאת, לא התחייבה החברה להפעיל לפי אותו התקן.

סלעים ירוקים

קוסובו היא פינה מוכה ועצובה של אירופה, ובדרך לדרנאס התחושה היא של עולם שלישי: כבישים מאובקים ומלאי מהמורות, מעגלי תנועה שבנייתם לא הושלמה, ואין אפילו שלט המכוון לעיר המרוחקת רק כמה עשרות קילומטרים מהבירה. השלטון אינו נראה לעין, וברור שאין מדובר במדינה שבה ניתן לצפות לפיקוח הדוק ולשקיפות.

ערב הביקור במדינה, פנינו לעידו טלמור, העובד בין השאר במערך יחסי הציבור של "פרוניקל" וביקשנו לפגוש אותו כדי לתאר את חיי הישראלים העובדים בחברה, ולבקר במכרה. טלמור השיב שהדבר בלתי אפשרי, והוסיף "האחראים לא רוצים שנופיע בשום כתבה הקושרת אותנו למפעל בקוסובו". תחושת חשאיות, מסתורין ולעתים גם פחד, אפפה את העיסוק במכרה ובמפעל. אזרחי המדינה שנוסדה רק ב-2008 אמנם שואפים להצטרף לאיחוד האירופי - אבל המנטליות רחוקה מזו של דמוקרטיה שקופה. גם אנשים משכילים, שלמדו במערב אירופה, העדיפו בדרך כלל לשתוק, כשנשאלו על המפעל.

בתחנת דלק מחוץ לעיר המוזנחת אנו נפגשים עם אדם שיוצא מן הכלל הזה: בקים דוברה, עיתונאי חוקר בן 27, שבשנים האחרונות מסקר את המתרחש באזור מגוריו עבור העיתון הנפוץ במדינה, "Koha Ditora". זהו יום ראשון, יום החתונות בקוסובו, והדרכים מלאות בשיירות של כלי רכב צופרים, המסומנים בפיסות בד התחובות במגבים הקדמיים, כשחצאי גוף מציצים מהם ומנופפים בדגלי המדינה ובדגלי אלבניה, ארץ מוצאם של הקוסוברים. גם דוברה אמור היה להשתתף במסיבת אירוסים, אך כששמע שאנו מתעניינים בפרוניקל, החליט לשנות את תוכניותיו ולהקדיש את היום לסיור עמנו. את האוכל המסורתי של החתונות החליף בשניצלים שמנוניים ופיתות מהבילות של מסעדה מקומית. "כתבתי על פרוניקל כל כך הרבה מאז שנמכר במחיר מגוחך, עד שבעיתון כבר שאלו אותי אם אין לי דברים אחרים לכתוב עליהם", הוא מספר על תחום הסיקור המרכזי שלו.

אנחנו נוסעים לכיוון המפעל, שנראה מבחוץ כמחנה צבאי. על מסילת הרכבת שאנחנו חוצים תעבור עוד מעט רכבת משא שתיכנס בשעריו. מגדלי השמירה, החומות וגדרות התיל המקיפות את המתחם, מבהירות מדוע דוברה מכנה את המקום "גוואנטנמו", על שם הכלא האמריקאי הידוע לשמצה בקובה. הוא חושב שמדובר ב"אבטחת יתר", שרק מעוררת את תחושת חוסר הביטחון במשקיעים פוטנציאליים אחרים במדינה, שממילא אינה ידועה כמקום שלו במיוחד.

על האבטחה במתחם אחראים שלושה-ארבעה ישראלים בשנות ה-30 המוקדמות לחייהם, יוצאי יחידות מובחרות בצה"ל. חלקם עבדו בקבוצת שטיינמץ במקומות אחרים בעולם, והגיעו לקוסובו בעקבות רכישת פרוניקל. חלק מהישראלים הללו, שסירבו לשתף פעולה עם הכתבה, מתגוררים בבית הדירות היוקרתי והמודרני "מגדל פנדורה" שבמרכז פרישטינה, 30 דקות נסיעה מהמכרה. כשהגענו לשערי המפעל וביקשנו להיכנס אליו, התקשרו השומרים בשער לאחד האחראים הישראלים, שסירב לאפשר את כניסתנו.

מהשער הסגור, מוביל אותנו דוברה אל בור של מכרה ישן, שהכרייה בו הסתיימה ומי תהום שעלו הפכו אותו לבריכה מרהיבה. קבוצה של כעשרה ילדים ובני נוער מתחרה בקפיצות למים, ומפגינה מיומנות מרשימה. בחום הכבד מפתה להצטרף אליהם, אבל הריח החריף באוויר, האבק המחניק והסלעים הירוקים, גורמים לך לשוב ולחשוב בהיגיון. בעוד הגרון שלנו נשנק, הם מתרוצצים יחפים בין הררי שאריות ופסולת המחצבים, שמתגלה כצבעונית להפתיע. המבוגר היחיד בסביבה לא ממש נראה כ"מבוגר אחראי". שזוף וחסון הוא יוצא מהמים ומבקש שלא להיחשף בשמו. לדבריו, הוא עובד בפרוניקל כמנהל משמרת ונראה שהוא מוטרד יותר מתנאי התעסוקה מאשר מאיכות המים בהם שחה. "לעבוד שם זה כמו לנהוג במכונית בת 30 במהירות של 100 קמ"ש", הוא עוקץ.

גבעות שחורות

אנחנו מגיעים לשער המזרחי של המפעל ופונים לדרך עפר שאורכה כ-500 מטר, המובילה לגבעה נמוכה. שלט ועליו הלוגו של פרוניקל מקדם את פנינו במילה "סכנה" ומיד אחריו מתגלות לעינינו דיונות שחורות המכסות שטח נרחב, הגובל בנהר דרניצ'ה. ברקע, משאית ענק של פרוניקל פורקת עוד מהשחור הזה - וחוזרת לשערי המפעל.

הגבעות השחורות, שנראות כמו פניו של כוכב לא מיושב, עשויות מהפסולת שנותרת לאחר הפקת הניקל. מיליוני טונות של השאריות הללו נמצאות כאן, גרגירים זעירים הנישאים עם כל משב רוח, שעל פי אנליזה שנערכה על ידי חברת פרוניקל בעצמה, מכילים שרידי מתכות מסוכנות כמו ניקל, מנגן וכרום.

על הדיונות השחורות אנחנו פוגשים כמה עובדים מקומיים, שתפקידם לשטח ככל הניתן את החומר. אחד מהם מספר שהם קבלני משנה של המפעל. עבור העבודה במקום, תחת השמש הקופחת, הם משתכרים פחות מ-2,000 שקל בחודש - בסביבות השכר הממוצע במדינה. האם הוא חושש לבוא במגע עם החומר הזה? "בוודאי שאני מפחד", הוא משיב, "אבל אין ברירה, כי חייבים להתפרנס". לדבריו, הדיונות השחורות אמורות להיות מכוסות, אך הן נשארות חשופות במשך שנים. גורמים רשמיים אישרו זאת.

החומר השחור מורכב מסיבים חדים. מגע ישיר עמו הסתיים בחתך ביד, שכאילו חוסך את הצורך באנליזה כימית מסובכת להבנת טיבו, אבל לא חסרים גם דו"חות המתייחסים לנושא. המכון הלאומי לבריאות הציבור בדק ב-2008-2009 את איכות המים בנהר דרניצ'ה, במסגרת מחקר של אוניברסיטת פרישטינה. הבדיקה גילתה שרמת הניקל במים גבוהה פי יותר מ-20 מהנחיות ארגון הבריאות העולמי, ואילו רמת העופרת גבוהה פי שלושה. "מאגר המים שנבדק", נכתב במחקר, "נמצא סמוך למפעל פרוניקל, לכן צפוי שיימצאו רמות גבוהות של ניקל במאגר זה". עוד נאמר כי רמת המתכות הגבוהה היא ככל הנראה תוצר של "הרכיב הגיאולוגי והזיהום הסביבתי". אגב, אחת מעורכות המחקר הסכימה להיפגש עמנו ולהסביר את תוצאותיו, אך בסופו של דבר לא הגיעה לפגישה, ובשיחת טלפון הסבירה כי היא חוששת משיתוף פעולה עמנו.

מחקר אחר, שנערך בסוף 2009 על ידי גוף אמריקאי חברתי העוסק באיכות הסביבה ("Center for Enviromental Policies and Advocacy"), וחובר במימון מחלקת המדינה האמריקאית, קובע כי "מחוז דרנאס הוא אחד המחוזות המזוהמים בגלל מפעל פרוניקל והררי הפסולת שמשפיעים בצורה ישירה על זיהום האוויר והאדמה. מעבר לכך, דרנאס סובלת גם מבעיות במים (שגם הם מזוהמים על ידי פרוניקל)".

מה עלולה להיות המשמעות של זיהום שכזה? על פי הסוכנות האמריקאית לחומרים רעילים ולמחלות, חשיפה לריכוז גבוה של ניקל עלולה לגרום למחלות נשימה, מחלות בחלל האף, בעיות בתפקוד הריאות וסרטן ריאות. מנהל מכון צוקרברג למחקרי מים בשדה בוקר, פרופ' אילון אדר מאוניברסיטת בן גוריון, מסביר ש"השאלה היא אם הניקל שהיום רואים בנהר הוא תוספת ניקל מהמפעל. להערכתי ולהבנתי התשובה היא כן, משום שסדר גודל כזה של ניקל, לא בא מן הטבע". לדבריו, יש למנוע ממי הגשם לסחוף את הפסולת. "מי הגשם שזורמים על הערימות מחלחלים לתוכן ויוצאים במורד, אל הנחל הקרוב. הם אמורים היו להיאסף ולהיות מטופלים - ויש דרך לעשות את זה".

מה יש להם להסתיר

כמה דקות נסיעה מהדיונות, בשכונה שקטה הצופה למפעל, ממתין לנו בסבלנות איסמעיל דיבראני, בן 29, חבר מועצת העיר דרנאס מטעם המפלגה השלטת. גם הוא כבר מאחר לחתונה שאליה הוזמן, אך חשוב לו לשוחח עמנו. כשלצדו התינוקת שלו, בת פחות משנה וחצי, הוא אומר ש"כולם כאן מפחדים. לא רק אני. בגלל זה האנשים יצאו להפגין. במדינת חוק נורמלית המפעל הזה היה צריך להיסגר".

זה באמת הפתרון? הם מעסיקים 1,000 עובדים מהסביבה.

"אין לנו שום דבר אישי נגד החברה או ההנהלה, וכמובן שאנחנו רוצים שאנשים יעבדו, אבל אנחנו נלחמים על כך שיעמדו בתקנים האירופיים של הגנה על הסביבה, ושלא יפרו את זכויות האדם שלנו".

דיבראני עוסק במפעל מאז נבחר. "הדבר שהכי מטריד אותנו כרגע הוא הפסולת, כיוון שהמיקרו-חלקיקים האלה הופכים לאבק כשיש רוח, נכנסים למערכת הנשימה ומגיעים לריאות", הוא מספר. "על פי הסכם ההפרטה הם מחויבים לכסות את הפסולת ב-50 סנטימטר של אדמה ולשתול שם צמחייה". לצד זאת, גם הזיהום מהארובות מדאיג, אולם בתחום זה נרשמו כמה הישגים. "הצלחנו להפחית את כמות העשן הנפלטת בעקבות ההתעקשות שלנו על התקנת מסננים על הארובות. המפעל אמנם איחר בהרבה תאריכי יעד שהצבנו לו, אבל בסוף זה קרה. הבעיה היא שהם לא מפעילים את המסננים כל ימות השבוע ולא בלילות (החברה מכחישה את הטענה, ראו מסגרת). מהנתונים של המכון ההידרו-מטאורולוגי עולה שבמהלך הלילה הזיהום גבוה יותר".

גם דיבראני שם לב לחשאיות שאופפת את פרוניקל. בשיחה עמו הוא מתייחס לכך שלאחר הפיצוץ, ביקש המפעל למנוע מעיתונאים להיכנס למתחם, ואחר כך דווח בתקשורת שהמשטרה נתקלת בקשיים בחקירת האירוע. כשהוא נשאל למה כל כך קשה להתמודד עם פרוניקל, הוא צוחק במבוכה. "אני לא חושב שאני האדם שיכול לענות על זה", הוא אומר. "אתה צריך ללכת לממשלה ולשאול אותם".

במרכז הבירה פרישטינה, עומד אחד מסמלי העיר: מבנה ביזארי ועצום מהתקופה הקומוניסטית, שהוסב למרכז קניות וספורט. בסמוך לו נמצא המגדל החדש שבו יושבים משרדי הממשלה. אנחנו מגיעים לשם ללא הזמנה, כיוון שפניות רשמיות שלנו למשרד לאיכות הסביבה הושבו ריקם. באחת הקומות העליונות, אנו פוגשים את גאזמנד אוודיו, דובר השר לאיכות הסביבה, שאינו נמצא. למרות היותנו אורחים בלתי קרואים, אוודיו משוחח עמנו, ומבטיח שהוא מדבר גלויות. "כל הסיטואציה שם היתה מוזרה בעיני", הוא אומר ביחס לביקור שערך עם השר, דרדאן גאשי, בפרוניקל לאחר הפיצוץ. "הזמנו לשם את התקשורת, אבל הם עצרו אותם בשער. אמרנו להם שאם הם לא יתנו לתקשורת להיכנס, גם השר לא ייכנס. גם אני שאלתי את עצמי, מה יש להם להסתיר".

אוודיו מסביר שבדיקות זיהום אוויר בדרנאס נערכות במקביל על ידי פרוניקל והמשרד לאיכות הסביבה, באמצעות המכון ההידרו-מטאורולוגי, שאל משרדיו בפאתי פרישטינה, אנו נוסעים עמו בסיום הפגישה. פרופ' סילה טאהירסילאי מאוניברסיטת פרישטינה, העומד בראש המכון ב-20 השנה האחרונות, מקבל את פנינו במשרדו הצפוף, העמוס במפות, טבלאות ועוזרת המשוחחת בטלפון בקול רם.

לאחר שהוא מוביל אותנו בגאווה לא מוסתרת לצפות במכשירי המדידה החדישים בחלקם שבחצר המכון, הוא מציג בפנינו את תוצאות הבדיקות האחרונות שבידיו. הנתון החשוב ביותר הוא רמת ה-PM10, אחוז החלקיקים באוויר שקוטרם קטן מעשר אלפיות המילימטר (עשרה מיקרון). ב-15 מתוך 17 ימי המדידה בחודש אפריל, חרגה רמת ה-PM10 מהרמה המותרת של 50 חלקיקים למטר מעוקב, ואף הגיעה לרמות הגבוהות פי שלושה ממנה. ממוצע ה-PM10 ליממה, חרג מהתקן ארבע פעמים באותו זמן.

לפרופ' טאהירסילאי אין ספק שמקור זיהום האוויר הוא בפרוניקל. "הם מגינים על האינטרסים שלהם", הוא אומר, "להפיק כמה שהם יכולים ולנצל את המכרה עד כמה שאפשר". כשאוודיו נשאל מה אפשרויות הפעולה של משרדו, הוא משיב ש"קרוב לוודאי שהשר יכול להורות על סגירת המפעל, למשל עד שהם יפעילו את המסננים כל הזמן. הם אמנם התקינו אותם, אבל מישהו צריך ללחוץ על הכפתור כדי שהם יעבדו".

זה לא מקדוניה פה

את נתוני זיהום האוויר מקוסובו העברנו למי שעמד בעבר בראש האגף לאיכות האוויר במשרד להגנת הסביבה בישראל, ד"ר מיכאל גרבר. לדבריו, רמת ה-PM10 שנמדדה גבוהה מאוד, אולם הוא הביע תמיהה על כך שהמכון לא בדק את מרכיבי החלקיקים האלה. מבירור במכון נמסר, שאין ברשותם האמצעים לבדיקת החלקיקים. אולם לדבריו, כיוון שפסולת המפעל מכילה ניקל, מנגן וכרום, שהם מתכות רעילות, סביר להניח שחומרים אלו נמצאים גם בחלקיקים הזעירים. ומדוע מפעל אינו מפעיל מסננים שכבר הותקנו? "פילטרים צריך להחליף", מסביר ד"ר גרבר, "אז ככל שאתה משתמש פחות אתה צריך להחליף פחות".

דובר משרד איכות הסביבה הקוסוברי, אוודיו, אף מעז להציע שהבדיקות הרשמיות מקלות עם המפעל. "אם הצוות שאנחנו שולחים לשם כדי לבדוק את הזיהום מקבל תשלום מבחוץ, אנחנו צריכים לדעת את זה. זו קוסובו ואנשי היחידה הניידת שלנו הם בסך הכל בני אדם. אני רק אומר לכם מה יכול אולי היה לקרות", הוא אומר.

פרוניקל, מצדה, טוענת שתוצאות הניטור של המכון גבוהות מדי, ובבדיקות שהיא ערכה הממצאים נמוכים יותר. "פרוניקל לא סומכים על המדידות שלנו, כי הם חושבים שאנחנו 'מחפשים אותם' כדי לקבל מהם עוד כסף", מסביר פרופ' טאהירסילאי. כדי לפתור את המחלוקת, הסכימו לאחרונה הצדדים להעסיק חברה חיצונית ובלתי תלויה שתבדוק את רמת הזיהום.

אגרון ויולו הוא האחראי מטעם פרוניקל על איכות הסביבה, ונמצא בקשר עם הממשלה בנושא. בשיחת טלפון עמו הוא מודה שתוצאות המדידה תלויות בשאלה "עם איזה צד אתה מדבר". כשהוא נשאל על החריגה ברמת ה-PM10 הוא מגחך ומשיב: "האם המכון ההידרו-מטאורולוגי יודע מה המקור? האם זה מהמפעל? מהמכוניות? מהתנועה?" הוא גם טען שלמשרד לאיכות הסביבה אין כלים לבדוק אם חומרי הפסולת מסוכנים.

ובכל זאת, הפסולת הזאת אמורה להיטמן באדמה.

"חלק מהחומר נטמן".

מתי הכל ייטמן?

"אנחנו מיישרים את החומר, כשהכל ייושר, נכסה את זה. בינתיים אנחנו משתמשים במקום הזה וכשנסיים למלא אותו נכסה אותו".

זה נמשך כך כבר שנים.

"אבל אנחנו משתמשים באתר הזה. בלתי אפשרי לכסות אותו כרגע".

קוניקו מפעילה מכרה גם במקדוניה ושם היא מתחייבת לפעול לפי התקנים של האיחוד האירופי. למה זה לא כך בקוסובו?

"קוסובו ומקדוניה הן שתי מדינות שונות. אנחנו פועלים לפי החוק הקוסוברי. זו מדינה צעירה, לא כמו מקדוניה".

ד"ר גרבר לא מופתע מהדברים. "לטייקונים יש נטייה לברוח מאירופה, שבה יש תקנות ופיקוח מאוד חמור", הוא אומר, "ואז הם רצים למקומות בפריפריה שבהם אין תקנות - ושם הם משתוללים".*

uribl@haaretz.co.il

***

שטיינמץ את משקביץ

ברשימת המיליארדרים האחרונה שפירסם העיתון הכלכלי "פורבס", נכנס בני שטיינמץ למקום ה-162, עם הון אישי המוערך בכשישה מיליארד דולר. השווי הזה העניק לו גם את המקום השני ברשימת הישראלים העשירים ביותר, לאחר סמי עופר המנוח ומשפחתו.

שטיינמץ, הממעט מאוד לחשוף את עצמו ואת עסקיו, נחשב למקורב לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. הוא בן 55, נולד בנתניה ליהלומן ראובן שטיינמץ, ולאחר שחרורו מהצבא עבר לאנטוורפן, בלגיה, שם עסק גם הוא ביהלומים. ב-96' חזר לישראל, ובמקביל הרחיב את מגוון עסקיו. כיום חולשת האימפריה שלו על חברות העוסקות במחצבים, נדל"ן, אנרגיה ואוצרות טבע - מרוסיה, דרך מזרח אירופה ועד לאפריקה. לפני כשנה וחצי מכר 1.5 מיליון מניות של סלקום שאותן החזיק במשך שנים, אך מעבר לכך לא ידוע על השקעות שלו בישראל.

אלכסנדר משקביץ, המבוגר משטיינמץ בשנה, נולד בקירגיסטן, ובשנות ה-90 עבר לקזחסטן. ב-91' הגיע לישראל וקיבל אזרחות ודרכון ישראליים. בשנים האחרונות הוא מחלק את זמנו בין ישראל, קזחסטן ובריטניה. משקביץ הוא מבעלי השליטה בענקית הכרייה הבינלאומית ENRC הנסחרת בבורסה בלונדון, וברשותו גם עסקים פרטיים הכוללים בנק וחברת ביטוח בקזחסטן, ולאחרונה הודיע על הקמת ערוץ חדשות בינלאומי שאמור להתחרות בסי-אן-אן ואל-ג'זירה. על פי "פורבס", מוערך הונו ב-3.7 מיליארד דולר, מה שמציב אותו במקום השישי ברשימת עשירי ישראל. משקביץ, הנחשב למקורב של השר לשעבר בנימין בן אליעזר, ייסד את הקונגרס היהודי של אירו-אסיה ועד לאחרונה היה נשיאו.

כאמור, משקביץ ושטיינמץ מכירים זה יותר מעשור. בראיון אשתקד לעיתונאי עמירם ברקת מ"גלובס", צוטט משקביץ כשאמר "בני הוא מידידי הטובים ביותר... היינו שותפים בפרויקטים רבים, והוא אחד מאנשי העסקים הכי מקצועיים שאני מכיר. מאוד ישר, מאוד אינטליגנטי. וורקוהוליק". בראיון סיפר גם ש"אנחנו עדיין שותפים במכרות בבלקן, אבל לא באפריקה".

בדצמבר אשתקד חשף "TheMarker" כי משקביץ רכש פנטהאוז בפרויקט Sea One בתל אביב, תמורת 110 מיליון שקל. הדירה, שכוללת את כל הקומה ה-21 בפרויקט, צפויה להשתרע על פני כ-1,000 מ"ר.

***

תגובות

"קבוצת בני שטיינמץ" וחברה של אלכסנדר משקביץ מחזיקות במכרה - שטיינמץ ומשקביץ מכחישים שהם שולטים בו

* בשמו של בני שטיינמץ מסר יועץ התקשורת אלי דוידוביץ': "מר שטיינמץ אינו מחזיק במניות חברת 'Newco Ferronikeli Complex' ואף לא בחברת האם שלה, חברת 'Cunico Resources'. מר שטיינמץ אינו מחזיק בשום תפקיד באותן חברות וממילא אינו מעורב בפעילותן. למעלה מן הצורך ובמאמר מוסגר אוסיף, כי חברת BSG Resources ("בני שטיינמץ גרופ ריסורסז"), אשר מחזיקה ב-50 אחוז ממניות חברת Cunico, אינה בבעלותו של שטיינמץ ואינה בשליטתו. מדובר בעובדות פשוטות שניתנות לבחינה והוכחה בקלות רבה. לפיכך, אבקש שתימנעו מלהזכיר את שמו של מר שטיינמץ בהקשר לדברים שהפניתם למפעל פרוניקל".

* ממשרדו של אלכסנדר משקביץ נמסר כי "איננו בעלי מניות או תפקיד כלשהו בחברה המוזכרת בפנייתך. מבדיקה שערכנו עולה כי לאחת החברות שבהן אנו שותפים יש אחזקה בלתי ישירה במניות מיעוט, אשר באופן טבעי אינה מעניקה לנו מעורבות או תפקיד כלשהו בהחלטות או פעילות החברה. לכן ברור מאליו כי שרבוב שמנו לנושאים שבפנייתך אינו רלוונטי".

* חברת "NewCo Ferronikeli", בתגובה לשאלות "הארץ", דחתה את מרבית הטענות שנשמעו נגדה, בנוגע לפגיעה שהיא גורמת לאיכות הסביבה, אך לא התייחסה ישירות לדו"חות השונים המצביעים על הזיהום, שהועברו לה. לדברי החברה, בשנים הראשונות להפעלתה את המכרה, היא השקיעה יותר מ-60 מיליון יורו במפעל, "ולפחות 20 מיליון מתוכם בציוד הקשור להגנה על הסביבה... החברה עומדת בתקנים המקומיים בנושא שמירה על איכות הסביבה ומשפרת את התקנים הקשורים לכך. היא קיבלה לאחרונה את תו תקן 9001-ISO והיא מתכוונת להגיש מועמדות לקבלת תו תקן 14001-ISO".

החברה גם אינה נבהלת מהפסולת השחורה, ומכך שהיא אינה מוטמנת בתוך האדמה. "דגימות מה'אבק השחור' נבדקו במעבדות בשתי אוניברסיטאות (בצ'כיה וביוון), שאישרו כי אינו מהווה סכנה לסביבה", נמסר. "הפסולת מסולקת באישורם ותחת השגחתם של המשרד לאיכות הסביבה והמועצה הבינלאומית לכרייה ומתכות. האזור ישוקם לפי תוכניות מאושרות". עם זאת, החברה לא התייחסה לשיעור הגבוה של חלקיקים באוויר.

בנוגע לזיהום המים, החברה טוענת כי היא דוגמת בקביעות את מי האזור ומוודאת שהם אינם מזוהמים. היא מוסיפה כי המים באזור דרנאס "עוברים דרך מינרלים הקיימים במקום באופן טבעי, ולכן ייתכן ששיעור הניקל בהם יהיה גבוה יותר".

בתגובה לטענה שנשמעה מצד גורמים שונים, כי המפעל אינו מפעיל את המסננים בארובותיו במשך כל היממה, נמסר כי "התקנת המסננים הושלמה ב-2009 ומאז הם פועלים ב-99 אחוז מהזמן, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע".

החברה גם טוענת שהיא אינה מנסה להסתיר דבר סביב הפיצוץ בכבשן. לדבריה, היא שיתפה פעולה עם המשטרה, המשרד לאיכות הסביבה והתקשורת, וכי הגורם לתקרית נחקר על ידי החברה שהעבירה דו"ח לממשלה.

עוד נמסר מהמפעל, כי ככל הידוע בני שטיינמץ ואלכסנדר משקביץ לא ביקרו במכרה - "שניהם אינם קשורים לחברה, שבהחלט אינה יכולה להיות אחראית למעשיהם".





תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו