בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אם יצוף, יהיה אלוף

מאז ומעולם היה קיבוץ רמת יוחנן מעצמת שחייה, שהצמיחה הרבה אלופים ושחקני כדורמים. האגדה מספרת שהיו זורקים את הילדים למים בגיל צעיר, וכך בוחרים מי מהם יהיה שחיין העתיד. כתבה רביעית בסדרת הבריכות

7תגובות

צמד המלים "בריכה" ו"קיבוץ" הצית בעבר אש ויצר מטען רגשי לא פשוט. במערכת הבחירות ב-1981, למשל, בחר ראש הממשלה מנחם בגין בדימוי הזה כדי ללבות יצרים פוליטיים, כשדיבר על "הקיבוצניקים המיליונרים בבריכות השחייה". גם החלטתם של קיבוצים רבים להשתמש בכספי השילומים מגרמניה לבניית בריכות ספגה ביקורת רבה.

הקיבוצניקים לא היו מיליונרים ב-1981, ובוודאי אינם מיליונרים היום, גם לא בתודעה. ובריכת שחייה ציבורית כבר אינה נחשבת סמל סטטוס. בקרית שמונה, שאותה השווה אז בגין לקיבוצי ההר שמעל, שופצה באחרונה בריכת השחייה האולימפית. היא נחשבת בריכה איכותית יותר מאלו של הקיבוצים השכנים.

בשביל הקיבוצניקים, בריכת השחייה היתה בעבר יותר ממקום בילוי. היא היתה מוסד משמעותי בתחום החינוך הגופני. ילד בקיבוץ חייב היה לדעת לשחות היטב בגיל צעיר. מראה של ילד עירוני שבא לחופשה בקיבוץ וקופץ למים כשאצבעותיו סותמות את אפו, היה מעלה גיחוך בקרב זאטוטי הקיבוץ.

רמת יוחנן, השוכן ליד קרית אתא, הוא מהקיבוצים שבהם השחייה נחשבת מאוד. מדובר למעשה ב"תרבות שחייה". אודי פלד, חבר הקיבוץ, מספר כי "על פי משנתו של יוז'ו טלקי, מאמן השחייה האגדי מקיבוץ כפר מכבי השכן, היו זורקים את הילד למים בגיל שלוש". הוא מוסיף כי "בתלמוד בבלי נכתב ש'האב חייב בבנו למולו, לפדותו, וללמדו תורה (...) ויש אומרים: אף להשיטו במים', כלומר, ללמדו שחייה. ברמת יוחנן, אף שהיה יישוב חילוני למהדרין, קוימה חובת ?להשיטו במים' באדיקות רבה. כל ילד רך היה נזרק למי בריכת השחייה המקומית. אם טבע - נמשה ושולח לביתו, ואם צף - נשלח אל טלקי, והפך לצ'מפיון".

את תרבות השחייה הביאו לקיבוצי גוש זבולון יוצאי הונגריה וצ'כיה. טלקי, כאמור, היה הדמות המרכזית. לצדו היה עוזרו, דוד סיבור, גם הוא מכפר מכבי. השניים גידלו דורות של אלופים. מראה הבריכה הפשוטה, רק "חצי אולימפית" - 25 מטרים אורכה - לא מסתדר עם ההילה שנקשרה לה בשנות ה-50, ה-60 וה-70.

משה גרטל, אברהם מלמד ("ביינוש"), עמית לובן, דני רבס, דניאל פרוכטר ועוד רבים וטובים היו אז גיבורי האזור. על חברי רמת יוחנן אמרו אז שהם "מדברים לאט, אבל שוחים מהר". בכל תחרות התייצבו מאות מעריצים ומעריצות לעודד את האלופים המקומיים.

תחרויות שחייה היו נפוצות אז בקיבוצים רבים, שנחשבו מובילים בענף הזה בישראל. במדור הספורט של עיתון דבר, "דבר הספורט" מ-1968, מסופר על לא פחות מ-130 מתחרים שהגיעו ל"תחרות חצי הגמר של אליפות ?הפועל' לצפון הארץ".

הכתב, מ. גלפז, מבקש "ראשית להעמיד על הברכה את אנשי רמת יוחנן, שאירחו את התחרות כמיטב יכולתם". לאחר מכן הוא מסביר כי "את הסיבה לתוצאות הטובות שהושגו הפעם בבריכת רמת יוחנן ניתן לייחס לכמה גורמים, בהם המים הקרים והצלולים". פלד דווקא זוכר אחרת. לדבריו, תמיד היו בבריכה, שהוקמה לפני כ-60 שנה, "מים ירוקים. לא יכולת לראות 20 סנטימטר קדימה".

הקיבוץ שולט

הבריכה ברמת יוחנן היתה ריקה כמעט בצהרי יום שלישי השבוע, למרות חופשת הקיץ. עודד קול, המציל ומנהל הבריכה, אמר "שזה יכול להשתנות בשנייה, כשמגיעים 30-40 ילדים מהגנים".

אבל בניגוד לקיבוצים אחרים, שנאנקים תחת עלויות אחזקת הבריכה ומשווקים אותה לתושבי ערים סמוכות, רמת יוחנן הוא קיבוץ שחי ברווחה כלכלית הודות למפעל "פלרם" המייצר לוחות תרמופלסטיים. אם הבריכה ריקה ממתרחצים, זה לא נורא.

מימי הבריכה צלולים היום כבדולח, ומחפה עליהם גג עם לוחות "פלרם" המסננים את קרינת השמש. מימיה מחוממים בחורף. אבל זו לא בריכה מנקרת עיניים - 60 שנותיה דווקא ניכרות בה.

בעבר שלטו הקיבוצניקים ביד רמה בענפי השחייה, בכדורעף, בכדורסל, בכדורמים ועוד. כיום המצב שונה, ומרבית הקיבוצים אינם מפרנסים עוד ענפי ספורט תחרותי. אבל ברמת יוחנן מתמידים בספורט המים, עם דגש על כדורמים. המבקרים בבריכה לא יכולים להחמיץ את זה. על קיר אחד תלוי לוח ענק עם שמות שיאני גוש זבולון במקצי שחייה שונים, ועל קיר אחר תמונות קבוצות הכדורמים "הפועל ?פלרם' גוש זבולון", בגילים השונים, מ-14 ועד בוגרים. ליד כל תמונה מצוין התואר שזכתה בו הקבוצה: אליפות המדינה או גביע המדינה.

פלד, בן 65, יליד הקיבוץ, יו"ר המפעל ומנהל אגף הכלכלה בתנועה הקיבוצית, מהלל את הכדורמים כאמצעי חינוכי. לדבריו, "כדורמים הוא ספורט מאוד פיזי. לומדים להרביץ, דבר שקיבוצניקים מאוד גרועים בו. כל מי שנמצא בכדורמים לא מתעסק בשטויות, לא תראה אף אחד מהם מעשן". הוא מתגאה בכך שארבעת בניו הם שחקני כדורמים. לדבריו, הענף סוחף רבים מצעירי האזור. כך רשמה קבוצת גוש זבולון הישג היסטורי, והיתה לקבוצה הראשונה שמשחק בשורותיה שחקן בדווי, נער מכפר חוואלד השכן.

האימונים הקשים עושים את השחיינים ושחקני הכדורמים לחטובי גוף, או כפי שפלד מגדיר זאת, "בעלי גוויות נאות, שלקחו תמיד את כל היפות. (משה) גרטל, בן כיתתי, היה אהוב הבנות". גרטל, שהיה אלוף ישראל בחתירה, הוא כיום עיתונאי בערוץ 1 בטלוויזיה.

ירד מדקה

לבריכה מגיע עמית לובן, בעבר יריב מושבע של גרטל, שנחשב גם הוא לאהוב הבנות. לובן, בן קיבוץ שער העמקים והיום חבר קיבוץ כפר מכבי, עוסק כיום, מי היה מאמין, באימון שחייה. "מגיל ארבע-חמש צריך ללמד את הילד לשחות", הוא ממליץ, ומסתכל על הבריכה במבט נוסטלגי. "הייתי הישראלי הראשון שירד מדקה ב-100 מטר חתירה. זה היה ב-1962. איזו התלהבות זו היתה. כששמעתי שג'וני וייסמילר עשה את זה כבר 25 שנים קודם לכן, הבנתי שזה לא כזה סיפור גדול".

שמו של המאמן האגדי טלקי שב ועולה בשיחותיהם של לובן ופלד. לדבריהם, הוא מייסד השושלת, שנמשכת עד היום. טלקי, חבר כפר מכבי, היה גם מאמן נבחרת ישראל ואימוני הנבחרת התקיימו בבריכת רמת יוחנן. לובן זוכר "אימונים קשים, ממש מזוכיזם. כשאני רואה היום את השחיינים המקצוענים, אני יודע להעריך אותם, אני מבין על כמה דברים הם מוותרים בדרך. אנחנו אולי לא התאמנו ברמות שהם מתאמנים היום, אבל אני זוכר אימונים קשים, ימים ולילות. היה לנו מקלט שנקרא ?מרתף העינויים', שעשינו בו אימוני כושר. את המתקנים בנינו לבד".

לובן מספר גם על הצדדים החיוביים שבהתמסרות לשחייה. "היה כיף להתחרות כאן, כשכולם עומדים מאחוריך. היתה תחושה שאתה עושה משהו חשוב. מסביב לבריכה הזאת היתה אווירה שסחפה אותנו למצוינות, פשוט נשאבנו לזה. התלוותה לזה תחושת שמחה וזכינו בפרסום. צריך לזכור גם שנסענו לתחרויות בחו"ל, דבר שנחשב אז יוצא דופן, והשתתפנו במכביות ובכינוסי הפועל".

על היחס המיוחד לשחיינים ברמת יוחנן ניתן ללמוד מכתבה שהתפרסמה ב"דבר" ב-1968, מאת עדית זרטל. אחרי שנכשל גרטל בניסיון להשתתף באולימפיאדת טוקיו 1964, עמד השחיין בן ה-22 על סף השתתפות באולימפיאדת מקסיקו 1968. כדי לעמוד בקריטריון הכניסה לאולימפיאדה, "קיבוץ רמת יוחנן, שהוא חבר בו, שיחרר אותו מכל עבודה בחודשיים האחרונים", כתבה זרטל.

סדר היום כלל אימון בוקר של שעה וחצי; אימון של שעתיים וחצי בצהריים ועוד אימון בלילה. "יש לנו אורות בבריכה", הסביר גרטל, שהצליח לעמוד פעמיים בקריטריון האולימפי, אך לא נשלח לבסוף למשחקים.

"הטרגדיה של משה גרטל גדולה", כתבה זרטל, "מפני שעכשיו הוא איננו מחשיב דבר אחר בחיים. את מיטב ימיו ושנותיו הוא מקדיש לשחייה, כל יכולתו הפיזית והרוחנית ממוקדת בשחייה". לכתבת אמר: "השחייה זה כל החיים שלי (...) אני חי שחייה וחי בשביל השחייה. הכל חיוור ליד השחייה".

בלי סלטות

ב-13:00 סוגר עודד קול את הבריכה להפסקת צהריים. שלא כמו מרבית הקיבוצים בארץ, רמת יוחנן שומר על אורח חיים שיתופי, "כמו לפני שנות אלף". חדר האוכל פעיל והחברים מתאספים לארוחת צהריים. ב-16:00 תיפתח הבריכה ויבואו המשפחות עם הילדים.

מה שבכל זאת נעלם מהבריכה הקיבוצית הוא הפיכתה לזירת חיזורים. "לא תראה פה סצינות חיזור כמו ב(סרט) 'מבצע סבתא'", מצנן פלד את ההתלהבות. הוא מצביע על קצה הבריכה, מקום שניצבה בו בעבר מקפצה גבוהה. "מי שרצה להרשים את הבנות, היה קופץ מהמקפצה ובדרך עושה סלטה עם בורג". סלטות וברגים כבר אין, את המתנדבים החליפו עולים חדשים שבאים ללמוד עברית. אבל הבריכה נותרה מוסד חשוב.

הקיבוץ, שיחגוג השנה את שנתו ה-80, יציין את האירוע במסיבה גדולה, על שפת הבריכה כמובן, ב"חג המים" המסורתי בסוכות, המשלב את חג האסיף ושמחת בית השואבה. משחה השליחים נמשך ברמת יוחנן. *



בריכת רמת יוחנן בימי הזוהר


הבריכה ברמת יוחנן. ''רק'' חצי אולימפית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו