בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עודד עודד

תגובות

אין ספק שהפגנת העוצמה העממית שמה אתמול ללעג את הכפשות ה”אשכנזים סמולנים עם סושי ונרגילה”. מי ששמע, למשל, את יובל סרי - מחנך ומורה לפיזיקה ולפילוסופיה יהודית שמתגורר בקטמונים, שומר מצוות - שבקרוב ייפרד מההפגנות לטובת קורס מ”פ במילואים, את הסופר עודה בשאראת ואת הרבנים רפי פויירשטיין ובני לאו - מבין הבוקר שמוטב להחליף דיסקט. ואכן, הוא מוחלף, ואת מקום הבוז תופס החשש שמא יתקבל שמץ מדרישותיהם של הצעירים העקשנים. כדי לקדם את פני הרעה, נחפזים דוברי הסדר הישן, ובראשם מומחי הכלכלה הניאו־ליברלית, להסביר שהצעירים האלה לא מבינים מה הם דורשים. במשך שנים היה הנימוק המרכזי של הניאו־ליברלים שהציבור מרוצה מאוד מהסדר הקיים. עשרות סקרי דעת קהל העידו שהישראלים כורעים תחת הנטל אבל מאושרים. פתאום, בשלושה שבועות מהבילים, מסתבר שיותר מ–90% מהציבור, ובהם כמובן מצביעי ליכוד רבים, תומך בנוסחה “העם דורש צדק חברתי”. אולי קודם לא ניסחו לו את השאלה הנכונה? אבל הניאו־ליברלים לא מתבלבלים. הציבור, הם אומרים, לא מבין מה זאת מדינת רווחה והגברת המעורבות הממשלתית. אם נסביר לו, הוא יבין שכדי לקיים את החלום הילדותי הזה הוא יצטרך לשלם במסים, כמו ההולנדים, הצרפתים והגרמנים. הציבור, הם אומרים, לא קולט שמדינת רווחה בישראל היא עניין יקר ובלתי אפשרי. פה לא שוודיה, הם מדגישים, ומעדיפים לשכוח שלפני ששוודיה החליטה על מיסוד כלכלה סוציאל־דמוקרטית שוויונית ודמוקרטית במיוחד, היא היתה מדינה חקלאית מעמדית, נחשלת וענייה כפי שישראל לא היתה מעולם. כדי לרסק את האיום הגלום בדרישה לשינוי השיטה, מציירים נתניהו ואוהדיו את מובילי המחאה כ”קיצונים ולא רציניים”. ובעוד השר משה כחלון נשלח “לסגור עניינים בשקט” עם הליכודניקים, הם מנסים לאתר את המוחות הכלכליים העומדים מאחורי רשימת התביעות ו”נייר הלקמוס”, המסמך שבו מגדירה תנועת “דרור ישראל”, אמצעים לשינוי המדיניות הכלכלית־חברתית ולחיזוק הדמוקרטיה, כולל תשובה מפורטת לשאלה “מאין הכסף”. אנשי נתניהו ודאי יתאכזבו לגלות, ששום כלכלן צמרת לא הוזעק לייעץ לכותבי המסמכים. את הנוסח הסופי ל”נייר הלקמוס”, שמהווה את הבסיס למסמך הדרישות הנוכחי, הם גיבשו לפני כחצי שנה, ובמקביל הוציאו לאור את “כלכלת התעסוקה”, ספרו של פרופ’ אבא לרנר, תלמידו הבולט ביותר של ג’ון מיינרד קיינס ואבי “מדד לרנר” לקביעת הריכוזיות במשק. מנסחי הדרישות, צעירים בעלי השכלה רחבה בכלכלה, מדיניות וחברה שצברו הרבה שעות שטח בפעילות חברתית, שוללים, כפי שהגדיר שלשום ההיסטוריון פרופ’ דני גוטווין, את כלכלת צד ההיצע, ומקדמים את כלכלת צד הביקוש העומדת ביסוד מדינת הרווחה. לא הם נטעו את האוהלים הראשונים ולא הם כתבו את אמרי השפר הראשונים בפייסבוק, אבל הם היו מוכנים מאוד, מאוד־מאוד אפילו, עם החומר. אף אחד לא צריך להסביר להם. להיפך, הם יכולים להסביר עכשיו לא מעט דברים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו