בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"גלי צה"ל היה הבית היחיד שלו"

המכונה המשומנת של תחנת השידור הצבאית נאלמה דום ונפרדה מהעורך והשדר הוותיק שלה עדי טלמור

24תגובות

בתחנת השידור הצבאית ביפו לא נותרה אתמול אף עין יבשה. מעט אחרי אחת ושלושים בצהריים הועברה הודעת טקסט קבוצתית של הרס"ר אל הטלפונים הניידים של אנשי התחנה. עדי טלמור, העורך והשדר הוותיק, שהפך ברבות השנים לסמל של גלי צה"ל, שם קץ לחייו. הידיעה הכתה בהלם את כולם - מבכירי התחנה וותיקי השדרים והעורכים ועד הזוטר בחיילים. לרגעים נדמה היה כי המכונה המשומנת של גלי צה"ל נאלמה דום. טלמור היה חלק בלתי נפרד מהתחנה, אי אפשר היה להישאר אדיש כלפיו. חוש ההומור הייחודי, הצחוק המתגלגל והרגישות מאחורי הארשת הרצינית, כבשו לבבות רבים.

איש בתחנה ומחוצה לה לא ידע על מחלתו של טלמור. איש הרדיו הססגוני היה בודד בחייו ובמותו. הוא שמר את הידיעה על הסרטן לעצמו ולא שיתף אף אחד גם בהחלטתו לסיים את חייו. צמרמורת עברה בגופם של אנשי התחנה כאשר יעל דן, מגישת "עושים צהריים", קטעה את השידור ומסרה את ההודעה על מותו, כשדמעות בעיניה. סביב האולפן התאספו תוך רגעים ספורים רבים מאנשי התחנה, שהתקשו לעכל את הידיעה, וחלקו זה עם זה את הזכרונות המשותפים: הכינויים שהדביק לסובבים, ההקפדה היתרה על סדר וניקיון, הסיפורים על טיוליו באירופה.

יצחק מנור, אחיו של טלמור, סיפר בשידור חי כי גם הוא ובני משפחתו לא ידעו דבר עד אתמול בבוקר. "הוא רמז לפני שנים שזה מה שיקרה. הוא שמע על אנשים שנאבקים בייסורים הקשים של מחלות ממאירות ואמר 'אני לא אגיע לזה. ברגע שאני ארגיש שזמני הגיע אני אפרד מהעולם באחת'. זו היתה הדרך שלו. הוא תמיד היה החלטי", אמר. "גלי צה"ל היה הבית היחיד שלו", הוסיף את מה שיודע כל מי ששירת או עבד בתחנה. "עדי טלמור שווה גלי צה"ל. הוא התמסר לעבודה שלו באופן אולטימטיבי, באופן שאני בחיי לא ראיתי".

עומר פרנקל סופד לעדי טלמור, האיש עם הנימוס הגרמני והאדיבות הצ'כית

עורך ומגיש החדשות המיתולוגי בחר לא רק כיצד ומתי לסיים את חייו. כמו שערך חדשות, במקצועיות ובדקדוק, הוא גם ניצח לפני מותו על העתיד לבוא. הוא הותיר אחריו שקית, שעליה התנוסס הכיתוב "תודה ולהתראות", ובה מעטפות לבני משפחתו, לאנשי גלי צה"ל ולכלי התקשורת. את השקית הפקיד אצל שכן עד לאחר מותו, אז נמסרה ההודעה למשפחתו. טלמור ניסח בעצמו את הידיעה על מותו. הוא צירף גם רשימת שירים שאותה ביקש להשמיע בשבת הקרובה בגלגלצ. אחד השירים, "לראות את האור" של אפרת גוש, הושמע מיד לאחר פרסום הידיעה. את כל רכושו הוריש למטפלת של אימו המנוחה.

מי החברה שעזרה לעדי טלמור למות?

לאחרונה, מבינים בדיעבד בתחנה, פיזר רמזים. הוא תלה שתי תמונות שלו בדסק החדשות, מאחורי כסא העורך, עליו ישב אינספור שעות. גם את הרקע במחשבי הדסק שינה לתמונתו, בסוג של מחוות פרידה, שאף אחד לא ממש הבין עד אתמול. טלמור אף אמר באחת ההזדמנויות ליושבי הדסק כי בבוא היום ירצה לסיים את חייו בשוויץ, בהמתת חסד. הסברה הרווחת היתה שזו עוד אחת מהלצותיו, וודאי שאיש לא שיער כי המועד קרוב כל כך. אפילו ערב לפני ששם קץ לחייו, עוד שלח מיילים לכמה מאנשי התחנה. אתמול, האזינו שם שוב ושוב לפספוסים בשידור, שמהם נחלץ תמיד בחן רב.

עדי טלמור. תצלום: עלמה הריש

טלמור השאיר מכתב פרידה מאנשי התחנה, בסגנונו הייחודי, הישיר והכן. את שמו חתם בכתב הגדול שלו, שאנשי החדשות בתחנה הכירו היטב ממהדורות השבת. "אני אוהב את החיים והחיים אהבו אותי, אבל בקרוב אצטרך להוציא את עצמי להורג. כלומר להתאבד, בשפה מובנת יותר. 58 שנים התנהלו חיי על מי מנוחות ובנעימים, עד שכאבים עזים בצלע החזה אותתו. לא נישלם אך תם", כתב. "מה לי כי אלין? נהניתי כמעט מכל רגע בחיי הלא קצרים ואני מודה לכל מי שהרעיפו עלי חיבה ואהבה והיו לא מעט, כמו הרבים סביבי שאהבתי וחיבבתי עד מאוד. היה נעים אם זה היה נימשך עד אין סוף, אבל טיפשים ממני כבר קבעו שלכל דבר טוב יש סוף. אז עכשיו הסוף של הטוב שלי. מילא. מי קבע שצריך לחיות עד גיל 90?", שאל.

מותו של אייקון" ניב שטנדל

לבקשתו של טלמור נשרפה גופתו ואפרו פוזר בשוויץ. "כל כך מתאים לו לבחור לסיים את חייו באגם שוויצרי, בשקט", אמרו בתחנה. לאוהביו, הציע דרך להוקיר את זכרו. "הטיילת של תל אביב העניקה לי שעות רבות של אושר והנאה בימי חיי, יותר מכל מקום אחר... נהגתי בעיקר לשבת על ספסל האבן המחופה בעץ חום, מול החלק הדרומי של מלון 'דן' ומסעדת רפאל, להתבונן בים היפיפה, להתעמל, לרכב הלוך ושוב על אופניים ולשוחח עם תיירים" סיפר. "אני מזמין אתכם להיפרד ממני שם, לקראת שקיעה, נאמר ביום חמישי שלאחר פרסום דבר מותי. גופי לא יהיה עוד שם, אבל אולי נשמתי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו