בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המרת דת כלכלית

ראש הממשלה בחר השבוע להפקיד את גורלו הפוליטי בידי אדם המחזיק בדעות כלכליות הפוכות לשלו. מנואל טרכטנברג, הפרופ' הארגנטינאי החברתי שיצא להפגין עם ההמונים, צריך עכשיו למצוא דרך לספק את דרישותיהם * התמיכה בנתניהו מגיעה דווקא מהכיוון הכי לא צפוי בקואליציה

69תגובות

הבחירה של בנימין נתניהו ב"מנו", הפרופסור מנואל טרכטנברג, לעמוד בראש הצוות שיגבש את תוכנית החירום של הממשלה לשיכוך מחאת ההמונים, אינה מובנת מאליה, בלשון המעטה. זה דומה לכך ששר הפנים אלי ישי, היה ממנה את שולמית אלוני לעמוד בראש ועדה לבחינת זכויות העובדים הזרים. הדימוי הזה הושמע השבוע באוזניו של טרכטנברג, שנטה לאמץ את ההשוואה.

טרכטנברג (הר חושב, ביידיש) מכיר את התפישות הכלכליות-החברתיות של נתניהו מקרוב. לפני כשנתיים הוא התפטר בעטיין מתפקיד יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, חודשים ספורים לאחר שנתניהו החליף את אהוד אולמרט, שמינה אותו לתפקיד ב-2006. מביני דבר במערכת הממשלתית, נדהמו כששמעו ביום ראשון בבוקר, כי מכל הכלכלנים השמרניים ובכירי האוצר לשעבר, שמסתכלים על האזרח דרך ערימת שקפים, נתניהו בחר להפקיד את גורלו הפוליטי בידיו של כלכלן חברתי מובהק.

טרכטנברג אינו נמנה עם אותם דוגמנים כלכליים שדוהרים מאולפן לאולפן ומשמיעים, בדרך כלל בצעקות רמות, סיסמאות וקלישאות בעלות צבע אדום. אבל תמיכתו בתביעות מעמד הביניים אינה פחות נלהבת ואדוקה. הוא צעד עם המוחים בתל אביב, בשתי ההפגנות הראשונות. במוצאי שבת האחרונה נבצר ממנו לצעוד, שלא באשמתו. הוא בילה ארבע שעות במעון ראש הממשלה בירושלים, נאנק תחת מכבש לחצים שהפעיל עליו נתניהו, עד שנכנע והסכים לקבל את הג'וב.

איור: עמוס בידרמן

הוא יליד העיר קורדובה שבהרי ארגנטינה, בן 61, בעל תואר ד"ר לכלכלה מאוניברסיטת הרווארד. המהפכן צ'ה גווארה, למד בצעירותו הנדסה בקורדובה לפרק זמן קצר. הוא בארץ מגיל 16, אבל כמו אצל רבים מיוצאי דרום אמריקה, המבטא הארגנטינאי נותר דומיננטי. לאחר שהתפטר ממשרד ראש הממשלה מינה אותו שר החינוך גדעון סער, ליו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג). הוא חולש על סכום של 7.5 מיליארד שקלים בשנה.

אין בו את הפומפוזיות מצד אחד, או המשיחיות והקיצוניות מצד שני, שניתן למצוא אצל רבים מעמיתיו. הוא אדם חביב, משעשע ונוח לבריות. אביו של סער נולד אף הוא בקורדובה. שתי המשפחות הכירו. זה מסביר את הקשר האמיץ בין השר לאיש שמונה על ידו ליישם את הרפורמה הגדולה בהשכלה הגבוהה. סער נוהג להתבדח עם טרכטנברג, שעליהם לאתר עוד יוצאי קורדובה כדי להשלים את ההשתלטות הארגנטינאית על מוקדי הכוח במשרד. ההומור המרושע של שר החינוך הפך, עד לאחרונה, את לילותיו של טרכטנברג לקצרים.

סער, אוהד נבחרת ארגנטינה בכדורגל, נהג לצפות בטורניר הקופה אמריקה, ששודר החל מהשעה 02:30 לפנות בוקר. ארגנטינה הפסידה משחק אחר משחק. ב-04:30 סער המתוסכל נהג לסמס לטרכטנברג שישן שנת ישרים: "הריני להודיעך בצער שקבוצתנו האהובה שוב הפסידה". טרכטנברג היה משיב: "הריני לקבל בצער את הודעתך".

הוא לא פירט על מה הוא מצטער יותר: על ההפסד, או על השעה הלא אנושית. כשארגנטינה הודחה מהמשחקים, הפרופסור קיבל בחזרה את שנת הלילה שלו. כשמחה באוזניו של סער על ההשכמות האכזריות, אמר לו השר: "אתה סבלת דקה, אני סבלתי לילה שלם".

את הרפורמה בהשכלה גבוהה שיזם סער, טרכטנברג יישם, בין היתר, במו"מ של עשרות שעות, מול יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית איציק שמולי - היום המנהיג הבולט של המחאה. הם מיודדים ומרבים להחליף הודעות טקסט. בישיבות הארוכות הם נהגו לשגר זה לעבר זה קללות בספרדית. טרכטנברג בשפת אמו, שמולי כשפה נרכשת.

כשנתניהו הציע לטרכטנברג את התפקיד הוא לא היה ער לחיבור בינו לבין שמולי. בדיעבד, הוא שמח על כך. כשטרכטנברג התלבט במשך כשבוע, אם לקחת את התפקיד, הוא נועץ גם עם שמולי בן ה-31. לכאורה, השניים הללו משלימים זה את זה. הרקורד המשותף שלהם הוא חיובי. נראה איך זה יעבוד הפעם בחדרי המו"מ, עם כל הלחצים האדירים שמסביב.

הבקבוק והג'יני

טרכטנברג נשאל השבוע על ידי בני שיחו איך הוא מרגיש לנוכח המשימה שהוטלה עליו. הוא דימה את תחושותיו למה שחווה ב-1967, במלחמת ששת הימים, כשהתגורר בקיבוץ סמוך לגבול ירדן וברדיו הקריין הודיע: "הר הבית בידינו". הוא מרגיש בכל נימי נפשו שאלה ימים היסטוריים, שהוא שותף לרגע מכונן בתולדות המדינה. הוא משוכנע שצריך יותר מ"תיקון" או "שינוי". הוא לא היה נכנס למיטה החולה הזו, אם לא היה משתכנע שנתניהו עבר טרנספורמציה של ממש. טרכטנברג מאמין שאירועי כיכר תחריר תרמו לא מעט למה שקורה בישראל בחודש האחרון.

בשיחותיהם, נתניהו יישר עמו קו בנושאים רבים. למרות זאת, טרכטנברג לא לגמרי בטוח שהוא יודע לקרוא את נתניהו, לפענח את צפונות לבו. יש הטוענים שראש הממשלה הסכים אפילו להעלות את מס החברות, הידוע בכינויו מס העשירים, ולא רק לבלום את הפחתתו. אם כן, זוהי כשלעצמה דרמה לא קטנה. נתניהו לא התחייב בפני טרכטנברג לאמץ את החבילה הכוללת שצוותו יגבש.

"אני שמח שלא קיבלתי הבטחה כזו", אמר הפרופסור למקורביו, "אחרת זה היה קל מדי. ברור לי שבמידה מסוימת צפויה לי אכזבה. לא כל ההמלצות שלי יאומצו. אבל התהליכים שמתרחשים היום הם הרבה הרבה יותר חשובים מכל מה שיוחלט בקבינט הכלכלי-חברתי, ואין בעולם נתניהו שיוכל להחזיר את הג'יני לבקבוק".

בעיניו של טרכטנברג ישראל סובלת משתי בעיות עיקריות. הראשונה: בשנים האחרונות היא התמקדה בטיפול בעוני ושכחה את מעמד הביניים. הבעיה השנייה - הגידול באי השוויון, שהוא חלק מתהליך הגלובליזציה שעובר על העולם כולו. ישראל מדינה קטנה, המונופולים בה הם טוטליים, בקרקע, בחשמל.

במקביל, מאז שנת 1988, ישראל עברה לתהליך מואץ של כלכלת שוק והפרטות. היא הרחיקה לכת בכך שהפריטה גם שירותים חברתיים כמו סיעוד, גריאטריה, בריאות נפש וטיפולים לגיל הרך. האזרחים חשו שהמדינה מתעמרת בהם. טרכטנברג סבור שאם היה מתקיים תהליך מדיני המחאה לא היתה פורצת. חוסר התקווה, והתחושה שהכל כאן תקוע, הם לדעתו, חלק מן הדלק שמניע את המחאה. כששואלים אותו אם הוא מגדיר עצמו סוציאליסט או סוציאל-דמוקרט, הוא חומק במיומנות מן המוקש: "אני ציוני נלהב, שהקדיש שלוש שנים מחייו להעלאת יהודים ארצה. פטריוט ישראלי, עם נפש של דרום אמריקאי, ותואר דוקטור בכלכלה מהרווארד".

המינוי שלף אותו בן לילה מאלמוניותו. זה מעיק עליו. הוא מעולם לא חיפש להיות מפורסם. הוא ביקש להתמקד בהשכלה הגבוהה ותיכנן להשתתף ב"צעדת המיליון" ב-3 בספטמבר, כאחד האדם. ספק אם יוכל לעשות זאת כשפרצופו כבר יהיה מוכר לכל.

בעוד שנה, ב-1 בספטמבר 2012, הוא יסיים את תפקידו כיו"ר הוות"ת. הוא יוכל להמשיך לקדנציה נוספת, אם ירצה בכך. אבל בחוגים הממשלתיים כבר מדברים על התפקיד הבא שממתין לו: נגיד בנק ישראל.

המרה מאוחרת

בעיני רבים בציבור, בנימין נתניהו הוא חשוד מיידי ומרכזי בכל עניין. לא מאמינים לו. הוא אשם, עד שיוכיח אחרת. במקרה הזה, ראוי לתת לו צ'אנס. מי שממנה אדם מסוגו של טרכטנברג לתפקיד כה חשוב ורגיש, לא משחק משחקים. נתניהו מבין לחלוטין את עוצמת הרגע. הוא מצוי בעיצומו של תהליך המרת דת כלכלית. מרתק יהיה להתבונן בו בשבועות הקרובים.

זו תהיה ההמרה השנייה שלו בקדנציה הנוכחית אחרי שבתחילתה הוא הכיר במדינה פלסטינית, והקפיא את הבנייה בשטחים לעשרה חודשים. הבעיה עם נתניהו היא, שהתהליכים שעוברים עליו מגיעים תמיד באיחור, הרבה אחרי שהרכבת עזבה את התחנה. ההכרה במדינה פלסטינית הגיעה אחרי ששלושה ראשי ממשלה לפניו עשו זאת, על פני עשור שלם, ואחרי שהוא הספיק להסתכסך עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה. היא לא היתה רק מאוחרת, אלא חלקית והססנית, והתוצאה לפנינו: קיפאון מדיני. בידוד עולמי. ספטמבר. ייאוש.

את פסק הדין על המהפכה הכלכלית-חברתית שנתניהו מתכנן, ייתן לא העולם אלא העם בישראל שדורש צדק חברתי. האם פסק הדין יקבע שגם כאן נתניהו איחר את המועד? שהיה עליו ליזום את ה"שינוי בהשקפות שלי", כפי שהבטיח לטרכטנברג, לפני שנתיים, בתחילת כהונתו, ולא כעת, כשהרחוב נושף בעורפו? או שהצעדים יהיו כל כך דרמטיים ומזיזי הרים עד שנתניהו יזוכה מיידית ויהפוך לאביר מעמד הביניים?

המחאה חגגה אתמול ארבעה שבועות. ככל שמתארכים ימיה, גדל פוטנציאל ההתנגשות הפנימית בין מי שמנסים לנהל אותה. בימים הקרובים יוזמנו המכונים "ראשי המחאה" לפגישה עם טרכטנברג. זה יהיה מבחנם הראשון. יבואו או לא יבואו? ואם יבואו, עם מה יבואו? שמולי, נציג הסטודנטים, מוכן להידברות. הוא הוגדר כאן לפני שבוע כצעיר האחראי. הוא עדיין כזה. הוא אינו רוצה לשרוף את המועדון. הוא אינו מתכוון להציג רשימת דרישות מנופחת ומגוחכת. הוא אינו מעוניין לראות את הכלכלה קורסת. לא תשמעו ממנו אמירות מתלהמות וילדותיות, מסוג אלה שמפריחים עמיתיו חברי "השביעייה הסודית".

כן, אכפת לו מהו גודל הגירעון, ואכפת לו מה קורה עם תקציב המדינה. והוא אינו מדבר במונחים של "מהפכה". אם חבריו לא יבואו לשולחן העגול, הוא ילך לשם לבדו, כשליח הסטודנטים, אבל לא רק כנציגם. הוא ינסה לאגד כמה שיותר עניינים ודרישות ומצוקות תחת כנפיו. כאלה לא חסרים. כמעט מדי יום מצטרפים עוד ועוד ארגונים ועמותות ואגודות אל המוחים המקוריים. רובם לא יהיו שבעי רצון ממה שהממשלה תיתן. אלימות היא בהחלט אופציה. המחאה הזו עשויה להישאר אתנו, במצבי צבירה משתנים, עוד חודשים ארוכים.

ביבי, לימינך

ככל שזה נוגע לאביגדור ליברמן, נתניהו למד לצפות לבלתי צפוי. שום דבר שליברמן יאמר או יעשה, לא באמת יפתיע את ראש הממשלה. נתניהו במצב נפשי של כוננות ספיגה מתמדת מכיוונו של שר החוץ. הוא מתנהל מולו כמו טייס מסוק אמריקאי שמשייט בגובה נמוך מעל ההרים העוינים באפגניסטאן, תוהה מתי ומהיכן ישוגר טיל קטלני לעבר כלי הטייס שלו.

אחת לכמה שבועות, כשליברמן מכנס את התקשורת לתדרוך, בלשכת נתניהו נשמעת אזעקת אמת. כמה מן המפגשים המחזוריים בין ליברמן לכתבים, הניבו בעבר לא מעט מתיחויות ומשברונים בינו לבין נתניהו. בסוף השבוע שעבר, כשמסיעת ישראל ביתנו נמסר על תדרוך ביום ראשון האחרון, שבו "ליברמן יתייחס לנושאים פוליטיים ואחרים" בלשכת נתניהו נדרכו. בין השניים הללו שורר חשבון פתוח סביב חוק ועדות החקירה הפרלמנטריות, זל"ל. (זיכרו לא לברכה).

נתניהו טירפד לא מכבר את החוק של ישראל ביתנו, מה שגרם לליברמן לצאת נגדו במתקפה אישית, לטעון שהוא אינו עומד בלחצים, ולשחרר איום מרומז: "אני מקווה שלא דוחפים אותנו החוצה". הפרשנים טענו אז כי אצל ליברמן אין חשבונות לא סגורים, וכי הוא ינקום בזמן ובמקום המתאימים, והנקמה, אויה, תהיה אכזרית.

והנה, לא נקמה ולא בטיח. דווקא כשנתניהו מתמודד מול המשבר הפנימי הקשה ביותר בכהונתו - ליברמן נחלץ לעזרתו. במפגש עם התקשורת, הוא הצדיק אמנם את מרבית המוחים, אולם הוא שיבח את הכלכלה הישראלית, קרא לנהוג באחריות, סיפר על המסעדות המלאות בתל אביב, וביקש לראות את חצי הכוס המלאה. הוא היה יותר ביבי מנתניהו.

המסר היה ברור: המשבר לא יביא להקדמת בחירות. בלשכת ראש הממשלה יצאו מהמקלטים. דמיינו לעצמכם שליברמן היה נוקט בלשון אחרת, כמו זו ששימשה אותו בליל ההצבעה על חוק ועדות החקירה; הקואליציה היתה מיטלטלת. אלי ישי ואהוד ברק לא היו יכולים להרשות לעצמם להיות פחות חברתיים ממנו, והשעון היה מתחיל לתקתק את התקתוק המצמית של מדגמי הבחירות.

מה הניע את ליברמן? פשוט מאוד: הוא אינו מעוניין בבחירות עכשיו. ענייניו המשפטיים מול הפרקליטות בעיצומם. הוא חותר להגיע לבחירות הבאות כששולחנו האישי נקי. ועוד משהו: בחירות על רקע חברתי-כלכלי אינן משרתות אותו. הוא מעדיף בחירות בצל הסוגיה המדינית-ביטחונית, המתח מול ערביי ישראל, ימין מול שמאל, נאמנות מול אזרחות - נושאים שהיוו כר פורה של מנדטים עבור "ישראל ביתנו" בסיבוב הקודם.

במלים אחרות: הוא יחליט על מה הממשלה תתפרק ועל מה נלך לבחירות. כל עוד המחאה קיימת נתניהו, למרבה האירוניה, יכול להיות רגוע. ממשלתו יציבה כסלע. קיומנו. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו