בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראיון פרישה עם הדלאי לאמה

לאחרונה החליט הדלאי לאמה להיפרד מסמכויותיו הפוליטיות, ולהסתפק במעמדו כמנהיג הרוחני של העם הטיבטי. בגיל 76, אחרי שהקדיש את רוב חייו למאבק בכיבוש הסיני, הבין שלא יהיה כאן לנצח על מנת להשיט את הספינה. כלומר, לא בגופו לפחות. ראיון פרישה

25תגובות

השמש זרחה מעל מקדש צוגלג קהאנג, למרגלות הרי הימלאיה ההודיים, ומאות טיבטים נאספו בחצר למשתה. נזירים בודהיסטים חילקו אורז לבן וירקות מבושלים, קרנות הריעו ומצלתיים צילצלו. חגיגות כאלה נפוצות כאן - הנזירים מאכילים לעתים קרובות את תושבי הכפרים הסמוכים, כשירות שמטרתו לזכות בקארמה טובה - אבל האווירה החגיגית שיקפה גם את מצב רוחו של האדם שחי סמוך למקדש. חרף התחינות הרבות והכנות של ההולכים בדרכו, הגשים הדלאי לאמה סוף-סוף את שאיפתו לפרוש רשמית מחובותיו הממשלתיים.

הפרלמנט הטיבטי קרא פעמיים להוד קדושתו לשקול מחדש, אבל הוא סירב אפילו לקרוא מכתב או לפגוש את המחוקקים. הפור נפל. ב-29 במאי, המסמכים נחתמו והחוקה הטיבטית שונתה. זו היתה הפרדה מרצון בין הדת למדינה: לראשונה זה יותר מ-350 שנה, הדלאי לאמה הפסיק להיות גם המנהיג החילוני וגם המנהיג הרוחני של העם הטיבטי.

למרות שהממשלה הטיבטית הגולה היתה דמוקרטית ברובה כבר עשרות שנים, נותר הדלאי לאמה הסמכות העליונה בכל החלטה פוליטית מרכזית של הפזורה הטיבטית. הוא מינה נציגים דיפלומטיים, קבע את היקף ותזמון המשא ומתן עם סין, החזיק בסמכות לחתום על תקציבים או להטיל עליהם וטו ואפילו יכול לפזר את הפרלמנט. כעת, בחתימתו, השתנה תוארו מ"ראש האומה" ל"סמל ומגן טיבט והעם הטיבטי". רבים מתחומי האחריות הפוליטיים שלו יוטלו על כתפיו של לובסאנג סנגאי, משפטן בן 43 בוגר הרווארד, שנבחר באפריל לתפקיד ראש הממשלה והושבע השבוע לתפקידו.

סין, שביטלה את חשיבות העברת הסמכויות כתכסיס, סירבה להיפגש עם סנגאי. הממשלה הקומוניסטית סבורה כי המאבק לאוטונומיה טיבטית ימות עם הדלאי לאמה; כל מה שהם צריכים לעשות זה לחכות. אולם בהעברת מושכות השלטון לאזרחיו, מסתמך הוד קדושתו על כוחה של הדמוקרטיה שתשמש מחסום יעיל בפני הדיכוי הסיני. בגיל 76, הוא יודע שהוא לא יהיה בסביבה להשיט את ספינת השלטון לנצח. הטיבטים, כך הוא מאמין, חייבים ללמוד לשוט בעצמם.

צפו: הדלאי לאמה מדבר על חשיבות החמלה

טנזין ג'יאטסו, הדלאי לאמה ה-14, נולד ב-1935, בנו של חקלאי בכפר טיבטי קטן. בהתאם למסורת העתיקה, חלומותיהם וחזונותיהם של לאמות ונביאים בכירים כוננו וכיוונו משלחת חיפוש אחר הילד. בגיל שנתיים הוא זיהה בהצלחה בני אדם וחפצים מחייו הקודמים והוכר רשמית כמי שנשמתו של הדלאי לאמה ה-13 התגלגלה בגופו. בגיל ארבע הוא נכנס לבירה להסה ונמשח להיות המנהיג הרוחני של עמו. בגיל 15 הוא התמנה לראש המדינה. ב-59', כשהמתיחות עם הצבא הסיני הגיעה לשיא, הוא נמלט להודו, משם הוא מנהיג את הפזורה הטיבטית עד היום.

במבט לאחור על 60 שנות ההנהגה שלו, יש לו הרבה במה להתגאות. הוא הקים ממשלה גולה יציבה ומצליחה וניצב איתן בפני משטר סיני ברוטאלי. בתור הדלאי לאמה הראשון שנסע למערב, הוא גם הפיץ את בשורת אי-האלימות בפני מיליונים רבים, פרויקט חיים שזיכה אותו בפרס נובל לשלום. בתור המנהיג הרוחני של טיבט, הוא נותר הסמל של מאבק הלאום שלו.

אם צריך, אני זמין

אני מכירה את הוד קדושתו מאז 90', כשכתבתי את "קאנדאן" (Kundun), סרט על ילדותו בבימויו של מרטין סקורסזי. מאז, התפתחה בינינו חברות אמיתית. אני ממשיכה לפעול למען אוטונומיה טיבטית ולשבת במועצת המנהלים של הארגון הבינלאומי למען טיבט. כל יום אני מתפללת שטנזין ג'יאטסו יאריך ימים.

בפגישתנו ב-2 ביוני באזור קבלת הפנים שמאחורי המקדש המרכזי הסואן בעיירה המאובקת מקלאוד גאנג' שבגבעות ההודיות, הוא שואל אותי אם הוא נראה בריא כמו במפגש הקודם שלנו. כן, אני אומרת לו, אפילו צעיר יותר, אם זה בכלל אפשרי. אבל, אני מוסיפה, עיניו נראות מבוגרות יותר. "זה נכון", הוא אומר. אולם חשוב לו שאדע כי המספר במשקפיו לא גדל - בין השאר, כי הוא לא משתמש במחשב. "מעולם גם לא ניסיתי", הוא אומר ופורץ בצחוק הייחודי ומלא החיים שלו. "אני לא יודע איך!"

בוא נתחיל באותו יום, ב-50', שבו הפכת להיות ראש הממשל הטיבטי. היית רק בן 15 והסינים פלשו לארצך.

"זה היה מצב מאוד-מאוד קשה. כשהעם ביקש ממני לקחת אחריות, תגובתי היתה - אני רוצה להמשיך במסורות הדלאי לאמה, שלפיהן עולים לשלטון בגיל 18. 15 זה גיל צעיר מדי. אז הם ביקשו ממני שוב. צ'אמדו (אזור הררי במזרח טיבט) כבר נכבש בידי הסינים. היתה חרדה רבה. אז לקחתי אחריות. כשצבא השחרור הקומוניסטי הגיע ללהסה, הפעולה הראשונה שלי היתה להימלט מלהסה אל הגבול ההודי. הפעולה הראשונה כמעט אחרי שלקחתי אחריות היתה להימלט מלהסה! (הוא צוחק) אני תוהה אם זה סימן טוב או רע".

אז הנה אנו כאן, 61 שנים מאוחר יותר, ואתה פרשת מראשות הממשל. התכוננת לפרישה זו - להפרדה בין הדת למדינה - מאז ילדותך. איך נזרע הזרע הראשון?

"בתור מתבגר, בסביבות גיל 13 או 14, כשחייתי בלהסה, היה לי מגע מאוד אינטימי עם העם, האנשים הפשוטים. בעיקר המנקים בארמון פוטאלה ובנורבולינגקה (מעון הקיץ של הדלאי לאמה בלהסה). שיחקתי איתם הרבה, ולפעמים גם אכלתי איתם. את המידע על מה באמת קורה בלהסה קיבלתי מהמשרתים. לעתים קרובות שמעתי על חוסר הצדק שאנשים חוו. אז התחלתי להבין שהשיטה שלנו - שהעוצמה מרוכזת בידי מעטים - היא פסולה".

אז זמן קצר אחרי שעלית לשלטון, החלטת אתה רוצה ליזום רפורמה במערכת הישנה?

"ב-52', אני חושב, הקמתי ועדת רפורמה. רציתי להתחיל שינוי כלשהו. אבל בפני הרפורמה שלי ניצב מכשול מרכזי - הבכירים הסינים רצו רפורמה בהתאם לדרך שלהם, אותה הם כבר יישמו בסין עצמה. הסינים חששו שאם הרפורמה בטיבט תהיה יוזמת הטיבטים, זה עלול להפריע לרפורמה שלהם בסין. אז זה הסתבך".

נסעת לסין ב-54' וראית במו עיניך איך נראית הרפורמה הקומוניסטית. האם זה מה שקיווית שיהיה בטיבט?

"נסעתי לסין כאחד מנציגי המשלחת הטיבטית לקונגרס הרפובליקה העממית של סין. הפרלמנט בבייג'ין היה מאוד ממושמע! שמתי לב שכל החברים בקושי העזו להעלות הצעה. הם היו טוענים משהו, אבל זה היה לא יותר מאשר תיקונים לשוניים קטנים (צוחק). איש לא באמת דן במשמעות.

"אז, ב-56', היתה לי הזדמנות לנסוע להודו. גם כאן ביקרתי בפרלמנט וגיליתי הבדל גדול. בפרלמנט ההודי יש המון רעש. בלי משמעת. היה זה סימן ברור לחופש ביטוי מלא. חברי הפרלמנט ההודים אוהבים למתוח ביקורת על הממשלה שלהם. אז הבנתי, זו משמעות הדמוקרטיה - חופש הדיבור. התרשמתי מאוד מהמערכת הדמוקרטית".

אתה אוהב את הבלגן והרעש של הדמוקרטיה?

"ב-59', כשהחלטתי להעלות את הסוגיה הטיבטית לדיון באו"ם, ביקשתי מראש ממשלת הודו ג'ווהרלל נהרו שייקח חסות על העניין שלנו. הוא סירב. הוא חש שאין טעם להעלות את הסוגיה הטיבטית. הוא אמר לי שאמריקה לא תצא למלחמה נגד סין בגלל טיבט. מאוחר יותר נפגשתי שוב עם נהרו, הייתי מעט חרד (צוחק). אבל פגשתי אותו והוא התנהג רגיל לגמרי! למדתי - זהו מנהיג בדמוקרטיה. חוסר הסכמה זה נורמלי.

"ב-60', אחרי שהגעתי להודו, טיבטים רבים באו לבודה גאיה כדי לשמוע את תורתי. שם החלטנו על שלטון נציגותי - הצעד הראשון לדמוקרטיזציה. מאז, כפליטים, אנו מתקדמים צעד אחר צעד לעבר דמוקרטיזציה מלאה. בעשר השנים האחרונות, המשכתי לפעול כיועץ בכיר. הגדרתי זאת כתפקיד של פרישה חלקית. מאז 2009, במקרים רבים אמרתי כי 'עכשיו אני מחכה לפרישה מלאה'. השנה, ב-10 במארס, הודעתי רשמית שהגיע הזמן שאפרוש; שאני הולך להעביר את כל הסמכות הפוליטית שלי לממשל הטיבטי".

מרבית האנשים ברחבי העולם רק מקווים להיפטר מהמנהיגים שלהם. אבל הטיבטים ממש לא רצו שתפרוש, למה?

"רגשית, רוחנית, הם עדיין מעריצים אותי. אחרי שהודעתי על הפרישה שלי, הם ביקשו שאמשיך לשאת באחריות שהיתה לי. סירבתי. אז הם ביקשו ממני לשקול לפחות לשאת בתואר טקסי כלשהו. אבל תפקיד טקסי? אני לא אוהב את זה, להיות כמו המלכה הבריטית. כמובן, אני מאוד מעריץ אותה. זה נפלא. אבל השיטה? (צוחק) אם יש לך תפקיד טקסי כלשהו, אז אתה צריך לעשות משהו! אחרת, אתה סתם חותמת גומי. הצהרה נכתבת בידי מישהו, ואני סתם קורא? מה המילה לזה? בובה.

"רק עם הדלאי לאמה החמישי, לפני 350 שנה, קיבל המוסד אחריות פוליטית אמיתית. בגלגולים המוקדמים היו רק מנהיגים רוחניים. אני סבור ששלטון של מלך או מנהיג רשמי הוא מיושן. עכשיו אנחנו צריכים להיות חלק מהעולם המודרני. אז עכשיו העברתי את הסמכות הפוליטית שלי לממשלה נבחרת. אני מרוצה; הם נושאים באחריות המלאה. אני רוצה להיות מנהיג רוחני בלבד. אבל אם יש צורך בשירותי, אני תמיד זמין".

יש לך גם סיבות אישיות לפרישה?

"אני כל הזמן אומר לאנשים שמוסדות דתיים ומוסדות פוליטיים צריכים להיות נפרדים, ובזמן שאני אומר את זה, אני בעצמי ממשיך להיות שילוב של שניהם. צביעות! (צוחק) את מה שאני אומר לאחרים אני צריך ליישם בעצמי.

"אבל יש גם סיבה אנוכית יותר. לפני שהדלאי לאמה הפך לדמות פוליטית, כמעט שלא היתה מחלוקת. מאז הדלאי לאמה החמישי, יש מחלוקת מסוימת - בגלל האספקט הפוליטי, לא הרוחני. עכשיו, אחרי הפרישה שלי, מוסד הדלאי לאמה יהיה טהור יותר, יציב יותר. הרגשתי שאנחנו חייבים להפריד את האחריות הפוליטית. הדלאי לאמה לא צריך לשאת בעול הזה. אז זו הסיבה האנוכית שלי - להגן על מסורת הדלאי לאמה העתיקה. היא בטוחה יותר בלי מעורבות פוליטית. אני משוכנע לגמרי שהטיבטים יכולים למלא את כל המשימות שלהם. אז אני, מרצון, גאה להחליט כי מסורת זו, בת 400 השנים, צריכה להסתיים. אין זה אומר שהדלאי לאמה ייעלם. המוסד נשמר, בתפקיד רוחני. ולא רק בדור שלי. אם העם הטיבטי רוצה שהמוסד יישמר, הוא יישמר".

איפה צריך לחתום?

האם המשמעות של הפרישה שלך היא שהמטרות ארוכות הטווח שלך השתנו?

"לשארית חיי, אני מחויב לחלוטין לדברים הבאים: קידום הרמוניה דתית. קידום ערכים אנושיים. אושר אנושי. דברים כאלה".

אז אתה תמשיך בשגרה היומית שלך? אני יודעת שכל בוקר אתה מתפלל למען כל הישויות בעלות כושר החישה. אתה מתפלל למעננו, מה אתה מאחל לנו?

"שוב ושוב אני אומר לאנשים שהמאה הזאת צריכה להיות מאה של דיאלוג. השלום לא יבוא ממחשבה או מבודהה. את השלום צריכים לבנות בני אדם, בפעולותיהם. זאת אומרת, כל פעם שאנו נתקלים בבעיה - דיאלוג. זו הדרך היחידה. לצורך כך, אנחנו צריכים התפרקות פנימית מנשק. עבודתנו צריכה לתרום מעט להתגשמותו של עולם שלו ורחום בהמשך המאה. זו משאלתי. זה לא יקרה מיד, אבל אנחנו חייבים להתאמץ. ברגע זה, זה נראה כמו רעיון בלבד. אבל בכל מקום צריכים לעשות את המאמץ, וכך תתקיים האפשרות. ואם למרות המאמץ ניכשל, לא יהיו לנו חרטות".

זה עשוי להפתיע אנשים לגלות שאתה באמת מה שאתה טוען: נזיר פשוט.

"לפני כמה ימים, בדיוק בחדר הזה, ההנהגה הפוליטית הטיבטית התכנסה לפגוש אותי. הם הביאו את כל התיקונים בחוקה (הקשורים לפרישה), הסבירו לי מה כתוב, ואז ביקשו ממני לקרוא את זה. השבתי, 'אפילו אם אקרא את הכל, לא אבין את זה לגמרי. אז זה לא משנה'. פשוט שאלתי אותם, 'איפה אני חותם?'" הוא צוחק.

זה מאוד מסוכן!

"זה מראה שאני נזיר בודהיסטי פשוט!"

אתה לא חושש שחלק מהאנשים יחשבו שהחלטתך לפרוש היתה טעות?

"טוב, חלק מהטיבטים, בייחוד הטיבטים הצעירים, הם מאוד ביקורתיים".

האם מדובר בפחד סתמי? או שזה מבוסס על דאגה לגיטימית לגורל טיבט?

"יש אנשים הסבורים כי ההחלטות האלה התקבלו בחופזה מסוימת. הם לא יודעים שגיבשתי את הרעיונות האלה בהדרגה בעשורים האחרונים".

הדלאי לאמות נעזרו זמן רב בעצתם של נביאי המדינה. האם ביקשת מהנביאים להיכנס לטראנס הנבואי שלהם ולייעץ לך לגבי פרישתך?

"עשיתי זאת. הם תומכים לגמרי בהחלטתי. אני מכיר את הנביאים הללו. אני מתייעץ איתם. הם צפו בארבע או חמש המאות האחרונות של חוויות הדלאי לאמות, אז זה הגיוני שכבני אדם, הם מרגישים מעט לא בנוח עם ההחלטה. אבל הם אומרים שזה הזמן. החלטה נכונה".

אז אתה מרוצה מהחלטתך?

"הו, כן. ב-19 במארס, אחרי שנתתי לציבור הסבר מפורט יותר על הפרישה שלי - באותו לילה ישנתי טוב במיוחד. אז זו הקלה מסוימת. שינינו לחלוטין את התיאוקרטיה של העבר. כמו כן, החלטתנו היא תשובה אמיתית להאשמות הקומוניסטים הסינים שכל מטרת המאבק שלנו היא הקמה מחדש של השיטה הישנה (של טיבט הפיאודלית). כעת הם לא יכולים להאשימנו בכך. לעתים קרובות אני אומר שהמפלגה הקומוניסטית הסינית צריכה לפרוש. עכשיו אני יכול לומר להם 'עשו כמוני. פרשו בכבוד'".

למה הסינים משמיצים אותך וקוראים לך בשמות כמו "שטן" או "זאב בגלימת נזיר"? יש סיבה לכך שהם מדברים עליך בשפה כזאת?

"באופן כללי, אלו התבטאויות ילדותיות. אני חושב שהפקידים שמשתמשים בהן, רוצים להראות לממשל הסיני ש'הדלאי לאמה הוא רע'. אבל למעשה הם ממיטים חרפה על עצמם. איש לא מאמין להם. אצל בני אדם, חלק מהמוח מפתח בדרך כלל שכל ישר. אבל אצל המנהיגים הסינים האלה, בייחוד הקיצוניים, חלק זה של המוח חסר. כשנפגשתי עם הנשיא אובמה בשנה שעברה, אמרתי לו: 'אתה צריך לעשות ניתוח קטן. תשתיל חלק מהמוח שלך אצל הסינים'", הוא אומר וצוחק.

איך אתה חושב שטיבט היתה נראית אם לא היית המנהיג שלה כל השנים האלה?

"היו כמה דברים שונים, כמה רפורמות היו קורות, אבל זה לא היה קל. היתה נוצרת אופוזיציה בתוך טיבט. חלק מהפקידים הם מודרניים יותר בחשיבתם, אבל יש גם כאלה עם דרך חשיבה ישנה. ואז, עם ה'משחררים' הסינים, לא היה חופש בכלל (צוחק).

"אני באמת מרגיש ש-52 השנים האחרונות היו עצובות מאוד. הדבר הקשה ביותר, מלבד הפליטים, הוא ההרס בתוך טיבט. למרות בנייה מסוימת, התקדמות כלכלית מסוימת, התמונה כולה מאוד-מאוד עצובה. אבל אין לי חרטות. ב-52 השנים האחרונות, בגלל החופש בהודו, אני באמת מרגיש שקיבלתי הזדמנות לעשות משהו משמעותי בחיי, לתרום תרומה. אם הייתי נשאר בלהסה, אפילו בלי הכיבוש הסיני, סביר להניח שהייתי ממלא את התפקיד הרשמי בדרך אורתודוקסית".

הנביא צדק

כשהיית גבר צעיר, הנביא נצ'ונג חזה לגביך כי "התכשיט מגשים המשאלות יבהיק במערב". הוא צדק?

"אני חושב שיש בזה אמת מסוימת. נמלטנו ב-59' והגענו להודו. בשביל הטיבטים גם זה המערב. עשיתי דבר אחד שאני חושב שתרם: עזרתי למדע הבודהיסטי ולמדע המודרני להשתלב. שום בודהיסט אחר לא עשה זאת. לאמות אחרים, אני לא חושב שהם מקדישים תשומת לב למדע המודרני. מאז ילדותי יש לי עניין עז בכך. בכל הנוגע למדעים הפנימיים (מדעי הנפש), המדע המודרני הוא מאוד צעיר. באותו זמן, מדע העניינים החיצוניים הוא מאוד מפותח. אז גם אנחנו הבודהיסטים צריכים ללמוד מזה".

אמרת ששרידותה של טיבט תלויה בכך שסין תשתנה מבפנים. אתה אופטימי שזה יקרה?

"כאשר הנשיא הו ג'ינטאו אומר שהמטרה העיקרית שלו היא קידום ההרמוניה, אני תומך בכך לחלוטין. במקרים רבים אמרתי שהרמוניה אמיתית באה מהלב. לכן, אמון, כבוד וחברות הם כולם חיוניים. אבל כשהמטרה היא ליצור חברה הרמונית יותר, השימוש בכוח שגוי. בעשר שנות נשיאותו של הו ג'ינטאו, המטרה שלו טובה מאוד. אבל השיטה - הסתמכות על כוח גובר והולך - מזיקה יותר ממועילה.

"הדבר החשוב הראשון הוא שקיפות. אני טוען של-1.3 מיליארד הסינים יש את הזכות להכיר את המציאות. רק אז, ל-1.3 מיליארד הסינים תהיה היכולת לשפוט מה נכון ומה לא. בכמה מקרים, ראש ממשלת סין ון ג'יאבאו אמר שסין צריכה שינוי פוליטי. בכמה מקרים, הוא אפילו הזכיר את המילה דמוקרטיה. האמנים והאינטלקטואלים הסינים ויותר אנשים מביעים רצון בשינוי פוליטי, בחופש רב יותר. לפיכך, השינוי חייב לקרות. איש לא יודע כמה זמן זה ייקח. חמש שנים. עשר שנים. 15 שנה. עברו כבר 52 שנה. ב-50 השנים הבאות, אני כמעט בטוח שדברים ישתנו. בין אם אחיה ב-50 השנים הללו, ובין אם לא".

אם הנשיא הו ג'ינטאו היה מקשיב לעצתך ויכולת לומר לו מה לעשות עם טיבט, מה היית מבקש ממנו?

"איני יודע. אני חושב שאין ממש טעם לדון בדברים הללו", הוא צוחק.

האם היה רגע מאז 59' שחשבת שהסינים יעזבו את טיבט?

"הו, כן. ב-10 במארס 59' - יום ההתקוממות הטיבטית. אני זוכר זאת בבירור, רבים מתושבי להסה באו לנורבולינגקה וחסמו את כל הדלתות. הם צעקו, 'אל תלך למחנה הצבא הסיני!'"

הטיבטים חששו שההזמנה הסינית, בזמנים המתוחים ההם, היתה תכסיס לכלוא או להרוג אותך?

"כן. באותו יום, השמש בהקה. אמרתי למר פהלה, שר החצר, 'אולי היום, אולי זוהי נקודת מפנה בהיסטוריה'. 'מפנה' אין משמעותו 'חוסר תקווה'. למרות קשיים מסוימים, אתה רואה מנהרה ארוכה, ובסופה יש אור - תחושה זו שימרה את נחישותנו".

שאלת היום שאחרי

הבנתי שאתה הולך לפגוש קבוצה של מנהיגים רוחניים טיבטים בנובמבר כדי לדון בירושה שלך. אילו סוגיות יהיו על הפרק?

"בפעמים האחרונות שכינסנו את המנהיגים הרוחניים, העליתי את הנושא. הקומוניסטים הסינים מאוד מתעניינים בגלגול הנשמה שלי, אז אנחנו צריכים לדון בזה (צוחק), החלטות מעשיות לא התקבלו עדיין. דבר אחד כמעט בטוח. אחרי הכל, גלגול הנשמה של הדלאי לאמה משמעותו גלגול הנשמה שלי, לידתי מחדש. אז באופן הגיוני, זו ההחלטה שלי. לא של אף אחד אחר - אפילו לא של המנהיגים הרוחניים. חיי הבאים הם בחירה שלי".

אבל הממשל הסיני אומר שהוא קובע את כל הלידות מחדש, כולל שלך.

"זה מאוד שנוי במחלוקת. הקומוניסטים אינם רק לא-מאמינים, אלא שהם רואים בבודהיזם הטיבטי רעל. אז הם מנסים בכוונה להקטין את הבודהיזם הטיבטי. האם אנשים המנסים להקטין או למחוק את הבודהיזם הטיבטי צריכים להתערב בלידה מחדש? זה קצת מצחיק, למען האמת. אני חושב שעדיף להם להישאר ניטרליים לחלוטין. או שיותר הגיוני שהסינים יאמרו, 'לא צריך להיות בכלל גלגול נשמות'".

מפריע לך שאנשים מדברים כל כך הרבה על מותך?

"לא, בכלל לא. בחודש שעבר בניוארק, עיתונאי צרפתי הזכיר את הנושא. הסרתי את משקפי ושאלתי אותו, 'לדעתך, לפי הפנים שלי, שאלת גלגול הנשמות דחופה או לא?' והוא ענה, 'אין לחץ!'" הוא צוחק.

האם אתה נוטה לעבר השיטה המסורתית יותר של בחירת הדלאי לאמה הבא - גלגול הנשמה שלך - כמו האופן שבו אתה התגלית?

"ברגע זה, אני מרגיש שאוכל לחכות עשר שנים נוספות, 15 שנה, 20 שנה. ואז נראה מה המצב. אם העם הטיבטי עדיין רוצה לשמור על המוסד הזה, ורוצה להמשיך בדרך המסורתית, אז נשתמש בניסיון העבר: נחפש ילד קטן עם ייחוד מסוים.

"לגבי מקום הולדתו של הילד, הבהרתי זאת לחלוטין. אם אמות פליט, אז גלגול הנשמה שלי יימצא באופן הגיוני מחוץ לטיבט. עצם מטרת גלגול הנשמה היא להמשיך בעבודה שהתחלת בחיים הקודמים. אז לפי ההיגיון, אם האדם הקודם מת מחוץ לטיבט כפליט, הגלגול הבא שלו חייב להימצא באותו אופן. אחרת, זה ייצור צרות נוספות".

אתה יכול לחזות את האתגרים שהיורש שלך, הדלאי לאמה ה-15, יתמודד איתם?

"בהתפטרותי, יצרתי כבר תפקיד נפרד מהעולם הפוליטי. אז הדלאי לאמה הבא יהיה בטוח בהרבה. עכשיו, אם הדלאי לאמה ה-15 לא מתאים להיות ראש הממשל, אין בעיה. מה שהוא יכול לעשות בתור מנהיג רוחני, הוא יעשה".

לפי חלק מהמסורות של הבודהיזם הטיבטי, ילד שנולד לפני מותו של לאמה בכיר יכול עדיין להיות גלגול של נשמתו. האם אתה מאמין שהדלאי לאמה ה-15 כבר בחיים היום?

"זה אפשרי. לפחות שני לאמות מודרניים אמרו לפני מותם, 'ילד זה, שכבר בחיים, הוא הגלגול הבא שלי'. אם הוא יימצא מתאים, אחרי חקירה מסוימת, אז זה אפשרי".

אם הילד הזה באמת חי היום, אתה תיקח חלק בהכשרתו?

"אם אהיה זקן מדי, אז לא בטוח!" הוא צוחק.

עקבת מקרוב אחר ההתקוממויות במזרח התיכון. אתה חושב שלתנועת האביב הערבי יכולה להיות השפעה על טיבט?

"קשה לומר. המערכות האוטוריטריות זהות בכל העולם. אבל בסין, הפיתוח הכלכלי באמת מועיל לחלק ניכר מהעם הסיני. זה ההבדל".

מיד אחרי המשברים בתוניסיה ובמצרים, היתה לכך השפעה מסוימת על נפשם של אינטלקטואלים סינים צעירים, והממשלה הסינית נלחצה מאוד. הם רואים סכנה מבפנים. אבל המערכת האוטוריטרית הסינית היא הדוקה למדי. תקציב ביטחון הפנים שלהם גדול יותר מתקציב הביטחון הלאומי.

"רבים סבורים כי הדור הבא של ההנהגה בסין - בגלל גילם הצעיר, בגלל האינטרנט, בגלל שסטודנטים סינים רבים לומדים במדינות אחרות - מחזיקים בידע גדול בהרבה על העולם החיצון. לכן אני משוכנע שדברים ישתנו. משוכנע. כך אנו רואים זאת. וגם סינים רבים חושבים ככה".

הדלאי לאמה בדהרמסאלה, השבוע. תצלום: אי-פי

הבגידה של מאו

אתה זוכר איפה היית כששמעת שאוסמה בן לאדן נהרג? מה היתה תגובתך?

"לונג ביץ', קליפורניה. הרגשתי, כמובן, עצב. אבל זה לא כל כך פשוט. מאוד מורכב. מאז ילדותי, אני מרגיש רע מאוד לגבי עונש המוות. ב-45' או 46', כשהייתי בן עשר, הם תלו את המנהיגים הגרמנים במשפטי נירנברג. ראיתי תמונות במגזין 'לייף' והייתי מאוד עצוב. אז תלו גם כמה מנהיגים יפנים. האנשים האלה כבר הובסו. הריגתם לא היתה אמצעי זהירות, אלא פשוט נקמה. כשסדאם חוסיין נתלה, ראיתי את התמונה. מאוד עצוב. אדם זקן, מובס, כבר לא איום. הראו רחמים במקום להרוג.

"אותו דבר לגבי בן לאדן, גם אדם מובס. מאז הטרגדיה של 11 בספטמבר, טענתי שאם הטיפול בבעיה הזאת ישתבש, אז אם היום יש בן לאדן אחד, אחרי זמן מה יהיו עשרה בן לאדנים. ב-12 בספטמבר כתבתי מכתב לנשיא בוש, מכיוון שהפכתי להיות חבר אמת שלו. הבעתי תנחומים, עצב. בו זמנית, גם אמרתי שאני מקווה שהטיפול בבעיה יהיה באי-אלימות.

"כמובן, ידעתי שאלפי אמריקאים נהרגו. בהפתעה, בזמנים שלווים. באמת, מאוד רע. אני יודע. אני יכול להרגיש מה הם מרגישים. אז האדם מן השורה, בשמו של צדק כלשהו או רצון בנקמה, מרגיש מאוד שמח מבחינה מסוימת (על בן לאדן). דרך אחרת להסתכל על זה היא שאדם מובס נהרג. הדרך הטובה ביותר לפתור בעיות אלה היא בפיוס. דברו. הקשיבו. והתדיינו. זו הדרך היחידה".

האם הרוע קיים בעולם?

"הזרע של הרוע, בעיני, הוא שנאה. ברמה זו, אנחנו יכולים לומר שאצל כל אחד יש זרע כזה. בכל הנוגע לפוטנציאל לרצח, יש פוטנציאל כזה בכל אדם. שנאה, זעם, חשד. אלה הדברים המאפשרים פעולות שליליות. אבל מנגד יש גם פוטנציאל לרחמים. סליחה. סובלנות. גם אלה - בכל אדם יש פוטנציאל כזה. הרוע משמעותו שהפוטנציאל השלילי מתגשם. החיובי נותר רדום. אנשים אלה שבאמת אוהבים שנאה, שבכוונה כועסים, שונאים - זהו רוע".

אי פעם הרגשתי שבגדו בך באופן אישי?

"ב-54' ו-55', במשך שישה חודשים, חייתי בבייג'ין. בתקופה ההיא, נפגשתי כמה פעמים עם היו"ר מאו. בהתחלה, הייתי מאוד לחוץ. אחר כך - אחרי הפעם השנייה, הפעם השלישית, הפעם הרביעית, אני לא זוכר כמה פעמים - התחלתי להעריץ אותו. גיליתי בו מהפכן דגול. אין שאלה. מאוד ישיר. והתנהגותו האישית - מאוד עדין, כמו אבא קשיש של חקלאי. ככה. מאוד פשוט.

"הוא הבטיח המון דברים. פעם אחת, היו"ר מאו הצביע על שני גנרלים שהוצבו בלהסה ואמר, 'אני שולח את הגנרלים האלה לעזור לך. אז אם הגנרלים לא מקשיבים למה שאתה צריך, תודיע לי, אני אחזיר אותם'. ואז, בפגישה האחרונה שלי, ברגע האחרון, הוא ציין, 'דת היא רעל'. באותו הזמן, הוא ייעץ לי איך להקשיב, איך לאסוף דעות שונות, הצעות שונות, ואיך להנהיג. באמת עצות נהדרות. הוא ביקש ממני לשלוח מברקים אישיים, ישירות אליו.

"שבתי ללהסה חדור אמונה. בדרך, פגשתי גנרל סיני ששב מלהסה. אמרתי לו, 'בשנה שעברה, כשנסעתי בדרך זו, הייתי מלא חרדה, חשדות. עכשיו אני חוזר, חדור ביטחון ותקווה'. היה זה הקיץ של 55'.

"ואז, ב-56', היו בעיות בחלק המזרחי של טיבט, תחת השלטון הסיני. אז נסעתי להודו. חודש אחרי חודש, הדברים החמירו. יותר צרות. אחרי שחזרתי מהודו, כתבתי לפחות שני מכתבים ליו"ר מאו על המצב. לא היתה תגובה. לא היתה תשובה. הרגשתי שההבטחה שלו היתה סתם מילים".

ישנם ציורי קיר בפוטאלה שמתארים רגעי מפתח ואנשים חשובים בחיי דלאי לאמות קודמים. חייך היו כה שונים מאלה שלהם. איך ומה אתה מדמיין שיוצג בציור הקיר של חייך?

"אהה, אני לא יודע. מעולם לא חשבתי על זה. זה התפקיד של אנשים אחרים. הדבר החשוב הוא שחיי היומיום שלי יועילו לאחרים. ברגע שאני קם בבוקר, אני מעניק צורה לנפשי. שאר היום, גופי, דברי ונפשי מוקדשים כולם לאחרים. זוהי חובתי כמקיים את האמונה (הבודהיסטית), ובדרך זו אני גם צובר עוצמה פנימית. האם אני מתעניין במורשת שלי? בודהיסט אמיתי לא יחשוב על זה. אם אתה מודאג יותר מדי מהמורשת שלך, אז עבודתך לא תהיה כנה. אתה חושב בעיקר על השם הטוב שלך. אנוכי. לא טוב. מפונק".

האם אתה מאמין שיבוא יום ויתנו לך לשוב לטיבט?

"העניין הטיבטי הוא לא העניין של הדלאי לאמה, אלא של שישה מיליון טיבטים והתרבות שלהם. אז כל עוד הממשלה הסינית לא מתייחסת לבעיות האמיתיות, דיבורים על שובי לטיבט הם חסרי משמעות. העניין הוא שישה מיליון בני העם הטיבטי. אני אחד מהם. אז באופן טבעי, כמו כל טיבטי, יש לי גם חובה לשרת".

כשתורך יגיע, האם תיקבר בפוטאלה?

"סביר להניח, אם השינוי יבוא ויהיה זה הזמן לשוב לטיבט, גופי יישמר שם. אבל זה לא משנה. אם המטוס שעליו אני נמצא יתרסק, אני גמור! בדרכו של בן לאדן!" הוא צוחק.

אמרת בעבר שלצ'נרזיג - הבודהה של החמלה, שכל הדלאי לאמות הם גלגול שלו - היתה תוכנית לדלאי לאמה הראשון והחמישי. אתה חושב ש-50 השנים האחרונות של ההיסטוריה הטיבטית היו גם הן חלק מתוכניתו?

"איני יודע. בתחילת שנות ה-60, לפני המהפכה התרבותית, פגשתי את צ'נרזיג באחד מחלומותי במקדש ג'וקהאנג בלהסה. יש שם פסל מאוד מפורסם שלו. בחלומי, אני נכנס לחדר והפסל של צ'נרזיג קורץ לי ומבקש ממני להתקרב. אני מתרגש. אני ניגש ומחבק אותו. אז הוא אומר משפט אחד, פסוק אחד. המשמעות שלו היא: המשך לשמר. התמשכות המאמץ למרות כל מכשול. אתה צריך להמשיך בכל עבודתך למרות הקשיים והמכשולים. באותו זמן, שמחתי. אבל עכשיו, כשאני חושב על כך, אני חושב שזו היתה עצה של צ'נרזיג: 'חייך לא יהיו קלים. כמה קשיים. תקופה ארוכה למדי. אבל לא צריך להתייאש'".*

תרגום: אסף רונאל

בחירות בגלות

כך בחרו 49 אלף טיבטים את הפרלמנט ואת ראש הממשלה שלהם. בגולה

כ-150 אלף טיבטים חיים בגלות, מחוץ לגבולות סין. כבר ב-60', זמן קצר אחרי שיצא לגלות, הכריז הדלאי לאמה על תמיכתו בשיטה הדמוקרטית, ובאותה השנה התקיימו בקהילות הגולים בחירות ראשונות לפרלמנט טיבטי, שהתכנס בספטמבר. אבל ההשתתפות של הגולים בבחירות לא היתה גדולה. ב-2006, למשל, נרשמו בספרי הבוחרים כ-73 אלף טיבטים, אבל רק 32 אלף מהם ניצלו את זכותם להצביע.

בפרלמנט הטיבטי 43 חברים, הנבחרים בעשרות קהילות טיבטיות ברחבי העולם, רובן בהודו ובנפאל. עשרה מושבים מוקצבים לנציגי חמש דתות מיעוט (שני נציגים לכל אחת), שני מושבים לטיבטים החיים באירופה ושניים לאלה החיים בצפון אמריקה.

בבחירות האחרונות, שהתקיימו באפריל השנה, נרשמו 83 אלף טיבטים בספר הבוחרים (מתוך כ-89 אלף בעלי זכות הצבעה), מהם הצביעו פחות מ-50 אלף. אלה בחרו לא רק את נציגיהם לפרלמנט, אלא גם את ראש הממשלה שלהם. שלושה אנשים הציגו את מועמדותם לתפקיד, ומהם נבחר לובסאנג סנגאי, שקיבל 55 אחוז מקולות המצביעים.

אהוד עין-גיל

המאבק הטיבטי לאן

קרבות ירושה, שפיכות דמים, עצמאות או ייאוש

טנזין גיאטסו, הדלאי לאמה ה-14, שהפך עם השנים לסמל המאבק של העם הטיבטי לעצמאות או לכל הפחות לאוטונומיה דתית, העביר השבוע את המושכות לידי ראש ממשלה נבחר, שיהיה אמון על הצד הפוליטי של המאבק. למרות הצעד הסמלי, אין ספק שגם הטיבטים מבינים שהדלאי לאמה המזדקן הוא שחקן קריטי בחזית שתקבע את עתידה של התנועה. עם כל הכבוד להתנגדות של תושבי אירופה או אמריקה לדיכוי הסיני את התנועה הלאומית הטיבטית, בסופו של דבר המשחק ברור: מעמדו של האיש המצחיק בעל הגלימה האדומה-כתומה כסלבריטאי, הוא שמבטיח כי המאבק ימשיך לזכות לתהודה במערב.

"אני לא מתעסק עם מה שאנשים אחרים חושבים עלי", סיפר הדלאי לאמה לפני שש שנים בראיון שערכתי עמו ל"הארץ". אך לצד זאת, הוא ממהר להוסיף, כי "הפופולריות והפרסום שלי חשובים לתנועה הטיבטית. אחרי שזכיתי בפרס נובל נפתחה בפני ההזדמנות לפנות לקהלים רחבים ולספר לאנשים רבים על טיבט". העברת המושכות לידי ראש ממשלה, ראיון הפרישה ב"רולינג סטון" וגם דיווחים קודמים על מצב בריאותו של הלאמה העלו כבר אז את השאלה מה יקרה לתנועה הטיבטית אחרי מותו של המנהיג המוכר. חוסר הוודאות שבוודאי ישרור לאחר מותו הוא הזדמנות עבור בייג'ין שכבר הודיעה בעבר שתרצה למנות בעצמה מנהיג למיעוט הטיבטי.

כדי להבין את העתיד להתרחש, די להסתכל על המאבק שמתנהל כעת על תואר הפאנצ'ן לאמה, התפקיד השני בחשיבותו בבודהיזם הטיבטי. כבר ב-95' הוכרזו שני מועמדים לתפקיד: הטיבטים בחרו את גנדן צ'ואקי ניאמה, בעוד שהשלטונות הסיניים מינו לתפקיד את גיאנסין נורבו. כדי "לפתור" את המחלוקת נשלח "הנבחר הטיבטי" למאסר, שבו הוא שוהה זה 16 שנה, וכלל לא ברור אם עודנו בחיים. "הלאמה הסיני" זוכה מנגד לכיבודים ולקידום מטעם השלטונות בבייג'ין.

"אם אמות, אפסיק לחייך, אבל התקומה הטיבטית תימשך", הצהיר הלאמה ה-14 בראיון ל"הארץ". "העם הטיבטי ימשיך לשגשג גם בלעדי, כמובן שתהיה נסיגה מסוימת, אבל אז הכל יתחיל מחדש". את הדברים האלה צריכים לקחת בעירבון מוגבל. במקרה הטוב הנסיגה הצפויה תימשך שנים ארוכות ובוודאי תכלול קרבות ירושה ואף שפיכות דמים. אבל בהנחה שהמסע לעצמאות או אוטונומיה טיבטית לא יסתיים בשנים הקרובות, במקרה הפסימי מותו של הלאמה יבטיח שהמסע האמיץ הזה יגיע באותה עת לסיומו.

ליאור קודנר

***מליסה מתיסון כתבה את התסריט לסרט "קאנדאן" של מרטין סקורסזי, המבוסס על סיפור חייו של הדלאי לאמה, והיא נמנית עם מועצת המנהלים של הארגון הבינלאומי למען עצמאות טיבט



הדלאי לאמה. המאה הזאת צריכה להיות מאה של דיאלוג, השלום לא יבוא מבודהה


הלאמה בילדותו, ספטמבר 1939. נביאים כיוונו את המשלחת שאיתרה אותו צילומים: גטי אימג'ס, ויז'ואל פוטוס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו