בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'ימי קרטר: "מודאג מביטול השלום בין ישראל למצרים"

נוכח המשבר ביחסים עם מצרים, השושבין של הסכם השלום, הנשיא האמריקאי לשעבר ג'ימי קרטר, מאשים בראיון ל"הארץ" את המנהיגים הישראלים שהתכחשו לפרק הפלסטיני של קמפ דייוויד והמשיכו לבנות בהתנחלויות

63תגובות

יותר משלושה עשורים אחרי שזכה להשיק את הסכם השלום פורץ הדרך בין ישראל למצרים, צפה השבוע ג'ימי קרטר בצעיר מצרי מסיר את דגל ישראל מעל גג שגרירות ישראל בקהיר. אם לא תהיה הפתעה של הרגע האחרון, ב-20 בספטמבר, שלושה ימים אחרי יום השנה ה-33 לאותו הסכם, הנשיא ה-39 של ארצות הברית יתנחם בהשקת כוסית לכבוד הכרזת העצרת הכללית של האו"ם על מדינה פלסטינית בגבולות 1967.

בראיון בלעדי ל"הארץ" ממרכז קרטר באטלנטה, הוא מותח קו ישר בין המשבר ביחסים בין ישראל למצרים לבין המשבר בערוץ הפלסטיני. בשני המקרים הוא מטיל את האשמה על המנהיגים הישראלים, שמתכחשים לפרק הפלסטיני בהסכם עם מצרים ועל המנהיגים האמריקאים שלא השלימו את מלאכתו. "התחושה של המצרים היא שישראל הוליכה אותם שולל", אומר קרטר, "שהם לקחו את החוזה עם סאדאת והשאירו את מצרים לבד, עם שלום נפרד עם ישראל".

בספרו האחרון, "יומן הבית הלבן", קרטר נזף ביורשיו הדמוקרטים - ביל קלינטון וברק אובמה - על אזלת ידם לנוכח תנופת הבנייה בהתנחלויות. בספרו הקודם, "פלסטין - שלום, לא אפרטהייד", הוא הציע מתווה שמזכיר את הנוסחה שהציע אובמה בנאומו במשרד החוץ ב-19 במאי: נסיגה לגבולות 1967 עם חילופי שטחים, זכות שיבה לפלסטין בלבד ופיצוי כספי לפליטים.

חרף גילו המופלג (באוקטובר ימלאו לו 87) קרטר התייצב בינואר 2006 בראש צוות המשקיפים הבינלאומיים שפיקח על הבחירות בשטחים. בדצמבר 2008, ערב מבצע "עופרת יצוקה", הוא נפגש בדמשק עם ראש הלשכה המדינית של החמאס, חאלד משעל. קרטר אמר אז ל"הארץ", כי הישראלים דחו את הצעתו של משעל להכריז על הפסקת אש והאשים את ישראל בכליאתם של תושבי עזה ובטיפוח טינה שהופכת לאלימות.

אי–פי

באותה הזדמנות קרטר ניסה את כוחו גם בתיווך בין ישראל לסוריה. הוא סיפר לי אז שהוא מכיר את בשאר אסד מאז שהיה תלמיד מכללה בלונדון. הוא התרשם שהנשיא הסורי הוא אדם אינטליגנטי למדי וכי הוא מעוניין לקדם לא רק את נושא רמת הגולן, אלא גם את הסכם השלום הישראלי-הפלסטיני. "אני סבור שאם אסד ירגיש בנוח עם ארה"ב וישראל, הוא יוכל למלא תפקיד חיובי גם מול החמאס והחיזבאללה", הוא אמר ב-2008.

הוא הזכיר אז שאפילו בנימין נתניהו ניהל בשעתו משא ומתן עם חאפז אל-אסד (באמצעות רון לאודר, ע"א). קרטר הסיק מכך שנתניהו הוא "פוליטיקאי מעשי", והעריך כי לא יפנה עורף להסכם שלום שיזכה לתמיכה רחבה בציבור הישראלי. כעת קרטר אינו מסתיר את אכזבתו ממה שהוא מכנה "מדיניות ההתפשטות" של ראש הממשלה.

"הייתי נזהר"

שאלתי את קרטר אם לדעתו יש ממש בטענה של אנשי הימין בישראל, שהעוינות שמגלה הציבור המצרי כלפי ישראל והזעזועים הפוליטיים במצרים, בסוריה, בלוב ובתוניסיה, מלמדים שמסוכן מדי לעשות שלום עם דיקטטורים. סיפרתי לו שנתניהו סבור שיש לעכב את המשא ומתן עם הפלסטינים עד שיתבהרו פניה הפוליטיים של מצרים.

קרטר נרעש: "סאדאת היה דיקטטור? מובארק היה דיקטטור? ההסכם שנחתם עם סאדאת היה אחד ההסכמים החשובים ביותר והיציבים ביותר שעליהם נשאו ונתנו אי פעם. אני מאמין שאפשר לכבד הסכם שנחתם עם רודן ומשוכנע שעמי מצרים וישראל ומנהיגיהם מבינים את חשיבותו של הסכם השלום ונחושים בדעתם לשמר אותו. בשום אופן אין מקום לאיש להצטער עליו".

ועם זאת, אומר קרטר, "איני מותח ביקורת על נתניהו בשל זהירותו. אילו הייתי ראש ממשלה, גם אני הייתי נזהר. אבל אילו הייתי ישראלי, הייתי שמח לראות דמוקרטיות אחרות קמות מסביבי ולא מדינות שנשלטות על ידי רודנים שעלולים לרצות להשמיד את ארצי. הייתי מושיט יד ומוכיח שחירות ודמוקרטיה ניתנות ליישום גם אצל הפלסטינים כמו אצל הישראלים. תמיד ראיתי את ישראל כלוחמת למען דמוקרטיה וחירות, ובכל פעם שמדינה אחרת בוחרת במטרה הזו, אני תומך בה".

מה הרגשת כששמעת על התקרית בסיני ולמראה הצעיר המצרי מסיר את הדגל מגג השגרירות הישראלית בקהיר?

"אני מודאג מאוד מגילויי האלימות ומהאפשרות שהסכם השלום עם מצרים יבוטל בעקבות האיומים שהושמעו בימים האחרונים", אומר קרטר. "אני סבור שזו אינדיקציה לשינוי ביחסם של מנהיגי מצרים. לפני 30 שנה נשאתי ונתתי על שני הסכמים שונים: הראשון היה הסכמי קמפ דייוויד, על כינון אוטונומיה לפלסטינים, נסיגה מהשטחים הפלסטיניים הכבושים ואכיפת החלטת האו"ם 242. מסיבות שונות ישראל החליטה לא לכבד את הסכמי קמפ דייוויד עם הפלסטינים והמצרים היו מוכנים לקבל הסכם השלום עם ישראל כחלופה לכך.

אי–פי

"היחס לפלסטינים לא נראה למובארק חשוב באותה מידה כמו רצונו לשמר את הסכם השלום עם ישראל. העם המצרי תמיד ייחס לעניין הפלסטיני חשיבות רבה יותר מזו שייחס מובארק. כעת הם לוחצים על הממשלה החדשה ודורשים שישראל תכבד את התחייבויותיה בהתאם להסכמי קמפ דייוויד. לכן לא צריך להיות מופתעים מכך שההסכם הנפרד עם מצרים הנו שברירי כל כך".

ארצות הברית, שהעניקה את חסותה להסכם קמפ דייוויד, אינה נושאת גם היא באחריות?

"אני סיימתי את תפקידי, ויורשי בבית הלבן לא ייחסו חשיבות מספקת להמרצתה של ישראל למלא את ההסכמים על כל חלקיהם", אומר קרטר.

הכרה בפיוס

קרטר אינו חושב שלארה"ב יש כרגע תפקיד מעשי בתהליך השלום בין ישראל לבין הפלסטינים. "הריק הזה התמלא בחלקו על ידי המנהיגים המצרים ומנהיגים אחרים ועל ידי היוזמה הפלסטינית לבקש הכרה באו"ם", הוא אומר. "ארה"ב צריכה לצעוד קדימה ולהציע עכשיו לקיים משא ומתן המבוסס על דבריו של אובמה: החלטה 242 וגבולות 1967. אם זה לא יקרה - תהיה ההצבעה באו"ם".

אבל אז הנשיא אובמה יטיל וטו במועצת הביטחון ויוציא את העוקץ מכל העניין.

"אני מניח שארה"ב אכן תטיל וטו במועצת הביטחון, אבל זה לא ימנע הצבעה בעצרת הכללית של האו"ם. זה לא הרבה, אבל זה משהו. הייתי מעדיף שארה"ב תצביע בעד הכרה במדינה פלסטינית, אך אינני חושב שזה יקרה. נראה כי לפחות 130 מדינות יצביעו בעצרת הכללית למען הקמת מדינה פלסטינית ריבונית. אין ספק שזה ישנה את התייחסותם של אנשים רבים ואני מקווה שהפלסטינים יראו זאת רק כצעד אחד בתהליך ארוך, ושהם ימשיכו במדיניות האי-אלימות במאבקם להקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. אני רוצה לראות שלום בין ישראל לבין פלסטין, סוריה ולבנון ושכל זכויות האדם הבסיסיות של תושבי האזור יכובדו".

מרכז קרטר יפקח גם על הבחירות הקרובות בשטחים?

"הפלסטינים הזמינו אותנו לפקח על הבחירות הבאות בפלסטין, אם וכאשר הן יתקיימו. אבל קודם לכן צריך לראות מה יקרה להסכם הפיוס, שנתקל באחרונה בקשיים. למרבה הצער, הסכם הפיוס לא הביא להתקדמות רבה, בגלל התנגדותן של ישראל וארה"ב. שוחחתי עם הבית הלבן ועם משרד החוץ על הכרה בפיוס, בתקווה שארה"ב תתמוך בו. אם העניינים יתנהלו כשורה, והם יגיעו להסכם ללכת לבחירות, מרכז קרטר יעמוד לצדם. אנחנו נפקח גם על הבחירות בתוניסיה, אך מצרים החליטה לא להניח למשקיפים בינלאומיים לפקח על הבחירות שייערכו שם".

בעוד אנו משוחחים, יותר מאלף בני אדם מריעים בירושלים לשדרן-המטיף גלן בק, שבא לכאן עם קבוצה של נוצרים ציונים, כדי להביע תמיכה בישראל. כנוצרי מאמין, מה אתה חושב על הברית החדשה הזאת?

"אינני נמנה עם מעריציו של גלן בק ואיני יודע מה בדיוק הוא מייצג. רוב המתונים בארה"ב מתייחסים אליו כאל בדיחה. אין לי ספק שישראל נעשית יותר ויותר מבודדת. אני רואה מספר הולך וגדל של ממשלות בדרום אמריקה, שתומכות בפלסטינים, אני עד לרגשות דומים באירופה ושומע על כך מחברי בפורום זקני השבט, ה'אלדרס' (קבוצה של מנהיגים לשעבר שפועלים לקידום שלום ופיוס ברחבי העולם). יותר ויותר מדינות מראות דאגה אמיתית למצבם של הפלסטינים. איני חושב שזה היה המצב לפני שנתיים, כשנתניהו נכנס לתפקידו. לדעתי, מדיניותו הנוקשה ותוכנית ההתפשטות שלו (ההתנחלויות, ע"א) גרמו לאנשים רבים להטיל ספק במדיניותה של ישראל".

אילו הייתי אומר לך לפני 33 שנה שב-2011 ישאל אותך עיתונאי ישראלי מה דעתך על הכיבוש בשטחים, היית חושב ודאי שהאיש הזוי.

"אני מניח שהייתי שואל אותו על איזה כיבוש הוא מדבר, ושאני שמח לראות את ישראל והפלסטינים אלה לצד אלה כשתי מדינות ריבוניות. לא יהיה מאושר ממני אם ישראל תסיג מפלסטין את נוכחותה הצבאית והפוליטית, ותיישם את החלטה 242 כפי שהסכימה לעשות בקמפ דייוויד. כדאי שתזכרו שההסכם אושר בכתב על ידי מנחם בגין ואחר כך בכנסת. הבעיה העיקרית היא, שישראל רוצה להמשיך להחזיק בחלק גדול מהשטחים הפלסטיניים".

לפני שנה הצלחת לשכנע את המשטר הקומוניסטי בצפון קוריאה להעניק חנינה מיוחדת לאמריקאי אייג'לון גומז, שנידון לשמונה שנות מאסר בגין כניסה בלתי חוקית למדינה. השתתפת גם במאמצים לשחרר את גלעד שליט - יש בשורה בפיך?

"ראשי החמאס יודעים כי מטרתי היא להביא לשחרורו, וגם לשחרורם של אלפי האסירים הפלסטינים המוחזקים בישראל. אך בתקופה האחרונה לא קיימתי אתם מגעים בנושא הזה". *



סאדאת, קרטר ובגין אחרי פסגת קמפ דייוויד
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו