בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דני וירון גוטפריד

תגובות

דני גוטפריד, 72, וירון גוטפריד, 42, אבא ובן, מקיימים ביניהם סוג נדיר של יחסים: יחסי מאסטר?תלמיד, כמו בתקופת הרנסנס. שניהם פסנתרנים שהתחילו ללמוד לנגן מוזיקה קלאסית בגיל צעיר מאוד. שניהם שירתו בתזמורת חיל האוויר. דני נדבק בחיידק הג'אז והיה אחד ממבשרי הזרם בישראל, מנגן ומעבד, ייסד את פסטיבל הג'אז בים האדום וניגן עם גדולי הנגנים והזמרים בארץ ובעולם. בנוסף למוזיקה, הוא פיתח קריירה משפטית במשרד עורכי דין שבו היה שותף. ירון מלחין, מעבד ומנצח תזמורות, משלב בשנים האחרונות ג'אז עם מוזיקת בארוק, בפרויקט שהלחין ועיבד, "בארוק ג'אז".


 

דני נולד ב-1939

מלניקוב אילייה

(שנת הלידה של אריק איינשטיין, גילה אלמגור ועדה יונת).

ירון נולד ב-1968

(שנת הלידה של סלין דיון, יוסף סידר ונעמי ווטס).

מקום לידה:

דני: קרית מוצקין. ירון: ירושלים, גדל ברמת השרון.

איפה גרים:

אבא דני בדירה מרווחת בהרצליה, ירון בטריפלקס בכפר סבא.

לפי מה בוחרים דירה:

איך ייכנס לשם פסנתר הכנף.

הפסנתרים:

ירון הוא בעליו של פסנתר כנף פציולי שנחשב הטוב בעולם. בוטיק פסנתרים בצפון איטליה, עבודת יד מוקפדת מאוד, בתהליך עבודה של מינימום שנתיים, רק לפי הזמנה ועם רשימת המתנה ארוכה. פסנתר חדש כזה עולה כ-70 אלף יורו ("אני שילמתי הרבה פחות כי החברה רצתה להחדיר את המוצר לארץ"). נגנים מפורסמים כמו הרבי הנקוק, אלפרד ברנדל, מרתה ארגריך, ולדימיר אשכנזי ומישל קאמילו מנגנים על פציולי.

איך נכנס לדירה: עם מנוף, דרך המרפסת, ישר לסטודיו בקומה השלישית בטריפלקס.

דני הוא בעליו של ימאהה קונצרטנטי גדול שהשתתף בעברו בתחרות רובינשטיין ונקנה יד שנייה לפני שנים רבות. הוא תופס מחצית מסלון הדירה. איך נכנס לדירה: דרך המרפסת אחרי שסגרו את הרחוב למטה ומנוף ענק הרים אותו לקומה ה-13. פסנתר חדש כזה עולה לא פחות מ-100 אלף דולר.

המשפחה המורחבת:

אשתו של דני, לילי, בת 69, ביולוגית חוקרת. לירון שני אחים, עודד, איש היי טק, בן 41 ואבירם, מוזיקאי, בן 27.

טלי, אשתו של ירון, בת 45, זמרת ותרפיסטית במוזיקה, עובדת עם ילדים אוטיסטים. יש להם שני בנים, בר בן 13, מתעסק במוזיקה, ואדם בן 9, נוטה לציור.

כמה פעמים בשבוע נפגשים:

בעיקרון נפגשים אצל דני פעם בשבועיים, בשבת בצהריים, אוכלים ומנגנים ביחד.

לידות:

דני: "ניגנתי באותו ערב בשועפט, בווילה של חוסיין. היה שם מועדון ואני ניגנתי כל שישי עם התזמורת שלי. תוך כדי, התקשרו מהדסה להגיד שאשתי ילדה. ככה יצא. מה יכולתי לעשות? לא יכולתי לעזוב באמצע".

ירון: "The show must go on? אני בלידה של שני הילדים שלי לא ניגנתי. מה ככה יצא? היום אין מצב כזה".

תינוק מג'ורי:

דני: "ירון היה תינוק מיוחד. מגיל שנה, כששרו לו שיר בסולם מינורי, היה מתחיל לבכות. כששרו לו בסולם מג'ורי, היה מתחיל לצחוק. היינו עושים הצגות לחברים. הוא היה כל כך מוזיקלי שקשה לתאר".

תחילת הדרך:

דני: "בגיל ארבע התחלתי לנגן את כל המנגינות בפסנתר קטן של ילדים. הורי לקחו אותי למורה והיא אמרה שכדאי שאני אתחיל ללמוד. למדתי בקונסרבטוריון בחיפה ואחר כך אצל המורה אילונה וינצה קראוס, הונגרייה, מורה של הרבה פסנתרנים מפורסמים. הייתי נוסע אליה פעם בשבוע מקרית מוצקין לרמת גן. אחר כך למדתי באקדמיה בתל אביב".

ירון: בגיל חמש למד בקונסרבטוריון ברמת השרון, לשם עברה המשפחה מירושלים. בזמן הצבא למד אצל נועם שריף תזמור, קומפוזיציה וניצוח, ובאקדמיה בירושלים אצל מנדי רודן, "המורה שלי לניצוח שליווה אותי הרבה שנים לאחר מכן".

איזה תלמיד ירון היה:

דני: "בינוני פלוס. לא התעסק יותר מדי בלימודים, היה עסוק במוזיקה".

ירון: "בתלמה ילין הייתי טוטאלי ולא השקעתי בלימודים יותר מדי אנרגיה".

"ואז המנהל קרא לי", אומר דני, "ואמר: 'הבן שלך לומד פה ומנגן ג'אז, למה שלא תקים כאן חוג לג'אז?'"

ירון: "באתי ממוזיקה קלאסית ודווקא בתלמה ילין התחלתי לנגן ג'אז".

כוחו של גורל:

דני: "אם הייתי מנגן בכינור, הוא היה מנגן כינור, אבל אי אפשר היה לברוח מהדבר הגדול שעמד תמיד במרכז הבית (פסנתר כנף). ידעתי מגיל מאוד צעיר שהוא יהיה מוזיקאי, לא ידעתי שיהיה כל כך טוב".

ירון: "אהבתי את הכלי, אהבתי מוזיקה בכלל ולא היתה שאלה. זה היה כל כך טבעי כמו שלומדים לדבר עברית. זה לא משהו שאתה בוחר, זה משהו שבוחר בך".

קנאת סופרים:

דני: "אין. אם הייתי רע והוא טוב, הייתי מקנא, אבל גם אני טוב".

ירון: "אני את כל הג'אז שלי ספגתי כששמעתי אותו מנגן, בהתחלה הייתי מחקה אותו, אחר כך פיתחתי סגנון משלי".

עצבים:

ירון: "קשה ללמוד אצל אבא. הוא ישב לי על הראש, היה צועק מלמעלה: 'לא פה, מי', באותו רגע זה נדנוד, אני שומע מצוין ולא צריך שיגידו לי שעשיתי טעות. אני יודע בעצמי. אבל מפרספקטיבה של זמן זה מגיל צעיר לא לוותר".

דני: "אני זוכר רק שהוא היה תינוק מעצבן, בוכה בלילות ולא נותן לישון".

שיטות חינוך:

דני: "כל אלה שחושבים שצריך להניח לילדים ולא צריך לשבת להם על הראש, טועים. זה קצת דיכוי, זה נכון, אבל אם אתה נותן לילד שלך לסטות מהדרך, אם הוא כישרוני ואוהב את זה, אתה מבזבז את הפוטנציאל שלו, וכל אלה שאומרים 'תניח לו', מדברים שטויות. אני הייתי יושב לו על הראש ומעצבן אותו, הייתי בא הביתה להפסקת צהריים, ממשרד עורכי הדין שלי, ויושב לנגן איתו. הוא היה בן שבע, שמונה, תשע, עשר. כשאתה ילד אין לך סבלנות לשמוע, אבל כדאי לשמוע מהוותיקים".

ירון: "זה נכון מאוד, בטח כשמדובר במצוינות. הלוואי שאני הייתי יודע לשבת עם הבן שלי את השעות שהוא ישב איתי. קשה לי, אני עובד כמו משוגע ואני בטוח שאם הייתי עושה את זה, הבן שלי היה מבסוט לאללה".

אימון:

דני: "הייתי מרמה. אמא שלי היתה יושבת עלי שאנגן ואני הייתי סוחט אותה, הייתי אומר 'מוכן לנגן חצי שעה ולא יותר', אבל היא היתה מתעקשת על שעה, ואני הייתי מבקש כסף על תוספת הזמן. היא היתה נותנת לי, ויורדת למכולת, ואני הייתי מזיז את מחוגי השעון קדימה בעשר דקות. רציתי לצאת לשחק כדורגל".

ירון: "ברגע שעברתי לתלמה ילין, כל הסביבה שלי דיברה כמוני, אז לא הייתי צריך לרמות. ניגנתי בשמחה ואחר כך גם הקמתי אולפן הקלטות בבית".

מרד נעורים:

ירון: " לא היה. להפך, היה לי יתרון אדיר ביחס לאחרים, וכל דקה שהוא לא ישב איתי, אני יכול היום להגיד, שזה היה הפסד שלי. היו לי חיים עצמאיים, עשיתי כל מה שרציתי לעשות".

תזמורת חיל האוויר:

דני: "עזר ויצמן נכנס בדיוק לתפקיד מפקד חיל אוויר והם רצו להיות כמו חיל האוויר האנגלי. וויסקי ונשפים. ניגנו בנשפים להיטים אמריקאים ואלתורי ג'אז. היה לנו המון זמן, אלכס וייס וסטו הכהן עשו אצלנו מילואים והיינו מנגנים ומאלתרים".

ירון: "ניצלתי את הפלטפורמה הזאת גם כמעבד. שם התחיל הרומן הגדול שלי עם הניצוח והכתיבה. היתה לי שם סדנה פרטית: אתה כותב ומיד מנגנים את זה 20 איש. רכשתי המון ניסיון ומאז ברור שאני הולך להתמקד בניצוח ותזמורות".

היציאה מהבית:

ירון: "בגיל 18, היתה לנו דירה בתל אביב ושם חייתי. היה שם פסנתר והיה לי חשוב השקט שלי".

דני: "הוא היה צריך את זה. אבל מה זה עזב את הבית? הוא היה בא הביתה לאכול ולהביא את הכביסה. זה לא היה ניתוק קשר".

אקדמיה:

דני: כלכלה, מינהל עסקים ומשפטים בעברית. התמחות בעליון אצל יואל זוסמן שסימן אותו למשרת שופט בבאר שבע.

ירון: האקדמיה למוזיקה בירושלים.

מה עושים כרגע:

דני: מנהל את חברת התמלוגים של מוזיקאי ישראל, יו"ר איגוד המוזיקאים הישראלים ומנגן ג'אז: "יש לי כמה הרכבים, טריו, חמישייה והרכבים שונים של ותיקים שמנגנים הרבה יחד".

ירון: מנהל אמנותי של התזמורת הקאמרית הקיבוצית בחסות עיריית נתניה ומנצח אורח על תזמורות בעולם, הרבה בסין. "כשהציעו לי לנהל את הקיבוצית, לפני תשע שנים, הייתי בן 32. בתזמורת גיליתי את הכישורים הניהוליים שלי. אולי כי אבא שלי בא מניהול מוזיקה והרבה שיחות בבית היו על איך מנהלים קריירות מוזיקליות. לנהל תזמורת זה כמו לכתוב יצירה".

רשומים על שמו:

דני: רביעיית הג'אז הראשונה בקול ישראל. תזמורת לריקודים באירופה. המחלקה לג'אז באקדמיה בירושלים, סדרת ג'אז במוזיאון תל אביב, סדרת ג'אז באופרה, המחלקה לג'אז בתלמה ילין, פסטיבל הג'אז באילת, שבפתיחתו ניגן השבוע.

ירון: קונצ'רטו לשני כינורות, קונצ'רטו לגיטרה חשמלית ותזמורת, קונצ'רטו לשתי מרימבות ותזמורת, יצירות סימפוניות, קאמריות ועוד. בכורת יצירתו "מוצרט סווינגס" (בניצוחו ובנגינתו) הוזמנה לחגיגות ה-250 למוצרט בפוטסדאם.

סימן היכר:

ירון: מנצח בחולצות משי סיניות בצבעים שונים. "מאסתי בפראק המסורתי, כמו מרבית החברים שלי".

דני: אין.

מופיעים ביחד:

בערבי גאלה לצורכי גיוס כספים לתזמורת של ירון. "ניגנו פעם בארבע ידיים והקהל התלהב כל כך שמאז כל פעם הייתי מזמין אותו ולעונה הבאה אני מזמין אותו כאמן אורח, כחלק בסדרת הקונצרטים".

חברים בפייסבוק:

כן. אבל דני לא אוהב: "כמעט לא נכנס לשם. זה מעצבן: חברים, חברים, חברים".

ירון: "בשבילי זה כלי עבודה".

מסעדות:

"מיטבר" בשדרות חן בתל אביב שבה הם מרבים להיפגש.

טלוויזיה:

דני: דוקומנטרי, חדשות ובזמנו הפנוי סדרות בלש אמריקאיות.

ירון: הרוס על טורנירים של טניס, רואה ערוץ מצו ומשוגע על "סיינפלד".

גנטיקה - "ירון היה תינוק מיוחד במינו. מגיל שנה, כששרו לו שיר בסולם מינורי, היה מתחיל לבכות. כששרו לו בסולם מג'ורי, היה מתחיל לצחוק"

 


הורים וילדים המעוניינים להשתתף במדור מוזמנים לפנות לאי-מייל: yeled@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו