בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ליגת העל בכדורגל: חייבים חיזוק

שניר גואטה ויתר על קריירה בליגת העל כדי להימנע מחילול שבת, חן עזרא מככב בשיעורי דת ורפי דהן מקדיש שערים לבורא עולם. יותר ויותר כדורגלנים מתקרבים לאחרונה לאלוהים, ומנסים למצוא את האיזון בין האמונה למגבלות העיסוק. וכאלו לא חסר, ברוך השם

תגובות

לקראת סוף יוני הודיע שניר גואטה, בעונה שעברה בהפועל אשקלון, כי הוא חוזר בתשובה, ולא יוכל להמשיך לשחק בליגת העל ולחלל את השבת. גואטה, המגדיר את עצמו כ"מסורתי מילדות", גילה כי הוא נמצא בתהליך התחזקות והתקרבות אל הדת בשלוש השנים האחרונות, ושבעונה שעברה נהג לשמור את השבת ככל יכולתו במגבלות העיסוק. "השתדלתי לישון במלונות קרובים למגרשים וללכת ברגל כמה שיותר", הוא אומר, "הייתי מוריד את הכיפה בכניסה לאיצטדיון ומניח אותה חזרה מיד ביציאה. בשאר הזמן נהגתי כפי שמצופה מכל יהודי בשבת". בפגרה החליט שאין יותר מקום לפשרות או לוויתורים - אמונתו חזקה יותר מרצונו לשחק בליגה הבכירה ולקדם את הקריירה שלו.

האם משחקי הכדורגל צריכים להתקיים בשבתות? דברו על זה בעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

בשבועות הראשונים לאחר ההודעה גיששו אצל גואטה מספר קבוצות, בעיקר מהליגה הלאומית. נציגיהן הבטיחו שיעזרו לו לשמור את השבת, אך אף אחד מהם לא יכול היה להתחייב בפניו שכלל לא יידרש לשחק ביום הקדוש. לאחר התלבטות קצרה, פסל גואטה את כל האפשרויות ובחר להצטרף לעירוני קרית מלאכי מליגה א' דרום. "זו הקבוצה היחידה שמוגדרת בתקנון כשומרת שבת", הוא מסביר.

מימין: חן עזרא ואוראל דגני בתרגול השבועי (תצלומים: שי פוגלמן)

גואטה הוא כמובן אינו השחקן הראשון שעוזב קבוצת כדורגל מהליגה הבכירה וחוזר בתשובה, אך בשנים האחרונות נראה שהמגמה מתחזקת, והרשימה הולכת ומתארכת: שוער הפועל נצרת עילית רונן דהן, קשר עירוני רמת השרון רפי פור, יוסי נגר מהפועל כפר סבא, דני רוזבן מעירוני קרית שמונה ורבים אחרים שעשו מהלך דומה בעשור האחרון. "כל שחקן כדורגל צריך אמונה", אומר הרב רפאל זמיר (29), "בכל העולם אפשר לראות שחקנים נוצרים מצטלבים לפני העלייה למגרש או אחרי הבקעת שער. ויש סתם בעלי אמונות טפלות שעוזרות ומחזקות. ולנו היהודים יש את אלוהים, את שמע ישראל ועוד ברכות ותפילות שרבים מהשחקנים נוהגים לשנן".

הרב זמיר אינו חובב כדורגל. הוא גדל בבית חרדי, אינו אוהד שום קבוצה באופן מיוחד, אך בשיעורי התורה השבועיים שהוא מעביר משתתפים כדורגלנים רבים. והוא, כהגדרתו, "למד קצת את נפשם". לדעתו של הרב, שחקן כדורגל חווה עליות וירידות קיצוניות בתוך פרקי זמן קצרים במיוחד, אולי יותר מכל בעל מקצוע אחר. "העליות יכולות להביא להתרוממות רוח של ממש. תראה איזו התרגשות עוברת על שחקן שמבקיע שער או יותר במשחק אחד. זו תחושת התעלות מיוחדת ונדירה. יש אנשים שיכולים להעביר חיים שלמים בלי שהרגישו אותה אפילו פעם אחת. הירידות, לעומתן, עלולות להיות הרסניות. דברים קטנים יכולים לרסק שחקן. הוא יכול להתאמן שבוע שלם, לזכות לפידבק חיובי מהמאמן, ואחר כך, ביום המשחק, לגלות פתאום שהוא אינו מופיע בהרכב. התקשורת יכולה לשחוט אותו. זה מקצוע שיכול להיות מאוד אכזרי".

את קבוצת הלימוד פתח הרב זמיר לפני כשלוש שנים. הוא מספר שקשר מכבי נתניה, חן עזרא, היה זה שהניע את התהליך. "ישבנו באיזה מקום ודיברנו", מספר הרב, "היו לו הרבה שאלות ותהיות בענייני דת. הצעתי לו לבוא למפגש, שהפך עם הזמן לשיעור שבועי קבוע". פרט לעזרא, שפוקד בקביעות את שיעוריו, נכחו בהם לאורך השנים כדורגלנים נוספים, ביניהם שי בירוק, אלון וייסברג, אלמוג כהן, ניר נחום, עדי נמני, אוראל דגני וגל גניש. בתקופות מסוימות היה מגיע אליו הרכב של לפחות 11 שחקנים. כיום מגיעים כחמישה בממוצע, שמצטרפים אל כעשרה תלמידים קבועים. "יש להם צימאון גדול, הם רוצים לדעת, להבין ולהתפתח כבני אדם", מסביר הרב.

עוד שבת של נקיפות מצפון

אחד השיעורים של חודש יולי נערך בביתו של עמי סעדה, איש הגברה במקצועו, המשמש גם ככרוז מכבי נתניה. סביב שולחן אוכל עמוס כיבודים בסלון ביתו התכנסו כ-15 משתתפים, גברים בגילים שונים, וביניהם שלושה כדורגלנים - עזרא, דגני וגניש. הם הגיעו באיחור בשל אימון שהתארך מעבר לשעה הקבועה, אך הפגינו מעורבות והרבה עניין. עזרא נחשב לאחד התלמידים המסורים והמתמידים ביותר. בשיעור האחרון הוא גם היה הבולט מבין המשתתפים, ופרשנותו לדברי הקודש היתה הקרובה ביותר לזו של הרב רפאל מור, שהתארח בקבוצה. כשעלה לבמה, מבלי להכיר את הדינמיקה המיוחדת שנוצרה בקבוצת הלימוד, חזר מור על מונחים כמו "צדיקים" ו"קהל קדוש", ונקט בגינונים המוכרים של כל מחזיר בתשובה.

השיעורים של הרב זמיר מתנהלים אחרת. הוא מדבר בגובה העיניים, ומכיר את הצרכים המיוחדים של תלמידיו הכדורגלנים. את קבוצת הלימוד השבועית הוא מגדיר כ"חממה, מקום נעים לכל הנוכחים. מביאים כיבוד קל, מדברים קצת, מתפללים ביחד, לומדים, פורקים את המתחים של השבוע. הכל באווירה טובה וללא כפייה". במרכז השיעור משתדל הרב לתת זוויות אקטואליות לפרשת השבוע. בשאר הזמן הוא בעיקר עונה על שאלות, ומשתף את הנוכחים בדיון. לדבריו, הוא אינו מנסה להחזיר אף אחד בתשובה.

הרב רפאל זמיר. "מה אכפת ללוזון להעביר את המשחקים לימי חול?"

"אסור להיות קיצוניים בדברים, גם לא בהתקרבות לאלוהים", אומר זמיר, "אני משתדל להראות לאנשים שיש בורא עולם שמנהיג את הבריה, ושאנחנו צריכים לעבוד אותו כמה שיותר. לכדורגלנים זה עניין מורכב, בעיקר בגלל המשחקים בשבת. אני אומר להם - תשמרו עשרים דקות, תשמרו שעה, תראו לאלוהים שאתם מאמינים בו. תעשו את ההשתדלות הזאת. אני אומר להם - 'אתם שותים מים הרבה פעמים ביום, אז מה אכפת לכם פעם אחת לתת ברכת שהכל נהיה בדברו...'. מה כבר יכול להיות? תברכו פעם אחת ביום ואחר כך תמשיכו לשתות כרגיל. את הברכה הזאת הרווחתם בגדול".

השבת היא המכשול המשמעותי ביותר בדרכו של יהודי מאמין לקריירה ככדורגלן. "לוזון ניסה לעשות קיזוז במשך שנתיים. ניסוי. מה אכפת לו להזיז את הליגה לימי חול במשך שנתיים?", תוהה הרב זמיר, "בניגוד לקיזוז, אני מעריך שעל זה הוא לא יצטער".

גם בפייסבוק הוקמה קבוצה הקוראת להזזת המשחקים למוצאי שבת או לימי חול. אחד ממנהלי העמוד הוא השוער אבי אבגי. ברשימת התומכים ניתן למצוא לא מעט כדורגלנים מוכרים, ביניהם גילי ורמוט, איתי שכטר, אלמוג כהן, דן מורי (שלאחרונה ובהמלצת רב, שינה את שמו מדין מורי) ואפילו וינסנט אניימה.

שניר גואטה (תצלום: ניר קידר)

לפני כחודש וחצי אף הועלתה בכנסת הצעת חוק של ח"כ אורי אריאל מסיעת האיחוד הלאומי, שלדבריו "המצב הנוכחי הוא שתחום הספורט המקצועני, על רוב ענפיו, חסום כליל בפני ספורטאים שומרי שבת, בשל העובדה שחלק גדול מהמשחקים נערכים בשבת". על פי ההצעה, ההתאחדות לכדורגל לא תוכל לחייב שחקן או קבוצה לשחק בשבת, ובאחריותה יהיה למנוע פגיעה בהישגים של ספורטאים או קבוצות שומרי שבת.

גואטה תומך כמובן בהצעת החוק. הוא מרגיש כי עליו לשלם מחיר אישי כבד כדי שיוכל לדבוק באמונתו. הוא מקווה שבעתיד השבת לא תהווה מכשול בפני כישרונות צעירים. "יש הרבה חבר'ה דתיים שאפילו לא מתחילים לשחק", הוא מסביר, "בכדורגל אתה תמיד חייב להסתכל על הפסגה, לכוון למקומות הכי גבוהים שיש. ואם אתה יודע מראש שאין לך שום סיכוי להתברג בליגות הבכירות, אין טעם שתתחיל. היום אני מקבל החלטה שנשמעת להרבה אנשים מוזרה ולא הגיונית, אבל אני עושה את המהלך הזה אחרי מחשבה מעמיקה. אני מוותר על הרבה דברים, אבל מקבל הרבה יותר במקומם. אם הייתי מספר לאבא שלי על ההחלטה הזאת לפני שנתיים, הוא בטח היה מבקש שאחשוב על זה שוב. הוא היה מתקשה לקבל את זה. למרות שהוא שומר שבת, היה לו חלק משמעותי בהתפתחות שלי כשחקן והוא מאוד רצה שאתקדם, אבל היום אבא שלי מבין כמה ההחלטה שלי אמיתית".

בדומה לגואטה, רבים מבין השחקנים המתחזקים באים מבתים בעלי רקע מסורתי. לדעתו של הרב זמיר, "ייסורי המצפון על כך שהם מחללים את השבת מקרבים אותם חזרה לאלוהים. קשה לחיות במציאות בה הקריירה מתנגשת עם הדת. מדובר בשני מסלולים שונים של חיים, ובמציאות של היום הם לא יכולים להתלכד. בדרך כלל, הרצון להצליח בקריירה הוא חזק יותר, אבל יש גם מקרים אחרים".

ללכת בין הטיפות אלון וייסברג, שחקן מכבי נתניה לשעבר, גדל בבית חילוני, אך גם הוא לקח חלק פעיל בשיעורי התורה אצל הרב זמיר במשך קרוב לשלוש שנים. זה היה המפגש הראשון שלו עם הדת. הוא הגיע לשיעורים דרך עזרא, שותפו לדירה, ומצא עניין בלימודי התורה. מאז הוא מניח תפילין כל בוקר, אוכל כשר ומשתדל לשמור את השבת. העונה התחיל לשחק בליגה השנייה באוקראינה, ושם הוא ניצב בפני קשיים גדולים בהרבה. "אין פה קהילה שאפשר להתחבר אליה", אומר וייסברג, "קשה לקיים מצוות ולשמור על המודעות לכך כשאתה נמצא בסביבה לא יהודית, במיוחד אם זו לא הקרקע שגדלת עליה בבית. פעם אחת הייתי בבית חב"ד. הם עזרו לי הרבה, נתנו טיפים על איפה לקנות אוכל כשר ועוד, אבל האמת היא שהמרחק הגדול גם הרחיק אותי קצת מהדת".

לא כולם רואים בעין חיובית את מגמת ההתחזקות בכדורגל הישראלי. "שחקנים דתיים או מתחזקים עלולים להקשות על העבודה של כל הקבוצה", אומר אחד ממאמני ליגת העל, "לפעמים הצוות המקצועי רוצה לתת עוד איזה דגש לפני המשחק בשבת, ואז יש מקרים בהם אין עם מי לדבר. חוץ מזה, יש גם פגיעה בלכידות של הקבוצה, כי יש פעילויות ששחקנים מתחזקים יימנעו מלקחת בהן חלק, בעיקר במחנות אימונים או במשחקים בחו"ל".

סקאוט באחת מקבוצות ליגת העל מספר ששחקנים שמתויגים כמתחזקים נחשבים לפעמים לבעייתיים. "אתה בונה על שחקנים צעירים לטווח ארוך, ורוצה מהם מחויבות לכמה שנים קדימה. אני לא מכיר מקרים בהם ערכו של שחקן שהתקרב לדת ירד בעקבות כך, אבל ברור שזה נתון שחייבים לקחת בחשבון כשבונים קבוצה". גואטה לא שולל את הדברים: "כששיחקתי בשבת הרגשתי שאני לא יכול לתת 100% על המגרש. אחת הסיבות שבגללן החלטתי לעזוב היתה ההבנה שאני לא נותן לבעלי הקבוצה את מה שהוא מצפה ממני, את מה שהוא משלם בשבילו. זה לא היה פייר כלפיו, ולא ראיתי איך אפשר להמשיך לשמור על נאמנות למקום העבודה במקביל לאמונה הדתית שלי".

את הבעייתיות הזאת מכירים גם השחקנים המתחזקים. "צריך לשמור על איזון", אומר עזרא, "אני מרגיש שהאמונה באלוהים דווקא חיזקה אותי, הפכה אותי לשחקן טוב יותר. אני צלול יותר בראש, מכניס דברים לפרופורציות". רוב השחקנים המתחזקים מצליחים ללכת בין הטיפות. הם לא מפעילים את הסלולרי בשבת, לנים בסמיכות למגרש ומשתדלים לשמור את קדושת היום ככל הניתן לפני ואחרי המשחק. חלקם מתייסרים שהם "מחטיאים אחרים", כהגדרתם - האוהדים שרוכשים כרטיסים והעובדים הרבים שעומדים מאחורי כל משחק. חלקם משתדלים לעשות מחוות קטנות כפיצוי.

"כשאתה רואה את רפי דהן או שחקן אחר מרים את החולצה אחרי גול ועל הגופייה שלו כתוב 'עלינו לשבח לאדון הכל', אתה יכול רק לרעוד מהתרגשות", אומר הרב זמיר. הוא מספר כי כששמע שאיתי שכטר הניח כיפה על ראשו לאחר שהבקיע בזלצבורג, בשלב הפלייאוף של מוקדמות ליגת האלופות אשתקד, סימס לו שהוא "לא יודע אם יש הרבה רבנים בעולם שעשו את סוג קידוש השם שהוא עשה. הוא ענה 'זה לא אני, הכל מבורא עולם'. בשבילי, כאדם חרדי, לראות שחקן בשיא תהילתו נותן את הדברים לבורא עולם ואומר 'הכל משמים', זה חיזוק אדיר. לכאורה, שחקן ברגע כזה היה אמור לומר 'הכל בזכות הכישרון וההתמדה שלי', אבל שכטר, כמו הרבה שחקני כדורגל, יודע שאי אפשר להצליח ללא תמיכתו של האל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו