בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ליגת העל בכדורגל: איש אחד עם קונוס ביד

אני כאן יעני עוזר מאמן. אני אפילו לא עוזר. בשום דבר. סתם עומד ומנסה להבין מה הולך סביבי. פה ושם אני מניח "כיפות" על הדשא, בעיקר כדי להרגיש שייך. אבל ככל שנוקפות הדקות, אני מבין שאין לי מושג. לא בעוזרות ולא במאמניות. אלון עידן לא הצליח למצוא תפקיד בצוות המקצועי של עירוני קרית שמונה, אבל למד דברים שטרם ידע ב-30 שנות צפייה בכדורגל

3תגובות

בהתחלה זה קצת כמו החמישייה הקאמרית. DVD שמונח על שולחן ישן, חוט חשמל חשוף בדרכו לקיר, פרצופים בוהים במסך לבן, איש מוזר שזז מצד לצד, עברית שמתחלפת באנגלית, אנגלית שמתחלפת בעברית, הכל כמובן בישראלית, כולל ה"דיס איז נוט קריטיסיזם" וה"איי דונט מין טו אינסולט יו". ובהתחלה לא ברור אם הקהל כן אינסולט או לא אינסולט, ואם זה כן קריטיסיזם או לא קריטיסיזם, אבל אז האיש מצייר על לוח לבן שתי אותיות באנגלית - W ו-L - ומתחיל להסביר מיהו ווינר ומיהו לוזר: ווינר הוא זה שלוקח את הביקורת ומחיל אותה על עצמו, לוזר הוא זה שבטוח כי הביקורת נאמרת על כולם מלבד על עצמו. עכשיו יש הנהונים מסוימים בקהל - אפשר להירגע, הם חיים - ולכן אפשר להכניס את הדיסק ולצפות בקטעים מהמשחק מול מכבי חיפה בגביע הטוטו.

לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

בנקודה הזאת אפשר היה להתנתק מהאסוציאציה העקשנית לחמישייה הקאמרית, אבל אז שומעים את שלמה שרף נוהם משהו בשידור, עוצרים את הווידאו ורן בן שמעון פונה לוויליאם אנג'ובו ומסביר: "יו סי, יו מאסט גו טו היר, דונט סטנד דר", ואנג'ובו מהנהן כי הוא מבין שהוא עמד דר ולא היר. ובקטע הבא ברק בדש עושה תנועה לא נכונה קדימה, כלומר "פורוורד", במקום לנוע לרוחב ולא להיכנס לנבדל. ובדש מבין לגמרי את הטעות שלו, או שלא, כך שאפשר לעבור לקטע השלישי, אם רק הקטע השלישי לא היה קורס באמצע הקטע השלישי וה-DVD היה מאפשר המשך צפייה.

לא סטודנט לתואר שני באנתרופולוגיה, לא איש כדורגל. סתם, אלון עידן (תצלומים: עבדאללה שמא)

אז בהתחלה זה קצת כמו החמישייה הקאמרית, עם האנגלית והעברית והישראלית וההנהונים של אנג'ובו והנהמות של שרף והקריסה של ה-DVD, אבל אחר כך זה כבר לא כמו החמישייה הקאמרית. אחר כך זה הדיוק, והפרטים, וההתעמקות, והמחויבות, וההשקעה של בן שמעון - כמה שהוא משקיע, הבנאדם - שמתחילים להשתלט על החדר, על האוויר הדחוס, וזה מתחיל להיראות כמו מדע מדויק, או לפחות ניסיון הרואי לדייק את הכדורגל לרמת מדע. וזה מבטל את הציניות, ואת האירוניה, ואת החמישייה, ומכניס אותך פנימה אל הדברים עצמם, אל המשחק כפי שהוא נחווה במציאות, לא בטלוויזיה. ואתה מרגיש שסוף סוף, אחרי יותר מ-30 שנות צפייה בכדורגל - אתה מתחיל להבין קצת כדורגל. קצת.

ב-DVD הבא שהוא מכניס, יש כבר 19 קטעים מהמשחק מול חיפה, לא פחות, וכולם עוסקים במסירה פנימה, "פסינג פורוורד", כמו שאומרים. הכוכב כעת הוא אדריאן רוצ'ט, השחקן הכי חמוד שייצא לכם להכיר בליגת העל, למרות אורן נסים. רוצ'ט הוא ישראלי קטן עם חוש הומור ענק וכישרון שתיכף יפרוץ וישאיר אתכם מאחור עם ביבי ועם השמש הבלתי נסבלת של המקום הזה. ורוצ'ט הזה, יש לו ראיית משחק שמזכירה את איל ברקוביץ', אבל פס אחרון שעדיין מזכיר את אדריאן רוצ'ט. ובן שמעון יודע שכל מה שהוא צריך לעשות זה להפוך את הפס הזה של רוצ'ט למדויק.

אם כן: 19 קטעים ב-DVD שנדחקים למוח בחצי שעה, עונה שעוד כמה דקות נפתחת, מאמן שאוהב להיות מאמן, שחקנים שאוהבים להיות שחקנים, תל אביב שנמצאת מאתיים קילומטר מכאן - כל אלה הולכים להתפוצץ בקרוב באימון הערב של עירוני קרית שמונה.

**********

אני כאן יעני עוזר מאמן. יעני, כי אני לא עוזר מאמן. אני אפילו לא עוזר. בשום דבר. סתם עומד ומנסה להבין מה הולך סביבי. פה ושם אני מניח "כיפות" על הדשא, בעיקר כדי להרגיש שייך. אבל ככל שנוקפות הדקות, אני מבין שאין לי מושג. לא בעוזרות ולא במאמניות. ברק בכר, העוזר האמיתי של רן בן שמעון, עוד מנסה להראות לי מה עושים. אני מהנהן כמבין, למרות שאני לא מבין. מה שאני כן מבין זה שהשחקנים האלה עושים דברים כל כך יפים שגורמים לי רק לעמוד ולסנן לעצמי: הם כל כך הרבה יותר ממה שחשבתי. יותר מה: יותר נחמדים, יותר מקצוענים, יותר חכמים, יותר מהירים, יותר מקסימים, יותר חזקים, יותר חברים. פשוט יותר.

בחדר המאמנים, כמה דקות לפני הדשא, מגיעים שני אנשים רציניים - לאחד אפילו יש חולצת כפתורים - עם מחשב נייד ועוברים עם בן שמעון, בכר, מאמן הכושר ערן שאדו ומאמן השוערים פיני אברהם, על כל מיני גרפים וטבלאות בצבעי אדום וירוק. מדובר בתוצאות בדיקות האקו במנוחה שנערכו לפני שעה. התוכנה החדשה בודקת הכל - כושר אירובי, אנ-אירובי, גלי מוח, סטרס - ובסוף עוד מעזה לכתוב המלצה שרצוי מאוד למלא.

קרית שמונה על פי אלון עידן: יותר נחמדים, יותר מקצוענים, יותר חכמים ויותר מהירים. פשוט יותר

לגבי שני שחקנים, התוכנה טוענת בתוקף כי הגוף שלהם בקריסה ועדיף שלא יתאמנו. אחר כך מתברר שאחד מהם אכן עשה אתמול חדר כושר, כולל עבודת רגליים, ולכן הגוף מסרב להמשיך. השני יתאמן בקצב אטי יותר בהמשך, כי אם המכונה אמרה, המכונה יודעת. בכלל, בן שמעון הוא טכנולוג של כדורגל. לא במובן הרובוטי של המושג, אלא דווקא באמונה הדתית שלו בכך שחובה למקסם את הידע על כל שחקן בכל דרך אפשרית. הוא חי את הקבוצה שלו באופן שניתן היה לתאר כ"אובססיבי", אלמלא היה גוון שלילי למושג הזה. הוא מתהלך עם דפים שכתב לעצמו (מלקט משפטי מפתח מתוך ספרים), עם דיסקים שהכין (החזון והמימוש: דיסק לכל שחקן), עם נתונים שנשלחו לו במייל (אחוזי שומן, BMI), הוא כל הזמן חושב (פוזה קלאסית: יד על הסנטר), בעיקר על תוכן האימון, על החלוקה בין כדורגל לכושר (שאדו כל הזמן רוצה יותר דקות), על המלים שיאמר בתחילתו (מחר בבוקר יהיה מופע סטנד אפ), על הכדורים שעפו מחוץ לאיצטדיון וחייבים להחזיר (600 שקל לכדור, שמעון אבוחצירא יחויב במשכורת הבאה). והוא משתף את הצוות שאתו, מתייעץ איתם, מקשיב להם, והם מגיבים, לגמרי מגיבים, מייעצים, מרגישים חלק אינטגרלי, נהנים מהעבודה.

אותי הוא הציג כסטודנט לתואר שני באנתרופולוגיה, שעושה מחקר. אם כן, כאנתרופולוג אני יכול לומר שלשבט הזה שנקרא עירוני קרית שמונה אין כרגע טעם לרצוח את האב.

**********

הם שיחקו בשבת שלפני (ניצחון 2-1 על מכבי חיפה), עשו אימון שחרור בראשון בבוקר, נסעו הביתה, בעיקר לאזור המרכז, נחו ביום שני ועכשיו, שלישי בערב, הם מוכנים. אז שאדו עושה להם "כוח רגליים". מה זה "כוח רגליים"? זה אימון כושר שמכוון לחיזוק הכוח ברגליים. כמו מדריך קרבי, שאדו נכנס תוך שניות למוד שיגעון: לא מפסיק לדרבן, לצעוק, להכניס קצב, להעיר אותם בכל שנייה של תרדמת פוטנציאלית. והם נענים: הם מזיעים את עצמם לדעת, בלי לקרוץ ובלי כאילו. הם מקצוענים, האנשים האלה, אני נשבע לכם. והם גם באקסטזה.

עכשיו בן שמעון לוקח אותם בכוח משאדו ובעיגול האמצע עושים "כדורים". מה זה "כדורים"? תרגילים של שליטה בכדור. מתחלקים לזוגות: שחקן אחד עומד שני מטר מחוץ לעיגול, השני שני מטר בתוך העיגול. זה שבחוץ זורק את הכדור, והשני צריך להקפיץ ברגל, משם לכתף הנגדית, משם לראש ובחזרה למוסר. תנסו בבית, לא קל. אחר כך: להקפיץ על הרגל החלשה, משם לראש, שוב לרגל החלשה ובחזרה למוסר. ממש לא קל. אחר כך: להקפיץ על הרגל, לרדת מהר לדשא, להקפיץ על הראש פעמיים לפחות, כשכל פעם נוספת מעבר לשתיים שולחת את בן הזוג לשתי שכיבות סמיכה. לא כולם מצליחים לעמוד במשימות, אבל כולם מצליחים לנסות לעמוד במשימות, עד שבן שמעון מודיע שנגמרו המשימות.

אז עוברים שוב לשאדו. והוא הכין להם כל מיני קונוסים כדי שיקפצו מעליהם ויעמדו על רגל אחת, ואז ירוצו לשחקן שמולם, שיעמוד עם כדור בגובה הדשא, והם ייגעו בכדור, וירוצו לאחור, וההוא עם הכדור ישליך אותו כעת לגובה, והם יצטרכו לנתר ולנגוח, ולחזור לקונוסים, ושוב לעמוד על רגל אחת. כך שוב ושוב, עד שהחולצה תתמלא זיעה, והרגליים יכאבו, ובן שמעון ירצה אותם אצלו. אבל עוד לפני הכאבים, אתה שומע את שאדו - איזה איש מקסים הוא - צועק: "נמוך, את הכדור נמוך, אין טעם לתרגיל אם זה לא נמוך". אחר כך, בצד, כשהם משחקים שבעה על שבעה, אני שואל אותו "מה אתה כל כך מתרגש מנמוך". וגם הוא נכנס לאקסטזה כשהוא מסביר שבהגנה שחקנים יורדים נמוך עם הברכיים, ואז כשמגביהים כדור הם צריכים לקפוץ, והמעבר הזה מנמוך לגבוה הוא כל הקושי, זה כל הסיפור של מה שהוא ניסה להעביר בתרגיל הזה, ולכן הצעקות, ולכן ההתעקשות, ולכן החזרתיות המיוזעת הזאת.

**********

באמצע הכושר, כשבן שמעון מביט מרוצה במתרחש, אני שואל אותו מה הקטע שלי בכלל. כלומר, מה התפקיד של עוזר מאמן. בלבי אני חושד שהתפקיד האמיתי הוא לפזר קונוסים (הגילוי שהקונוסים המיתולוגיים הוחלפו ב"כיפות" הוא לא פחות ממרעיש) ולחכות לרגע בעונה שבו המאמן הופך צרוד ונאלץ לעשות שימוש בגרון שלך. בן שמעון היה חושב שאני מבלבל את המוח, אם הייתי אוזר אומץ לבטא בקול את המחשבות. הוא חושב שעוזר מאמן צריך להראות למאמן עוד זווית מקצועית, בעיקר כזו שהוא לא מצליח לראות. "אני מצפה מעוזר מאמן שיביט בהקלטה של משחק ויבחין בדברים שאני לא בהכרח הבחנתי. אני מצפה שיביט ב-DVD של קבוצה יריבה וייתן טיפים שיעזרו לנו לנצח בשבת. עוזר מאמן, מלבד העזרה באימונים, הוא עוד עין, זה תפקיד חשוב מאוד".

"עכשיו, אלון, נעבוד על הדלפות מחדר ההלבשה"

בכר, ששיחק שבע שנים בקרית שמונה, פרש בעונה שעברה ומונה לתפקיד באופן כמעט מובן מאליו. הוא בכלל מחולון (בגלל האישה) ויש לו פרצוף רציני שנראה מזווית מסוימת כמו פסל יווני שנפחו בו חיים ביום שקרית שמונה נזקקה למגן ימני. האמת שהוא באמת בחור רציני: כשבכר נדרש לחלק את החולצות באימון - לפיהן ייקבעו שלוש קבוצות בנות שבעה שחקנים - הוא משקיע בכך מחשבה כה מעמיקה, שהעסק לוקח לו בערך חצי שעה. אחר כך, כשהכוחות נראים שוויוניים ומשחקי האימון הופכים לטירוף מוחלט, הוא שואל: "נו, יצאו קבוצות טובות, אה?".

כן, יצאו קבוצות טובות ויש משחקים מצוינים. אני עומד בצד ומביט בקצב הבלתי אפשרי הזה, תוהה אם רק בטלוויזיה זה נראה כל כך אטי. הכתומים, הצהובים והכחולים משחקים בטירוף של ליגה, בלי לקחת שבויים ועם רצח בעיניים. גם בן שמעון מופתע מהקצב, ובהמשך יבקש להוריד טמפו באימונים של חמישי ושישי. אבל עכשיו הטמפו תוסס כמו קולה עם מנטוס, וכשרוצ'ט כובש את השער שהופך את הקבוצה שלו למנצחת הטורניר, הוא רץ לגדר, מטפס עליה ומתחיל לצעוק לאלפי האנשים שלא נמצאים ביציע. חבריו לקבוצה נדבקים בטירוף, רצים אחריו ומורידים אותו בכוח, כדי שאפשר יהיה לממש את הדובדבן של האימון: הקבוצה שגמרה אחרונה בליגה הפנימית הולכת כעת להיענש.

להלן הטקס: שחקני המפסידה מתכנסים בתוך אחד השערים, מכסים את מבושיהם, מתכופפים ומחכים; יתר 14 השחקנים עומדים על קו ה-16, מניחים כדורים על הדשא ובהינתן הסימן מתחילים להפציץ כמו במטווח. אחוז הפגיעה גבוה, העוצמות קשות והקתרזיס הזה כואב ומהנה באותו זמן, לפחות למי שצופה מהצד ונחשב לעוזר מאמן, למרות שאינו עוזר ואינו מאמן.

**********

בבוקר של יום רביעי אני כבר מתחיל להרגיש שייך. מתיישב בנוחות בכיסא ליד בן שמעון, מביט במחשב כדי לוודא שהאימון לטעמי, מחליק ידיים עם שאדו שבדיוק נכנס, אפילו משתין בשירותים בלי לבקש רשות. העובדה שבכר מביא מארומה משקאות לכולם - מלבדי - לא מורידה מהביטחון שלי; גם העובדה שאני מתבקש לצאת כשהשוער דני עמוס נכנס לשיחה אישית עם הצוות המקצועי, מובנת לי לגמרי. בכל זאת, צריך להגביל את הבחור החדש, הוא עוד עשוי להתקדם מהר מדי.

בכל מקרה, תלונות כבר יש לי. בעיקר אני לא מבין למה המנקה מסתובבת חופשי בחדר ההלבשה של הצוות המקצועי. איך אפשר להחליף בגדים - החלפה שכוללת תחתונים, כלומר סיטואציה של עירום מלא - כשאישה בת 50 מסתכלת עליך כאילו אתה הבן שלה.

האמת היא שגם בן שמעון לא ממש מבין מה מקור התעוזה שלה, מה שלא גורם לה להרגיש פחות בנוח. היא נכנסת, יוצאת, שוב נכנסת, אפילו מגניבה מבטים פה ושם, ובן שמעון נאלץ להסתובב לכיוון הקיר בחלק האינטימי של ההתפשטות.

באותו בוקר מתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" ידיעה על כך שאיתמר ניצן זכה ב-300 אלף שקל בבוררות שניהל מול קבוצתו לשעבר, מכבי הרצליה. בכר, שהספיק לקרוא את הדברים, נכנס לחדר ומבשר לבן שמעון על הג'קפוט של השוער. בן שמעון מקשיב ונראה מרוצה.

"אני רוצה לברך את איתמר ניצן", פותח כעת בן שמעון את האימון, וכל השחקנים עומדים מולו ומתחילים למחוא כפיים. ברור שכולם כבר עודכנו בגודל הסנסציה: אריאל שיימן ייאלץ להוציא כסף מהכיס. "איתמר, מה אתה הולך לעשות עם כל הכסף הזה?", הוא שואל את השוער החדש - חמד של בנאדם - שנראה נבוך במיוחד. במהלך האימון ההסתלבטות לא תיפסק: בכל פעם שיהדוף כדור קשה, יזרקו לו את ה"300 אלף שקל"; בכל פעם שיפשל, יגידו שזה בגלל שהוא צריך להפריש 50% למס הכנסה.

**********

לקראת סוף האימון אני רואה את המנכ"ל יוסי אדרי צועד לכיוון מגרש האימונים. הוא שואל אותי "נו, מה אתה אומר?", ואני אומר לו שיש פה אחלה קבוצה, שהקצב באימונים מטורף ושיש לו צוות אימון מעולה. הוא מתעניין אם יש לי למה להשוות את מה שראיתי, ואני אומר לו שכן, בטח, ברור, למרות שהתשובה האמיתית היא לא. התשובה האמיתית היא זו: כל הבדיחות על האינטליגנציה שאין, כל ההתחכמויות על הקצב שאין, כל הזלזול, והעלבונות, וההתנשאות, כל הסיפורים שמבזים את הענף ואת העוסקים בו יום אחרי יום, שנה אחרי שנה, כולם מתמוססים ברגע שנוטשים את הסלון ו/או את חדר השינה, ברגע שמפסיקים להאמין לטלוויזיה ונוסעים לקרית שמונה, למשל, רחוב הירדן, קחו ימינה לקראת סוף הכביש. ?

אז מה הוא כן עשה שם? "אמר שהוא לא מדבר מול קהל"

מאמן קרית שמונה, רן בן שמעון, על העוזר שלא עוזר, אלון עידן: "עבורי, עוזר מאמן זה לא רק תפקיד אמון, אלא תפקיד של אדם הנושא יחד עמי בנטל, לטוב ולרע.

"פעם אחת ביקשתי מאלון שיגיד לשחקנים שהאימון מחר מתחיל ב-09:00, והוא סרב בתוקף - אמר שהוא לא מדבר מול קהל. כל ההפצרות שלי לא הועילו, הוא פשוט לא היה מוכן.

תצלום: שרון בוקוב

"לזכותו ייאמר שבניגוד אלי ואל ברק בכר, שחיים במין לחץ סביב הקבוצה, היה בו סוג של שקט פנימי. רואים שהוא בא ממקום שקט יותר. למרות שאין לו שום מודעות בתחום, ואולי בגלל הפרספקטיבה הרחבה שלו, הוא נתן לנו מדי פעם תובנות שעל פניו נשמעו פשטניות, אבל אנחנו לא הגענו אליהן. באחד האימונים ניסינו לנתח את אחד השחקנים וחיפשנו מלים לתאר את מצבו. מרוב שאנחנו מרוכזים בקבוצה ובשחקנים, לא מצאנו את המלים. אלון פתר את זה בקלות ואמר: 'הוא פשוט נראה קצת כבד'".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו