בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ליגת העל בכדורגל: ציוצי המהפכה

בזמן שכל ספורטאי שמכבד את עצמו ברחבי תבל מצייץ ללא הפסקה, הכדורגל הישראלי ממשיך להתבצר מאחורי הדלפות בעילום שם. "ספורט הארץ" החליט להרים את הכפפה, לפנות למספר שחקנים בליגת העל ולבקש מהם לפתוח חשבון טוויטר. לא ברור אם מכאן יבוא השינוי, אבל לפחות הרווחנו את OriUzan@

תגובות

קיץ 2011. גולשי הרשתות החברתיות חשפו כי ריאן גיגס הוא שחקן הכדורגל הבריטי המפורסם שבגד באשתו עם כוכבת ריאליטי, למרות שהוצא על כך צו איסור פרסום; וויין רוני חושף לראשונה לעוקביו בטוויטר כיצד הוא נראה אחרי השתלת השיער; במקום ראיון פומפוזי בטלוויזיה, מחליט שאקיל אוניל להודיע למעריציו על פרישתו דרך האינטרנט; קרב הפנדלים הדרמטי בגמר מונדיאל הנשים שובר את שיא הציוצים לדקה, כשבדרך הוא גובר על אירועים כמו חיסולו של אוסמה בן לאדן והצונאמי ביפאן; ג'ואי בארטון, בלגניסט ידוע, מצייץ על מדיניות מועדונו ניוקאסל ומוצב ברשימת ההעברות.

לא רק טוויטר: כנסו לעמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

ובישראל? מאור בוזגלו, כוכב גדול במונחי הכדורגל המקומי ומי שלא ממש מפורסם בכך שהוא שומר דברים בבטן או ביכולתו להשקיט את סביבתו, משגר מסר משמים בטוויטר ל-15 עוקביו הנאמנים: "חברים יקרים, תודה רבה על התמיכה", ומאז לא נראה יותר בספירה הדיגיטלית במשך חודשים. בעוד שבארצות הברית ובאירופה למדו כמעט כל הספורטאים שיש תחליף מצוין לטלפונים המעיקים מהכתבים, להדלפות בעילום שם, למסיבות העיתונאים הצפויות והמשעממות ולמפגשים המקריים והחפוזים פנים אל פנים עם האוהדים, בישראל מעדיפים רובם, בעיקר הכדורגלנים, לשמור על שקט בגזרה האינטרנטית, כמעט מתעלמים מהמהפכה שמתרחשת מתחת לאפם.

אורי אוזן מצייץ מהשטח (תצלום: שרון בוקוב)

כדי לבדוק אם זה יכול לעבוד גם כאן, יצא מוסף פתיחת העונה של "ספורט הארץ" לשטח, פנה למספר כדורגלנים, ביקש מהם לפתוח חשבון טוויטר, להתחיל לצייץ ולראות מה יקרה. ובכן, להלן התוצאות: שחקן בליגת העל (שמו שמור במערכת) לא הצליח להשלים את שלב ההרשמה ונפל באמצע התהליך. דני עמוס, שוער קרית שמונה (@daniamos22), הצליח לגייס 13 אנשים בלבד שיעקבו אחרי ביצועיו בצפון הרחוק ובמחנה האימונים ("לילה קשה עבר עלינו. לא נורא, קצת כדורגל והכל עובר"). לעומתם, אורי אוזן (@OriUzan), מגן מכבי פתח תקוה, הצליח לא רע, גייס 70 עוקבים בזמן קצר יחסית ואפילו הגיע בעקבות כך לכותרות.

"אף אחד לא באמת אמר לי על זה משהו. אולי קיבלתי הודעה או שתיים. כנראה שחוץ מפייסבוק, אף אחד לא מתעניין כאן בכלום", מסכם עמוס את החוויות מהשימוש הראשוני, "אבל אני מאמין שזה עוד יתפוס. זו דרך קלה לתקשר עם אנשים ולהתחבר לאוהדים, ככה שזה משהו שאנשים בטוח יצליחו להתחבר אליו".

הניסוי אכן עבר מתחת לרדאר. בניגוד לכלי התקשורת בחו"ל, שעוקבים בשקיקה אחרי כל ציוץ, העיתונים, אתרי האינטרנט ומדורי הרכילות בארץ התעלמו מהעניין באלגנטיות. לפחות עד שפרצה מחאת האוהלים. בבוקר ה-28 ביולי צייץ אוזן "נמאס כבר מביבי וברק, שאונסים אותנו כבר חמש עשרה שנה. שיילכו הביתה כבר וייתנו לחיות". לאחר מכן הוסיף: "כולנו במאבק שנועד לאפשר לנו לחיות ולא לעבוד כל חיינו כדי לממן בעלי הון ומגזר של פרזיטים".

ההד שעורר, אומר אוזן, עשה לו חשק לעוד: "הניסוי היה נחמד מאוד. בזכות ציוצי התמיכה שלי במחאה, העלו אותי לראיון ברדיו. צייצתי גם על מצבה של הפועל פתח תקוה, ואחר כך אפי צפריר פתח עלי את הפה. זה סימן שהדברים שלי באמת הגיעו למישהו. יש לי הרבה דעות, ואם אני מצליח לקדם משהו, זה טוב. יש כאן הזדמנות להראות שיש בשחקני כדורגל משהו מעבר. להראות שאנחנו לא מנותקים, שאנחנו לא רק מחפשים לשחק ולעשות כסף, כמו שאומרים עלינו".

שלושה ימים לאחר מכן הצטרף דקל קינן לאתר המיקרו-בלוגינג (312 עוקבים - @Dekelkeinan) ובחר להזדהות גם הוא עם הזמנים שמשתנים: "העובדה שחברים שלי, עם תארים אקדמיים ואחרי קרבי, מתקשים לגמור את החודש ונלחמים על משהו בסיסי ביותר, פרנסה בכבוד, גורמת לי להזדהות עם המאבק". האם משהו כאן השתנה? האם זו גם תחילתה של מהפכה תודעתית בקרב הכדורגלנים?

"שיחות הסלון של פעם עברו היום לרשת. מדברים שם על ביגוד, על ריאליטי, על ספורט, על הכל. הרי ידברו עליך בכל מקרה, אתה רק צריך להחליט אם אתה בפנים או בחוץ", מסביר גדי להב (@gadilahav), עורך אתר וואלה!, "שחקנים הם סלבס, וסלבס זה מותג שצריך לקדם. כל סלב שהלך חזק על טוויטר, כמו אשטון קוצ'ר ובריטני ספירס, רק הרוויח מזה. אתה יכול לייצר עוד פן באישיות הציבורית שלך, להציג צדדים שלא ידעו שיש לך, לדבר על החיים שלך ועל הקריירה, לחשוף פן חדש שלא ידעו עליך. זה כלי מדהים לניהול קריירה ברמה השיווקית, זה אמצעי מיתוג מאוד חזק".

המנטליות הישראלית, אלא מה

לא תמיד מתחילה הבעיה בשחקנים. לפעמים היא נעוצה דווקא בקבוצות, שעדיין מסתגרות מאחורי הודעות רשמיות, מסיבות עיתונאים ואיסור ראיונות. "אני שמח שאנחנו עדיין לא שם. זו שאלה של נאמנות - האם השחקן פועל למען עצמו או למען המועדון", סבור דובר של קבוצה בליגת העל, "לאן נגיע? ששחקן ספסל יצייץ תוך כדי משחק ויתלונן שהוא לא על המגרש? יש לשחקנים זכות להביע את דעתם, אבל הבעיה היא שלפעמים הם חושבים רק על עצמם. הטוויטר לא משלם לך משכורת, הטוויטר לא נותן לך בונוסים. המועדון כן".

אוזן מתעמת עם טענת הדובר: "בכדורגל שלנו יש אמונה לא נכונה ששחקנים צריכים להתרכז רק בכדורגל. אם יש לך דעות או עיסוקים אחרים, יגידו עליך שאתה לא מרוכז, שבגלל זה לא מסרת כדור כמו שצריך. אם שחקן כותב משהו בטוויטר זה לא עושה אותו פחות מקצוען. הגישה כאן לספורט עקומה. ספורט זה בידור ותרבות, ובחו"ל מבינים את זה. זה דבר יפה, שחקנים צריכים להתבטא. אם שחקן מבין על מה הוא מדבר, אז הוא צריך לעשות את זה ולא לשתוק ורק לשחק כדורגל".

הדובר אמנם יכול למצוא חיזוקים מהעולם, כמו במקרה ניוקאסל, שבעקבות דבריו של בארטון אסרה על שחקניה להיות פעילים ברשתות החברתיות, או של נבחרת השחייה של אוסטרליה, שאסרה על ציוצים בזמן אליפות העולם בגלל התבטאות עבר אומללה של סטפני רייס. אך אלה ממש לא מקרים מייצגים.

"בעיקר בארצות הברית, הכוכב מזוהה עם הקבוצה, ולכן יש להם אינטרס משותף למשוך את הקהל. קוראים לזה 'פרנצ'ייז פלייר' - השחקן הוא הפנים של הקבוצה. לפעמים הקבוצה עצמה אפילו עושה את זה בשביל השחקנים - פותחת להם חשבונות בטוויטר, עוזרת להם בציוצים", מסביר יגאל שמיר (@yigals), שותף בכיר במשרד הפרסום "גליקמן-נטלר-סמסונוב", את ההבדל בין שם לכאן, "לעומת זאת, בארץ מפחדים שהשחקן יהיה יותר גדול מהקבוצה, שהמלפפון יקום על הגנן. אין כאן אינטרס לבנות כוכבי ענק. לנהל מועדון ספורט זה לדעת לנהל קהילה, וזה לא משהו שהולך כאן. אולי הטוויטר יגיע כשהספורט בארץ יהיה קצת יותר מסודר ולא יעבוד בשליפות. אז אולי תהיה בנייה של קשר ישיר בין האוהדים לטאלנטים. כרגיל, אנחנו שני צעדים מאחורי העולם".

אין פלא, אם כך, שהספורטאים הישראלים הבולטים בטוויטר הם גם הבולטים ביותר מחוץ לגבולות ישראל. לשחר פאר (@shaharpeer) יש 6,451 עוקבים והיא צייצה כבר 706 פעמים מאז שפתחה את החשבון באוקטובר 2009. עמרי כספי (@Casspi18), הישראלי הראשון ב-NBA, הצליח לצבור כ-15 אלף עוקבים, מהארץ ומחו"ל, תוך פחות מחודשיים. "אין ספק שהרשתות החברתיות הן משהו מאוד מומלץ לספורטאי בארצות הברית", אומר כספי, "אני לא יכול להגיד שבקבוצה דורשים שיהיה לך טוויטר, אבל הם מאוד רוצים שיהיה לך חשבון. זה עוזר לקהל ולאוהדים להתחבר לשחקנים, לדעת איזה סוג של בנאדם אתה. ב-NBA יש כמה חוקים של מה אסור ומה מותר לכתוב, ולמדתי אותם. קצת קשה לי עם הטרנד הזה, אבל פשוט אי אפשר להתעלם ממנו".

היציאה של הכדורגלנים הישראלים לאירופה, מסתבר, לא רק עוזרת להם בפן המקצועי אלא חושפת אותם גם למציאות התקשורתית החדשה. אליניב ברדה (233 עוקבים - @ElyanivBarda) ייסד חשבון רק בשבוע שעבר, וצייץ אחרי הפסד הנבחרת לחוף השנהב: "שלום חברים... שמח להצטרף לטוויטר, מבאס שזה קורה אחרי הפסד אבל מה שחשוב - יוון!". דודו אוואט (412 עוקבים- @RealDudua) הצטרף אליו למחרת ויוסי בניון (543 עוקבים - @YossiBenayoun15) אחרי יומיים. לבירם כיאל יש חשבון (@Kayal_Beram ) עם 1,090 עוקבים, אך הוא לא ממש פעיל (פתח אותו בספטמבר, עדכן שלוש פעמים והפסיק), ואוהד לויטה (189 עוקבים - @OhadLevita ) הצטרף לקראת סיום העונה שעברה.

"פתחתי טוויטר כי ראיתי שחקנים בעולם ובהולנד שיש להם. כמעט כולם שם והם עוקבים אחד אחרי השני ומדברים ביניהם", מדווח שוער ר.ק.ס ההולנדית, "בעזרת הטוויטר אני יכול לשמור על קשר עם הארץ. אעדכן את האוהדים שלי איפה אני חותם, איזה משחק הולך להיות, וגם דברים מעבר לכדורגל - למשל, גם אני מזדהה עם המחאה, אפילו הגבתי לדקל וחיזקתי אותו. אין לי בהולנד אוהדים ישראלים, והתגובות מהבית, דרך הטוויטר, מחזקות מאוד.

"אין מה לעשות, יש מהפכה חברתית מקוונת. זה 'נכפה' עלינו, אי אפשר להתעלם מזה. אצלנו, למועדון יש חשבון טוויטר משלו. חוץ מזה, כמעט לכולם בקבוצה יש חשבון. אפילו המנכ"ל יושב כל היום ומצייץ. הוא כותב על כל מהלך שהמועדון עושה, על כל מחשבה שיש לו, על כל תכנית. ככה הוא מראה לאוהדים שהמועדון עובד כמו שצריך. זה רק עניין של זמן עד שזה יתפוס גם בישראל".

מי שעודד את בניון, ברדה, אוואט, לויטה ואחרים להצטרף לעולם המקוון הוא גיל לבנוני (116 עוקבים - @GilLebanony ), דובר נבחרת ישראל, שפתח לאחרונה משרד לייעוץ תקשורתי שמטפל בשחקנים ומאמנים בכדורסל ובכדורגל. "אני מכריח את הלקוחות שלי לפתוח חשבון", הוא אומר, "אתה צריך קודם כל לספר דברים לאוהדים שלך, זו דרך לפנק אותם, להראות להם שהם חשובים. ככה הם יהפכו להיות אוהדים אישיים שלך ולא רק של הקבוצה. וזה נכון שבעתיים לגבי שחקנים ישראלים שמשחקים בחו"ל. כמה מקום יש בעיתונים לפרט מה עשה כל ליגיונר? מדווחים כמה זמן הוא שיחק ובאיזו תוצאה נגמר המשחק. בטוויטר אפשר להרחיב, אפילו לכתוב דברים כמו 'שיחקתי רע, אני חייב להשתפר'. צריך לצאת מהקלישאות הרגילות של הכדורגל ולדבר בגובה העיניים. הרי לכל שחקן יש היום סמארטפון, אז למה שלא ישלח תוך דקה הודעה מכל מקום וישתף את העולם במה שיש לו להגיד?".

בתור דובר, לבנוני ממש לא מסכים עם ההסתגרות התקשורתית של הקבוצות בארץ: "עד היום מאמנים טוענים שהתקשורת הרסה את הכדורגל, ואני אומר שהם השתגעו. הרי בזכות התקשורת יודעים מי אתם, יש הסכמי שידור ואתם מרוויחים כל כך הרבה כסף. עכשיו אומרים שהטוויטר יהרוס את הכדורגל, אז אומרים. אני יודע שזה יהיה קשה, אבל צריך להתרגל לזה. למועדון עדיף ששחקן ידבר בשמו בטוויטר, מאשר שתתפרסם ידיעה בעיתון בשם מקורבים או בעילום שם. בגלל זה לא אכפת לי ששחקן נבחרת יצייץ, הרי האמת בכל מקרה תצא החוצה. לדעתי, לכל שחקן, מאמן וקבוצה צריך להיות טוויטר".

להיות העורך של עצמך

האמת היא - בואו נאמר אותה בשקט בשקט, בלי שאף אחד ישמע - שהטוויטר משרת את הספורטאים כדי לעקוף אותנו, העיתונאים, ולצאת בפומבי לעולם בלי מסננים, ללא עריכה, נתיב צדדי ל"דבריי הוצאו מהקשרם" הקלאסי. אמנם כולם עדיין מכירים בחשיבותה של תקשורת ההמונים, אבל פתאום נפתח צוהר לדרך חדשה. "הטוויטר לא תפס בישראל גם בגלל שהתקשורת כאן יחסית בסדר, בטח ביחס לאנגליה", נותן שמיר זווית נוספת לעניין, "הסיקור בישראל מאוזן יחסית, אין פה צהובונים. שם השחקן מוכפש וחייב שיהיה לו כלי ליצירת קשר בלתי אמצעי. כאן לא שופכים לו את הדם, ואז הוא לא צריך דרכים אלטרנטיביות לנקות את שמו".

לבנוני מוסיף: "היום הצינור היחיד של השחקן לציבור הוא דרך הכתב, העורך והעיתון, ואז אפשר לצאת לא טוב. עכשיו יש כלי תקשורת ישיר בו אתה יכול להסביר את עצמך. זו גם יכולה להיות מקפצה להגיע לכלי התקשורת הגדולים. למשל, אם מישהו יודע להתבטא וכותב ציוצים מעניינים, אז זה מסקרן - ירצו לראיין אותו או אולי להביא אותו כפרשן. אני מעודד אנשים לדבר כמה שיותר. הטוויטר יכול לתת לך יתרון על האחרים. זה מקפיץ אותך צעד לפני כולם".

כספי סבור ש"בטוויטר יש לך את היכולת להסתכל על מה אתה הולך לכתוב, לחשוב שנייה ולשנות בהתאם למה שאתה רוצה להגיד בדיוק. בראיון, לעומת זאת, אני יכול לטעות ואין לי שליטה על זה. אני לא יכול להחזיר את הגלגל לאחור. בטוויטר אני רואה מה אני כותב, ורק אז משגר".

בסופו של דבר, הפחד הוא בעיקר מהלא נודע, לצאת מהקופסה, להיות בראש המחנה. אבל יש עוד חשש אחד עיקרי עבור כדורגלני ארצנו - לא להיתפס עם המכנסיים למטה. "צריך להיות אחראי במה שאתה כותב. תמיד צריך לחשוב מה לכתוב ואיך, אני תמיד מנסה להיות רהוט", אומר לויטה, "אני כותב בעברית ובאנגלית, כדי שגם האוהדים בהולנד יוכלו לעקוב אחריי. אני גם יודע קצת הולנדית, אבל לא רוצה לצייץ בהולנדית, כי אני מפחד לעשות שגיאות כתיב מביכות".

"שמע, צריך לשים לב שלא עושים שגיאות כתיב ולא מדברים שטויות. הרי אנחנו, הכדורגלנים, גם ככה מייצגים מגזר לא מוערך כל כך", מחלק אוזן טיפים לכוח החלוץ של הכדורגל הישראלי בטוויטר, "כשעוקבים אחריך אנשים, מוטב שתדע להתנסח. יש כאן הזדמנות מצוינת להראות שיש בשחקני הכדורגל משהו מעבר למה שחושבים עלינו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו