בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נתניהו בטריטוריה המוכרת והנוחה

אוהלי המילואים

תגובות

חשבנו שהשיח הציבורי ישתנה ב"ספטמבר", חודש שהפך לסמל. הערכנו שסדר היום הלאומי יהפוך את עורו מחברתי ל"מדיני-ביטחוני", סמוך למועד כינונה של המדינה הפלסטינית העצמאית באו"ם. שרטטנו וחישבנו את תוחלת החיים של מחאת יוקר המחיה על פי לוח הזמנים המוכר והידוע, ושכחנו שלמזרח התיכון כללי משחק משלו וסדר יום משלו, ושהוא מתנהל מכוחו של חוק אחד בלבד: חוק הכאוס והטרור. לרגע חשבנו שאנו חיים בלה-לה לנד במדינת ההפגנות וההופעות, בארץ האוהלים והסולידריות. אתמול קיבלנו תזכורת כואבת, כי אין חדש תחת השמש. החלטתו של יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית איציק שמולי, לבטל את ההפגנה מחר בערב בירושלים, היתה נכונה, ומתבקשת. אבל היא גם המחישה עד כמה המחאה שהוא וחבריו מובילים, היא על תנאי.

המחאה החברתית נכנסה לשבוע החמישי שלה מותשת, מרוקנת מאנרגיות, משוועת בדחיפות למנת חמצן תקשורתית שתפיח בה רוח חיים חדשה. לא חמצן היא קיבלה, אלא את פרשת מרגול והמולנרים, שדחקה אותה לעמודים הפנימיים בעיתונים. והפיגוע אתמול בדרום הארץ מנבא למחאה עוד ימים לא מועטים של התעלמות תקשורתית.

השאלות שנשאלו אתמול במערכת הפוליטית והממשלתית היו בוודאי אותן שאלות שנידונו במאהלים ברחבי הארץ: האם הפיגוע הוא תחילתו של גל טרור? האם ישראל צועדת לקראת הסלמה מול החמאס בעזה? האם אנו לקראת עופרת יצוקה 2? האם הנבואה שנשמעה בתחילת ימי המחאה, על הפיכת אוהלי המפגינים לאוהלי מילואים, עומדת להתגשם מוקדם מן הצפוי?

מבלי לדעת את התשובות לשאלות הללו, ברור שמה שקרה אתמול ישפיע על מצב המחאה, וגם על תמונת המצב הפוליטית. זו אולי קלישאה, אבל אין מנוס מלהזכיר אותה: סדר יום מדיני-ביטחוני פעל מאז ומעולם לטובת הימין הפוליטי. בעיקר הליכוד. בנימין נתניהו נמצא בטריטוריה המוכרת והנוחה לו, כאשר הוא מאיים בתגובה כואבת נגד ארגוני הטרור, ולא כשהוא מנסה להדוף את התביעות לצדק חברתי. תקציב הביטחון שהפך יעד להתנפלות קולקטיבית מימין ומשמאל, מן הממשלה, הכנסת והציבור, ירים את ראשו בעקבות הפיגוע אתמול. המצב בגבול הדרומי יחייב מן הסתם תקציבים נוספים למערכת הביטחון - לא קיצוצים. כל אחד יכול לדמיין לעצמו את הטקסט שישמיעו שר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל בני גנץ באוזניו של ראש הממשלה בפגישתם הקרובה.

שלא תהיה טעות: המחאה עדיין כאן. הבעיות והמצוקה שגרמו לצונאמי החברתי ששוטף את הארץ, גם הן עדיין כאן, בגדול. לכל מי שיצא להפגין ברחובות בחמשת השבועות האחרונים, יש עדיין סיבות טובות לחזור ולהפגין. אבל מומלץ למי שמכונים "ראשי המחאה" להתרכז במו"מ עם ועדת טרכטנברג, להקדיש לה תשומת לב, ולנסות להשיג את המרב והמיטב סביב שולחן הדיונים. במקביל - לא צריך להזניח את ההכנות למה שמכונה "צעדת המיליון" ב-3 בספטמבר. בהנחה שהמצב הביטחוני יאפשר זאת.



נתניהו במסיבת העיתונאים, אתמול. תקציב הביטחון ירים ראשו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו