בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סייד קשוע | הנה מה טוב ומה נעים

אז למה אני לא מצליח ליהנות מהרגעים הקטנים של החיים? אני יושב מול הים עם כוס יין אדום אחרי ארוחה עסיסית, ודואג

77תגובות

הילדים ישבו על הדשא ושיחקו טאקי עם חברים. הכנרת בלילה שלווה וברגעי השקט שבין צחוק לריב ניתן לדמיין את רחש הגלים. אני מתאמץ לא לחשוב על האנשים שנהרגים למען החופש במרחק כמה עשרות קילומטרים בלבד. אנחנו בנופש ואנחנו נהנים. הימים כאן נראים דומים מאוד זה לזה. ארוחת בוקר, בריכה, ארוחת צהריים, בריכה, ארוחת ערב - ועוד מעט תגיע מפעילת הילדים החייכנית, רוכבת על טרקטורון בשביל שבין החדרים, ותודיע לילדים על הפעילות הלילית.

אתמול היא התחפשה לפיה והודיעה על א"ש-לילה וערב שירה סביב המדורה. והערב הזה, אנחנו כבר יודעים, כי כך כתוב בעלונים שמחלקים לאורחים, היא תודיע שיש מתקני משחקים, מתנפחים ודוכני פעילות לילדים. זה נעים מאוד. זה מוכרח להיות נעים מאוד. אני חייב לנסות להתנתק ממחשבות טורדניות שמונעות ממני ליהנות מהרגעים הקטנים של החיים.

איור: עמוס בידרמן

אני יושב מול הים עם כוס יין אדום אחרי ארוחה עסיסית, ודואג. כמו שאני דואג כשאני חותר בקאנו עם הילדים, כמו שאני דואג כשאני יושב בצל ומשגיח עליהם שוחים. העולם מלא סכנות ועל כולנו להיות זהירים.

אני מביט בחברי שלוגם מהיין שלו ומקנא בו, כי אני משוכנע שהוא מחייך אל החיים. האם הדאגות הן תוצאה ודאית של תחושת התלישות התמידית? האם הדאגות האלה הן עניין נפשי או שמא חברתי? לעתים נדמה לי שהזרות לא נותנת לי מרגוע. אני מודע כל העת לעדינות של מעמדי, לפריכות של שייכותי. אני זר, והילדים שלי זרים בכל מפגש סביבתי, בכל זמן נתון. אפילו עכשיו, כשבאתי עם חבר יהודי, מעין כרטיס כניסה וקצת עזרה להרגיש כמו עם חופשי.

איזה מקום מחליא, חשבתי בלבי באמצע הרוגע המופתי. אני חייב להסתלק מכאן, למקום שבו אדע כי בחרתי בזרות מרצון, שזאת היתה ההחלטה שלי. שאוכל לפחות בעת הצורך להאשים את עצמי.

"למה אתה לא שותה?" העיר אותי קולו של חברי ממחשבות שווא.

"כן", מצאתי את עצמי אומר ומביט בכוס המלאה שבידי. "אתה מכיר את הרגעים האלה שאין לך חשק לשתות?" שאלתי אותו כשטרטור המנוע של הטרקטורון כבר הקפיץ את הילדים על הרגליים. המפעילה התלבשה כמו שלגייה ודיווחה לילדים המאושרים על תוכניות ההפעלה.

"אתה יודע שכל המפעילים יהודים?" שאלתי כבדרך אגב את חברי.

"מה?"

הוא לא שמע את השאלה.

שום דבר, סימנתי עם השפתיים, ובאותו רגע נזכרתי בשתי הבחורות שדפקו בבוקר על הדלת, אחר כך ניסו להשחיל מפתח אל חור המנעול כדי להיכנס, אלא שהקדמתי אותן, פתחתי את הדלת והן התנצלו במבטן ושאלו מתי הן יכולות לחזור כדי לנקות. עניתי להן בעברית שבעוד חצי שעה אנחנו יוצאים מהחדר והילדה שלי לחשה לי, "אבא, הן ערביות".

יש המון ערבים במקום, אבל אותם לא רואים. הם נעים בשקט, כמו צללים. הם המנקים, הם עובדי המטבח, הם נכנסים לחדרים כשהאורחים אינם נמצאים בהם. הם מתנצלים אם דפקו על דלת וגילו שיש בחדר אנשים אמיתיים. מעין תקלה, בלי כוונה, הם יחזרו לשטוף את הרצפה ולקרצף את האסלה כשאנחנו לא רואים.

אתה לא תראה אותם ולא תשמע אותם בדלפק הקבלה, לא תיתקל בהם במתקני המשחקים של הילדים ולא תצטרך לקנות מהם ארטיקים בקיוסקים. אבל אתה יודע שהם שם, יש להם את המחילות שלהם, את המסלולים שלהם, את ההתלחשויות שלהם.

כך גם אני, חשבתי באותו רגע, כך גם אני. מנסה להיעלם, לא לאיים, לא לבלוט, וזה דורש הרבה מאוד מאמצים, וזה מלווה בהרבה מאוד דאגות, ודורש הרבה מאוד משאבים.

זה רק אני, זה רק אני ותחושת הנחיתות שלי, זה רק אני ובעיות הזהות שלי. זה לא אמיתי. זה הכל בראש שלי. ואני לא ארשה עכשיו לפרנויות שלי לפגוע כהוא-זה בהנאתם של הילדים. לו רק הייתי מצליח לשתות קצת, ודאי הייתי מחזיר את תחושת הביטחון העצמי. לו הייתי יכול להשתכר הערב הייתי מרגיש שווה בין שווים.

"מה קרה?" שאל חברי.

"הכל בסדר", עניתי לו, "מעניין מה יקרה בספטמבר. אללה יוסטור".

"מה ספטמבר עכשיו?" - הוא כמעט צעק עלי, "מה קרה לך, אתה? יאללה, בוא ניקח את הילדים למתקנים. נראה לי שיהיה להם מקסים".

נכון, הזכרתי לעצמי, אנחנו בחופש ואנחנו מאוד מאוד נהנים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו