בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פלא רב סיכונים

* אין ספק שלעתים מתן סטרואידים הכרחי ואף מציל חיים, אבל רשימה ארוכה של תופעות לוואי קשות מחייבת משנה זהירות

3תגובות

מה הייתם עושים אם אדם בר-סמכא היה מציע לכם להיפטר מהאסתמה שלכם, לגמור אחת ולתמיד עם התקפי קוצר הנשימה, עם הצפצופים הבלתי-פוסקים ועם הרעב התמידי לאוויר? אין ספק שהייתם מקבלים בשמחה את הצעתו.

ומה אם אותו איש היה מציע, באותה הזדמנות, גם לשים סוף לפריחה המגרדת שתוקפת אתכם השכם והערב, שאותה אתם נאלצים להסתיר באמצעות שרוול ארוך אפילו בקיץ? סביר להניח שהייתם קופצים על המציאה, כפי שהייתם מסכימים גם לשכך את כאב המפרקים הטורדני ולהינצל מהתמכרות למשככי כאב. אין ספק שהייתם מסכימים לקבל מידיו כדור קסמים קטן, או זריקה מכושפת, שיעלימו את כל מכאוביכם. אבל מה היה קורה אם הוא היה אומר לכם שתרופת הפלאים היא סטרואיד? ומה אם הוא היה מספר לכם על תופעות הלוואי הקשות שעשויות לפקוד אתכם בעקבות השימוש בה?

תסמונת קושינג

קורטיזול הוא הורמון השייך למשפחת הסטרואידים, שמיוצר בבלוטה בצורת פירמידה שנקראת יותרת-הכליה (אדרנל). הבלוטה משמשת כ"בית-חרושת" לייצור הורמונים כגון אדרנלין, נוראדרנלין, דופאמין, אלדוסטרון, הורמוני מין והורמונים נוספים. ב-1898 תיאר הרופא הקנדי ד"ר ויליאם אוסלר בפעם הראשונה חולה שסבל מייצור-יתר עצמוני של ההורמון. אך דווקא הנוירוכירורג האמריקאי ד"ר הארווי קושינג, שתיאר מקרה דומה 14 שנים מאוחר יותר, זכה להיכנס לפנתיאון התהילה בתור מגלה המחלה. ואכן תסמונת עודף קורטיזול קרויה על שמו - "תסמונת קושינג".

מדובר בתסמונת נדירה מאוד (2-5 מקרים לכל מיליון בני אדם), שקרוב לוודאי היתה נותרת נחלתם של קומץ רופאים ומטופלים, אלמלא התברר כי קורטיזול במינון מוגבר עשוי לשמש כ"תרופת פלא" במחלות מסוימות. ייצור הסטרואידים המלאכותיים, שהחל בשנות ה-50 של המאה הקודמת, סלל את הדרך לייצור תכשירים שהפכו במרוצת השנים לאחד מהטיפולים התרופתיים הנפוצים ביותר בעולם המערבי.

סטרואידים נמצאים בשימוש קליני עבור מגוון עצום של מחלות: במערכת הנשימה (בעיקר אסתמה), במערכת השרירים והמפרקים (ארתריטיס ראומטואידית, מיאסתניה גרביס); במערכת העיכול (בעיקר במחלות קרוהן וקוליטיס אולצרוזה); במערכת הדם (אנמיה המוליטית); וכמובן במגוון רחב של מחלות עור. השימוש בסטרואידים חורג הרבה מעבר לריפוי מחלות, ודי להזכיר את השימוש הנרחב שעושים אתלטים בענפי הספורט השונים בסטרואידים אנאבוליים לצורך שיפור כוח וסיבולת, כדי להבין שאנו עוסקים ב"מוצר צריכה" מהמעלה הראשונה.

"קהילת המעריצים" של הסטרואידים הלכה והתרחבה, ורופאים רבים ראו בהם "מזור אוניוורסלי לכל חולי", עד כדי כך שכל בעיה רפואית אשר לא נמצא לה פתרון לפי הספר, הופנתה לטיפול באמצעות סטרואידים, בתואנה ש"אם זה לא יועיל, זה בוודאי לא יזיק".

ואולם, לא זו בלבד שטיעון אחרון זה התברר כשגוי בעליל, אלא שניתן היה לצפות מראש את המקל שהופיע בקצה הגזר. הלקחים שלימדו אותנו דר' אוסלר ודר' קושינג לא הופנמו במידה הראויה, ואת מה שהטבע ייצר בשכיחות של בודדים למיליון - למען יראו וייראו - העצמנו במו ידינו במאות מונים. כמעט כל מקרי "תסמונת קושינג" עליהם מדווחים היום נגרמים על ידי סטרואידים תרופתיים.

כמו כן, תופעות הלוואי של הסטרואידים אינן פעוטות כלל ועיקר. רשימה חלקית שלהן כוללת השמנה; פגיעה בתפקוד המיני ובפוריות; שיעור-יתר (בעיקר אצל נשים); שינויים בעור (פצעים ועור "מקומט"); שינויים במצב הרוח עד כדי תחלואה פסיכיאטרית (אפילו פסיכוזה); פגיעה קשה בעצמות, המתבטאת בדלדול העצם (אוסטאופורוזיס), בשברים במבוגרים ובעצירת הגדילה בילדים; נטייה לזיהומים; חולשת שרירים; הופעת סוכרת (או החמרת סוכרת קיימת) ועלייה בשומנים בדם; מחלות עיניים (קטרקט וגלאוקומה) ועוד שלל תופעות.

הניגוד החריף בין התועלת הרבה שיכולה לצמוח משימוש בסטרואידים לבין התחלואה הקשה שהם טומנים בחובם, מחייב את הרופאים ואת המטופלים גם יחד לנקוט שיקול דעת מעמיק בכל מקרה ומקרה. הקפדה על כמה כללים בסיסיים עשויה לחסוך לאנשים רבים נזקים בלתי הפיכים.

לפני תחילת הטיפול

האם זה הכרחי. אין ספק כי לעתים מתן סטרואידים הכרחי ואף מציל חיים, כמו למשל בהתקף עז של אסתמה, ואז שאלת תופעות הלוואי כלל אינה רלוונטית. אולם, במקרים רבים אחרים, המצב שונה. לפיכך, כדאי לברר אצל הרופא הממליץ אם הטיפול אכן הכרחי. מטופלים רבים יופתעו לגלות כי כאשר הם שואלים, יתברר להם שניתן לוותר כליל על הטיפול, או למצוא לו חלופה טיפולית, שעשויה להיות יעילה במידה דומה, וכרוכה בפחות תופעות לוואי.

הגודל כן קובע. אין דינם של 5 מ"ג פרדניזון כדינם של 40 מ"ג. ככל שמינון הסטרואידים גבוה יותר, כך הסיכון לתופעות לוואי עולה מאוד. לעתים אין ברירה והמינון הנדרש (לכל הפחות בתחילת הדרך) צריך להיות גבוה, אך תמיד כדאי לברר אם המינון שהומלץ הוא אכן הכרחי, או שניתן להסתפק בפחות.

גמילה מהירה. מחלות רבות מגיבות היטב ל"מכת סטרואידים", שלאחריה ניתן לרדת במהירות במינון ועדיין לשמור על האפקט הרצוי. טיפול קצר מועד (עד 3 שבועות) הוא בטוח במרבית המקרים, אך בטיפול המתמשך מעבר לכך הסיכון לנזקים גובר. מרבית הרופאים יתקשו להתחייב כבר בתחילת הדרך על משך הטיפול והמינון הסופי, אך ככל ששאלת הגמילה תצוץ לעתים תכופות יותר, כך יגדל הסיכוי לרדת במהירות רבה יותר מן הסטרואידים, במקום "להיתקע" עמם לתקופה ממושכת מדי.

האריזה. הסיכון העיקרי טמון בסטרואידים הניתנים בטבליות ובזריקות, משום שאלה נספגים בדם במהירות, ובנטילה ממושכת יש להם השפעה ניכרת על כל איברי הגוף. סטרואידים שקיימים במשחות עוריות כמעט ואינם נספגים בדם. סטרואידים בטיפות עיניים פעילים בעיקר בתוך העין, וכל מי שמטופל בהם לאורך זמן צריך להיות במעקב אחר התפתחות גלאוקומה (לחץ תוך עיני מוגבר) וקטרקט (עכירות העדשה). הספיגה לדם של סטרואידים המצויים בתוך משאפים ל"טיפול מונע" באסתמה תלויה במינון היומי, במשך הנטילה ובסוג הסטרואיד. במרבית המקרים הם בטוחים לשימוש, ובלבד שהם נלקחים במעקב רופא.

בזמן הטיפול

לא להפסיק ב"מכה אחת". הפסקה פתאומית של נטילת סטרואידים (דרך הפה) שנלקחו במשך תקופה העולה על 3-4 שבועות היא מסוכנת. יש חשש ל"התלקחות" המחלה הבסיסית שבעטיה ניתנו הסטרואידים. כמו כן, עלולות להופיע "תופעות גמילה", כגון דכדוך, זאת משום שהסטרואידים גורמים בדרך כלל לתחושת "התעלות" קלה בזמן הטיפול. הסטרואידים החיצוניים גם מדכאים ייצור של קורטיזול עצמי, והפסקה פתאומית יוצרת "חלון זמנים" שבו הסטרואידים המלאכותיים כבר התפנו מן הגוף, אך הייצור העצמי של קורטיזול טרם חזר לנורמה. היות שסטרואידים דרושים לנו לצורך התמודדות מול מצבי דחק (מחלות, מתח נפשי ועוד), הרי שחוסר בהם הוא מצב מסוכן, שלעתים כרוך גם בתמותה. לפיכך, יש לבצע גמילה הדרגתית בהתאם להוראות הרופא.

שאיפה למינימום ההכרחי. לא תמיד ניתן להיגמל כליל מסטרואידים, אך לעתים די במינון מינימלי (לדוגמה, 5 מ"ג פרדניזון), כדי לשמור על המחלה הבסיסית "על אש נמוכה". וכבר ראינו כי ככל שהמינון נמוך יותר, כך תופעות הלוואי מצומצמות יותר.

מזעור נזקים. אחרי רוב התופעות הלוואי הפוטנציאליות של הסטרואידים יש לחפש באופן פעיל. מדידות לחץ דם, בדיקת דם לרמת סוכר, כולסטרול וטריגליצרידים, וביצוע בדיקת צפיפות עצם לאיתור אוסטאופורוזיס הם חלק מ"מעגל החיפוש". אם מתגלות בעיות, יש לטפל בבעיות שהתפתחו מוקדם ככל הניתן.

סטרואידים עשויים לשמש כתרופה נהדרת לקשת רחבה של מחלות, אך פוטנציאל הנזק שלהם בנטילה ממושכת הוא רב. לכן יש צורך הקפדה על שימוש מושכל בתכשירים, הקפדה על המינימום ההכרחי מבחינת מינון ומשך נטילה, וחיפוש אחר נזקים פוטנציאליים, זאת כדי שבסופו של דבר לא נתחרט על שהחלטנו להיענות להצעתו של אותו ברנש ולקחת מידיו את "תרופת הפלא".

הכותב הוא מומחה באנדוקרינולוגיה וברפואה פנימית ב"מכבי שירותי בריאות"



איור: מיכל רון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו