בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גידול בגודל כדורסל

* יוסף יופה סבל מכאבים בבטן תקופה ארוכה, אבל רק אחרי שנפל ועבר בדיקות הדמיה התברר שבמשך שנים גדל בבטנו גוש ממאיר ענק

תגובות

פרופ' ג'ק בניאל ושני הרופאים שעבדו לצדו ידעו שבבטנו של המנותח התפתח גוש גדול, אבל כשסיימו את מלאכתם אחרי שעות ארוכות, הם הגיבו בתדהמה: ממדי הגידול היו 20X25X40 ס"מ, ומשקלו הגיע לעשרה קילוגרמים.

בגלל ממדיו החריגים של הגוש, נאלצו המנתחים לעבוד לאט ובזהירות. שני הרופאים שסייעו לפרופ' בניאל - המתמחה ד"ר אורי גור וד"ר דב אסטליין, כירורג מבית החולים השרון - הרימו את הגידול והזיזו אותו, בעוד שהמנתח הראשי עמל על ניתוקו מהאיברים הסמוכים ועל קשירת כלי הדם שהובילו אליו.

המנותח, יוסף יופה מפתח תקוה, בן 62, סבל כאבים במשך שנים, אבל הגידול אובחן רק לאחר שנפל כשהיה בדרכו לעבודה. הנפילה נגרמה ככל הנראה בגלל לקות ראייה, בעיה אופיינית לגברים בני גילו. כאבי גב עזים שפקדו אותו אחריה הביאו אותו לחדר המיון בבית החולים השרון. הוא נשלח שם לבדיקת רנטגן, שלא העלתה ממצאים חריגים. יופה שוחרר מבית החולים וניסה לשוב לעבודתו כפועל בחברת ניקיון.

כשהכאבים גברו, יופה לא יכול היה עוד להמשיך בעבודה הפיסית הקשה. הוא נשלח לבדיקת אולטרסאונד, שבה התברר, לדבריו, כי כלייתו השמאלית "זזה ממקומה ונדחקה למקום גבוה בחלל הבטן".

"יוסף מתלונן שנים על כאבים בלב. כולנו היינו משוכנעים שהוא חולה לב", מספרת אשתו, טניה. רק בעקבות בדיקת האולטרסאונד עלתה ההשערה שהסיבה למיחושים שעליהם התלונן היתה לחץ שהפעילה הכליה על האיברים הסמוכים ללב.

הסיבה לשינוי במיקומה של הכליה התבררה בסריקת סי-טי (טומוגרפיה ממוחשבת), שבה אובחן גוש גדול בחלל הבטן של יופה, שדחק אותה כלפי מעלה. בביופסיה - בדיקה מיקרוסקופית של דגימה מרקמת הגידול - התברר שמדובר בסרקומה, גידול ממאיר המתפתח ברקמות חיבור כמו שרירים, עצמות, שומן וכו'.

"נכון שהיתה לו כרס בולטת", מספרת אשתו, "אבל ייחסנו את זה לגיל. הרי לרוב הגברים בגילו יש בטן די גדולה. לפני כשנה הוא החליט לשנות את הרגלי התזונה שלו וירד 16 קילוגרמים, ובכל זאת הבטן נשארה עצומה". הכרס הגדולה לא נראתה חריגה גם לרופאים בקופת חולים ויופה הופנה לבית החולים רק אחרי הנפילה.

בשביל הילדים

יוסף וטניה יופה, מהנדסי כימיה, עלו לישראל מאוקראינה לפני כשמונה שנים עם שני ילדיהם. הם החליטו לבוא לארץ בעקבות אחיה של טניה. "היה חשוב לנו עתידם של ילדינו. המצב הכלכלי באוקראינה היה קשה מאוד וחששנו לעתידם", הם אומרים. בתם הבכורה, כיום נשואה ואם לשניים, מתפרנסת היטב כמורה למתמטיקה. "גם אנחנו איכשהו הסתדרנו", הם אומרים.

באוקראינה היה יופה סגן מנהל מכללה לטכנאי כימיה, שבה למדו 1,200 סטודנטים. גם טניה עסקה שם במקצועה. כשבאו לישראל התקשה יוסף, שהיה בן 54, למצוא עבודה בתחום מומחיותו. הוא נאלץ לעבוד בחברת ניקיון, המעסיקה אותו עד היום. בדרך כלל הוא עובד כעשר שעות ביום, בשכר מינימום. לפעמים הוא נדרש לעבוד 14 שעות. גם טניה אינה עוסקת במקצועה ומתפרנסת כעוזרת בית.

פרופ' בניאל התמחה בהוצאת גושים גדולים המתפתחים בחלל הבטן בהשתלמות שנמשכה שנתיים בבית החולים האוניברסיטאי באינדיאנה בארצות הברית. בבית החולים פועלת מחלקה מיוחדת לניתוחים אונקולוגיים-אורולוגיים, שרופאיה מומחים בהוצאת גושים גדולים במיוחד.

הגוש הסרטני בגופו של יופה מילא כמעט את כל חלל הבטן - מהסרעפת ועד לאגן. הוא החל להתפתח ליד הכליה השמאלית וככל שהתפשט דחק את כלי הדם הגדולים ואת האיברים הפנימיים הסמוכים אליה, בהם הטחול והלבלב, אל הצד הימני של הבטן.

הרופאים קבעו כי זהו גידול ממאיר מסוג ליפו-סרקומה, כלומר גידול המכיל תאי שומן. הם משערים שהוא החל להתפתח ברקמת השומן שעוטפת את הכליה וממנה גם קיבל את אספקת הדם שלו. מאחר שהגידול הקיף את הכליה, נאלצו הרופאים להוציאה בניתוח. למרות הוצאת הכליה, אין ציפייה לפגיעה באיכות החיים של החולה. מטופלים רבים חיים שנים ארוכות, באיכות חיים טובה, גם לאחר שכליה אחת הוצאה מגופם.

"ידעתי מראש שאם אנחנו מצליחים לעקור את הגידול בלי להשאיר תא אחד ממאיר, אנחנו מרפאים את החולה", מבהיר בניאל. "לגידולים ממאירים מסוג זה יש דרגות שונות, שלפיהן אפשר לקבוע מה הסיכויים להצלחת הניתוח. ככל שהתא הסרטני דומה יותר לתא המוצא ותבנית הרקמה הסרטנית דומה לתבנית רקמת המוצא, דרגת ההתמיינות של תאי הגידול גבוהה יותר וכך גם סיכויי ההישרדות. במקרה שלפנינו נמצא הגידול בדרגת התמיינות טובה יחסית, ולכן הסיכויים להצלחת הניתוח ולריפויו המלא של החולה היו טובים".

כל גידול מסוג סרקומה עשוי לשלוח גרורות, אבל במקרה של יופה, ההתמיינות הטובה של הגידול ורקמת החיבור שעטפה אותו איפשרו ניקוי מוחלט של הגוף מכל התאים הממאירים.

שאלה אחרת היא כיצד הגיע הגידול לממדים כאלה. "הגושים האלה נוטים לגדול בקצב אטי, כך שהגוף מסתגל אליהם", מסביר בניאל, "הם יכולים לצמוח בתוך חללים ולהגיע לממדים גדולים מאוד, בדרך כלל עד שניים-שלושה קילוגרמים, בלי לגרום סימפטומים. מהסיבה הזאת החולה לא הרגיש שמשהו גדל לו בבטן".

מגיעים מאוחר מדי לבדיקה

רבים מהחולים הפונים אליו, הוא מוסיף, מתלוננים על כאבי גב ומספרים שכבר נבדקו על ידי מומחים באורתופדיה. אלה, באופן טבעי, מחפשים פגמים בחוליות עמוד השדרה ובדיסקים שביניהן. אם בעמוד השדרה לא מאותרים ממצאים פתולוגיים, החולים מופנים לבדיקות הדמיה. "לפעמים מתברר בבדיקות האלה שמקור הכאבים הוא ברקמות הסמוכות לעמוד השדרה", אומר בניאל. "הבעיה היא שלא פעם החולים מגיעים לבדיקה מאוחר מדי, כשכבר אין אפשרות להציל אותם. אם לא מאתרים את המקור לכאבי הגב וצילום החוליות לא מצביע על פגם כלשהו, כדאי לבדוק את מצב האיברים או הרקמות שסביב עמוד השדרה".

סרקומה היא גידול ממאיר שמקורו ברקמות של מערכת השלד והתנועה, העצבים ההיקפיים, כלי הדם, תאי שומן או הדפנות של האיברים השונים. שכיחות הסרקומות היא כאחוז אחד מכלל הגידולים הממאירים. הסרקומות מסווגות לפי סוג הרקמה שבה הן מתפתחות. נהוג להפריד בין סרקומה מרקמה רכה לסרקומה של רקמה קשה. אחד מסוגי הסרקומה של הרקמה הרכה מתפתח בתאי שומן. בסרקומה מסוג זה, המכונה ליפו-סרקומה, לקה יופה. הגידול מתפתח כשתאי שומן עוברים התמרה סרטנית ומתחילים לשכפל את עצמם בלי בקרה, עד שהם מגיעים לממדים גדולים.

"אנחנו רגילים לטפל בגידולים שמתפתחים באיברים כמו כליה, כבד, מעיים וכדומה", אומר בניאל, "אבל גידולים שמקורם ברקמות רכות הם נדירים. בדרך כלל גידולים כאלה מתפתחים בחללים שמאחורי האיברים, ולא תמיד קל לזהות את הרקמה שיוצרת אותם". הממצא הקליני השכיח ביותר בגידולים מסוג זה הוא הופעה של גוש מקומי, ההולך ותופח בתוך חודשים מספר.

בדרך כלל, סרקומה של הרקמות הרכות מעוררת תסמינים רק כאשר ממדיה גדלים עד כדי כך, שהגידול לוחץ על איבר, עצב או שריר כלשהו. הסיבות להתפתחות סרקומה של רקמה רכה אינן ברורות. עם זאת, ידוע שסוגים מסוימים של סרקומה שכיחים יחסית בקרב אנשים הסובלים ממחלות תורשתיות נדירות.

יופה מתאושש מהניתוח במהירות. הוא שוחרר לביתו אחרי כמה ימי אשפוז וכיום הוא כבר מתהלך ומטייל. בשבוע הבא הוא מתכוון לחזור לעבודה. הוצאת הגוש הגדול סייעה ליופה להתגבר על מחלתו, אבל בניאל מדגיש כי להחלמתו סייעו גם חוסנו הגופני והנפשי של האיש, שהמשיך לפרנס את משפחתו בעבודה פיסית קשה גם כשגידול ממאיר קינן בגופו. לא נראה שהוא ירפה עכשיו, אחרי שהחלים.



הרופא, פרופ' בניאל (מימין) והחולה יופה. "גושים מסוג סרקומה נוטים לגדול בקצב אטי, כך שהגוף מסתגל אליהם"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו