בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דוקטור בראייר והאדמו"ר מבויאן

הרב ד"ר מנחם מנדל בראייר, אביו של האדמו"ר מבויאן, שמת לפני עשרה ימים, היה דמות יוצאת דופן בעולם החרדי - ד"ר לפסיכולוגיה, שלימד באוניברסיטה בניו יורק וכתב ספרים ומאמרים מרתקים. "סמים פסיכודליים ומצפון דתי" היה אחד מהם

תגובות

קירות האבן ולוחות המודעות בשכונות החרדיות של ירושלים כוסו בשבוע שעבר במודעות אבל ענקיות, ומודעות גדולות מילאו גם את העמוד הראשון של עיתון "המודיע". חצרות חסידיות, מוסדות וקרנות, אישי ציבור ופוליטיקאים חרדים הביעו צער על הסתלקותו של הרב מנחם מנדל בראייר, שמת בשבת, לפני עשרה ימים, בבית החולים שערי צדק בירושלים.

המנוח היה אביו של נחום דב בראייר, האדמו"ר מבויאן, חסידות ותיקה שמרכזה בירושלים, אך לבד מהייחוס המשפחתי מציירות המודעות על דמות רבת מעללים: "הגאון החסיד, איש חמודות ורב תבונות הנודע לשם ולתהילה; עטרת ראשם. שר וגדול בישראל. חריף ובקי בכל חדרי התורה, איש האשכולות. מרביץ תורה לעדרים".

שלא במקרה, בין השבחים אין זכר לכמה מהתארים הרשמיים שהשיג בימי חייו, תארים שמחוץ לרחוב החרדי היו ודאי מובלטים באותיות קידוש לבנה: דוקטור לפסיכולוגיה ומרצה נערץ לחינוך ותנ"ך בישיבה-יוניברסיטי בניו יורק. אף שתמיד ראה עצמו כחסיד בויאן לכל דבר והיה לו מעמד בכיר בחסידות, הרב בראייר היה נטוע בעולם האורתודוקסי-מודרני. הוא עמד בראש קהילה מעורבת של חרדים ודתיים מודרניים בניו יורק, אך את עיקר חייו הקדיש למחקר אקדמי. גם בכתבות ההספד שפורסמו בשבוע החולף כמעט בכל עיתון חרדי בישראל לא נמצאו רמזים לפן הזה, המשמעותי כל כך בחייו.

סיפורו של הרב בראייר יוצא דופן בעולם החסידי מסיבה נוספת: התואר אדמו"ר פסח עליו לפני 27 שנה וניתן לבנו הבכור, חרף גילו הצעיר אז. נחום דב, הבן, שעבר מניו יורק לירושלים ועומד בראש חסידות גדולה שרשומות בה כיום יותר מאלף משפחות, שמר לאורך השנים על קשר הדוק עם הוריו שהתגוררו בניו יורק. חסידי בויאן מספרים על יחס של "מסירות נפש" בין האדמו"ר לאביו האקדמאי.

חסידות בויאן היא כיום הגדולה מבין חצרות "בית רוז'ין" שנוסדו לפני כ-120 שנה באוקראינה ונדדו במאה ה-20 לרוחב יבשת אירופה. לאחר מלחמת העולם השנייה שוקמו חלק מהקהילות והתבססו בארצות הברית ובישראל. בית רוז'ין, הידוע בגינוני המלכות שבחצרותיו ובריחוק הנשמר בין האדמו"רים לחסידים, כולל גם את קהילות סדיגורא, הוסיאטין, בוהוש, צ'ורטקוב, שטעפנשט ועוד.

האדמו"ר הקודם מבויאן, רבי מרדכי שלמה פרידמן, שהיה שריד אחרון לשושלת בויאן לאחר השואה, היגר מאירופה לניו יורק והקים שם את חצרו. הרבי, שהיה חשוך בנים, השיא את בתו הבכורה מלכה פרידמן למנחם מנדל, שהיה בעצמו בעל ייחוס משפחתי בשושלת רוז'ין.

איש תמים ופשוט

ב-1971, עם מותו של האדמו"ר הקודם, הוחלט בחסידות בויאן לא למנות אדמו"ר חדש, אך יורש העצר סומן: נחום דב, נכדו הבכור של האדמו"ר, ולא החתן הרב ד"ר בראייר. לפי גרסה השגורה בפיהם של חסידי בויאן, האב לא טען כלל לכתר, משום שלמרות הייחוס המשפחתי שלו, ובניגוד לבנו, לא זרם בעורקיו "דם כחול" של אדמו"רי בויאן. לפי גרסה אחרת, שאותה מביא הפרשן החרדי הרב ישראל גליס, בראייר "לא היה מתאים לתפקיד אדמו"ר, משום שהוא היה איש תמים ופשוט".

אבל את הגרסה ההיסטורית המעניינת יותר, שאותה הכחישו השבוע כמה חסידי בויאן, מביא דווקא אדם מחוץ לעולם החרדי - יעקב מזור, עמית מחקר במרכז לחקר המוסיקה היהודית של האוניברסיטה העברית. מזור נפגש כמה פעמים עם הרב בראייר לצורך מחקריו על הלחנים של חצר בויאן, ובפגישות אלה גילה שתואר האדמו"ר דווקא הוצע לבראייר לאחר מותו של חותנו ב-1971, "אבל הוא לא רצה לשמש כאדמו"ר", אמר מזור.

"הוא סיפר לי שהוא סירב להיות אדמו"ר משום שהוא לא ראה עצמו כמי שראוי להנהיג עדה חסידית. הוא בהחלט ראה עצמו חסיד בויאן, אבל לא רצה להנהיג את החסידות. הסיבה השנייה היתה שהוא לא רצה לוותר על הקריירה האקדמית שלו. הוא מאוד אהב את המחקר האקדמי ואת ההוראה בישיבה יוניברסיטי".

בניגוד לכללים המונרכיים הנהוגים בחלק מהחסידויות ולפיהם יורש העצר זוכה בתואר האדמו"ר גם אם הוא עדיין ילד, בחסידות בויאן לא רצו אדמו"ר "ינוקא". במשך תשע שנים לא עמד אדמו"ר בראשות החסידות. רק ב-1980, לאחר נישואיו, מונה נחום דב בראייר לרעבע מבויאן. האדמו"ר הצעיר עלה לארץ, וב-27 השנים האחרונות הוא מנהל את החסידות שרבים מחסידיה הצעירים מתגוררים בביתר עלית. קהילות של בויאן נותרו גם בארצות הברית.

הוריו של האדמו"ר נשארו בניו יורק ביחד עם בנם הצעיר, אברהם ישראל בראייר, שמנהל אורח חיים אורתודוקסי מודרני. הוא עובד בנאס"א, סוכנות החלל האמריקאית. חסידי בויאן סיפרו בשם אבי האדמו"ר, כי הוא התגאה ש"שני הבנים מרחפים בעולמות העליונים".

חוכמות חיצוניות

קשה להגזים בתהום הפעורה בין קהילה כבויאן לבין העולם של הישיבה יוניברסיטי. אף על פי שניתן לאתר בשני המקומות מאפיינים חרדיים, ישיבה יוניברסיטי היא מוסד אקדמי מודרני וציוני שבו שקועים גברים ונשים גם ב"חוכמות חיצוניות". חסידות בויאן, לעומתה, נטועה בעשורים האחרונים בלב השמרנות החרדית הירושלמית ובניגוד לנורמות המקובלות בחסידויות אחרות, רוב רובם של חסידיה בישראל לא עובדים לפרנסתם ומתקיימים מקצבה כאברכי כוללים. החסידות הקפידה לשמור לאורך השנים על זהותה הלא-ציונית, אולם היא מיוצגת בסיעת יהדות התורה בכנסת על ידי חבר הכנסת מאיר פרוש, הידוע בעמדותיו הימניות.

בישיבה יוניברסיטי עסק הרב ד"ר בראייר בייעוץ לסטודנטים כפסיכולוג, וכמרצה לתנ"ך, לחינוך ולפילוסופיה יהודית. על פי הקו המנחה בישיבה יוניברסיטי, הוא עסק במחקר אקדמי בתוך גבולות המסורת האורתודוקסית. בצד זאת, הוא נשאר דמות מרכזית בחסידות בויאן - הן כאביו של האדמו"ר והן כמי ששימש את האדמו"ר הקודם. הוא גם ביקר בישראל לעתים תכופות, וישב ליד בנו ב"טישים" שערך.

בכמה מביקוריו הוא נפגש עם יעקב מזור. "התרשמתי מאוד מאישיותו", אומר מזור. "הוא היה אדם משכיל מאוד, נבון וחריף שכל, ומלא חום אנושי. למרות המעמד שהיה לו בתוך החסידות, הוא הסכים לקבל לפגישה אדם זר כמוני, וכמעט שלא נזקקתי למליצי יושר כפי שהדבר נדרש פעמים רבות. אמרתי שאני עוסק במחקר על מוסיקה, והוא מיד קיבל אותי".

במרוצת השנים, חיבר הרב ד"ר בראייר ספרים ומאמרים רבים באנגלית. ב-1973 כתב מאמר שכותרתו "סמים פסיכודליים ומצפון דתי", שבו הביא את גישת ההלכה והפסיכולוגיה המערבית כלפי עולם הנרקוטיקה. בהמשך פירסם ספר על יהונתן בן שאול וספר פירושים על המהר"ל מפראג, והשתתף בספר מאמרים על "ביואתיקה יהודית". מחקרו המצוטט ביותר, ספר בן שני כרכים מ-1986, נקרא "האשה היהודיה בספרות הרבנית: פרספקטיווה פסיכו-היסטורית" - מחקר חברתי-היסטורי מקיף, החל בתקופת המשנה, על מקורות ההלכות והמנהגים הנוגעים לנשים. הוא גם חיבר ספר עב-כרס שנקרא "בית רוז'ין", סקירה של ביוגרפיות ואנקדוטות על השושלת שהוא סירב להיות אחד ממשיכיה.

כמה מחסידי בויאן, שנשאלו השבוע אם נתקלו בספרים הללו בבית המדרש המרכזי של בויאן או אם שמעו עליהם, השיבו בשלילה. רק ספר הפירושים על המהר"ל היה מוכר להם. עם זאת, מוטה ברים, צייר וחסיד בויאן, מקפיד לציין כי "תמיד התנהגו אליו בחסידות בכבוד גדול. הכל נגזר מהיחס המיוחד שהיה לרבי לאביו, יחס נדיר של כיבוד הורים. הרבי היה יושב באמצע טיש, מול מאות אנשים, ואם פתאום אביו היה נכנס לאולם הוא היה קם, רץ אליו, מחבק ומנשק אותו ואז מושיב אותו בראש השולחן. זה שהאבא היה מודרני לא שינה כלום".

חסיד אחר סיפר, כי "למרות שהוא היה מודרני, הוא היה כמו מספר שתיים בחסידות". בשנים האחרונות, כשמצבו הרפואי הידרדר, שיכן האדמו"ר את אביו ואמו בביתו בירושלים, ומינה איש שהיה ממונה על הטיפול בו בבית החולים שערי צדק.

"חסידי בויאן ידעו היטב שאיש אקדמיה בעל מעמד בחסידות זה דבר חריג מאוד", אמר יעקב מזור. "אבל היחס שלהם היה יחס של כבוד והערכה. הם לא הסתכלו על זה בעין עקומה, ואפילו היו מתפארים בדוקטור שיצא מתוך החסידות".



האדמו"ר מבויאן (מימין) ואביו הרב בראייר


מודעת אבל שנתלתה בשכונת מקור ברוך בירושלים. אבי האדמו"ר לא רצה לוותר על עולם האקדמיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו