בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא מספיק לקנות דירה לחגים בירושלים

* שלמה אבינרי מנסה לעודד עלייה איכותית * והאקדמיה מגלה מחדש את הרב הירשנזון, התשליל של הרב קוק

תגובות

"מדינת ישראל היא ערך מבחינה יהודית. בעוד הקיום היהודי בתפוצות אינו ערך אלא עובדה. אם חלילה מדינת ישראל לא תתקיים, זה יהיה אסון לא רק לישראלים אלא לכל העולם היהודי, אבל אם קהילה כלשהי תעבור למקום אחר, לא קרה שום אסון מבחינה יהודית". את הדברים החריפים האלה, שמזכירים במשהו את התבטאויותיו הפרובוקטיוויות של א"ב יהושע במאי לפני שנה בכינוס של הוועד היהודי האמריקאי, אמר השבוע פרופ' שלמה אבינרי לבוגרי תוכנית "עמיתי ירושלים" של מכון מנדל, החוגגת השנה 25 שנה להיווסדה.

פרופ' אבינרי זומן כדי לקיים דיון עם הבוגרים על אתגרי העם היהודי במאה ה-21: ראשית, להפוך את ישראל לבית שני - "לא לקנות דירות בירושלים ולהשאיר אותן ריקות, אלא לבוא עם המשפחה לפחות לשנת חיים אחת בישראל, כך יוכלו לראות שישראל היא לא רק כותרות של טרור ושחיתות, אלא גם חיי יום-יום עשירים".

שנית, לגלות רגישות לצורכי ישראל וקהילות אחרות, ולא רק לצרכים העצמיים של הארגונים היהודיים - "לישראל כמדינה יש שיקולים מורכבים ביחסים עם מדינות שראשיהן אולי אינם צדיקים. למשל, כשפתחו בקמפיין נגד קורט ולדהיים על עברו הנאצי (בזמן שכיהן כנשיא אוסטריה, י"ש), האם התייעצו עם ישראל לגבי ההשלכות שאולי יהיו לצעד הזה על קיום מחנה המעבר לעולים בווינה? השיקולים האלה צריכים לבוא בחשבון".

לדעתו של אבינרי, ביקורת על ישראל מותרת, אבל בזהירות - "צריך לזכור שכשאזרח ישראלי מבקר את הממשלה והביקורת שלו מאומצת, הוא יצטרך לשאת בתוצאות, אבל כשיהודי מהתפוצות שוגה, הוא לא יצטרך לשאת בתוצאות". הזלזול של הפילוסוף ג'ורג' סטיינר במדינת ישראל מכעיס אותו במיוחד - "סטיינר אומר: 'בגלות היו לנו אינשטיין ופרויד, ומה ישראל נתנה לעולם? את משה דיין ואריאל שרון'. אבל זו השוואה דמגוגית, כי בתולדות הגלות היו גם גנגסטרים ורועי זונות, לא רק אינשטיין ופרויד. מצד שני, כשמדברים על מעמדם של סופרים יהודים בעולם, הסופרים היהודים המוכרים ביותר כיום הם ישראלים - עוז, יהושע, גרוסמן ועמיחי".

בהפסקה, דווקא היו כאלה שדיברו נגד דבריו. ד"ר קלמן נוימן, בוגר התוכנית, חשב שאבינרי מדבר על הצורך של התפוצות להתחשב בשיקולי ישראל, בשעה שישראל היא זאת שצריכה להביא בחשבון את השפעת מדיניותה (למשל, בתחום החיסולים) על התפוצות. ד"ר אלי גוטליב, מנהל התוכנית, חשב שאבינרי מדבר על יחסי ישראל-תפוצות באופן מיושן: "הוא מציע שכל משפחה תבוא שנה לישראל, בשעה שאפילו את האנשים היותר מעורים ומקורבים לנו אנחנו מתקשים להביא לשנה".

בפאנל הרשמי שנפתח לאחר מכן, כמעט שלא היה זכר לביקורת. נציגי התפוצות לא תקפו את אבינרי, אלא פשוט העלו לסדר היום בעיות פנימיות שלהם: הקושי במציאת מחנכים יהודיים, הקושי "למכור" את היהדות להמונים, והקושי לחיות בו בזמן במעגלי מורשת ישראל, מדינת ישראל והתרבות המקומית, כשכולם מבוססים על רצון חופשי ולא על מסגרת מחייבת.

בסופו של דבר, עצם העובדה שלא פרץ סקנדל כמו זה של יהושע מעידה יותר מכל על עוצמת הנתק בין ישראל לתפוצות: הוא בשלו, ואנחנו בשלנו.

מגלים את הירשנזון

הציבור הרחב כמעט לא מכיר את שמו, אבל רבים מחוקרי מחשבת ישראל רואים ברב חיים הירשנזון, בן דורו של הרב קוק, נושא בשורה אורתודוקסית מסוג חדש, מודרנית וליברלית יותר. ראשון היה פרופ' אליעזר שביד, שפירסם מחקר קצר עליו עוד ב-1978, ובשנים האחרונות מגלה אותו ד"ר דוד זוהר, פסיכולוג קליני במקצועו, שכתחביב החליט לעסוק ברצינות גם במחשבת ישראל, והתמקד בהירשנזון. באחרונה הוא התחיל במפעל גדול של פרסום ששת כרכי השו"ת של הירשנזון, "מלכי בקודש" (בהוצאת מכון הרטמן, מכון שכטר ואוניברסיטת בר אילן). זוהר מתרשם שגם כמה מרבני הדור הצעיר של הציונות הדתית מתחילים לגלות את הירשנזון כמודל נגדי לזה של הרב קוק.

החידוש הבולט ביותר בהגותו הוא מתן הכבוד ללאומיות היהודית. בשעה שכל הרבנים החרדים, ואפילו רוב רבני הציונות הדתית (במיוחד מבית מדרשו של הרב קוק), מתעקשים על זיהוי הלאומיות היהודית עם הדת, הירשנזון הולך במפורש עם המסקנה הציונית: הזהות היהודית היא בראש וראשונה זהות לאומית, שהדת היא ענף מרכזי שלה, אבל גם יהודי לא דתי אינו מאבד מאומה מזהותו הלאומית בשל כך: "אנוכי 'מזרחי' (איש הציונות הדתית, י"ש)", כתב ב-1921. "לא מפני שאני חושב כי לאומיות ישראל היא דתו. האמת היא כי דת ישראל היא דת לאומית, אך אין לאומיות ישראל, רק לאומית דתית".

כמי שחי רוב שנותיו הבוגרות בארה"ב, הוא גם אימץ באופן חד-משמעי את הדמוקרטיה המערבית כבסיס. הנחת המוצא שלו מאפיינת בדרך כלל רבנים לא אורתודוקסים: אין שום בעיה הלכתית בזיקה שבין התורה והחיים שאינה ניתנת לפתרון. גם הפמיניזם שלו חד-משמעי. בשעה שרבים מרבני דורו, כולל הרב קוק, התנגדו להשתתפות נשים בתהליך הבחירות ביישוב היהודי בארץ, הירשנזון תמך בכך ללא היסוס.

את מעמדו הנחות בתולדות המחשבה היהודית המודרנית מייחס זוהר, בעקבות שביד, לעובדה שהוא חי במנותק מקהל היעד שלו: מצד אחד, בעקבות חרמות של הקנאים בירושלים (שלא סלחו לו על חברותו עם אליעזר בן-יהודה, "הכופר", ותמיכתו בחידוש העברית), הירשנזון, שנולד בצפת ב-1857, היגר לארה"ב. מצד שני, הוא כתב בעברית ומחשבתו הוקדשה לבניין הציוני בארץ-ישראל, והשאלות שהטרידו אותו לא בהכרח העסיקו את עמיתיו באמריקה.



פרופ' אבינרי. הזלזול במדינת ישראל מכעיס אותו


הרב הירשנזון. דמוקרט ופמיניסט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו