בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אקספרס של חצות

עאדל עומר וחבריו התהפכו עם הטרקטור. הצעירים הגיעו לשער הנעול של כפרם, שם, למרות תחנוניהם, עוכבו למעלה משעה עד שנפתח. כשהגיעו בחצות לבית החולים עומר כבר מת. דובר צה"ל: מעתה המחסום יהיה פתוח 24 שעות ביממה

תגובות

אם אדם נופל מטרקטור באמצע הלילה, רק אלוהים לבדו יכול להרים אותו. כך לפחות בכפר עזון עתמה, ששערו היחיד לעולם ננעל כל לילה בעשר ונותר מוגף עד שש בבוקר.

הם ישבו בתחנת הדלק ואכלו ארוחת ערב, עוף צלוי ואורז. שני דודנים וחברם, בני 21-22, שלישייה שלא נפרדה מאז הילדות. פתאום טילפן מישהו ואמר שנתקע עם רכבו בשדות הכפר. הם יצאו עם הטרקטור לחלצו. משלא מצאו אותו חזרו לתחנת הדלק, להמשיך בארוחת הערב. 200 מטר מהתחנה התהפך הטרקטור. קוסאיי מוחמד-עלי ומועתסם עומר יצאו בלא פגע; עאדל עומר, הנהג, נלכד מתחת לכנפו הימנית. הם מיהרו להביא דחפור כדי להרים את הטרקטור ולחלץ את חברם. עומר עוד גנח. במכונית של אחד התושבים הם הבהילו את עומר הפצוע לשער בגדר ההפרדה, שכולא את כפרם בלילה. הם התחננו בפני החיילים במגדל השמירה שיפתחו את השער. על פי עדותם הדבר ארך למעלה משעה. הם ניערו את גדר ההפרדה וזעקו לעזרה. כשהגיעו לבית החולים בקלקיליה, מת חברם.

כרזת ההנצחה מטעם ארגון פתח שונה מהמקובל: במקום תמונה של מסגד אל-אקצה, כרגיל, נראה עומר על רקע מגדל שמירה של צה"ל. בשבת הקרובה הוא היה אמור לחגוג יום הולדת 21.

כלא קטן בכלא הגדול: עזון עתמה כלואה כצינוק. אורנית במערב, שערי תקוה בצפון, אלקנה במזרח, שלוש התנחלויות שחונקות את הכפר, ובתווך גדר ההפרדה. שערי תקוה הם שערי היאוש של הכפר: בגלל ההתנחלות הצפופה והכעורה הזאת, שבתיה נושקים לבתי הכפר, מצאה עצמה עזון עתמה מחוץ לגדר ההפרדה; תוואי הגדר עוקף את שערי תקוה, להלבינה ולהותירה בשטח ישראל. משולש הכפרים עזון עתמה, בית אמין וסינירייה בותר. משלושה יצא אחד: עזון עתמה מעבר לגדר. שלושה כפרים שיש ביניהם קשרי משפחה ועבודה הדוקים נותקו זה מזה. הורים נקרעו מילדיהם, איכרים משדותיהם, והכול בעבור שערי תקוה.

מנותקים מישראל ומהשטחים, צריכים 1,700 תושבי עזון עתמה לעבור דרך שער בגדר, שפתוח רק בשעות היום, להמתין ארוכות ולהיבדק בגופם כל אימת שהם מבקשים לצאת לבית הספר, לקניות, לעבודה או סתם החוצה. לקרובי משפחה וחברים, שלא לדבר על עוברים ושבים, אסור להיכנס לכפר. הכניסה מותרת רק לתושביו: כמו שטח צבאי סגור יכולים להיכנס רק מי שכתובתם בתעודת הזהות היא עזון עתמה. כך מוצאות עצמן בנות הכפר שנישאו לבני הכפרים השכנים מנועות מלבקר את הוריהן. כך מוצאים עצמם תלמידי שני בתי הספר המשותפים של שלושת כפרי הסביבה, שניהם מעבר לגדר, נאלצים לחצות מדי יום את השער ואת החיילים שעומדים בו, מחטטים בילקוטיהם, ממשמשים בגופם, בדרך לגימנסיה או הביתה. מורי בית הספר שמתגוררים מחוץ לכפר נאלצים להצטייד באישורים מיוחדים כדי להגיע לכיתותיהם. בחגים מתקיימים ביקורי הקרובים המסורתיים משני צדי שער הברזל. משיורד הלילה המצור מתהדק, לחרדת התושבים: מה יקרה אם צירים יתקפו יולדת? אם יחלה אחד התושבים, אם ייפצע? אם יפול מטרקטור, נניח?

מוחמד עומר (אבו חסן), ראש המועצה של בית אמין השכנה, מחזיק בשני בתים, אחד מהם בעזון עתמה. במרצדס שלו הוא חוצה את גדר ההפרדה כמה פעמים ביום. המשתלה שלו בעזון עתמה, שמכרה במשך שנים עצי לימון ושיחי בננה לקשט את גינות הישראלים, עומדת שוממה. איש הרי לא מורשה להיכנס לכפר, מלבד תושביו. מדובר בהקלה משמעותית בסגר: משנבנתה גדר ההפרדה היה השער פתוח רק שש שעות ביום, אבל אחרי לחץ שהפעילו התושבים, באמצעות השגריר הקנדי שביקר במקום, נפתח השער למשך כל שעות היום, רק לא בלילה.

אבו חסן מספר על התלאות. היולדת עורייב אבו חיג'לי שעוכבה בשער הנעול במשך שעה לילית ארוכה עד שהוא נקרא להתערב. החתן ג'מיל סלאמי שנכפת ביום חתונתו, והוא לבוש בגדי חתן, לאחר שהתנגד שחייל יבדוק בגופה של כלתו, לבושה בשמלת הכלולות. הצעירה שהרוכסן במכנסיה ציפצף בבדיקת גלאי המתכת והיא נאלצה להסירם. הוא מספר גם על אביו, עבדאללה עומר, בן 74, איכר חביב בגלבייה חומה וכאפייה שלא מורשה להיכנס לכפרו ולעבד את הפרדס שלו, 30 דונם תפוזים על אדמה הרשומה על שמו בעזון עתמה, מפני שבתעודת הזהות שלו הוא רשום כתושב בית אמין.

היתה שעת ערב בשבת לפני שבועיים. שלושת החברים הצעירים ישבו בתחנת הדלק הקטנה שבעיבורו של עזון עתמה ואכלו. הטלפון הזעיק אותם עם הטרקטור לחילוץ בשדות הכפר. בדרך חזרה התהפכו כאמור בכביש החשוך. מועתסם עומר, אחד מהשלושה, מגולל את מה שאירע. הוא צעיר מטורזן, ג'ל בשערו; תחקירן השטח של ארגון בצלם, עבד אל-כרים סעדי, שפגש בו ימים אחרי האירוע, מספר שאז בקושי הצליח להוציא מלה מפיו.

מיד אחרי התאונה מיהר קוסאיי להביא באגר, לחלץ את עאדל מהטרקטור שנח על פלג גופו העליון. מועתסם נותר עם דודנו שמתחת לטרקטור. הפגיעות היו פנימיות, ועל גופו של עאדל לא נראתה פציעה. עאדל שכב בעיניים פקוחות, לא מגיב למתרחש, זולת כמה גניחות והברות מבולבלות. בסביבות 22:20-22:30 הגיעו עם הפצוע לשער בגדר. עאדל שכב במושב האחורי של הסובארו.

קוסאיי יצא מהמכונית והחל לקרוא בעברית לעבר החיילים במגדל השמירה שניצב מעל לשער הגדר. הוא צעק שיש פצוע במכונית, בעוד מועתסם פותח את הדלת האחורית של הסובארו, להראות לחיילים את רגליו של הפצוע שביצבצו החוצה. החיילים האירו בזרקור שלהם, ולדברי מועתסם פתח אחד מהם את חלון המגדל וקרא לעברם לחזור לכפר. קוסאיי ניסה לדבר על לבו, לשווא. קוסאיי איבד את עשתונותיו והחל לנער את הגדר, מנער וזועק: "יש לנו פצוע, הצילו". הוא דחף את הגדר בגופו, צועק ומתחנן. כעבור שעה ארוכה ירדו לבסוף שלושה חיילים מהמגדל. מעניין, אבל אחרי עשר דקות בדיקה פתחו החיילים את השער. מועתסם וקוסאיי מיהרו לקלקיליה לבית החולים, עאדל עוד נשם במושב האחורי ומועתסם מספר שגם הניע מעט את אברי גופו. הם שפכו מים על פניו.

עאדל מת בחדר המיון של בית חולים אל-אקצה בקלקיליה, שאליו הגיעו בסביבות חצות, למעלה משעתיים אחרי התאונה. ד"ר זוהיר עשור, מנהל בית החולים, אמר לנו שהרופאים ניסו להחיותו אך לשווא. הוא סבל כנראה מדימום פנימי. האם היה אפשר להציל את עאדל, לו הגיע מהר יותר לבית החולים? ד"ר עשור: "יש לנו יסוד להניח שאם היינו מקבלים את הפצוע מוקדם יותר, יכולנו לעשות משהו. יש סבירות גבוהה שהיינו יכולים להצילו".

דובר צה"ל: "ב-17 בפברואר 2007 אירעה תאונת טרקטור מערבית לעזון עתמה. כתוצאה מכך נפגע נהג הטרקטור הפלסטיני בראשו ומת במקום, זאת על פי בדיקה שנערכה מול גורמים פלסטיניים. התושב הגיע למעבר ללא רוח חיים, כך שהלכה למעשה לא היתה לעיכוב בפתיחת המעבר כל השפעה על התוצאה הטרגית של התאונה. לאור בקשות הפלסטינים, ובהמשך לאירוע זה, הנחה מפקד חטיבת אפרים על פתיחת המעבר במשך כל שעות היממה. עדכון על כך הועבר בפגישות עם נציגי ארגון הצלב האדום והמנגנונים הפלסטיניים".

אחרי שעה קלה של המתנה אנחנו מורשים להיכנס לכפר. בית ספר התיכון הנאה עומד בעמק שלמרגלות שערי תקוה. אבו חסן אומר שלעתים זורמים מי הביוב של ההתנחלות למגרש המשחקים של בית הספר. בניין השירותים בקצה החצר הוא מבנה לא חוקי שהמינהל האזרחי מאיים להרסו. דגלי פלסטין מצוירים על גזעי הברוש הזקופים.

אנחנו נכנסים לעזון עתמה וחולפים על פני תחנת הדלק הקטנה, שאספקת הדלק אליה היא מבצע לוגיסטי. הכביש הראשי של הכפר מתגלה בסופו כדרך ללא מוצא. גדר וקוביות אבן ומעברן חולפות המכוניות ביעף בכביש לישראלים בלבד. הגדר הזאת קרועה, וקבוצת צעירים קודרי מבטים יושבת על קוביית הבטון ומחכה להזדמנות להתגנב החוצה, אולי יתפסו יום עבודה באחת ההתנחלויות שמסביב.* ___________________________________________________________

עוברים

השער של עזון עתמה ישאר מעתה פתוח 24 שעות ביממה. הישג צנוע אחד למדור בן 20 שנה כמעט. אין דרך טובה יותר להיפרד מעם קוראי המוסף השבועי, עם פתיחת השער, ולציין את המעבר ל"הארץ השבוע".

החל מהשבוע הבא יתפרסם "אזור הדמדומים" הזה של מיקי קרצמן ושלי בעמודים אחרים. כמעט 20 שנה ניסינו לתעד כאן את הכיבוש הישראלי, וההישג של פתיחת השער של עזון עתמה הוא הישג בודד כמעט. הכיבוש לא נגמר, הוא אפילו לא נעשה אנושי יותר. להיפך. משנה מקום אולי ישנה מזל והמעבר אולי יביא למדור מעט יותר השפעה. זו משימה קשה, בלתי אפשרית כמעט: מדובר במדור שיש קוראים לא מעטים שלא רוצים בקיומו.

בכל זאת היינו כאן, במשך כל השנים, שבוע אחר שבוע, ועכשיו אנו עוברים דירה. זו הזדמנות להודות לאותם עורכי המוסף לדורותיהם, שתמכו בקיום המדור הזה ועודדו את יוצריו, בזמנים לא קלים, וגם להודות לאותם קוראים שחשבו שתיעוד הנעשה בחצר האחורית האפלה שלנו גם הוא משימה עיתונאית ראויה. הם לפחות יוכלו לומר: לא הלטנו את פנינו. גדעון לוי



עאדל עומר (מימין) ודודנו, מועתסם, בתמונה ישנה. לא נפרדו מאז הילדות


המחסום בעזון עתמה. שערי תקוה הם שערי היאוש של הכפר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו