בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם כל הכבוד לרופאים

לראשונה בישראל, משפחתה של אשה שמתה בעקבות טיפול שנכשל, מבקשת מבית המשפט לקבוע שהליך הבדיקה הפנימי שביצע בית החולים "בטל מעיקרו", מכיוון שוועדת החקירה "פעלה לטיוח מחדלי הצוות הרפואי"

תגובות

במאי 2005 חשה אורנה קטן לראשונה בבליטה חשודה בבסיס הצוואר, מעל עצם הבריח. בבדיקת אולטרסאונד שערכה, נאמר לה שייתכן שמדובר בגוש שומני והומלץ על ביצוע בדיקות הדמיה נוספות. ביוני עברה בדיקת הדמיה ממחושבת (סי-טי) והומלץ לה לעבור בדיקת הדמיה (MRI) נוספת כדי לבדוק אם הגוש ממאיר.

כשבוע לאחר מכן היא נבדקה אצל פרופ' משה סלעי, מומחה לכירורגיה-אורטופדית ומנהל המחלקה האורטופדית בבית החולים בילינסון שבפתח תקוה. סלעי הדגיש באבחנתו כי יש לערוך בדיקת הדמיה נוספת לפני כל טיפול ניתוחי, לצורך בירור מהות הגוש בצוואר ובעיקר כדי לבדוק אם ישנם כלי דם סביב הגוש ובתוכו. סלעי המליץ עוד שבמקרה הצורך ייעשה הטיפול הכירורגי במשולב על ידי כירורג חזה, אורטופד ורופא מומחה בתחום אף-אוזן-גרון.

קטן, תושבת תל אביב בת 49, נשואה ואם לשניים, פנתה בהמלצת רופא המשפחה שלה (מקופת חולים כללית) להתייעצות אצל פרופ' רפי פיינמסר, מנהל המחלקה לאף-אוזן-גרון בבילינסון. פיינמסר הפנה אותה להערכה רפואית במחלקתו. לפי כתב תביעה אזרחי שהגישה משפחתה לפני שבוע לבית המשפט המחוזי בירושלים, הוחלט במחלקה לבצע ניתוח להוצאת הגוש בצוואר, ועוד קודם לכן לבצע הליך פולשני (אמבוליזציה) שמטרתו לסתום כלי דם, לצורך מניעת דימום, או הפחתתו, במהלך הניתוח המתוכנן. ההחלטה התקבלה בניגוד לעמדתו של פרופ' סלעי, מנהל המחלקה האורטופדית, שסבר כי לפני כל טיפול אחר, יש לבצע בדיקות הדמיה נוספות.

ב-30 ביולי 2005, אושפזה קטן במחלקת אף-אוזן-גרון בבילינסון לצורך ביצוע הפעולה הפולשנית. את הפעולה ביצע ד"ר אלכסנדר בלינקי, מנהל היחידה לרדיולוגיה וסקולרית ופולשנית. בלינקי ביצע תחילה בדיקת הדמיה אבחנתית של כלי הדם, ואחריה את הפעולה הטיפולית המתוכננת לסתימת כלי הדם. אולם במהלך הטיפול איבדה קטן את ההכרה ולקתה בדום לב. בוצעה בה החייאה עם עיסוי לב ותרופות, היא הועברה ליחידה לטיפול נמרץ בחוסר הכרה עמוק, ולמחרת נקבע מותה.

לטענת משפחתה, הנסמכת על חוות דעת של שלושה רופאים בכירים, אורנה קטן מתה כתוצאה מרשלנות רפואית שאחראים לה רופאים בכירים שטיפלו בה במחלקה לאף-אוזן-גרון ובמכון הרנטגן של בית החולים בילינסון. על פי כתב התביעה, לו היה מתבצע בבילינסון ההליך האבחנתי ההולם, כמתבקש, היה נמצא כי בגוש אין כלי דם ולכן אין כל הצדקה לבצע את הפעולה הפולשנית, שהביאה בסופה של דבר למותה.

שגוי וכושל

בתביעה, שהוגשה על ידי עו"ד דורון כספי נגד בית החולים, נגד קופת חולים כללית (הבעלים והאחראית על המרכז הרפואי רבין הכולל את בתי החולים בילינסון והשרון) ונגד ד"ר יעקב יהב, מנהל בילינסון בעת המקרה, דורשת המשפחה פיצויים כספיים. לצד הטענות על רשלנות הרופאים, מעלה המשפחה בכתב התביעה גם טענות על טיב החקירה הפנימית שניהל בית החולים בפרשה, ובאופן חסר תקדים מבקשת כי בנפרד מהדיון בתביעת הרשלנות הרפואית והדרישה לפיצויים כספיים, ידון בית המשפט גם בטענות על חקירת המקרה, ויקבע בפסק דין הצהרתי שהליך הבדיקה הפנימי בבילינסון "בטל מעיקרו".

החקירה הפנימית התנהלה על ידי ועדת בדיקה שהקים מנהל בילינסון, ד"ר יהב (שמונה בינתיים לניהול בית החולים קפלן ברחובות), וכיהנו בה שלושה רופאים בכירים מבית החולים. הוועדה גילתה אמנם שורה של ליקויים חמורים ותמיהות בקשר לטיפול בחולה ובתיעוד הרפואי, אבל למרות זאת קבעה כי "לא מצאה כל דופי משמעותי בהתנהלות הטיפולית באורנה קטן", וכי "בדיקתה וההחלטות הטיפוליות וביצוען נעשו במועד ובצורה מקצועית לחלוטין".

בכתב התביעה נטען ש"ועדת הבדיקה הפנימית פעלה באופן שערורייתי, כזרועה הארוכה של חברת הביטוח המבטחת את קופת חולים כללית ורופאיה (סוכנות הביטוח "מדנס", המייצגת את מבוטחיה בחקירות ובתביעות הרשלנות הרפואית)... הוועדה פעלה לטיוח, פשוטו כמשמעו, של מחדלי הצוות המטפל, והכל לקידום הגנתם של הנתבעים מפני הליך משפטי צפוי.... במקום לפעול לחקר האמת, על מנת להגשים את אינטרס המטופל ומשפחתו ואת האינטרס הציבורי... הוועדה התנהלה כאילו היתה זרועה הארוכה של המבטחת, אשר עניינה הראשון במעלה הוא כמובן להקטין סיכונים כלכליים הכרוכים בהליך משפטי צפוי".

בשנים האחרונות, חוזרות ועולות טענות על החקירות הפנימיות בבתי החולים ובקופות החולים ועל החקירות שמתנהלות בנציבות תלונות הציבור במשרד הבריאות, שנועדו לבדוק הסתבכויות רפואיות ותלונות על רשלנות רפואית וטיפול רפואי שגוי וכושל. בין היתר, עלו טענות על טיוח החקירות על ידי התעלמות מממצאים קשים שעלו בחקירה עצמה, התעלמות מההכרח שעולה להסקת מסקנות אישיות ולהפקת לקחים מערכתיים, או הימנעות ממימוש מסקנות ולקחים מהחקירות.

החלטה אומללה

לטענת המשפחה בכתב התביעה, אחת הטעויות המרכזיות שנעשו בטיפול באורנה קטן היא שלמרות שבבדיקת ההדמיה שעשה לה ד"ר בלינקי לא נמצאה כל עדות להימצאותם של כלי דם בגוש שבצווארה אשר הצדיקו את הטיפול שעשה, ואשר נועד רק למקרים שבהם יש כלי דם, "המשיך ד"ר בלינקי בביצוע האמבוליזציה, ובהחלטה אומללה זו חרץ את גורלה של אורנה".

טענה זו נסמכת על חוות דעת של שני מומחים בכירים בתחום הרדיולוגיה מבית החולים הדסה עין כרם, ועל חוות דעתו של כירורג בכיר מבית החולים הממשלתי שיבא בתל השומר, מבכירי הכירורגים בארץ. יש לציין כי כל הרופאים חיוו דעתם מטעמה ובמימונה של המשפחה.

הכירורג הבכיר קבע כי "האבחנה שנעשתה על ידי הרופאים בבילינסון, לפיה בגוש מצויים כלי דם רבים היתה שגויה", וכי "בניהול המקרה נפלו כשלים חמורים אשר אינם עומדים במבחן שיקול הדעת של הרופא הסביר... מותה של אשה צעירה זו היה נמנע, לו השכילו הרופאים לבצע בירור הולם של מהות הממצא (בגוש בצוואר), שאז לבטח לא היתה מתבצעת האמבוליזציה שהביאה למותה".

כתב התביעה מסתמך גם על חוות הדעת הפתולוגית שנכתבה בדצמבר 2005 במכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר, בהסתמך על נתיחת גופתה של קטן. בחוות הדעת נכתב, בין השאר, כי גוש שומני (לימפומה) "אינו מהווה אינדיקציה לביצוע פעולת האמבוליזציה שבוצעה בקטן", והומלץ גם באופן חריג "להעביר את חוות הדעת למשרד הבריאות לצורך הקמת ועדה לביקורת איכות".

הישיבה לא תועדה

כחודש לאחר מותה של קטן, הקים ד"ר יהב, אז מנהל בילינסון, ועדת בדיקה פנימית שחברים בה רופאים בכירים בבית החולים: לראשות הוועדה מונה ד"ר מנשה חדד, סגן מנהל המחלקה לכירורגיית כלי דם. בוועדה היו חברים גם פרופ' רן קורנובסקי, מנהל מכון הצנתורים, וד"ר אלכסנדר קוגן, אז האחראי על הטיפול נמרץ במחלקת ניתוחי לב-חזה, שעבר בינתיים לבית החולים הממשלתי שיבא.

הוועדה שמעה את העדויות של משפחת קטן, את עדויות הרופאים, שיוצגו על ידי עו"ד ערן קייזמן, וקראה את התיק הרפואי. רק כשנה לאחר המקרה, ביולי 2006, הגישה הוועדה את דו"ח החקירה, שקבע כי "לא היה כל דופי משמעותי בהתנהלות הטיפולית בקטן". הוועדה ציינה כי אמנם יכול להיות שהיה אפשר "לחדד" את האבחנה על ידי בדיקת הדמיה נוספת, אבל בכל מקרה היה צורך לתת פתרון לפני הניתוח לסכנה שבהוצאת גוש גידולי שבסמיכות לו יש כלי דם רבים. הוועדה ציינה גם כי לפי הספרות הרפואית, הפתרון הטיפולי שנבחר על ידי ד"ר בלינקי הינו מקובל ו"סביר מבחינה קלינית". עוד ציינה הוועדה כי הציגה את בדיקת הסי-טי לארבעה רופאים רנטגנולוגים שאינם מכירים את המקרה, ושניים מהם חיוו את דעתם כי מדובר בגוש שומני עתיר כלי דם - דעה שמצדיקה פעולה רפואית בגוש לפני ניתוח, כפי שנעשה.

אולם, למרות הקביעות החד משמעיות של ועדת הבדיקה הפנימית, מדו"ח החקירה עצמו עולים ממצאים המעוררים תהיות קשות, הן על הטיפול הרפואי והן על הדרך שבה התקבלו מסקנות הוועדה. ועדת הבדיקה גילתה, למשל, כי בישיבת הרטנגן של רופאי מחלקת אף-אוזן-גרון נקבע שלפי פענוח בדיקת ההדמיה מדובר בגוש עתיר כלי דם (קביעה קריטית, שהובילה לביצוע הטיפול הפולשני שלאחריו מתה קטן), ואולם רופא הרנטגן לא רשם כלל את פרטי הישיבה והוא אף לא זכר את המקרה. כמו כן, לא נמצא כל תיעוד רשום על ישיבה חשובה זו.

הוועדה התייחסה לטענה כי היה צורך רפואי חיוני להפריד בין הפרוצדורה האבחנתית (ההדמיה של כלי הדם שעשה ד"ר בלינקי) לבין הפרוצדורה הטיפולית (ביצוע הפעולה הפולשנית בגוש), וקבעה כי הגישה לפיה יש לאחד את ההליך האבחנתי והטיפולי נועדה להקל על החולה ולחסוך לו אשפוז נוסף, אבל גם ל"הורדת עלויות במערכת הרפואית".

הוועדה קבעה גם כי מאחר שהטיפול אצל קטן היה "באזור אנטומי רגיש", והיה מדובר ב"פעולה חריגה", נראה כי "ניתן היה לשקול את פיצול הפעולה האבחנתית מהטיפולית", ואף ציינה כי ייתכן ש"הפרדה כזו היתה מאפשרת שיקול דעת נוסף וזמן להדיינות חוזרת בין כל הרופאים המטפלים בחולה".

בדו"ח החקירה נקבע ש"פעולות ההחיאה היו יעילות", אבל יחד עם זאת מצוינים שם כמה "ליקויים נוהליים שמן הראוי לתת עליהם את הדעת", ביחס לביצוע החייאות בחדר הצנתורים ובמכון הרנטגן בבילינסון. בדו"ח אין הסבר מה גרם לוועדה להסיק את המסקנות על הליקויים שהתגלו בהחייאה, אבל הוועדה המליצה בין היתר כי על הרופאים המצנתרים במחלקת הרנטגן לעבור קורס החייאה, וכי יהיה רישום ותיעוד מפורט של ההחייאה בתיק הרפואי של החולה. בנוסף המליצה הוועדה את מה שאמור להיות מובן מאליו לפי חוק זכויות החולה: יש להאריך במתן הסברים לחולה על הסכנות הכרוכות בפעולות הרפואיות, "במיוחד כשאמור הדבר לגבי פעולות פולשניות העלולות להסתבך", ו"יש לציין במפורש את סכנת המוות או תסחיף מוחי מסכן חיים, אף אם אלה הינם סיבוכים בלתי שכיחים או אף נדירים".

הנהלת בילינסון העבירה למשרד הבריאות דיווח על המקרה, ואת ממצאי הוועדה הפנימית. בעקבות זאת הוחלט במשרד הבריאות להקים ועדת בדיקה נוספת מטעמו, ואולם עד עתה היא לא הוקמה, לאחר שיו"ר הועדה שנבחר לתפקיד, ד"ר יצחק קורי, מנהל היחידה לרדיולוגיה פולשנית באיכילוב, הודיע כי הוא פורש מהתפקיד בגלל היכרותו עם חלק מהרופאים בבילינסון שמעורבים בפרשה.

"קשר סימביוטי פסול"

משפחתה של קטן, באמצעות עו"ד כספי, מעלה טענות רבות על ועדת הבדיקה הפנימית ועל כך שפניות המשפחה אליה בקשר לבדיקת המקרה הועברו על ידי ד"ר חדד, יו"ר וועדת הבדיקה, אל נציגי סוכנות הביטוח מדנס. כך, למשל, בנובמבר 2006 כתבו נציגי מדנס, עו"ד רונה נוימן-ליטווק ועו"ד אורית זיו, לעו"ד כספי המייצג את המשפחה, כי "כנציגי המבטחים של שירותי בריאות כללית אנו מייצגים גם את חברי ועדת הבדיקה הפנימית שמונתה על ידי בילינסון, והנך שב ומתבקש לחדול מפניותיך הישירות ליו"ר הוועדה".

עו"ד כספי כתב בתביעה, כי בתשובה זו "יש הודאה ברורה, כי בכל הקשור להליך הבדיקה, קיימת למעשה זהות בין המבטחת של קופת החולים ורופאיה לבין ועדת הבדיקה - זהות אשר עומדת בסתירה מוחלטת לחובת הוועדה לפי דין לערוך בחינה בלתי תלויה ונטולת אינטרסים של האירועים הרפואיים. בעוד שתפקידה הסטטוטורי של ועדת בדיקה הינו לרדת לחקר העובדות אשר הביאו לפטירתה של המנוחה, הרי שתפקיד המבטחת הוא לפעול להקטנת היקף החבות הנזיקית שהקופה עלולה לחוב בה. מכאן, שהזיקה שנוצרה בין ועדת הבדיקה לבין המבטחת בכל הנוגע להליך הבדיקה חותרת תחת המטרה החקיקתית של הוראות חוק זכויות החולה בעניין ועדות בדיקה.... וקיומו של הקשר הסימביוטי הזה פסול וחמור... ניצול הסמכות הסטטוטורית של הוועדה לקידום האינטרסים הכספיים של המבטחת מהווה שערורייה. לא פחות מכך".

עו"ד כספי כתב עוד, כי "נוכח העובדה שהוועדה, במסווה של ועדת בדיקה סטטוטורית, פעלה יד ביד עם המבטחת של קופת החולים ורופאיה, אין להיפלא על כך שהוועדה נמנעה כליל מלדון באחת מן השאלות המרכזיות, אם לא המרכזית שבהן, ביחס לטיפול במנוחה, והיא: האם הצוות הרפואי כשל באבחון בדיקת האנגיוגרפיה אשר בוצעה ביום 31.7.05, כאשר פיענח את הבדיקה כמראה גוש עתיר כלי דם, וכמצדיקה את ביצוע בדיקת האמבוליזציה".

כספי ציין כי "לפי שלוש חוות דעת מומחים בכירים המצורפות לתביעה, לא נראים בצילומים אלה כלי דם המצדיקים את הפעולה הפולשנית שבוצעה והביאה למותה". לדבריו, עם קבלת דו"ח ועדת הבדיקה הפנימית נוכחו התובעים, "לתדהמתם", כי הוועדה בחרה להתעלם דווקא משאלה מרכזית זו, ולפיכך פנו באוקטובר 2006 אל יו"ר הוועדה, ד"ר חדד, וציינו כי בהעדר התייחסות ערכית של הוועדה לממצאי בדיקת האנגיוגרפיה, להבדיל מן הפרשנות שנערכה לכאורה בזמן אמת על ידי הרופא המטפל, בדיקת הוועדה לא תהיה שלמה. ואולם משפחת החולה לא זכתה לקבל תשובה לשאלה זו, שכן גם את הפנייה הזו, בעניין שאלה רפואית טהורה היורדת ללב לבו של העניין שלשמו הוקמה הוועדה, הפנה יו"ר ועדת הבדיקה אל נציגי המבטחת של הקופה, שהבהירו במכתבם כי ועדת הבדיקה לא מחויבת לדון "אלא במה שמצאה לנכון לדון".

כספי ציין כי "אין ספק שבנסיבות אלה היה מדויק יותר לכתוב כי הוועדה אינה מחויבת לדון אלא במה שהמבטחת מצאה לנכון".

תגובת בילינסון: "הוועדה פעלה באופן עצמאי לחלוטין"

דוברת המרכז הרפואי רבין, ורד קויטל, מסרה כי "ועדת הבדיקה הפנימית, שכללה רופאים בכירים ביותר בתחומם, מונתה במטרה ללמוד את פרטי האירוע ולהפיק לקחים. הוועדה ביצעה עבודה יסודית ונטולת פניות, שכללה גם פגישה עם משפחת המנוחה ועורך דינה, אשר שטחו את טענותיהם בפניה.

"הוועדה ביצעה את מלאכתה נאמנה ובאופן עצמאי לחלוטין. אנו דוחים מכל וכל את הרמיזה כאילו הוועדה פעלה ממניעים שאינם ענייניים, או מטעמם של גורמים אינטרסנטים. קיומם של חילוקי דעות מקצועיים הינם לגיטימיים, ואינם מעידים על טיב עבודתה של הוועדה". עוד נמסר מבית החולים, כי "ההתייחסות ליתר טענות המשפחה תובא במסגרת ההליך המשפטי". בית החולים טרם הגיש כתב הגנה לתביעה.

עו"ד ערן קייזמן, שייצג את הרופאים מבילינסון המעורבים בטיפול בקטן, מסר כי "החקירה שעשתה ועדת הבדיקה הפנימית בבילינסון היתה יסודית ורצינית, ולא היה כל טיוח של המקרה". עוד אמר קייזמן כי "בניגוד למה שמקובל לחשוב בקרב חלק מהציבור, ולפי נסיוני כמי שמייצג רופאים רבים בהליכי חקירה פנימיים במערכת הבריאות, ועדות הבדיקה הפנימיות לא מהססות פעמים רבות להסיק מסקנות אישיות ומערכתיות קשות, וכן להעלות ביקורת נוקבת על רופאים ומנהלים בבתי החולים".



איור: אורית ברגמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו