בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המודיעין לא הגיע לחיילים בשטח

המודיעין אמנם לא זכה למקלחת קרה כמו במלחמת יום הכיפורים, אבל ועדת החקירה למלחמת לבנון השנייה קבעה במפורש כי בעוד שהדרג המדיני, המטה הכללי וחיל האוויר קיבלו תמונת מודיעין טובה, "התמונה לגבי כוחות היבשה התאפיינה יותר בחסרים ופערים"

תגובות

שלושה עמודים בלבד מוקדשים בחלקו הגלוי של דו"ח הביניים של ועדת וינגורד לתפקודה של קהילת המודיעין לפני מלחמת לבנון השנייה ובחמשת הימים הראשונים שלה. לכך מצורפת הבטחה שבדו"ח הסופי יוקדש פרק מלא ומיוחד למודיעין במערכה ולפניה, וגם לכישלון המודיעיני הצורב ביותר - פגיעת הטיל בספינת חיל הים "חנית". בנוסף יש בדו"ח הביניים חלק סודי, שרובו דן בשיטות איסוף, באיכות המקורות שסיפקו את המידע וכיצד הופעלו, ועד כמה היה שיתוף פעולה והקפדה על העברת המידע בין אמ"ן למוסד, למודיעין חיל האוויר ולמודיעין חיל הים.

מספר העדים מקהילת המודיעין שזומנו קטן עד להתמיה, שמונה בסך הכל: שלושה ראשי אמ"ן (האלופים במיל' עמוס מלכא, אהרון זאבי-פרקש, וראש אמ"ן הנוכחי, אלוף עמוס ידלין); ראש המוסד מאיר דגן; סגן ראש המוסד בעבר, אילן מזרחי, שהופיע בעיקר על תקן ראש המועצה לביטחון לאומי; ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל יוסף ביידיץ, ושני קציני מודיעין בכירים נוספים. בלט אי-זימונם של תא"ל יוסי קופרווסר, שהיה עד זמן קצר לפני המלחמה ראש חטיבת המחקר באמ"ן, וקציני מודיעין בדרגי הביניים. לצורך איסוף המידע, ניתוחו וחיבור הדו"ח נעזרה הוועדה באיש מודיעין, תא"ל (מיל') מאיר אלרן, שהיה בסוף שנות ה-80 סגן ראש אמ"ן.

משבית שמחה

בלי שהדבר נכתב במפורש, הוועדה מעניקה ציון "בינוני" עד "טוב" לקהילת המודיעין: "ככלל סיפק אמ"ן לצרכניו הצבאיים והמודיעיניים במהלך השנים שקדמו למלחמה תמונה רחבה, אמינה ונכונה על חיזבאללה... נוצרה תמונה טובה ובהירה לגבי מהות הארגון ומטרותיו, מדיניותו כלפי ישראל, הסיוע הגובר שלו לטרור הפלשתיני, שאיפותיו ודרכי פעולתו בזירה הלבנונית, ההבנה בראייה האסטרטגית היתה טובה ונכונה, כולל כוונותיו ותפישה של יכולותיו".

שני ארגונים אחראים לתמונת המודיעין האסטרטגי - אגף המודיעין בצה"ל והמוסד. בראש ארגונים אלה עמדו מאז הנסיגה מלבנון חמישה אישים: מלכא, זאבי-פרקש וידלין בראש אמ"ן, ואפרים הלוי ומאיר דגן בראש המוסד.

הוועדה מצטטת מכתב שכתב זאבי-פרקש לראש הממשלה אריאל שרון ב-18 בדצמבר 2005, שנשמע בדיעבד כנבואה: "נדרשת היערכות ומוכנות לאפשרות של הסלמה בגבול הצפון... תוך חיזוק כוח ההרתעה מול כוונות החטיפה של חיזבאללה". ידלין החרה-החזיק אחריו, בהתייעצות ביטחונית במארס 2006, כארבעה חודשים לפני המלחמה, אצל ממלא מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט: "חיזבאללה עובד על משהו.... החטיפה... נשארה לגיטימית".

לפי הדו"ח, נראה שחברי הוועדה התרשמו שבתקופתו של זאבי-פרקש עשה אמ"ן כל מה שאפשר היה לצפות ממנו. רושם זה מבוסס על מאות מסמכים, פרוטוקולים של דיונים סודיים ודין וחשבון-תחקיר על אמ"ן, שחיבר האלוף (במיל') יעקב עמידרור. אך עמדותיו של זאבי-פרקש הציבו אותו לא אחת בעימות עם הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ.

בכמה הזדמנויות לפני המלחמה ניסה חלוץ לשכנע את זאבי-פרקש לחדול להיות מה שאפשר לכנות "משבית שמחה". כך לדוגמה, באוקטובר 2003 התקיים דיון בממשלה על המלצת צה"ל לתקוף באמצעות חיל האוויר מבנים של מחנה פליטים בסוריה, כתגובה על ירי צלף של חיזבאללה שהרג חייל ליד מטולה. זאבי-פרקש מסר את הערכת אמ"ן על מלוא המשמעויות, המורכבות, התגובות האפשריות והסיכונים שכרוכים בהחלטה. ראש הממשלה שרון שמע, והורה על התקיפה, שנועדה להזהיר את דמשק מפני מעורבותה הגוברת בלבנון.

אבל דבריו של זאבי-פרקש לא נעמו לחלוץ, אז סגן הרמטכ"ל (סגנו של משה יעלון). הוא פנה אליו לאחר הדיון ואמר לו דברים ברוח הבאה: כשצה"ל מקבל החלטה, צריך להתייצב מאחוריה. מתשובתו של זאבי-פרקש השתמע שלא יסכים לעגל פינות, וכי חובתו להביא לכל דיון את האמת המודיעינית כולה.

בדו"ח נכתב כי "הישגיו של המחקר המודיעיני בתקופה שלפני המלחמה ניכרים, גם אם לא מלאים". ברור שכוונתה בראש ובראשונה למידע האסטרטגי והאופרטיווי שהשיגה קהילת המודיעין על מקומות שבהם הסתיר חיזבאללה עשרות טילי קרקע-קרקע (טק"ק) לטווח ארוך ובינוני, כמו גם את משגריהם. המידע הועבר ועובד במודיעין חיל האוויר, ואיפשר למטוסים להשמיד אותם בתוך פחות משעה ביום הראשון למלחמה. בכך נוטרלה יכולתו של הארגון לשגר את הטילים לעבר תל אביב ודרומה. המודיעין האסטרטגי איפשר גם לחיל האוויר להרוס את תשתיות חיזבאללה - בונקרים, בסיסי קשר, מפקדות, ובראשן המפקדה המרכזית ברובע דאחיה בביירות.

הישגי המודיעין ברמה האסטרטגית מתעצמים עוד יותר על רקע הקשיים הרבים שבהם נתקלו יחידות האיסוף (של אמ"ן והמוסד, שעוסקות בהפקת מידע מסוכנים, ושל יחידה 8200 שאוספת מידע באמצעות האזנות לשיחות ופענוחן). בדו"ח נכתב: "היציאה מלבנון הרחיקה את היכולות של מערכת המודיעין לאסוף מידע רלוונטי על חיזבאללה. קושי זה התעצם נוכח חסמים חשובים נוספים, ביניהם בלטו העדיפויות בפועל של הקצאת משאבי האיסוף של ישראל לתחומים חיוניים אחרים". אף שחיזבאללה המשיך להיות, בשנים שקדמו למלחמה, יעד חשוב לאיסוף מידע, "התוצאה (של הקצאת התקציב, י"מ) היתה שתמונת המצב האיסופית העדכנית על חיזבאללה הוצגה כחסרה, גם כאשר ההערכה באמ"ן היתה שסיכויי ההתלקחות גוברים, לא חל שינוי מהותי במאמץ האיסופי או בתוצאותיו".

הידע לא הוטמע

בצד ההישגים ברמה האסטרטגית-אופרטיווית, הדו"ח מצביע גם על ליקויים וכישלונות. האחד הוא ב"הטמעת המודיעין ופיתוחו המשותף", כשהכוונה היא להעברת המידע ממטות אמ"ן והמוסד לצרכנים המדיניים והצבאיים. עיקר הביקורת היתה על כך שהמודיעין לא הגיע לכוחות היבשה בשטח.

בדו"ח נקבע שהטמעת המידע ברמה האסטרטגית (למטה הכללי ולדרג המדיני) היתה לא רעה כלל: "אמ"ן השכיל לייצר שיח ראוי ורצוף עם צרכניו הצבאיים והמדיניים הבכירים". הטמעת המידע המודיעיני ברמה האופרטיווית היתה גם היא סבירה. הכוונה היא להעברת המידע ולקשר בין אמ"ן לקציני מודיעין בפיקוד צפון, בחיל האוויר ולאגף המבצעים. לכך, נכתב בדו"ח, "היו השלכות חיוביות על הבנת האויב ככוח גרילה צבאי מאורגן", והבנה זו הביאה ליצירת "תובנות משותפות לגבי מהות ההתמודות בין ישראל לחיזבאללה, של מגבלות המערכה באש ושל הכורח להתבסס גם על תמרון היבשתי".

במלים אחרות, אמ"ן העביר לכל הגורמים הנוגעים בדבר את הערכתו, כי חיל האוויר לבדו לא יוכל להביס את חיזבאללה, ויהיה צורך בפעולה של כוחות היבשה, בעיקר נגד הרקטות (הקטיושות) קצרות הטווח. לפי הידע של אמ"ן הוקמו בבסיס האימונים באליקים, בהרי מנשה, שני דגמים של "שמורות טבע" - המינוח שמתייחס למתחמים של צמחייה סבוכה, שבהם הקים חיזבאללה עמדות ובונקרים ושמהם ירה קטיושות.

זאבי-פרקש אמר ל"הארץ" שהשתתף עם אלוף פיקוד הצפון בגזירת הסרטים בעת חנוכת המתקנים. במתקנים אלה היו אמורות להתאמן יחידות הסדיר והמילואים, כדי לתרגל את המצבים שבסופו של דבר נקלעו אליהם במערכה. אלא שהיחידות לא התאמנו עקב אילוצי תקציב, והנחת העבודה של המטכ"ל והדרג המדיני כי מלחמה מול חיזבאללה תפרוץ רק ביוזמת ישראל.

עיקר הביקורת מכוונת כלפי הטמעת המידע ברמה הטקטית. "המודיעין שסופק לחיל האוויר עמד ככלל בדרישות ההטמעה לצרכים מבצעיים", כותבים חברי הוועדה, אבל "התמונה לגבי כוחות היבשה התאפיינה יותר בחסרים ובפערים". ובהערת שוליים, נאמר בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: "ניתן לומר שהמודיעין לא הגיע לכוחות".

מדוע זה קרה? ראשית, כפי שקובעת הוועדה, "אמ"ן אינו יכול להסתפק בהפצת פרסומים, ועליו לעסוק באופן שיטתי גם בהטמעת המודיעין". ובהמשך: "בלט חוסר הפיקוח והבקרה של פיקוד אמ"ן על המתרחש במערך מודיעין השדה הטקטי". עם זאת, אין לשכוח כי בעקבות רפורמה ארגונית שביצע מלכא עבר קצין מודיעין ראשי, ויחד עמו האחריות למודיעין השדה, מאמ"ן למפקדת זרוע היבשה (מז"י). "מפקדת קצין מודיעין ראשי במז"י, המופקדת על הטמעת תודעת האויב בקרב הכוחות, לא עמדה במשימותיה", מדגיש הדו"ח.

אבל מעל לכל מתנשא ברמה הטקטית הכישלון של פיקוד צפון. כישלון זה התבטא בכך שמתחת לאפו של הפיקוד הקים חיזבאללה מערך מבוצר והכין באזור שבין נהר הזהרני לגבול את עמדות הטיוח לירי הקטיושות. כדי להשיג על כך מידע היה על מפקדי פיקוד הצפון וקציני המודיעין שלו לתבוע מחיל האוויר לשגר מטוסים לגיחות צילום, למקם תצפיות, לתגבר את הסיורים לאורך הגבול ולהשתמש בכל שיטות האיסוף של קהילת המודיעין. אנשי פיקוד הצפון לא עשו זאת, ובכך נכשלו.



חייל צה"ל צופה אל לבנון, מאי 2005. יכולתו של חיזבאללה לשגר טילים לעבר תל אביב נוטרלה בתוך פחות משעה כבר ביום הראשון למלחמה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו