בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלומי אלקבץ

סרטו הראשון "ולקחת לך אשה", שכתב וביים עם אחותו רונית אלקבץ, זכה ביותר מ-20 פרסים בעולם

תגובות

אני עובד מהבית: קם מוקדם, מתקלח, מתלבש לגמרי, כאילו אני יוצא לפגישה הכי חשובה, מחליף בגדים עד שאני מרגיש שככה אני צריך להיות - ואז מתיישב לעבוד. אני מתלבש לקראת הכתיבה כי אני מרגיש צורך לייחד את זה לעומת שאר הדברים שאני עושה ביום. אני מתכונן מראש ומתלבש גם לקראת ההוראה, כשאני נוסע ללמד (במכללת ספיר) אני מרגיש חגיגי.

"לאחרונה גיליתי את הטרנינגים. עשיתי מנוי למכון כושר והייתי צריך לקנות טרנינג. בסוף למכון לא הלכתי, אבל הטרנינגים היו מאוד נוחים. זה הפך להיות הלבוש המועדף עלי. אפילו הלכתי כמה פעמים ללמד עם טרנינג, לא יכולתי להוריד אותו. כשגיליתי את המגע של הפוטר על העור, זה שיגע אותי. פתאום מצאתי סטייל חדש. יש תקופות שאני מאוד יודע להתלבש, הכל נורא פשוט לי ואני יודע מה אני רוצה, ויש תקופות שאני במשבר סטייל. הטרנינגים ממש שיחררו אותי מהמקום הזה. אף פעם לא היו לי טרנינגים, הייתי ילד ששונא שיעורי ספורט. הטרנינג היום זה חליפת הבית שלי ואני נכנס ויוצא ממנו. עוד משהו שאף פעם לא היה לי ובגיל 34 קניתי לראשונה זה נעלי בית. גיליתי את בגדי הבית.

"כשהייתי בן תשע הגיעו אורחים מצרפת והביאו לי מכנסי ברמודה לבנים עם פסים צהובים דקים. נורא רציתי ללבוש אותם אבל ידעתי שאני לא יכול, אז קיפלתי אותם למכנסיים קצרים. לקחתי אופניים ויצאתי החוצה ותוך כדי נסיעה כנראה נפלו לי הקיפולים. שני ילדים ראו אותי וצעקו: 'יא! שלומי לובש ברמודה', ובמשך שלוש שנים כולם קראו לי 'ברמודה' בגלל האירוע הזה. בקרית ים בשנת 1981 ללבוש ברמודה עם פסים צהובים זה לא היה לעניין, גם בעיני זה לא היה לעניין, רק בטעות תפסו אותי. אני כבר לא זוכר איזה דוד הביא לי אותם אבל סבלתי הרבה זמן מהשם.

"אני אוהב להתלבש לכבוד אבא שלי כי הוא נורא שם לב. אני ממש מתלבש לפני שאני הולך אליהם. הוא אומר משהו, ממשש את הבד, יש לו דעות. הוא יכול לבקש ממני ללבוש משהו מסוים אם אני הולך אתו לאיזה מקום. הוא בעניין, רגיש לזה. עכשיו כשאני חושב על זה אז אני מבין שאני מתלבש במיוחד כשאני הולך לפגוש אנשים שמתלבשים טוב בעיני. זה סוג של תקשורת כזו, גם אם זה רק לשנייה, לרגע המפגש.

"בניו יורק הייתי מבלה שעות בלהסתכל על נעליים של אנשים בסאבווי. זה היה עיסוק מעולה, יותר מלקרוא ספר. נעל, יותר מכל בגד אחר, מקבלת את הצורה של הגוף, והיציבה וההליכה קשורות לאופי, למי אתה. נעליים זו תורה שלמה.

"אופנה היא דרך ביטוי להמונים והיא נחותה באיזושהי צורה. אתה יכול לדבר דרכה רק על עצמך, וזה מקום מאוד קטן של האדם. 90% מהאנשים לא יודעים להתלבש, לא יודעים איך לא ליצור דיסוננס בין הבגד לבין האדם שלובש אותו. להתלבש טוב זה עניין של יכולת ביטוי. בגדים זה מקום חיצוני שמשקף את הפנים וכל בחירה היא סוג של אמירה, הבגד מייצג סוג של אג'נדה. בשביל הרבה אנשים להתלבש זה המקום היצירתי הראשון והאחרון שהם פוגשים בחיים שלהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו