בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבן מחכה לאשכול

לא מעט קלקולים אירעו בצמרת השלטון לקראת מלחמת ששת הימים, אבל על החיכוכים בין לוי אשכול לשר החוץ שלו היה ידוע עד כה מעט מאוד. מסמכים שנחשפו לאחרונה מעוררים שאלה מפתיעה: כיצד קרה, שבעוד אשכול מתריע על מתקפה מצרית-סורית, נותן אבא אבן לאמריקאים להבין שראש הממשלה לוקה בהבנתו המדינית

תגובות

ביום שישי 11 בנובמבר 1966, עלה קומדנקר של צה"ל על מוקש בערבה. שלושה חיילים נהרגו, אחרים נפצעו. גופותיהם, סיפר ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול בוועדת החוץ והביטחון, הועפו למרחק של 40 מטר. הארץ רעשה. גם לאשכול הפשרן היה ברור שצה"ל חייב להגיב. הרמטכ"ל יצחק רבין הציע לפעול נגד הכפר הירדני סמוע, שאליו הובילו עקבות מניחי המוקש. ההנחה היתה שמלך ירדן יזוז הצדה ויאפשר לצה"ל להשלים את מלאכתו ללא הפרעה ובמינימום של נפגעים משני הצדדים.

הפעולה בסמוע היתה הצלחה מבחינה צבאית, אך ביטאה כשל אסטרטגי חמור. בניגוד לתחזיות, צבא ירדן התעמת עם צה"ל וספג אבידות. חמתו של חוסיין בערה. שנים הוא מנהל עם ישראל מגעים חשאים והיא יודעת היטב, טען, שהוא עושה כמיטב יכולתו כדי לסכל את הפעילות הפלשתינית נגדה. מדוע, הקשה, לא הרהיבה ישראל עוז לתקוף את סוריה. הלא ישראל עצמה טוענת כי היא האחראית הראשית לפעילות הפלשתינית נגדה.

חודשים ספורים קודם לכן, כך עולה ממסמכים אמריקאים, העבירה ירדן לישראל מסר שחציו מרומז וחציו מפורש, כי אם ישראל תנחית מהלומה מהירה על סוריה ישתרר שקט באזור, וגם מצרים לא תתערב, למרות הסכם ההגנה בינה לבין סוריה.

גם הממשל האמריקאי עמד נבוך וזועם אל מול פעולת סמוע. מדוע בחרה ישראל לתקוף בעלת ברית כה קרובה של ארצות הברית, כאשר ידעה היטב שהממשל האמריקאי נותן לה יד חופשית לתקוף את סוריה? "למה לא תקפתם את בני הכלבה" (הסורים), שאל דיפלומט אמריקאי בכיר את ראשי צה"ל בביקורו בארץ לאחר הפעולה. מדוע בחרתם לפגוע במדינה ידידותית ופרו-מערבית? וכך, במקום שההתקפה על סמוע תשדר מסר של כוח, היא שידרה מסר של חולשה ופחד מפני עימות עם "הבריון השכונתי", סוריה.

המסר הזה התחבר לרושם שיצרה במדינות ערב, כך נראה, מדיניותו של אשכול, שלא שש להגיב בכוח על כל התגרות ערבית. אולי, הרהר נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, אוכל להתגרות בישראל ולזכות בהישג רב רושם מבלי שאדרש לירות אפילו יריה אחת. במחצית מאי 1967 הוא החל בהכנסת כוחות מצריים גדולים לתוך סיני, ואף תבע את יציאת כוחות האו"ם מחצי האי.

ארה"ב הפנתה עורף

הממשלה עמדה אובדת עצות אל מול המשבר. מעבר לאיום הצבאי-אסטרטגי, התרגשה עננה מדינית כבדה על המדינה - עננה שטרם זכתה לחשיפה נאותה במחקרים על המלחמה. על פי מסמכים שנחשפו באחרונה ארצות הברית, בעלת בריתה הגדולה והיחידה של ישראל, הפנתה לה עורף בשעה קשה זו. לא זו בלבד שהתכחשה להתחייבויותיה להגן על ישראל, היא אף ביקשה למנוע ממנה את זכותה הבסיסית להגן על עצמה על ידי מתקפה נגד מצרים. הדברים הובהרו לאשכול בדרג הבכיר ביותר, דהיינו מפי הנשיא לינדון ג'ונסון עצמו. רק מאוחר יותר, לאחר חסימת מיצרי טיראן על ידי מצרים, השתנתה הגישה האמריקאית.

גם מההתרחשויות בבית פנימה לא רווה אשכול נחת. מגבלותיה של קהילת המודיעין נחשפו; כמעט אף אחת מהערכות המצב שהוצגו בפני הדרג המדיני לא תאמה את המציאות שהתפתחה בשטח (שמחת הניצחון לאחר המלחמה מנעה חקירה נוקבת בכשלי המודיעין של ששת הימים. מי יודע, אולי חקירה כזאת היתה מונעת את התוצאות הנוראות של מלחמת יום הכיפורים).

גם מי שהיה אמור להיות סלע איתן, הרמטכ"ל רבין, הכזיב והסתגר בתוך עצמו לנוכח האירועים. בשיחה עם שגריר ארצות הברית בישראל ב-21 במאי 1967, דיווח לו שר החוץ, אבא אבן, שרבין מתקשה לעמוד בלחצים וזה כמה ימים הוא נמצא ב"סחרור". מתברר שאותות המצוקה ניכרו ברבין עוד בטרם נודע על חסימת מצרי טיראן, ולפני השיחה קשה שניהל עם דוד בן גוריון על האירועים.

בנסיבות אלה אשכול אכן ראוי לציון לשבח על יכולת העמידה שגילה ימים ספורים לאחר מכן, כשנאצר העלה את רף ההתגרות והכריז על חסימת המיצרים לשיט אניות ישראליות. ישיבת הממשלה באותו לילה מורט עצבים לא הניבה דרך תגובה חד משמעית. על פי פרוטוקול ישיבה זו, וישיבות נוספות מאותה תקופה, גם הדרג הצבאי, ובראשו רבין, לא מיהר להמליץ בפה מלא על הליכה לפעולה התקפית; איש לא רצה לשאת באחריות לתוצאותיה של פעולה גורלית כזאת. את יוקרת המדינה, הצילו, ולו לזמן קצר, בריטניה וארצות הברית. הן הציעו להקים כוח ימי שיפרוץ את המיצרים. ממשלת ישראל נתלתה בהצעה זו כחבל הצלה, והחליטה לשגר את אבא אבן אל בירות המערב כדי לברר את מעשיותה.

במסדרונות ליחשו שאשכול היה שמח אילו הוטלה המשימה על גולדה מאיר, באותה תקופה מזכירת מפא"י. רק היא יכולה לגייס לצדה את ההיסטוריה היהודית רבת התלאות ואת דמות האם היהודיה החרדה לבניה, כדי לזעזע את אמות הסיפים בבירות המערב ולחייבן לנקוט פעולה למען מדינת ישראל. אולם אבן היה האחרון שיניח להזדמנות היסטורית רווית דרמה ותקשורת בינלאומית לחמוק מתחת ידיו. באשמורת הלילה הוא יצא במטוס מיוחד לשיחות קצרות עם נשיא צרפת, שארל דה גול, ועם ראש ממשלת בריטניה, הרולד וילסון. משם יצא ליעדו המרכזי - ארצות הברית.

עם הגיעו לוושינגטון, קיבל אבן דיווח מאשכול, לפיו צפויה מתקפה מיידית, ממש בכל רגע, של מצרים וסוריה נגד ישראל. הוא התבקש להעלות לראש סדר העדיפויות את הסכנה הקיומית הרובצת לפתחה של מדינת ישראל במקום את חסימת המיצרים, ולתבוע מג'ונסון להצהיר כי כל התקפה על ישראל תיחשב להתקפה על ארצות הברית. אבן, שהכיר היטב את המערכת החוקתית של ארצות הברית, ידע שזו תביעה בלתי אפשרית, ששום נשיא אינו יכול להסכים לה על דעת עצמו.

השדר עורר בו חשדות כבדים, שמישהו מנסה לנצל את היעדרותו מן הארץ כדי להוביל למלחמה יזומה מצד ישראל בעקבות אי היענות של הממשל לתביעותיה. כאשר עזב את ישראל, הערכות המצב דיברו על היערכות הגנתית של צבא מצרים בסיני. האם ייתכן, חשב, שבתוך פרק זמן כה קצר משתנה תמונת המצב מן הקצה אל הקצה?

מעיון מדוקדק בפרוטוקולים של שיחותיו של אבן עם ראשי הממשל האמריקאי, מתברר שבסופו של דבר החליט להתעלם מן השדר. פה ושם העלה את הסוגיה כדי לצאת ידי חובה, אך תוך כדי כך טרח לעקוץ את ראש ממשלתו לא פעם ולא פעמיים בפני מארחיו. אילו אני הייתי בישראל, הבהיר, שדר כזה לא היה נשלח. משמע, ראש הממשלה, לוקה בהבנתו המדינית.

לאבן גם התברר עד מהרה שג'ונסון כלל אינו שש לראותו. הממשל האמריקאי הגיע באותה עת למסקנה כי המלחמה היא בלתי נמנעת. בנסיבות אלה, ארצות הברית אמנם רצתה שישראל תבין כי יש לה אור ירוק לפתוח במלחמה נגד מצרים, אך לא רצתה להיות מזוהה כמי שנתנה לה הרשאה כזו. פגישה עם הנשיא זמן כה קצר לפני פרוץ המלחמה, היתה בהכרח יוצרת בעולם הערבי תחושה של קנוניה ישראלית-אמריקאית.

שילך לטייל

עיון בדיונים הפנימיים שנערכו בממשל סביב המפגש עם אבן, מספק תמונה מעניינת על לבטיו של הנשיא: "אבן ממתין לפגישה אתך", אמרו לנשיא עוזריו. "תגידו לו לך לטייל, לך לחטוף תנומה" ("take a walk, take a nap") השיב להם הנשיא בלשונו הטקסנית המחוספסת. בסופו של דבר, גם בעקבות לחץ כבד של הארגונים היהודיים, ניאות ג'ונסון לפגוש את אבן. פרוטוקול השיחה שנחשף הן בישראל והן בארצות הברית, מגלה את לבטי הנשיא כיצד להעביר לישראל מסר שיש לה יד חופשית לפעול מבלי שארה"ב תופלל בחרחור מלחמה.

ישראל, אמר ג'ונסון לאבן, היא מדינה ריבונית. ארצות הברית לא נסוגה מהתחייבויותיה, אבל מימושן מחייב הבניית דעת הקהל ותמיכה מצד הקונגרס. בלי תמיכה זו אני בסך הכל "טקסני, ידיד ישראל, בגובה מטר ותשעים". אם ישראל רוצה להמתין, בבקשה, הוסיף הנשיא, אבל ישראל על פי כל ההערכות היא מדינה חזקה ותנצח כל קומבינה ערבית. מדוע, רמז ג'ונסון כמעט במפורש, ישראל מתרפסת ומתחננת על נפשה בשעה שהיא יכולה לשלוח את אויביה לעזאזל? הוא סיים את הפגישה במשפט סתום: ישראל לא תהיה לבד, אלא אם תחליט ללכת לבד.

עם שובו לישראל, מסר אבן לממשלה דיווח אופטימי על מחויבותו, כביכול, של הנשיא להבטיח את חופש השיט של ישראל. נרגש מן ההישג, מיהר אשכול לשגר שדר לג'ונסון כדי לברך אותו על התייצבותו לצד ישראל בשעתה הקשה. הממשל נרעש. מעולם לא ניתנה לאבן הבטחה כזו, הבהיר ג'ונסון מיד בשדר בהול לאשכול, "השגריר אבן" (לא שר החוץ), רמז בנימה ביקורתית, "כנראה לא ירד לסוף דעתי". נבוך מן הדיווחים הסותרים, החליט אשכול לשגר לבירת ארצות הברית את ראש המוסד אז, מאיר עמית, כדי לעמוד על מהות עמדת הממשל.

בינתיים, ישראל רעשה. בזירה הפוליטית התבשלו מזימות להדחת אשכול מתפקידו כשר הביטחון ומינוי משה דיין במקומו. אחדים מאלופי צה"ל התעלמו מעובדת היותם לובשי מדים, ובמפגשים עם נציגים זרים, אמריקאים ובריטים, מתחו ביקורת קשה על ראש הממשלה ועל יכולת התפקוד שלו, ותוך כדי כך, טרחו לציין שהמצב ישתנה לטובה אם ימונה דיין כשר הביטחון. עוד ביטוי לתרבות שלטון קלוקלת, שספק אם חלפה לחלוטין מן הארץ.

בסופו של דבר, דיין אכן התמנה לשר ביטחון, וישראל יצאה למתקפה יזומה נגד שכנותיה, ובראשן מצרים. בשדר שלו לנשיא ג'ונסון אשכול עשה שימוש בכל כישרונותיו הרטוריים כדי לא להכחיש שישראל היא זו שפתחה במלחמה, אך בה בעת לא לעורר את חמתו של ג'ונסון.

לממשל, מתברר, לא היה ברור בשלבים הראשונים מי פתח במלחמה. ואולם, כבר בצהרי 5 ביוני הוסרו הספקות. מדיווחים ששיגרה השגרירות בתל אביב אל מחלקת המדינה, עולה כי עם הישמע האזעקה הראשונה, בשעות הבוקר, נציגי הממשל ששהו בארץ מיהרו לרדת למקלט בשגרירות ארצות הברית בתל אביב יחד עם השגריר וולוורת בארבור. הם נשארו במקלט זמן ניכר, ויצאו ממנו אל הקריה לפגישה עם ראש אמ"ן, אהרון יריב. בעת הפגישה עם יריב וקצינים אחרים נשמעה שוב אזעקה. יריב נותר ישוב על כיסאו. אינך מתכוון לרדת למקלט? שאלו האמריקאים. אין צורך בכך, השיב יריב כשבת צחוק שפוכה על פניו. האמריקאים לא נזקקו לאות נוסף כדי להבין מי החל במלחמה.

פרופ' שלום הוא מרצה בכיר באוניברסיטת בן גוריון בנגב ועמית מחקר במכון למחקר ביטחון לאומי ליד אוניברסיטת תל אביב. ספרו, "דיפלומטיה בצל מלחמה, דימויים, אילוצים ומאוויים בדרך למלחמת ששת הימים", ייצא לאור בימים הקרובים



ג'ונסון ואבן. שר החוץ התבקש לתבוע מהנשיא להצהיר שכל התקפה על ישראל תיחשב להתקפה על ארצות הברית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו