בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האבא של הרוחנים

הרב שג"ר, אורתודוקסי ופוסט-מודרני, ביקש לפרש את משנתו של מייסד חסידות חב"ד לאור הפילוסופיה של ויטגנשטיין, ונהג ללמד את תלמידיו גם את "זורבה היווני". המהפכן הדתי הלך בשבוע שעבר לעולמו

תגובות

עוד כשהיה הרב שג"ר (שמעון גרשון רוזנברג) תלמיד צעיר בישיבת ההסדר "כרם ביבנה", לא נתן מנוח למוריו. חברו מאותם ימים, הרב יאיר דרייפוס, שב-11 השנים האחרונות כיהן לצדו בראשות ישיבת "שיח יצחק", מספר ש"הרב שלו בשנה הראשונה בישיבה נבהל, כי כשמשהו לא היה ברור לו הוא לא היה מוותר עד שהבין".

זה, אומרים מכריו, מה שאיפיין את שג"ר כל חייו: החיפוש אחר האמת, כל הזמן, בכל התחומים, ללא פשרות. אבל הנקודה שבה נהפך החיפוש לתהייה כלפי העולם הדתי עצמו היתה מלחמת יום הכיפורים. שג"ר היה אז מילואימניק צעיר בן 24, שיחד עם חבריו ההסדרניקים לחם בקרבות השריון ברמת הגולן. הטנק שלו ספג פגיעה ישירה; שני חברים טובים שהיו אתו בטנק נהרגו במקום, הוא עצמו נכווה קשה ורק בקושי הצליח להיחלץ. לדברי דרייפוס, שג"ר אמר לו שמלחמת יום הכיפורים היתה השואה של הדור שלו, וגם שחש את עצמו כניצול. הוא סבור שזה מה שהפך את החיפוש של שג"ר אחר האמת, וגם את התמסרותו לתורה, לטוטאליים.

הרב והסופר חיים סבתו, ששירת באותה פלוגה ולימים כתב בספרו "תיאום כוונות" על חוויותיו במלחמה, מפרט יותר: "המלחמה עוררה אצלו שאלות באמונה, וחיפוש אמיץ אחר דרכים חדשות בהבנת דרכי השם. אין ספק שהשאלה למה דווקא הוא ניצל, מאוד העסיקה אותו, והוא חש שההצלה שלו מחייבת חיים משמעותיים".

בשבוע שעבר נפטר שג"ר בגיל 58 ממחלה ממארת. הציבור לא הכיר את שמו וגם בציונות הדתית לא היה מוכר לרבים. אבל בשביל קבוצה מסוימת של צעירי הכיפות הסרוגות, הוא היה מורה רוחני - האיש שנתן השראה דתית למעבר שלהם מעיסוק באידיאולוגיות לאומיות בנוסח הדור של "גוש אמונים" להתמקדות בעולמו של היחיד: שאלות רוחניות ופסיכולוגיות בכלל, ולבטי הדתי המודרני בפרט.

הוא הכיר לצעירים האלה את הכתבים של ראשוני החסידות, כמו ר' נחמן מברסלב או האדמו"ר מאיז'ביצה, שעוסקים בענייני הנפש; לימד אותם, כדברי תלמידו אודיה צוריאלי, "על ערך הפן הגלותי שביהדות, הפן שמעבר לזמן ולמקום"; ניהל אתם שיחות אישיות נוקבות, שבהן "לא ביקש, כדרכם של רבנים, להגיד לנו מה לעשות ומה לחשוב, אלא להקשיב לנו, ובאמצעות השיחה להגיע לשורש נשמתו של התלמיד".

הוא נולד ב-1949 בירושלים, וגדל במסלול דתי-לאומי סטנדרטי: ישיבה תיכונית ואחריה לימודים בישיבות הסדר. הוא עצמו תיאר את המפנה בחייו ברגע שבו פתח במקרה, בהיותו בישיבה התיכונית, ספר חסידות "ונמשכתי לעולם הזה". את השם שג"ר קיבל מחבר שראה את ראשי התיבות האלה רקומים על הטלית שלו.

מה שאיפשר לו לפרוץ לדרך עצמאית היתה הזמנה שקיבל מהרב עדין שטיינזלץ ללמד בישיבת "מקור חיים". במקביל שימש גם כראש בית המדרש של בית-הספר הדתי לקולנוע "מעלה". אחד מתלמידיו באותם שנים היה שחקן התיאטרון ברוך ברנר: "בשביל אדם כמוני, שבא מחינוך דתי רגיל, השיעורים שלו היו חוויה כל כך חזקה, עד שלא פעם התחשק לי להתחיל לרקוד אחרי שיעור כזה. שיעורי הגמרא שלו התאפיינו בכך שהוא שם דגש לא על 'מה הגמרא אומרת', אלא על 'מה הטקסט הזה אומר לי', איך הוא מתחבר לעולמי".

הבחינה הביקורתית של כל המוסכמות חיברה אותו לתפישה שכבשה את העולם האינטלקטואלי בשנות השמונים: הפוסט-מודרניזם. בניגוד לרוב הרבנים, שנבהלו מהכוח המפרק שלה, הוא דווקא התלהב ממנה בדיוק בשל כך. הוא ראה בה שחרור של האדם מכבלי האידיאולוגיות, מה שיאפשר לו להגיע דווקא להתעלות דתית גבוהה יותר; דתיות שבה הדת אינה רק אוסף הלכות ומנהגים, אלא קודם כל חוויה רוחנית חופשית.

בעצם הוא דיבר על מיסטיקה, כמו שאמר בראיון ל"הארץ" לפני כשנתיים וחצי: "הפוסט-מודרניזם משחרר אותנו מהחוקיות המכאנית של המציאות האנושית, והמיסטיקה גם רואה בחוקיות האנושית הזאת מגבלה שיש להשתחרר ממנה. מצד שני, החירות הפוסט-מודרנית הופכת בעצמה לרועץ כשהיא גורמת לניהליזם. כאן באה החירות המיסטית ומעניקה משמעות".

ב-1996 הוא וחברו דרייפוס הקימו את ישיבת "שיח יצחק" שבאפרת; ישיבה שמדגישה מאוד את לימוד החסידות ונהפכה לאחת מנושאות הדגל של הכיוון הניאו-חסידי. בלילות חמישי, בסופו של שבוע לימודים, נוהגים שם להתכנס לשיח תלמידים שכולל גם שיחות נפש, וגם שירה וריקוד אל תוך הלילה. ברנר העביר בעבר בישיבה סדנת תנועה. בוגר אחר העביר חוג לכתיבה יוצרת. ביוזמת כמה מהתלמידים גם נפתח חוג שהתלמידים קראו לו "התבוננות", אבל בעצם עסק במדיטציה.

החופש איפיין גם את יחסו לתלמידים שעזבו את העולם הדתי. אחד מתלמידיו אומר בעניין זה: "ברור שכל מקרה כזה כאב לו. מצד שני, הוא היה מאוד מודע לבעיות העולם האורתודוקסי ולכן יכול היה להבין אותם".

כל המהפכנות הזו עמדה בניגוד משווע לדיוקנו החיצוני. איש לא יכול היה לשער שמאחורי הפנים הצנומות, הזקן המסודר בקפידה והחליפה הרבנית הסטנדרטית, מסתתר מהפכן דתי. בעוד שרבים מתלמידיו מימשו את החופש באמצעות מסעות בעולם, בעיקר למזרח, המסלול שלו היה די קבוע - בין הבית בירושלים לישיבה באפרת.

מכריו גם מדגישים שהעובדה שהיה מהפכן אין פירושה ששג"ר לא היה שומר מצוות מוחלט. הוא היה אורתודוקס שהקפיד על קלה כחמורה. בניגוד להרבה רבנים בציונות הדתית, הוא גם דיבר בחיבה עמוקה על העולם החרדי ומחויבותו לתורה. אבל מבחינה רוחנית, לא הרשה לעצמו שום חסם. כך למשל, אחת ממסותיו ביקשה לפרש את משנתו של מייסד חסידות חב"ד, ר' שניאור-זלמן מלאדי, לאור הפילוסופיה של לודוויג ויטגנשטיין. ברנר נזכר ש"בשיעורים שלו אפשר היה לשמוע גם על דמויות כמו זורבה היווני. יכולתי להגיע אליו בשאלות על ניטשה, או לדבר על קרלוס קסטנדה".

תלמידו וחברו שמעון דויטש מספר שהעובדה שתמיד הקשיב רוב קשב לכל אדם, גרמה לרבים לפנות אליו: "הוא הקשיב להמון אנשים שאף אחד אחר לא הקשיב להם. היו ביניהם אנשים בודדים ומסכנים שהפכו לתלמידיו משום שהקשיב להם. היו גם אנשים שהוא תמך בהם כלכלית, מכיסו, בלי לספר על כך לאף אחד". וחברו הרב מנחם פרומן מוסיף, שאף "היו אנשים שמשבר רוחני בשבילם לא היה רק עניין פילוסופי, שהוא הציל מהתאבדות ממש".



הרב שג"ר. חירות מיסטית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו