בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני פה בגלל אשתי

בגיל 35 הוא עוד היה אזרח אוקראיני גאה שהאמין בפרסטרויקה ונסחט על ידי המאפיה המקומית. כעת הוא מנכ"ל זירוקס ישראל. סיפורו המרתק של אלכס רמז, מנהל בעלייה

תגובות

"הייתי צעיר ונאיווי, אבל הבנתי מהר מאוד רמזים", אומר אלכס רמז, מנכ"ל זירוקס ישראל, כשהוא נזכר בימים ההם באוקראינה. "כשהגיעו שלושה אנשים מעונבים, הודיעו למזכירה לא להעביר שיחות וביקשו את חלקם ה'צודק' ברווחי החברה, הבנתי שאני - והקפיטליזם - בצרות".

הוא נולד לפני 50 שנה בניקולאייב שבאוקראינה למשפחה יהודית משכילה ששלוחתה הישראלית, משפחת רמז, מונצחת על רבים משמות הרחובות בישראל. כמו ילד יהודי ממשפחה טובה למד הנדסה וסיים תואר שני. כמו קומוניסט מן השורה הלך לעבוד במפעל גדול. "המסלול היה ברור", הוא אומר. "להתחתן, ללדת ילד, להפוך במשך השנים לראש מחלקה ולצאת לפנסיה".

גורבצ'וב חשב אחרת. "היה בלגן גדול", אומר רמז, "אבל אני שמחתי בשינוי. האמנתי בו ובפרסטרויקה וכשהכל התפרק החלטתי לממש את הקפיטליזם במו ידיי". השכיר-לשעבר הפשיל שרוולים והקים חברה שעסקה בתחום התמחותו - הנדסת אוניות. כדי לזרז את התזרים שלח ידיו גם בתיירות. "אנשים נסעו למדינות שכנות, קנו שם וחזרו למכור בבית", הוא מספר. "התנאים היו קשים ואני החלטתי להציע טיולים כאלה שמעבר לגבול בתנאי חמישה כוכבים".

האנשים היו מוכנים לשלם, העסקים פרחו. כדבורים אל צוף נמשכו למשרד התוסס גם אנשי המאפיה שגבו פרוטקשן. "מצד אחד, לא חששתי כי גרנו בעיר קטנה ומי שלמד איתי בבית הספר היו לימים אנשי הק.ג.ב", הוא אומר. "ומצד שני, כשנכנסו שלושה אנשים לא מוכרים וביקשו שאשלם, תוך נפנוף בשרטוט מסלול ההליכה שעשה בני בן השמונה מבית הספר הביתה כל יום, הבנתי מיד את הרמז".

ב-92' המשפחה התאחדה עם ענפיה הנוספים בישראל. "ידעתי דבר אחד", אומר המנכ"ל, אז עולה חדש וחסר רכוש ומוניטין, "שאף אחד לא חייב לי דבר. חשבתי שאנחנו צריכים לברך על כל מה שהמדינה נותנת ולא לדרוש מעבר. בד בבד האמנתי בכוחי והיה לי ברור שאם אהיה מכוון ולא אבזבז זמן על בכי - אצליח. חשבתי שישראל היא כמו ארה"ב: יש הזדמנויות, צריך רק לדעת לנצל אותן".

שישה ימים בילה באולפן וביום השביעי, אחרי שמאס בקינות וסיפורי האימה ששמע שם, חיפש עבודה. למרות שרק כפסע היה בינו ובין קבלת הדוקטורט באוקראינה לא בחל בשום תפקיד. הראשון היה סבלות באגד חבילות. "הרווחתי 5 שקלים ביום ונאלצתי להעביר 100 שקל לפאינה מהתחנה המרכזית ששלחה אותי לראיון העבודה הזה", הוא מספר, "אבל לא היה לי אכפת. העיקר שהיתה עבודה. היה לי ברור שבאתי לפה כדי להתקדם ובשביל זה אני צריך ללמוד את השפה וההתנהלות. הייתי צריך להתחיל לבנות לעצמי מסלול חדש של קריירה".

בהמשך עבד כשליח על קטנוע בגוש דן, מנקה גריל בסופרמרקט ובהחלטה משפחתית השקיע ברישיון ג' ועבד כנהג משאית. עשרות מכונות כביסה הוביל ממקום למקום, גם על גבו. עברית הוא למד מסרטים מצוירים בטלוויזיה.

"בנקודה הזו גיבשתי תפישת עולם ברורה", מתאר רמז. "אם אני סבל - אני אהיה הסבל הכי טוב; ואם שליח - אז הכי מסור וגם מנקה גריל מצוין ונהג המשאית הכי משקיע. ברגע שאתה מצטיין בכל דבר שאתה עושה - מישהו כבר ישים לב".

לא חווית רגעי ייאוש? איש בן 35 עם עבר מכובד מוצא עצמו מנקה גריל בסופר?

"הייתי חייב להיות חזק. אשתי היא אשה עדינה מאוד והייתי חייב לשמור עליה. אם הייתי מתפרק, זה היה שובר אותה. לא היתה לי ברירה אלא למשוך הלאה. אני אדם אופטימי. האמנתי שאם אני אשקיע - זה יגיע".

תסמונת שלגיה והגמדים

שנתיים חלפו ובחברה שבה עבד כנהג משאית חיפשו מנהל מחסן. "זה היה מקום קטן", הוא מספר. "השולחן היה קרטון טלוויזיה 28 אינץ', הכסא קרטון 14 אינץ'. בקושי ידעתי לכתוב עברית ואת תעודות האחריות הבאתי הביתה ויחד עם האישה והילד היינו מסדרים אותן יפה בשקיות ובחמש וחצי בבוקר הייתי מגיע כדי להדביק אותן על הקרטונים".

למזלו למד מהר ובתוך שנתיים שכן המחסן המתוקתק במשרד ממוזג והעסיק עוד שבעה אנשים. יורם לבנון, שהיה סמנכ"ל הכספים של החברה וזיהה את הפוטנציאל, היה מרוצה, וכשנקרא לבצע תוכנית הבראה בחברת brother שעמדה על סף פירוק, לקח את רמז עמו.

"זה היה אחד הצמתים החשובים בחיי", הוא מספר. "היה ברור שהחברה יכולה להיכשל ולהיסגר, אבל אם תצליח - שנינו נמריא".

החברה התאוששה במהירות. רמז פרח כשנהפך ליד ימינו של לבנון. אחרי שבע שנים הגיע צומת נוסף: הבוס הנערץ עמד לקבל לידיו את נציגות זירוקס בישראל. "זירוקס הגיעה לישראל כבר ב-93'", מספר רמז. "היא קנתה חברה מקומית שהפיצה את מוצריה, אבל זה לא הלך. הבדלי המנטאליות פגעו בפעילות השוטפת וב-2002 החליטה החברה האמריקאית לפתוח נציגות משלה בישראל".

לבנון נהפך למנכ"ל, ובניגוד לפעם הקודמת הרי שהפעם לא יכול היה פשוט "להביא" את האיש שלו לחברה, ורמז עבר את כל שרשרת המבדקים המתישה עד שמונה למנהל התפעול ומשאבי האנוש.

"זירוקס ישראל היתה זקוקה למהפכה והמנכ"ל החדש הגיע בתור טרמינטור", אומר רמז. "שבעה חברי הנהלה פוטרו ועמם 65 עובדים. החברה נכנסה לתוכנית הבראה אינטנסיווית".

המחזור של זירוקס ב-2002 הסתכם ב-24 מיליון דולר והחברה היתה מאוזנת.

"נכון, לא היו הפסדים גדולים, אבל החברה דישדשה והאמריקאים לא אוהבים חברות מדשדשות. חשוב להבין שבתפישה האמריקאית אתה או ווינר או לוזר, אין שום דבר באמצע. אתה חייב להיות ווינר כל הזמן, ולזכותם ייאמר שלשם כך תקבל גם את כל הכלים".

כיום מגלגלת זירוקס ישראל 60 מיליון דולר בשנה בעזרת יותר מ-300 מפיצים בישראל. "אנחנו אוהבים מספרים דו-ספרתיים", מחייך רמז, שירש את תפקיד המנכ"ל מיורם לבנון בתחילת ינואר 2007 כחלק מן הסקסשן פלאן (סימון היורשים) של החברה. "בשנים הראשונות היה הגידול של יותר מ-20%, אלא שהיה ברור שהשוק הישראלי הקטן והתחרות העצומה - בעיקר מול חברת hp שאת משרדיה אני רואה מהחלון - ימתנו קצת את המספרים. כיום אנחנו שומרים על גידול ממוצע של 13% בשנה".

מהו סוד ההצלחה?

"שכבת ניהול דקה, שמורכבת כמעט בחציה מנשים, יחס של כבוד למפיצים שלנו - שהם גם שותפינו העסקיים, שירות מקצועי 24/7 ועובדים מרוצים. חשוב לזכור שאנחנו חלק מחברה עולמית שמשקיעה 8% מהמחזור השנתי במו"פ, מה שמאפשר לנו לעמוד בתחרות ובדרישת השוק למוצרים חדשים כל הזמן. סיבה נוספת היא הקשרים עם חו"ל. אני מאוד מאמין שאם אתה חלק מתאגיד בינלאומי הוא צריך לזרום לך בוורידים. לישראלים קל לזלזל באמריקאים, אבל אני אומר שהם כבר הצליחו ולנו יש מה ללמוד. זה לא אומר שאין ויכוחים ויש דברים מרגיזים אבל הם במיקרו, בעוד נקודת המבט צריכה להיות במאקרו. באופן אישי, זירוקס זורמת לי בדם ואני גאה בזה".

עברת תהליך שרוב המנכ"לים לא עברו בדרכם לצמרת.

"מסלול כמו שלי מלמד הרבה על עבודה וניהול בכל הדרגות ומעניק מעבר להכל חוכמת רחוב שלא תסולא בפז. אני שמח שצמחתי - ולא שצנחתי".

איזה סוג של מנהל אתה?

"אני מאוד מאמין בדלת פתוחה ובשיחות מסדרון, ולא מאמין באווירת טרור. כבוד לא מגיע מפחד. מנהל טוב לא צריך לצעוק 'אני המנהל', כי כולם מרגישים את זה. אני מאוד בעד פירגון. בישראל פוחדים לפרגן כי חושבים שתיכף יבקשו העלאה במשכורת, ואני אומר: פרגן ללא פחד וללא קשר לדיוני השכר. כולם צריכים הערכה. אני מנהל שמאמין בשחרור החבל לעובדיו. מי שימשוך בחזרה יישאר, מי שלא - לא צריך להיות פה.

"באופן אישי אני אדם נוח. לא צועק, שונא לאחר, תמציתי וחולה סדר. כולם יודעים את זה ודואגים לפעול על פי הכללים הבסיסיים. מצד שני, מעולם לא פעלתי על פי סינדרום שלגיה והגמדים: אני אלוף העולם ואתם, העובדים, קטנים-קטנים. אמנם קשה לנהל פיגורות - הרבה יותר קל עם יס-מנים - אבל זה לא טוב לארגון. חשוב לי שעובדי יהיו מרוצים מכיוון שעובד מרוצה יעשה אותי גדול - אם אני אעודד עובד להצליח בסוף יגידו לי אלכס, אתה המלך".

nihul@TheMarker.com



אלכס רמז. תמציתי וחולה סדר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו