בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכרישים מריחים דם

תגובות

התוכנית השביעית של הכרישים העלתה למודעות ציבורית שני רעיונות לא פחות ממבריקים. האחד עבר כבר את שלב הרעיון ונהפך למוצר בשל ומוכן למכירה, אך באקט תמוה - שיהיה בוודאי עוד מי שיצטער עליו בעתיד - לא קיבל השקעה.

השני, טמפון המאותת לאישה מתי הגיע הזמן להחליפו, נמצא עדיין בגדר רעיון, אך ריח הדם הביא את הכרישים (שני הגברים אביב צידון וג'קי בן-זקן) לידי מיני-התקוטטות על הזכות להשקיע.

עומר קדוש בן ה-23 יכול לעשות בית ספר ליזמים. הוא רהוט וזורם, מביע ביטחון רב במוצר ומציג אותו בדיוק כמו שצריך. מתברר שקדוש עבר עם משפחתו לחיפה ושם רצו להקים גינה בצורה הזריזה ביותר. בעוד דשא הונח בקלות, הרי שהניסיון למצוא גדר חיה גבוהה עלה בתוהו - בכל משתלה הוצעו להם שתילים צעירים שאם ייקלטו, ייצרו גדר חיה רק בעוד שנה או שנתיים.

עד כאן ציין קדוש בעיה מוכרת ויצר את השלב ההכרחי הראשון - סקרנות, הזדהות ונכונות להקשבה. מכאן פנה קדוש להצגת הפתרון: מכיוון שהמשפחה מגיעה מרקע גנני, כך הסביר, וקיבל עוד נקודות על הקשר הסינרגטי עם המוצר, הצליחו בני המשפחה לייצר גדר חיה מוכנה, כזו שניתן להעביר ממקום למקום בקלות מבלי לפגוע בצמחים ומבלי לחכות ולהתפלל שנתיים תמימות. מעבר לפתרון הצהיר קדוש: "הללויה! יש פטנט!", וקיבל מיד נקודות נוספות. החיוכים התרחבו כשסיפר איך ממש באולפן מכר 14 מטר ליזם שחיכה לפניו.

הכרישים התרשמו. אי אפשר היה לעשות את זה טוב יותר. מכיוון שגם הסכום לא היה בשמיים - 460 אלף שקל - הסכים הכריש ברקת לתת חצי ממנו והזמין את האחרים להצטרף. בן-זקן וצידון, שלא מתעניינים בגננות - נסוגו מיד. הכרישה רוני רוס, שנדמה כי נמצאת באולפן בעיקר כדי לחייך ולעודד אך לא להשקיע, מצאה לה פתח מילוט אלגנטי עם אמיר אייל: היזם הצעיר הוא סטודנט לכלכלה, והודיע מראש כי "ככה חינכו אותו - קודם ללמוד ואחר כך כל השאר".

"אתה לא תוכל להשקיע הרבה זמן במיזם", אמר לו אייל, כאילו קדוש הוא האדם האחרון עלי אדמות וכאילו המוצר אינו מדבר בזכות עצמו. "אנחנו רצינו אותך", אמרה הכרישה רוס, ואני חשבתי לעצמי שאם לא זה - היתה לה מן הסתם סיבה אחרת.

מה למדנו: העובדה כי לחיצת יד לא התרחשה בסופו של דבר הוכיחה דבר עיקרי אחד: גם לכרישים מותר לטעות. אין ספק כי מוצר כה דרוש ימצא את מקומו במשתלות והמשפחה עוד תגזור ממנו קופון יפה, למגינת לבו של כל מי שהחליט לא לקפוץ על העגלה שבדרך. לפעמים צריך טיפת מזל שתפגיש את היזם עם משקיע שימצא בו גם עניין אישי, ובמלים אחרות: עם משוגע לדבר. אם אתה בטוח במוצר שלך ולא פגשת משוגע לדבר - חפש אותו במקום אחר. אל תתייאש.

על הרעיון של אפרת מדר, 23, שחשבה על דרך החיבור ההגיוני בין הטמפון לאינדיקטור שיראה את גבול הספיגה וישנה את צבע החוט בהתאם, נוצרה התקוטטות. הכרישה שבין הגברים, אולי זו שהיתה אמורה להיות המובילה הפעם, נסוגה בדרכה החייכנית. צידון ובן-זקן דווקא הבינו כי אם המוצר הזה יקום ויהיה, מדובר במיליוני נשים שיקנו רק אותו.

למרות שמשקיעים מעדיפים מוצר קיים ומתקשים להשקיע ברעיון אמורפי, הרי שהפעם היה הרעיון כה מבריק עד שהפוטנציאל זעק לשמים. אפילו העובדה שהפטנט לא נבדק כלל מראש לא הבהילה. יש לציין שעל הרעיון המצוין כבר נרשמו כמה פטנטים, אחד מהם רשמה אפילו חברה גדולה לייצור טמפונים. העובדה כי המוצר עוד לא בשוק מוכיחה בעייתיות מובנית.

מה למדנו: לא די בתלתלי זהב וחיוך נאה. בדיקה פשוטה היתה חוסכת טרחה ועוגמת נפש לכולם.

הכותבת היא עורכת מדור היזמות ב-TheMarker. לעיתון אין כל אחריות או קשר לתוכן התוכניות או לבחירת היזמים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו