בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעליהום שנוצר סביבי

ניצב דוד צור, מפקד מחוז תל אביב הפורש, שהפסיד בקרב על תפקיד מפכ"ל המשטרה לאחר פרשת בני סלע, משוכנע עד היום שהוא לא אחראי למחדל הבריחה. צור, קצין נערץ בדימוס, מסיים את הקדנציה חבול. יש לו מה להגיד על השר אבי דיכטר, שלא נתן לו גיבוי, ועל כתב הפלילים של "ידיעות אחרונות", שלדבריו חילל בארסיות את זכר אשתו שנפטרה מסרטן

תגובות

לפני כחודש יצא מפקד מחוז תל אביב ניצב דוד צור מביתו שבגבעתיים לעוד יום של עבודה. כמה מטרים אחרי שיצא מחניון ביתו הבחין ברוכב אופנוע שנסע קצת קרוב מדי לרכבו. הוא אותת ימינה, וראה במראה שגם רוכב האופנוע פונה אחריו. ברחוב הבא אותת שוב ימינה, לתוך סמטה קטנה, ושוב - רוכב האופנוע אחריו. כשעצר ברמזור, עקב במראה הצדדית אחר האופנוע שהתקרב לאט לכיוון חלון הרכב. ברגע, חזר מפקד המחוז להיות קצין ימ"מ נכון לקרב: באחת מידיו כבר תפס את האקדח הקטנטן שמוצמד דרך קבע לקרסולו והמתין לבאות. כשנעמד רוכב האופנוע לצדו, צעק לו צור להוריד מיד את הקסדה. רק אז התברר כי מדובר בתושב העיר שניסה נואשות לתפוס שיחה עם מפקד המחוז היוצא: "הוא בסך הכל רצה לומר לי 'חבל שאתה עוזב', ואני, עוד רגע הייתי דופק בו כדור", מחייך צור.

עיניו נוצצות כשהוא מדבר על תקופתו בימ"מ. הוא עדיין חי את הזיכרונות ומעורב מאוד בנעשה גם היום. אף שלבש מדי משטרה כחולים בשלוש השנים האחרונות, ולפני כן כיהן בשורה של תפקידי משטרה אחרים, נדמה כאילו אף פעם לא עזב את העיסוק בלוחמה בטרור. על שולחנו במשרד ספרים בנושאים ביטחוניים, הוא נחשב למומחה בתחום האבטחה ונראה כי בתחום זה ימצא את עיסוקו בקרוב מאוד. אבל גם אינסטינקטים של לוחם מיומן לא סייעו לו באותו בוקר יום שישי, לקראת סוף חודש נובמבר, שבו הצליח האנס הסדרתי בני סלע להימלט מידיהם של שני שוטרי ליווי רשלניים.

אם צריך לשים את האצבע על נקודה מסוימת שבה קרסה הקריירה המטאורית של ניצב צור, הרי היה זה אותו הבוקר. מי שקיבל דרגת ניצב בגיל 40, שנחשב לקצין מוכשר ולחביבו של אריאל שרון, מי שרבים הימרו עליו שיסיים את הקריירה שלו כשהוא יושב על הכיסא המרופד בלשכת המפכ"ל בירושלים, ביקר השבוע בשורה של מסיבות פרידה שנערכו לו במחוז תל אביב, אסף את הספרים הרבים שקיבל במתנה, והלך הביתה.

"אני לא מרגיש קורבן של נסיבות אני לא מרגיש כעס. רציתי להיות מפכ"ל אם כי זו לא היתה עבורי אובססיה", הוא אומר. בראיון לרגל פרישתו הוא מדבר לראשונה על שלוש השנים המורכבות כמפקד המחוז, בתחילתן נפטרה אשתו מסרטן, על המלחמה שניהל מול עיתון "ידיעות אחרונות", על התנהלותו של השר לביטחון פנים אבי דיכטר במינוי המפכ"ל וכמובן על פרשת בריחתו של סלע, שהביאה לכתיבתו של דו"ח ועדת ירון.

"בגדול, המערכת לא גיבתה אותי מול התקשורת. המערכת עשתה שיקולים של כדאיות ואני הייתי חריג. לא שאלתי את השר מדוע לא בחר בי כמפכ"ל, אבל אני מניח שגם הוא לא התעלם מהעליהום שהיה עלי בתקשורת".

בני סלע? תקלה נקודתית

קצת אחרי השעה תשע בבוקר של אותו יום שישי לקראת סוף נובמבר, התקבלה הודעת הביפר: האנס בני סלע ברח מחצר המעצרים של בית המשפט המחוזי בתל אביב. מאות שוטרים פתחו בסריקות היסטריות, בתחילה באזור בית המשפט, ואחר כך בכל אזור צפון תל אביב וצפון המדינה, אחר האנס הנמלט. זמן קצר אחרי תחילת החיפושים התגלו מאחורי שיח בגינה מכנסי האסיר של סלע אך איש לא ידע לאן ברח.

הפאניקה היתה בשיאה. עדויותיהן הקשות של קורבנותיו פורסמו שוב, נשים סיפרו על חששן להסתובב לבד ברחוב, כותרות העיתונים הטיחו ביקורת קשה במשטרה ובשב"ס על רשלנותם, ובעיתון "ידיעות אחרונות" פורסם מאמר מערכת שקרא לניצב צור להתפטר. המשטרה, שבקושי הצליחה להתאושש ממסקנות ועדת זיילר, עמדה שוב במרכז המתקפה וניצב צור הסתמן כראש שאותו כולם רצו.

רק כשבועיים מאוחר יותר נתפס סלע נוסע בכביש סמוך לנהריה, לאחר שמשעות אותו הבוקר היה מידע על כך שהוא מסתובב באזור הקריות. כבר ביום הבריחה הודיע מפכ"ל המשטרה משה קראדי על הקמת ועדת בדיקה פנימית לחקירת הבריחה. אלא שהשר לביטחון פנים אבי דיכטר זעם על החלטתו של קראדי, ביטל אותה והודיע על הקמתה של ועדת בדיקה חיצונית בראשותו של האלוף במילואים עמוס ירון. הוועדה התבקשה לסיים חקירתה בתוך כשבוע, ובמהלכו פורסמו שמותיהם של קצינים ושוטרים במשטרה ואנשי שב"ס שעשויים להיפגע ממסקנותיה.

הדו"ח, שפורסם יום לפני לכידתו של סלע, תיאר "כישלון משמעותי. אם אסיר מצליח לברוח בצורה כל כך פשוטה, אם שוטרים שאמורים לשמור עליו מתנהגים בצורה כל כך ירודה, אם כל מערכות ההתרעה פעלו ולאף אחד מהזוטר עד הבכיר לא נדלקה נורה אדומה, זהו כישלון מאוד משמעותי", אמר ירון במסיבת העיתונאים שעסקה בפרסום הדו"ח. הוועדה הצביעה על שורת כישלונות נקודתיים לצד "פגמים ברמה המערכתית", ואולם החליטה שלא לנקוב במסקנות אישיות. ההחלטה כיצד יש לנהוג בכל אחד מהקצינים והשוטרים שהיו מעורבים באירוע, ובראשם מפקד המחוז צור, הועברה לידי המפכ"ל.

לאחר קבלת הדו"ח, זימן קראדי את צור לשיחה שבה "הסב את תשומת לבו לאחריותו הכוללת לכל הפעילות המתבצעת במחוז תל אביב", אך לא נקט נגדו צעדים משמעתיים. שני שוטרי הליווי שמידיהם ברח סלע, חיים טירן ואיסק בוטריאשווילי הודחו מהמשטרה, וצעדים משמעתיים ננקטו נגד כל שורת המעורבים הנוספת עד לקצין האג"מ נצ"מ יעקב איש ימיני שקיבל הערת מפכ"ל. ועדיין, צור נתפס כמי שעליו לקחת את האחריות למחדל.

באותו יום שישי בבוקר, כשקיבלת את שיחת הטלפון שבה הודיעו לך שהאנס בני סלע נמלט מחצר המעצרים, כבר הבנת שהכל השתבש?

"אני לא באמת חושב שמשהו באותו הבוקר השתבש, גם אם אכן מדובר בתקלה. משום שזה אירוע שבהמשך פשוט יצא מכל פרופורציה אפשרית. באותו בוקר חשבתי שהבריחה של סלע היא תקלה חמורה, חמורה אבל מקומית. אמרתי שמדובר בכישלון, אבל זה כישלון שקרה הרבה מאוד פעמים, גם במקומות אחרים. בהמשך, האירוע הלך והועצם עד כדי כך שאמרתי לעצמי, אפשר לחשוב מה קרה כאן, כאילו טיל איראני מסתובב לנו בין הרגליים".

אל תמעיט בדרמה שנוצרה. אנס אכזרי ביותר, שאנס ופגע ב-14 נערות ונשים, יצא לחופשי רק בגלל הרשלנות של המשטרה.

"אני לרגע לא ממעיט. באותו הערב, כשהבנתי די מהר שמחפשים פה ראש, מחפשים שם, הרמתי טלפון לשר ואמרתי לו: ברגע שסלע ייעצר אני מוכן להתפטר. לקחתי אחריות, אבל השר חשב שזה לא יהיה נכון. חייבים להבין, אסירים תמיד ברחו, עוד כשהייתי קצין צעיר רדפתי אחרי עצורים נמלטים, ועצורים ברחו גם אחרי סלע במחוזות אחרים. אבל אני עדיין חושב שלא היתה לי אחריות ישירה לעניין הזה. אני כמפקד מחוז אחראי על מאות שוטרים, ואני מצפה שהשוטר ברחוב יידע לעשות את העבודה שלו כפי שמצופה ממנו. אם סיירת מטכ"ל היתה מובילה את סלע אבל לא טורחת לאזוק אותו, הוא היה בורח גם להם.

"ברמה העובדתית אלמלא שני שוטרים שלא עשו את עבודתם במינימום המצופה מהם, הוא לא היה בורח. אם הם היו מתקשרים להתייעץ בטלפון ושרשרת הטלפונים היתה מגיעה עד אלי הייתי אומר שיש לי אחריות ישירה לבריחה. ועדת הבזק שמינה השר לא מצאה אותי אחראי, וועדה של משפטנים במשטרה שלקחה וקראה את הדו"ח היטב, גם היא לא מצאה שם שום קשר אלי, אבל כל זה בניגוד מוחלט לתודעה שנוצרה בקרב הציבור. אני לא חשבתי אז ואני לא חושב היום שהיה נכון שאתפטר, אבל באווירה הציבורית ובעליהום שנוצר, במחול השדים המטורף, הבנתי שאני בקצה הפירמידה ולכן הייתי מוכן לקחת את האחריות".

אתה מכנה את מה שהתחולל סביבך "מחול שדים". מי לקח חלק במחול השדים הזה?

"אל קראדי אין לי טענות, הוא יצא לתקשורת וגיבה אותי ציבורית. מהשר שמעתי רק בארבע עיניים שהוא לא נגרר אחרי העליהום עלי, אבל ציבורית הוא לא עמד לצדי. בעליהום התקשורתי כלפי היה צריך להיכנס ולפעול לצדי אחרת. אם היה לסיקור התקשורתי של הפרשה השפעה גם על ההחלטה שלו שלא למנות אותי למפכ"ל? אני רק יכול לשער, אבל לא שאלתי אותו אם זה היה העניין שהפריע למינויי. אני מאמין שהוא לא חיפש את הראש שלי, ולראיה מאוחר יותר הוצע לי להיות הסמפכ"ל לצדו של יעקב גנות".

צור אינו חושב עד היום שהיה צורך בהקמת ועדת הבדיקה החיצונית, אותה ועדה שהוא מכנה "ועדת הבזק": "אני הגעתי מיחידה (ימ"מ) שכל הזמן תיחקרה את עצמה, וידעה לומר בכל פעם היכן טעתה, כך שבסופו של דבר יצאנו מהתחקירים האלה מזוקקים. בארגון שלנו, בעידן ההדלפות וחיפוש האשמים עבור הכיכרות, התחקירים הם תחקירים של אשמים, ולא של ליקויים שיש לתקנם. זה משהו שחייבים לעצור. השיפוט לא צריך להיות בכיכרות. הוא לא צריך להביא לשיתוק במערכות, יש זילות בעניין הקמתן של הוועדות".

כמה מפקודיך סיפרו שהיתה לך נטייה להעניק לאנשיך חופש פעולה גדול, אולי גדול מדי. חלקם טוענים שנטייה זו הכשילה אותך והביאה לכך שביחידת הליווי של המחוז התקיימו נהלים לקויים שאיש לא תיקן, ושלא היית מעורב כלל באופן שבו התנהלו הדברים. אחרי שהאסיר ברח, התנערת ואמרת "זו לא אחריותי".

"מפקד מחוז לא נמצא בלופ של כל פעילות שמבצע שוטר זוטר. עם השנים, במשטרה כמו גם בצבא, השתרשה התפיסה כאילו לדרג התחתון אין אחריות, ואני אומר שדווקא זו התקלה החמורה. כשקורה אירוע מקומי, בודד, אז זועק כישלונו של הש"ג. אני לא מאמין בשיטה הריכוזית שהופכת את הדרגים התחתונים לראש קטן, שואבת מהם את האחריות ואז מגבירה את הסכנה לכישלון. ההורים של ענבל עמרם הגיעו לתחנת המשטרה בפתח תקוה והתחננו ליומנאי שיקשיב להם, אז ליומנאי אין אחריות? אי אפשר לצפות מדרגים תחתונים וביניים שלא יקחו אחריות. אם זה מה שבסופו של דבר לא הפך אותי למפכ"ל, אז לא נורא".

הכישלונות? היו גם הצלחות

אנחנו נפגשים לראיון בדירת הגג שלו בגבעתיים. צור, בג'ינס קרועים, מתקשה לנתק את עיניו ממשחק הכדורגל הדרום-אמריקאי שהוא צופה בו. בתו, בת 13, עוד ישנה, בנו, בן 21, כבר התעורר, בן נוסף, בן 18, מתנדב בימים אלה בשדרות. על הקיר צילום ענק של לינדה אשתו, שנפטרה מסרטן בחודשים הראשונים שבהם נכנס לתפקיד. "פרשת רצח השופט עדי אזר ומעצר זאב רוזנשטיין זכורים לי במעורבב מהקומה השביעית של בית החולים בתל השומר. את ההתייעצויות אם לצאת למעצרים עשיתי כשאני ליד המיטה של לינדה".

הם הכירו כשהיו בני 17. לינדה, יהודייה-גרמנייה, הגיעה לביקור במכון וינגייט, לשם תרמו הוריה כסף. את צור פגשה כשהוא צופה בשידורי האולימפיאדה בטלוויזיה. "עבר בינינו זרם", הוא מספר בחיוך, ומאז נשארו ביחד. ב-80' אחרי שירות בצנחנים, הוא התגייס לימ"מ שם יצא לקורס קצינים והפך למפקד מחלקה. כשאירעה פרשת קו 300 היה בחו"ל, ועד היום הוא חושב "שזו היתה החלטה מטופשת שלא להשתמש ביחידה מאומנת כמו שהיינו. אני אומר לך שאם ימ"מ היה פועל המחבלים לא היו מספיקים לדעת לשנייה שהם כבר נהרגו. בת הערובה שנהרגה היתה חיה אם אנחנו היינו עושים את הפעולה".

גם כשנחטף חייל גולני נחשון וקסמן, היה צור בחופשה בחו"ל. אלא שבאותם ימים הוא כבר היה מפקד הימ"מ, וסיירת מטכ"ל שוב קיבלה את ביצוע הפעולה. "לימים, גם אהוד ברק אמר שהעובדה שלא הייתי בארץ השפיעה על כך שאת הפעולה לשחרור וקסמן עשתה מטכ"ל. אני מאמין שהתוכנית שהציג סגני היתה טובה יותר, אבל באמת שאין לדעת איך בסופו של דבר זה היה נגמר".

ב-95' פרש צור מהימ"מ ונסע עם המשפחה לארצות הברית, שם לקח חלק בייעוץ אבטחה לאולימפיאדת אטלנטה, והכיר מקרוב את המשטרה והאבטחה האמריקאית. כששב מארצות הברית עבר צור לראשונה למשטרה הכחולה, ומונה למפקד מרחב השפלה. באותם ימים התעופפו כעניין שבשגרה, טילי לאו וכדורי קלצ'ניקוב בשכונת ג'ואריש, שם התקיימה במלוא עוזה מלחמת חמולת ג'רושי בחמולת קראג'ה. הוא מתגאה עד היום בכך שקיבל את אישורו של שרון, אז שר התשתיות, להזרים מיליוני שקלים עבור תוכנית הפירוד בין המשפחות. חמולת קראג'ה הועברה ליישוב חריש, והשקט היחסי השתרר לתקופת מה ברמלה. "תעשו מה שהילד אומר", הוא מצטט בחיוך את התשובה שקיבל משרון לתוכניתו.

אותו שרון זכר את צור שנים מאוחר יותר, כשהגיע אליו ב-2004 השר לביטחון פנים צחי הנגבי עם ההצעה למנות את משה קראדי למפכ"ל. "ומה עם צורי?" שאל שרון. השאלה הזאת הזינה את ההנחה שרק עוד סבב מינויים אחד, וצור יענוד על כתפיו את שני הפלאפלים מעל החרבות.

אחרי מרחב השפלה עבר צור לשורה של תפקידי מטה, היה ראש המטה המבצעי של השר עוזי לנדאו, ולאחר מכן עבר לפקד על מג"ב. כאשר לבש שוב מדים כחולים והגיע לפקד על משטרת מחוז תל אביב ב-2004, היו מי שאמרו ש"צורי הוא בכלל לא שוטר. הוא לא מכיר כמו שצריך את עבודת המשטרה. לא צמח בניידות מלמטה".

זמן קצר אחרי שנכנס לתפקיד, חזרו כאבי הגב של אשתו. בדיקות מהירות העלו שהסרטן חזר והיכה בה בעוצמה, דווקא כשחשבה שיצאה מזה. באותו זמן, הלכה והתקדמה החקירה שנוהלה שנים בימ"ר, ולמעשה קודמה רבות בזכותם של האמריקאים, נגד מי שכונה במשך שנים "היעד מספר אחת" זאב רוזנשטיין.

"אני זוכר שלינדה כבר שכבה על המיטה גמורה, כשקיבלנו שיחת טלפון מעיתונאי שעמד לפרסם את דבר החקירה בבוקר למחרת. בעקבות זה החלטנו לבצע עוד באותו הלילה את המעצר של רוזנשטיין", הוא אומר. צור מעולם לא פגש את רוזנשטיין, וכך גם לא ישב בחקירה מול עבריינים אחרים כאחים אלפרון, איציק אברג'יל או עמיר מולנר. על חקירת רוזנשטיין הוא מצביע כעל אחת מההצלחות הגדולות של המחוז.

על כך אין מחלוקת, אם כי מדובר בהצלחה גם של קודמיך, שעבדו על החקירה במשך שנים, ונעזרו בחומר שקיבלו מהאמריקאים. אבל מה באשר לשורת מקרים אחרים שעדיין מונחים על שולחן חוקרי הימ"ר - רצח עו"ד פלינר, ד"ר דיוויד ניב, הפיגוע הפלילי הגדול ביהודה הלוי, שם ניסו לחסל את רוזנשטיין והרגו שלושה חפים מפשע, רצח שרה בן אדירי שנרצחה בפיצוץ מטען שכוון לאחר, שוד הכספות הגדול בבנק דיסקונט ועוד?

"אתם שוכחים את כל המקרים שכן פיענחנו - אני מזכיר לך את מרחץ הדמים שהיה ביפו עד שהצלחנו לבצע שורת מעצרים שהפסיקה את הרציחות שם בבת אחת; את פענוח רצח השופט אזר; וגם את כנופיית האחים מוסלי שהיתה ארגון רציני ביותר בתל אביב".

דווקא חקירת פרשת מוסלי חשפה את הצדדים היותר-בעייתיים של הימ"ר בתקופתך: חשיפת האזנות ומעקבים על ידי העבריינים, סכסוכים מרים עם הימ"ר הצפוני, ומעל לכל החשד שבתוך הימ"ר פועלת חפרפרת.

"ויכוחים בין ימ"רים היו ויהיו תמיד, אחרי הכל אף יחידה לא רוצה לחשוף את מקורותיה לאחרים, ובסיפור של מוסלי התעוררה בעיה שולית של לקיחת קרדיטים. נכון שישנם תיקים שנמצאים בהקפאה, שהם מסובכים ומקשים עלינו בחקירה. אני מאמין שבמוקדם או במאוחר משהו יצוץ ונפענח אותם. אני שומע את הרכילויות סביב התנהלות הימ"ר, ואני בהחלט לא מרוצה מהאווירה אבל גם לא מסכים איתן. ההדלפות לעיתונות על מה שקורה בתוך היחידה יכולות לפעמים לבוא גם משוטר שלא אישרו לו רכב לרדת איתו לאילת".

ניהלתם עוד כמה חקירות גדולות במחוז. למשל פרשת "הסוס הטרויאני" - אותו ריגול תעשייתי שפוצצתם ברעש גדול, ונגמר בסוף בכתבי אישום מדולדלים רק נגד המבצעים עצמם.

"לא אנחנו קבענו את גודל הכותרות בפרשה הזאת, אבל היא בהחלט חשפה טפח מריגול עסקי בין חברות שנראה מטורף, ולכן טוב שהפרשה התפוצצה בקול תרועה, כי אני אומר לך שהיא יצרה אפקט הרתעה רציני ונדרש".

ומה באשר לחקירת ח"כ יורם מרציאנו? חוקרי תחנת גלילות שחקרו את הפרשה אמרו שוב ושוב כי לנוכח חומר הראיות אין מנוס מכתב אישום. ובסופו של דבר החליטו ראש אגף החקירות והיועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק. מה קרה שם?

"אני רק יכול לומר לגבי הפרשה הזאת שבהיבט הראייתי היה צריך ללכת לכתב אישום. מי התחיל עם מי באותה קטטה, זה בית המשפט היה צריך לקבוע, אבל היה מקום לכתב אישום".

כל תל-אביבי, ולמען האמת כמעט כל ישראלי, יגיד לך שכאשר כייסו לו את הארנק, כאשר פרצו לו לרכבו או גנבו את אופניו, הוא לא חשב לפנות למשטרה, בידיעה שהמשטרה לא תצליח להחזיר לו את מה שנגנב ולא תעצור את הגנב.

"אפשר להתווכח על הסטטיסטיקה אבל בהחלט ברור לנו שבתחום הרכוש ישנה פשיעה רבה שכלל לא מדווחת לנו, ואכן גם אחוז הגילויים בנושא זה הוא יחסית נמוך. אבל צריך לזכור שאחוז הגילויים בתחום האלימות הוא גבוה ביותר. הבעיה שלנו היא שאנחנו עובדים עם הפנים לעבריין ופחות לקורבן, ולכן הכנסנו שינוי בשירות. חשוב לנו שהמתלונן ידע שמתייחסים אליו".

בקיצור, אתה מתעסק ביחצ"נות. כשהגשתי לאחרונה תלונה במשטרה קיבלתי אחרי זה טלפון מסוקרת שהתעניינה לדעת עד כמה הייתם אדיבים אלי. זה יחצ"נות, לא פתרון.

"זה אולי נכון, אבל זה לא פחות חשוב. כשאנחנו עוצרים עבריין זה חשוב גם ליצור קשר עם המתלונן ולהודיע לו שהעבריין נעצר. זה נותן תחושת סיפוק".

מתחת לחגורה

צור נחשב לאדם קר רוח, אבל אם יש דבר אחד שבכל זאת גורם לו להרים מעט את קולו, הרי זה המאבק יוצא הדופן, האישי מאוד, בינו לבין העיתון "ידיעות אחרונות". אפילו הוא מעריך שהמלחמה מול העיתון החזק במדינה גרמה לו נזק לא מבוטל בקרב על המפכ"לות. "מעולם לא נאמר לי, לא על ידי השר ולא מאף אחד, שלא נבחרתי בגלל הגישה של 'ידיעות' כלפי. אבל אני עושה לעצמי את הערכת המצב, ואי אפשר לגמד את תפקידם", הוא אומר באי נחת.

חוסר האהדה בין מפקד המחוז צור לבין "ידיעות אחרונות" החל כבר בתחילת הקדנציה שלו, אבל התעצם בעקבות חשיפה ב"הארץ" על חקירת הכדורגלן אלון מזרחי בימ"ר בחשד כי נסחט על ידי עבריינים. כתב הפלילים של "ידיעות", בוקי נאה, כעס וטען אז כי המשטרה משתפת פעולה עם כלי תקשורת אחרים ופוגעת בעבודתו. בתמורה, החזיר נאה בשורה של פרסומים שעברו לכאורה על צווי איסור פרסום והיחסים בינו ובין עיתונו לבין צור ודוברת מחוז תל אביב ליאת פרל הידרדרו.

צור ספג פעם אחר פעם ביקורת ארסית ב"ידיעות אחרונות", שאף קרא לו לא פעם להתפטר בעקבות אירועים שונים, ובראשם פרשת סלע. מנגד החלה דוברת המחוז לסרב לשתף פעולה עם העיתון, וסירבה להגיב לכתבותיו של נאה בטענה כי "לא תשתף פעולה עם 'ידיעות' עד שהעיתון לא יחליף את הכתב". צור נפגש כמה פעמים עם עורך העיתון רפי גינת, בניסיון לסיים את הסכסוך. הפגישה האחרונה בין השניים, לפני חודשים רבים, היתה פרי לחץ שהופעל מכיוונו של המפכ"ל לסיים כבר את הסאגה המתמשכת. אלא שגינת פירסם ימים אחדים לאחר הפגישה, את תוכנה במאמר שפורסם בעמוד הראשון ונגע לדברים אישיים שסיפר לו צור על בתו.

"ההתנהלות מול 'ידיעות' חרגה מכל אתיקה מקצועית, מכל מה שאני מכיר ואין לזה קשר לאם אני מנוסה או לא מול תקשורת. יש עניין אלמנטרי ביחסי עבודה בין אנשים. כשהעיתון החליט בנקודה מסוימת לפגוע בי, אז כך גם קרה. בוקי נאה התקשר לדוברות המחוז והודיע 'אנחנו הולכים לחסל את הקריירה האישית והמקצועית של דוד צור'. כשהתקשרתי למחות על כך אמר לי העורך שהוא מתפלא שאני מתרגש מהסגנון הפולקלוריסטי של הכתב. נאה השתמש בעיתון כדי לנקום במשטרה, העיתון היה כלי המאבק. קיבלנו ממנו טלפונים של איומים, גסויות.

"אני אמנם מפקד מחוז אבל גם אבא לשלושה ילדים ועברתי טרגדיה קשה שמעולם לא נתתי לה להיכנס לי לעבודה. אבל כשמתקשר נאה בעקבות מותה של אשתו של במבילי (ג'ולייט אבלינג, שנקבע כי התאבדה בתא המעצר), ושואל האם הייתי רגיש למותה של אבלינג, כמו שהיו רגישים שוטרי המחוז שכירכרו מסביב למיטת אשתי הגוססת, מה אני אמור לעשות? איך אפשר להגיד שאני רצחתי את אותה אבלינג, למה לקלל את אשתי? איך זה בדיוק מסתדר בין אנשים? ועזבי עכשיו אתיקה".

רבים הציעו לך לנסות לפתור את הסכסוך הזה, שגרם לך נזק רב, בדרכים שונות. הציעו לך להזיז מתפקידה את דוברת המחוז פרל, להזיז מתפקידו את קצין הימ"ר גדי אשד שהפך גם הוא למטרה קבועה עבור נאה.

"אז מה זה אם לא סחיטה? אני לא מוכן שיסחטו אותי או את עובדי, ולא אתן שיתעמרו בהם. המאבק עם 'ידיעות' לא עשה לי טוב, אבל היה פה עניין עקרוני. כולם אמרו לי 'אתה לא יכול להחרים עיתון', אבל איך אני יכול לעבוד מול אדם שמקלל אותי כל בוקר ולא מביא את התגובות שאנחנו נותנים לו. אני לא תמיד אוהב את מה שכותבים עלינו, אבל כשמדובר בהסתה אישית, אז אני מצטער - פשוט לא יכולתי לנהוג אחרת".

צור אומר שהוא מרגיש שבעניין זה לא קיבל את הגיבוי שקיווה לו מהמטה הארצי. במטה הארצי היו שהסבירו כי פשוט לא רצו שהסכסוך ידבק גם בהם, בכל זאת העיתון החזק במדינה. "אז כן, משהו כן השתבש, וזה לא היה בני סלע, לא שום פאשלה או הצלחה. בסופו של דבר התמונה בקרב מקבלי ההחלטות משתקפת דרך עיני התקשורת, והכותרות ב'ידיעות אחרונות' עשו את שלהן. העובדות מדברות בעד עצמן", הוא אומר.

עכשיו מתכנן צור לנצל את השבועות הראשונים שלו באזרחות לנופש ארוך עם הילדים, אחרי שלוש שנים שבהן ניהל את הקשר איתם דרך וידיאו סלולרי. הוא כבר רשום לקורס פיננסים שהוא אמור להתחיל בקרוב, ולדבריו יש לו הצעות עבודה רבות שהוא בוחן בימים אלה. "נסגרה לי דלת אחת ונפתחו עשר", הוא אומר. גם הצעה להיכנס לפוליטיקה קיבל, אבל הוא מסרב לומר ממי וממילא אינו מתכוון לפנות לכיוון זה.

אחרי ששימש כיועץ ביטחוני באטלנטה ובאתונה, הוא שב לאחרונה גם מביקור בבייג'ין, שם כפי הנראה בחן השתלבות בתחום הייעוץ לקראת האולימפיאדה בעיר. "אני לא מרגיש קורבן ולא כועס על איש. במשך השנים פגשתי אנשים טובים והיו גם כאלה שלא. כשהיו אנשים לא ראויים אמרתי להם את זה בלי טיפת צביעות. בניגוד לכאלה שאומרים 'נלחמתי עבורך אבל זה לא צלח' והם חיים עם השקר הזה שנים, תמיד אמרתי את האמת. ועכשיו אני הולך לעשות לביתי". *

תגובות "ידיעות אחרונות" נגד "השוטר צור"

תגובת רפי גינת, עורך "ידיעות אחרונות": "ההתנכלות של משטרת מחוז תל אביב אל בוקי נאה היתה בשל גילוייו הבלעדיים על מחדליה, וביקורתו על פעילותה של היחידה המרכזית. דוברת המחוז הכריזה עליו מלחמה ומפקד המחוז הורה לא לדבר איתו. ראיתי בכך פגיעה לא ראויה ב'ידיעות אחרונות' ובוקי נאה זכה בצדק לגיבוי מלא מצדי. בעקבות פניית המפכ"ל אלי נערכו שתי ישיבות עם מפקד המחוז, אחת מהן בהשתתפות המפכ"ל. הגענו לסיכומים שאמורים היו לפתור את הסכסוך, סיכומים שהיו מקובלים על צור ובוקי. כבר למחרת, משטרת תל אביב הפרה את ההסכם ודוברת המחוז לא כיבדה את הסיכומים עם מפקד המחוז.

"הטענות של צור כלפי התבטאויות של בוקי הן על שיחות בעל פה ולא הופיעו בעיתון. לדעתי, אז והיום, בוקי נאה הוא הכתב הפלילי הטוב ביותר בעיתונות הישראלית והגיבוי שקיבל ממני היה ראוי, נכון ומקצועי".

תגובת בוקי נאה: "השוטר צור לקח בשנתיים האחרונות את החוק ואת נוהלי המשטרה לידיו והפר אותם כדי לפגוע בפרנסתי בכל דרך. השוטר צור מנע מידע מ'ידיעות אחרונות' במשך שנתיים עד שיתנו לו לקבוע מי הכתב שיסקר את פעילות הפלילים והמשטרה במרכז הארץ. רק במדינות אחרות בזמנים אחרים מפקד המשטרה מחרים בשם המשטרה את מי שמסרב לעשות לו יחסי ציבור. למרות הפעילות של צור נגד העיתון ונגדי הצלחנו לסקר את עולם הפלילים והמשטרה בגוש דן, טוב ומעניין מכתבי החצר. אם הפרסומים שלי מנעו מממשלת ישראל לקדמו ולקבוע שהוא לא יהיה המפכ"ל, אני גאה בכל מלה שכתבתי עליו".



דוד צור. הבנתי די מהר שמחפשים פה ראש, הרמתי טלפון לשר ואמרתי לו: ברגע שסלע ייעצר, אני מוכן להתפטר


עם המפכ"ל לשעבר, משה קראדי. הסב את תשומת לבו לאחריותו הכוללת לבריחת בני סלע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו