בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארדון אישר את הנסיעה לפאריס

טוביה בארי

תגובות

טוביה בארי, בן 78, היה ממקימי קבוצת "עשר פלוס" המיתולוגית, שמזוהה בעיקר עם רפי לביא. "היינו נפגשים אז בשנות ה-60 קבוצה של אמנים צעירים בקפה מילוא", הוא נזכר. "כולם או כמעט כולם הציגו בגלריה כץ וגם רפי לביא היה שם. רפי לא היה אז פרסונה בשמים, אבל הוא היה שתלטן ולאט לאט הוא בנה את עצמו. מצד אחד היתה 'אופקים חדשים', ששלטו בכל מה שהיה אז, ומצד שני היה לנו רצון להופיע. בקבוצה זה היה יותר פשוט".

אך בארי השתתף רק בתערוכה אחת של הקבוצה. "זה הפסיק לעניין אותי ברגע שהם התחילו להגיד מה צריך לצייר. פעם אחת אמרו 'נצייר אדום', אחר כך 'נצייר גדול', 'נצייר ביחד'. אני לא מצייר גדול ואני לא מצייר בקבוצה. אני אינדיווידואליסט, אני לא בן אדם שעובד עם אחרים. השתתפתי רק פעם אחת כשעשו תערוכה של מיניאטורות בגלריה גורדון".

בארי, שתערוכה שלו מוצגת בימים אלה בבית האמנים בתל אביב, היה ונשאר יוצא דופן בשדה האמנות המקומי. בשנות ה-60, כשכולם ציירו ציורי שמן - "קראו לזה 'מלכת הכן', זה היה אז הבון טון" - הוא בחר לעסוק בהדפסים. גם הקולגות שלו בתחום זה, שיצירותיהם תלויות בצפיפות על קירות דירתו הנעימה והעמוסה באוספים ברחוב דובנוב בתל אביב, לא שייכים למיינסטרים ומרביתם אינם מוכרים לציבור הרחב. יש שם גם יצירות של אמנים מוכרים יותר, שמהם קיבל עבודות או החליף, כגון אברהם חדד, ישראל פלדי, אברהם אופק, מרדכי ארדון ומשה שטרנשוס.

מדוע בחר לעסוק בהדפס? "מקרי", הוא עונה. "למדתי אמנות באורנים אצל יעקב וכסלר והמשכתי ללמוד אצלו בסטודיו שהוא פתח בדירת גג ברחוב שלום עליכם בתל אביב. היה לו בסטודיו מכבש מפורק שהוא הביא אתו מגרמניה. הרכבנו אותו והתחלתי לעשות כל מיני ניסויים. ככה התחלתי לעשות תחריטים. הייתי אז האמן הראשון שממש התמחה בזה בארץ".

את תערוכת היחיד הראשונה שלו הציג ב-1961 בגלריה כץ. אחר כך נסע ללמוד תחריט בפאריס אצל האמן ג'וני פרידלנדר. "פאריס היתה אז כמעט המקום היחיד בעולם שעוד נשארו בו בתי דפוס, מתוך כבוד למדיום הזה". כשחזר הציג תחריטים צבעוניים בתערוכה הראשונה של קבוצת "תצפית" ב-64'. "לא ידעו אז הרבה על התחום", הוא אומר. "אני זוכר שהצגתי שם תחריט נחושת ושאלו אותי 'איפה הנחושת'". מאז גם הציג את עבודותיו במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל אביב (שם גם מתוכננת לו רטרוספקטיווה בשנה הבאה).

בארי מציין שתחריטים זכו אז לביקוש ונמכרו היטב. בעלי גלריות היו באים לפאריס לקנות תחריטים וגם בארץ מכר, דרך גלריה בינט. "היום עבר זמנו של התחריט. זה לא הולך, לא בארץ ולא בעולם. אולי עשו ממנו יותר מדי". ומה אתה אוהב בתחריט? "זה מתאים לי ליד".

בארי גם עסק הרבה בהוראת המדיום. הוא לימד שנה בבצלאל ("מיכה אולמן היה תלמיד שלי") ושנים רבות בסטודיו שלו בתל אביב. חלק מהתחריטים והציורים שבביתו, ביניהם אקוורלים רבים, ניתנו לו בהוקרה מאמנים שעזר להם עם הצד הטכני של הכנת התחריט. אחד מהם הוא ארדון, שאתו היה בקשרי עבודה וידידות. על אחד התחריטים שקיבל ממנו (שאף הוצג בתערוכה של ארדון במוזיאון תל אביב) מופיעה הקדשה: "לידידי טוביה, עשית למעני יותר מכל ידידי, תודה מקרב לב".

למה התכוון? "עזרתי לו בהכנת התחריטים שהכין, מבלי לבקש שום דבר בתמורה", אומר בארי. הם התיידדו בזמן ששניהם שהו בסיטה, בפאריס, בשנים 68'-71'. אך הם הכירו קודם לכן, בתחילת שנות ה-60, כשארדון עבד כיועץ אמנותי במשרד החינוך והתרבות ובארי רצה לצאת ללימודים בחו"ל. "אז היה צריך לקבל אישור ממשלתי כדי להמיר לירות לדולרים. לא היה אפשר סתם לגשת אל הבנק ולקנות דולרים כמו היום", אומר בארי. "ניגשתי אל ארדון עם תיק עבודות, אמרתי לו שאני רוצה לנסוע לפאריס כדי ללמוד תחריט והוא אישר לי את הנסיעה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו