בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגנטיקה של הקפיטליזם

בספר חדש ופורץ דרך טוען היסטוריון אמריקאי כי המהפכה התעשייתית היא תולדה של שינוי אבולוציוני. באמצעות אוריינות, נכונות לעבוד שעות רבות ומודעות לחשיבות החיסכון, הצליחה לראשונה אירופה לייצר יותר ממה שהיא צורכת ניקולס וייד ניו יורק טיימס

תגובות

אלפי שנים חיו מרבית תושבי כדור הארץ בעוני משווע - תחילה כציידים-לקטים, ולאחר מכן כאיכרים וכפועלים. אך לאחר המהפכה התעשייתית, החליפו חלק מהחברות את העוני בשגשוג מדהים.

היסטוריונים וכלכלנים מנסים זמן רב להבין כיצד התחולל השינוי הזה, ומדוע הוא התרחש רק במדינות מסוימות. חוקר שבילה 20 שנה בסריקת ארכיונים אנגליים מימי הביניים, מציג כעת תשובות מפתיעות לשתי השאלות האלה. גרגורי קלארק, היסטוריון של הכלכלה מאוניברסיטת קליפורניה, מאמין כי המהפכה התעשייתית - הצמיחה הכלכלית הפתאומית שהתרחשה לראשונה באנגליה בסביבות 1800 - קרתה בשל השינוי באופיה של האוכלוסייה האנושית. במסגרת השינוי, סיגלו התושבים בהדרגה את ההתנהגות שנחוצה להצלחת הכלכלה המודרנית. קלארק טוען שערכים שמאפיינים את המעמד הבינוני - אי-אלימות, אוריינות, שעות עבודה ארוכות ונכונות לחסוך - הופיעו בהיסטוריה האנושית רק אז.

מאחר שערכים אלה נעשו שכיחים יותר ויותר במאות שלפני המאה ה-19, בין אם בשל העברה תרבותית או בשל הסתגלות אבולוציונית, האוכלוסייה האנגלית נהפכה בסופו של דבר ליצרנית מספיק כדי להשתחרר מעוני. רעיונותיו של קלארק, שפורסמו במשך כמה שנים במאמרים ובכתבי יד, קובצו לספר בשם "A Farewell to Alms" ("שלום לנדבות") שייצא לאור בארה"ב בחודש הבא.

1,508 קלוריות ביום

עבודתו של קלארק מבוססת על נתונים שמהם ניתן לשחזר מאפיינים רבים של הכלכלה האנגלית בשנים 1200-1800. הוא מראה כי הכלכלה היתה כלואה במלכודת מלתוסיאנית - בכל פעם שטכנולוגיה חדשה הגבירה את יכולת הייצור ולו במעט, האוכלוסייה גדלה, פיות נוספים אכלו את העודף שנוצר, וההכנסה צנחה לרמה קודמת.

ההכנסה בעת ההיא היתה נמוכה ביותר במונחים של כמות החיטה שניתן היה לקנות. עד שנות ה-90 של המאה ה-18, האנגלי הממוצע צרך רק 2,322 קלוריות ליום, והעניים צרכו 1,508 קלוריות בלבד. בחברות ציידים-לקטים נהנו אנשים מדיאטה של 2,300 קלוריות ליום או יותר.

נטיית האוכלוסייה לצמוח מהר יותר מאספקת המזון תוארה על ידי תומס מלתוס בספרו "An Essay on the Principle of Population" ("מאמר על עקרון האוכלוסייה") מ-1798. לפי נתוניו של קלארק, המלכודת המלתוסיאנית שלטה בכלכלה האנגלית מהמאה ה-13 ועד למהפכה התעשייתית. ההפוגה היחידה היתה כשהתרחשו אסונות כמו המגיפה השחורה, שבעקבותיה הצטמצמה האוכלוסייה, ובמשך כמה דורות היה לשורדים יותר מזון נגיש.

ספרו של מלתוס ידוע כספר שהעלה בדרווין את רעיון הברירה הטבעית. לאחר שקרא על מאבק ההישרדות שחזה מלתוס, כתב דרווין באוטוביוגרפיה שלו: "מיד הבנתי שבנסיבות כאלה נוטים לשמר את ההשתנויות הרצויות, ולהשמיד את הלא-רצויות... בשלב זה היתה לי סוף סוף תיאוריה שלפיה יכולתי לעבוד". קלארק החל לתהות אם הברירה הטבעית היא זו ששינתה את אופי האוכלוסייה בצורה כלשהי, ואם כן, אם זה ההסבר למהפכה התעשייתית.

המהפכה התעשייתית, שהיתה השחרור הראשון מהמלכודת המלתוסיאנית, התרחשה כאשר יעילות הייצור הוגברה סוף סוף, וגדלה מהר מספיק בשביל להדביק את קצב גידול האוכולוסייה ולאפשר את הגידול בהכנסה. הוצעו הסברים רבים לאותו זינוק ביעילות, חלקם כלכליים וחלקם פוליטיים, אך לדברי היסטוריונים, אף אחד מהם לא מניח את הדעת במידה מספקת.

קלארק חשב בתחילה שייתכן שהאוכלוסייה פיתחה עמידות גבוהה יותר למחלות. הוא חשב על הרעיון בעקבות ספרו של ג'ארד דיאמונד, "רובים, חיידקים ופלדה", שבו נטען כי האירופאים הצליחו לכבוש מדינות אחרות גם מפני שהיו חסינים יותר בפני מחלות. רעיון זה קיבל ביסוס בעובדה שערים כמו לונדון היו כה מטונפות ומלאות מחלות, עד ששליש מתושביהן מתו בכל דור, ומספר האבידות בנפש אוזן על ידי מהגרים שהגיעו מהכפר. בעקבות כך העריך קלארק, כי ייתכן שהאוכלוסייה ששרדה באנגליה היא צאצאי האיכרים.

הוא הבין שאפשר לבחון את הרעיון באמצעות ניתוח צוואות עתיקות. אבל מחקרו הראה דווקא כי דור אחרי דור, מספר ילדי העשירים ששרדו היה גבוה מזה של העניים. פירוש הדבר שהיתה חייבת להיות מוביליות חברתית כלפי מטה, מאחר שהעניים התקשו להתרבות, וצאצאי העשירים השתלטו על משלחי ידם. מסקנתו של קלארק היא "שהאוכלוסייה האנגלית המודרנית מורכבת בעיקר מצאצאיהם של בני המעמדות הגבוהים של ימי הביניים".

קלארק טוען כי לאחר שצאצאי העשירים מילאו את כל שכבות החברה, ההתנהגות שהובילה לעושר התפשטה יחד אתם. הוא הוכיח כי ההיבטים השונים של מה שניתן כיום לכנות "ערכים של המעמד הבינוני", השתנו באופן משמעותי מימי חברות הציידים-לקטים ועד למאה ה-19. מספר שעות העבודה גדל, שיעור האוריינות והכישורים המתמטיים עלה, והיתה ירידה ברמת האלימות הבין-אישית.

שינוי התנהגותי משמעותי נוסף, טוען קלארק, היה עלייה בהעדפת חיסכון על פני צריכה מיידית, המשתקפת בירידה העקבית בריבית בין המאה ה-13 למאה ה-19. "חסכנות, זהירות, משא ומתן ועבודה קשה הפכו לערכיהן של קהילות שקודם לכן חיו לפי ערכי פזרנות, אימפולסיוויות, אלימות והעדפת זמן חופשי", כותב קלארק.

כישלון הסמוראים

גם בשאר אירופה ובמזרח אסיה, גודל האוכלוסייה נקבע זמן רב על ידי המלכודת המלתוסיאנית של כלכלותיהן האגרריות היציבות. כוח העבודה שלהן הטמיע בקלות את טכנולוגיות הייצור החדשות שהופיעו לראשונה באנגליה. מפתיע, אם כן, שהמהפכה התעשייתית לא הופיעה לראשונה בקרב האוכלוסיות הגדולות בהרבה של סין ויפאן. קלארק מצא נתונים המראים כי המעמדות העשירים יותר באזורים אלה, הסמוראים ביפאן ושושלת צ'ינג בסין, היו בלתי פוריים באופן מפתיע, וכך לא נוצרה בקרבן המוביליות החברתית כלפי מטה שהפיצה את הערכים מוטי הייצור באנגליה.

לאחר המהפכה התעשייתית, הפער ברמת החיים בין הארצות העשירות לעניות החל להתרחב, מהבדל בעושר ביחס של 1 ל-4 ב-1800, ליחס של יותר מ-1 ל-50 כיום. כמו שאין הסבר מוסכם להתרחשות המהפכה התעשייתית, כלכלנים גם לא מצליחים להסביר היטב את הפער בין הארצות העשירות לעניות.

פרשנים רבים מצביעים על כישלונם של מוסדות פוליטיים וחברתיים, אבל התרופה המוצעת של רפורמה מוסדית נכשלה פעם אחר פעם, כותב קלארק. הוא משווה את הבנק העולמי ואת קרן המטבע הבינלאומית לרופאים פני העידן המדעי, שהמליצו על הקזת דם כטיפול בחוליים שלא הבינו. אם המהפכה התעשייתית גרמה לשינויים בהתנהגות האדם, אומר קלארק, אז אוכלוסיות שלא היה להן זמן להתאים את עצמן למגבלות המלתוסיאניות של כלכלות אגרריות, לא יהיו מסוגלות להגיע לאותה יעילות בייצור.

קלארק אומר שערכי המעמד הבינוני יכולים להיות מועברים גנטית ותרבותית. "במהלך התקופה האגררית הארוכה, שהובילה למהפכה התעשייתית, האדם נהפך למותאם יותר מבחינה ביולוגית לעולם הכלכלי המודרני", הוא כותב. "ניצחון הקפיטליזם בעולם המודרני מקורו יותר בגנים שלנו מאשר באידיאולוגיה או בהיגיון".

לתפישתו, אין זו האינטיליגנציה הגבוהה יותר שמועברת בתורשה - להיות צייד בחברה של ציידים-לקטים דורש כישורים רבים בהרבה מהפעולות החוזרות על עצמן של העובד החקלאי. לעומת זאת, היה זה "מאגר הכישורים והתכונות שהיה שונה מאוד מזה של העידן הקדם-חקלאי".

מקורות אנרגיה חדשים

התגובה לתזה של קלארק בקרב היסטוריונים כלכליים חיובית למדי, למרות שמעטים מסכימים עם כולה, ורבים מטילים ספקות בנכונות החלק החדשני יותר - הצעתו ששינוי אבולוציוני הוא גורם שיש לשקול את השפעתו בהיסטוריה.

היסטוריונים נהגו להבין שינויים בהתנהגות בני אדם כהסברים לאירועים כלכליים, כמו התזה של מקס ובר הקושרת בין עליית הקפיטליזם לפרוטסטנטיות. אולם מרביתם נוטים כעת לעבר עמדת הכלכלנים, שלפיה כל בני האדם דומים, ושהם צפויים להגיב באותה צורה לאותם תמריצים. לכן הם מחפשים הסברים לאירועים כמו המהפכה התעשייתית בהקשר של שינויים במוסדות, לא בבני אדם.

עמדתו של קלארק היא שהמוסדות והתמריצים היו מאוד דומים כל הזמן, ושבעזרתם ניתן להסביר מעט מאוד. באמירה שאת התשובה אפשר למצוא בהתנהגות בני האדם, הוא מבקש מעמיתיו ההיסטוריונים הכלכליים לחזור להסבר הישן שרובם נטשו, ובנוסף, הוא מעלה רעיון שהיסטוריונים שוקלים לעתים רחוקות כמשתנה בהסברים שלהם - אבולוציה.

מרבית ההיסטוריונים הניחו שהשינוי האבולוציוני הוא הדרגתי מדי מכדי שישפיע על אוכלוסיות אנושיות בתקופה היסטורית קצרה. אולם גנטיקאים, כשמידע שמקורו בגנום האנושי נמצא לרשותם, החלו לזהות מקרים קרובים יותר ויותר בזמן של שינוי אבולוציוני, כמו התפשטות היכולת לעכל לקטוז בקרב אוכלוסיות המגדלות בקר בצפון אירופה לפני 5,000 שנה.

היסטוריונים צפויים להיות נלהבים יותר מהמידע הכלכלי מימי הביניים ומהאיסוף המפורט של פריטי מידע לאורך זמן שקלארק מציג, מאשר מהצעתו שבני אדם התאימו עצמם למגבלות המלתוסיאניות של חברה אגררית. "הוא ראוי לשבחים על איסוף המידע", אמר ד"ר פיליפ הופמן, היסטוריון מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה. "אבל אני לא מסכים עם הטיעון הבסיסי שלו". הירידה בריבית באנגליה, לדוגמה, יכולה לנבוע מכך שהמדינה מספקת ביטחון פנימי רב יותר ושומרת על זכויות הרכוש, אמר הופמן, ולא מהשינוי ברצונם של בני אדם לחסוך, כפי שטוען קלארק.

חלק בטיעונו של קלארק לגבי הברירה הטבעית "הוא חלש בהרבה, ואולי אף לא נדרש, אם אתה מסוגל לעקוב אחר שינויים במוסדות", אמר קנת פומרנץ, היסטוריון מאוניברסיטת קליפורניה באירווין. בספר שהתפרסם לאחרונה, "The Great Divergence", טוען פומרנץ ששימוש במקורות אנרגיה חדשים, כמו פחם, ועיבוד קרקעות חדשות, כמו במושבות בצפון אמריקה, היו ההתפתחויות שדחפו את הכלכלות האגרריות אל מעבר למגבלות המלתוסיאניות.

רוברט ברנר, היסטוריון מאוניברסיטת קליפורניה, אמר כי למרות שאין כיום הסבר משכנע לצמיחה הכלכלית באירופה בסביבות 1800, הוא מאמין שהתשובה נמצאת במוסדות, ושהרעיון של קלארק לגבי גנים של התנהגות קפיטליסטית הוא "זינוק ספקולטיווי למדי".

קלארק אמר שהחליט לכתוב את הספר לפני 12 שנה, לאחר שגילה כי הסטודנטים שלו לא ידעו שום דבר על ההיסטוריה של אירופה. עמיתיו הופתעו ממסקנותיו, אבל הסתקרנו מהם. "על המידע המעשי העומד בבסיס העניין הזה קשה להתווכח", אמר קלארק. "כשאנשים רואים את ההיגיון, הם אומרים 'אני לא בהכרח מאמין, אבל קשה לפסול את זה'".



מפעל באנגליה, 1900


"קציר התירס", 1565, פיטר ברויגל האב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו