בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נוהל שכנים

הערבים מוקפים ביהודים, היהודים מוקפים ערבים - כך, כשכולם במיעוט, נוצרו היחסים הטובים בין תושבי "שכונת הר הצופים" המעורבת לשכונה של מפוני הכפר ליפתא. ואולי זה קרה בגלל דוכני הפלאפל של הליפתאווים, שם נפגשים כולם בלילות

תגובות

בשכונה אחת בשיפולי הר הצופים, גרים ערבים ויהודים בשכנות טובה. עניין די נדיר בנוף הירושלמי, ש-40 שנה אחרי 1967 עדיין שורר שסע עמוק בין שני העמים היושבים בו. בעליהם של שישה מבין 21 הקוטג'ים בשכונה - שמקימיה העניקו לה את השם "Small City", אך תושביה מכנים אותה בפשטות "שכונת הר הצופים" - הם ערבים-ישראלים שהגיעו לירושלים מהמשולש ומהגליל. אחד הבתים היה שייך בעבר לדורית ויחזקאל ביניש, ונמכר לישיבה חרדית המשכנת שם את תלמידיה.

ערבים-ישראלים מתגוררים בעוד אזורים בירושלים, אך לא תמיד נוכחותם שם מתקבלת ברצון. נצ"מ בדימוס רוני אוליבר, תושבת שכונת הר הצופים, מספרת על אווירה שלילית כלפי קבלת ערבים למגורים בגבעה הצרפתית הסמוכה. לדבריה, יהודים המבקשים למכור שם את דירותיהם לערבים חשים מאוימים. אחד התושבים, עולה ותיק מארה"ב, אף פירסם מודעה בעיתון השכונתי בה ביקש מהקוראים להודיע לו מי משכניהם מתכוון למכור את דירתו לערבים - כדי לנסות להניאו מכך.

בנוסף, התארגנו מתפללים באחד מבתי הכנסת של הגבעה הצרפתית למנוע "חדירת ערבים לשכונתם", מניפים שלטי מחאה, וברחוב מבוא דקר הקימו השכנים ועד פעולה כדי למנוע מהאוניברסיטה למכור דירות שבבעלותה לערבים-ישראלים. הם הצליחו בכך - הדירות נמכרו ליהודים כשרים בלבד.

שכונת הר הצופים ממוקמת בין מלון "ריג'נסי" (לשעבר "הייאט") לשכונה של מפוני הכפר ליפתא, שהוקמה על ידי הירדנים אחרי 1948. היא הוקמה בחלקה על אדמותיהם של הליפתאווים, שהופקעו מהם בדרכים פתלתלות לאחר 1967 (ממשלת ירדן שהעניקה להם את האדמות לא דאגה בכל המקרים לרשום אותן כחוק על שמם, וכך נוצרה אחת הפרצות להקמת שכונת הר הצופים).

עורך הדין הירושלמי אליאס חורי, מומחה לענייני קרקעות, אומר כי אדמותיהן של שתי משפחות ממפוני ליפתא הופקעו בשנות ה-70 על ידי ישראל לצורך הקמת השכונה. אבל תושב השכונה שלמה סירקיס מספר כי אחד משכניו, מנכ"ל משרד השיכון אשר וינר ז"ל, סיפר לו פעם כי השכונה הוקמה בחלקה על מגרש גדול שהיה שייך לאוניברסיטה העברית. במשפחת אבו-ליל מאשרים כי אדמות השכונה הופקעו מהם - אך מסרבים להרחיב בנושא מחשש ליצירת מתיחות עם השכנים.

כך או כך, זו שכונה יוצאת דופן. הדיירים היהודים בה מוקפים מכל צד בשכנים ערבים (הליפתאווים), ומפוני הכפר ליפתא מוקפים מכל צדיהם ביהודים - שכונת הר הצופים מדרום והגבעה הצרפתית ומגורי הסטודנטים של האוניברסיטה מצפון וממזרח. זה מחייב, לדברי סירקיס, "ללכת על קצות האצבעות".

מגורי רופאים

לפני כמה שנים אחד התושבים הליפתאווים גידל בחצרו ארנבות למאכל. השכנים, יהודים וערבים תושבי שכונת הר הצופים, סבלו מריחות לא נעימים שעלו מהחצר. היהודים סברו כי לשכניהם הערבים-ישראלים יהיה קל יותר לשכנעו להסיר את המפגע, אולם אלה נרתעו, מחשש לפתיחת חזית עימות בינם לליפתאווים. סירקיס, שהבין ללבם, החליט לפנות בעצמו למגדל הארנבות - שלסוף נעתר לבקשתו.

אילו היה זה יהודי, אומר סירקיס, עובד בכיר לשעבר בבנק ישראל, הבעיה היתה קלה יותר: "הייתי פונה לפיקוח העירוני או למשטרה, אבל כאן נאלצנו לנהוג בזהירות רבה ובשיא הטקט - כי מה שנראה כסכסוך שכנים רגיל בקרב יהודים, יכול היה בשכונה שלנו להפוך לחומר בעירה לאומי". בשנות ה-90 שיתפו פעולה היהודים והליפתאווים לצורך סגירת מועדון לילה במלון הסמוך, בעקבות הפרעות קשות בשעות לילה מאוחרות. המועדון נסגר לאחר שאחד מאורחיו, נער בשנות העשרה, ניפץ בקבוק זכוכית על ראשו של אחד התושבים מליפתא.

ואולי אווירת השכנות הטובה מושפעת משני דוכני הפלאפל של משפחת אבו ליל הליפתאווית המוצבים בכביש הראשי שליד שכונת הר הצופים. בשניהם, העליון יותר והתחתון, הקרוב ממש לשכונה, מתקבצים מדי לילה עשרות יהודים וערבים לדוכני הפלאפל שרכשו להם מוניטין ברחבי הבירה בטעמם המשובח ובהיותם פתוחים עד הרבה אחר חצות. מגיעים לשם תושבי השכונה מקרב שני העמים, שוטרי מג"ב, חיילים, נהגי מוניות וסטודנטים המתגוררים במעונות האוניברסיטה הסמוכים. אי של דו קיום. כל הנקלע למקום לא היה מאמין כי בלבה של ירושלים המסוכסכת נוהגים בני שני העמים האחד במשנהו ביחס סובלני ואדיב מעין זה. חלק מההתחשבות ההדדית של השכנות הטובה שם מתבטא בכך שדוכני הפלאפל סגורים בשבתות ובחגי ישראל.

ראש ועד שכונת הר הצופים שנבחר לתפקידו באחרונה הוא אסמאעיל וושאחי, יליד 1956 מהכפר ערערה במשולש. וושאחי הוא קבלן מצליח. חברת הבנייה שלו אחראית בין השאר למעונות הסטודנטים בגבעה הצרפתית, ועתה הוא עוסק בבניית הפקולטה לרפואה ליד בית החולים "הדסה עין כרם" ובבניית רב קומות במרכז ירושלים. במקביל לעבודתו, סיים לימודי תואר ראשון ושני במינהל עסקים באוניברסיטה העברית וכעת הוא מסיים לימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת בר אילן.

וושאחי גדל בא-שראייה, יישוב בדווי הסמוך לאום אל פחם. בגינה המטופחת של הקוטג' שלו בירושלים, מעשן בשרשרת, הוא נזכר בימי ילדותו ביישוב הקטן שתושביו התפרנסו בעיקר מרעיית צאן. משפחתו גרה במקום עד אמצע שנות ה-60. עם הקמת היישוב מי עמי באותה תקופה, רכשה הקרן הקיימת מאביו כמה עשרות דונם שהיו בבעלותו והמשפחה הגדולה (אסמאעיל הוא אחד מ-17 אחים ואחיות, לאביו היו שתי נשים) עברה לכפר ערערה.

בילדותו, צעד וושאחי מדי יום חמישה קילומטרים הלוך-חזור לבית הספר. כעת ארבעת ילדיו, הלומדים במוסדות פרטיים יוקרתיים בירושלים, מוסעים מדי יום במכונית בידי אמם, רנדה, קרובת משפחה רחוקה של וושאחי שמוצא משפחתה מירדן. רנדה למדה רוקחות בירדן ועסקה במקצועה שם כחמש שנים. כשהגיעה לכאן, לאחר שנישאה לוושאחי ונולד בנם הבכור, למדה באוניברסיטה העברית ספרות אנגלית וסיימה תואר שני.

השניים נישאו ב-1992 באולם חתונות בעפולה, שם נדהמה רנדה לראות את בעלה מתחבק ומתנשק עם ידידים יהודים. "היום זה נראה לי רגיל, יש לנו לא מעט ידידים יהודים, גם כאן בקרב השכנים", היא מספרת. "אבל אז, בחתונה, כשראיתי את מידת הקירבה בין אסמאעיל לחבריו היהודים הייתי בהלם, כי בירדן לא הכרנו דברים כאלה. לא היו שם יהודים". היכרותה עם יהודים העמיקה בעת לימודיה באוניברסיטה העברית בחוג לספרות אנגלית, שם הציעו לה נוכח הצטיינותה להמשיך ללמוד לתואר שלישי. אולם בשלב זה היא מעדיפה להקדיש את זמנה בעיקר לטיפול בילדים, על אף שבידה גם רשיון רוקחות ישראלי לאחר שהשתלמה כאן במקצוע במשך שלוש שנים.

משפחת פרחאת. הגיעו לשכונה לאחר ניסיון מר בפסגת זאב
לפני כמה שבועות נסעה משפחת וושאחי לחו"ל. כשחזרו, נדהם אסמאעיל למצוא פתק ליד דלת הכניסה לביתו מאת שכנתו היהודייה, בו נכתב כי אספו את העיתונים ודברי הדואר כדי שגנבים לא ינצלו את ההזדמנות לפרוץ לביתם. בכלל, הוא מופתע לטובה מהיחסים החמים שנוצרו בשכונה בין יהודים לערבים, ובעיקר מהעובדה שנבחר בקיץ ליו"ר הוועד של השכונה: "כולם אמרו לי - אתה תהיה יו"ר הוועד. אתה צעיר, אתה נמרץ, אנחנו אוהבים אותך, חשתי כי אין לי הרבה ברירה והסכמתי".

וושאחי מודע היטב לקשיים של ערביי ישראל. גם עליו עברו כמה חוויות לא קלות באינתיפאדה הראשונה והשנייה. מדי יום הוא שומע מפועלים ערבים מהשטחים שעובדים עמו על התנכלויות החיילים במחסומי ובדרכי הגדה. הוא משתדל לסייע להם ככל האפשר, אבל מגדיר עצמו כאופטימיסט חסר תקנה שמעדיף תמיד לראות את חצי הכוס המלאה.

הטיל ההוא במלחמה

אסמאעיל ורנדה וושאחי משתתפים בחוג של שמונה זוגות ערבים-ישראלים מהגליל ומהמשולש, המתגוררים בירושלים ונפגשים מדי חודש בביתו של אחד מהם. אחד מבעלי הבית מכין הרצאה בנושא הקרוב ללבו ולאחר מכן הם סועדים ומבלים יחד. בקבוצה חברים אומיימה ומורשיד פרחאת, המתגוררים כבר שלוש שנים בשכונת הר הצופים ודרכם הגיעה משפחת ווחאשי לשכונה.

אומיימה ומורשיד, שניהם רופאים בוגרי בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, שמעו על הדירה שבה הם גרים כעת מאשתו של שלמה, נירה סירקיס - אחות מיילדת שהכירה את מורשיד במקום עבודתם המשותף, מחלקת היולדות ב"הדסה הר הצופים". הוא עובד שם כגניקולוג, המתמחה בטיפולי פוריות והפרייה חוץ-גופית. אומיימה היא פסיכיאטרית בכמה מרכזים רפואיים במזרח-ירושלים, ילידת טייבה במשולש. הוא יליד הכפר מג'ד אל כרום בגליל התחתון. השניים הכירו בעת לימודיהם המשותפים ונישאו בתום הסטאז'.

מי שדחף את מורשיד ללמוד הוא אביו, מנהל (בדימוס) של בית הספר התיכון במג'ד אל כרום. תחביבו של האב הוא גינון, והוא מגיע מדי פעם לביקור אצל בנו, כלתו ונכדיו, ומטפל בהתנדבות בגינותיהם של משפחתו ושל שכניהם היהודים. בני הזוג הגיעו לשכונה בעקבות ניסיון מר - לאחר שרכש פרחאת דירה בשכונת פסגת זאב איימו עליו השכנים היהודים כי יתנכלו לו פיסית אם יעז להיכנס להתגורר בה. שניהם מתקשים לשכוח את התקופה הקשה ההיא.

פרחאת תולה את יחסי השכנות המצוינים בשכונת הר הצופים ב"נסיבות המיוחדות": יהודים מוקפים בערבים ולהפך. שני העמים, לשם שינוי, במיעוט. בנוסף לבני הזוג וושאחי ופרחאת, גרים בשכונה גם רואה חשבון מטירה, נג'יב עיראקי, ומשפחתו, ועורך דין מסחנין, חוסיין ענאים. עוד שני ערבים-ישראלים רכשו בתים בשכונה אך העדיפו להשכירם.

סירקיס אומר כי החשש הגדול של תושבי הגבעה הצרפתית, למשל, הוא מירידת ערך הדירות בעקבות כניסת ערבים לשכונה. כאן זה לא קרה, הוא אומר. סירקיס, בן 65, מגדיר עצמו כ"ימני חילוני. ימניות בלי משיחיות ויחד עם זה עם כבוד רב לערבים ולמורשת הערבית". העובדה שהיחסים בשכונה טובים אינה אומרת כלום, לדבריו, משום שלא עמדו עדיין במבחן אמיתי. הוא סבור כי אין סיכוי להגיע עם הערבים להסדר מדיני, אך אין זה חייב להיתרגם לשנאה. במלחמת לבנון השנייה, כששמע על נחיתת טיל במג'ד אל כרום, מיד נכנס סירקיס לביתם של בני הזוג פרחאת כדי לשאול לשלום קרוביהם בכפר - מחווה שנגעה ללבם מאוד. אולם כמו הרבה ירושלמים ותיקים אחרים, עוזב סירקיס את הבירה בקרוב ועובר לבנימינה.

פרחאת, לעומתו, על אף שחווה באורח אישי את הגזענות היהודית, אופטימי יותר: יש סיכוי מצוין לפתור את הסכסוך אם תימצא מנהיגות ראויה בשיעור קומתם של דוד בן גוריון או יצחק רבין, הוא אומר.

עד לפני יוני 1967, כינו את מבני האוניברסיטה העברית ובית החולים "הדסה" בהר הצופים "מובלעת הר הצופים", משום שהיו שטח ישראלי מגודר וממוקש מוקף בטריטוריה ירדנית. כיום "המובלעת" היא שכונת הר הצופים, שבה מתקיימים בנסיבות מיוחדות ושבריריות יחסי שכנות יוצאי דופן בין יהודים לערבים, המוקפים בטריטוריית הסכסוך והגזענות המאיימים.



אסמאעיל ורנדה וושאחי. בחתונתם נדהמה לראות את בעלה מחבק יהודים


דוכן הפלאפל של משפחת אבו ליל. מפגש לתושבי השכונה, שוטרי מג"ב ונהגי מוניות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו