בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלם וסע

הרפורמה שיזם משרד המשפטים להמרת חלק ניכר מהעבירות הפליליות הקלות בעבירות קנס מינהליות שכבה במגירה שבע שנים. כעת מסירים ממנה את האבק

תגובות

שבע שנים שכבה על המדף בפרקליטות המדינה התוכנית להצלת הפרקליטות, וחיכתה לגואל. התוכנית זכתה לתמיכתם של פרקליטת המדינה הקודמת, עדנה ארבל, ושל שני היועצים המשפטיים האחרונים, אליקים רובינשטיין ומני מזוז. עד שבא שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, והחליט שהגיע הזמן ליישמה.

בימים האחרונים הורה פרידמן למחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים פליליים, עו"ד רחל גוטליב, "לבחון בצורה אוהדת" את התוכנית, שמטרתה להמיר חלק ניכר מהעבירות הפליליות הקלות לעבירות קנס מינהליות, ולהפוך את היוזמה להצעת חוק ממשלתית.

מי שמתייחס בחשדנות למהלכיו של פרידמן יכול לראות גם כאן מהלך שעניינו הגנה על נבחרי ציבור מושחתים. השאלה אם פרידמן, בהחלטותיו על מהלכים לשינוי פני המשפט הפלילי, רואה לנגד עיניו חשודים בפלילים כמו אהוד אולמרט ואברהם הירשזון, היא שאלה פתוחה. גם כשדיבר בפומבי בשבח התוכנית, ואמר ש"צריך ליצור מסלול לאכיפה בדרכים אחרות, פרקליט יוכל להציע לחשוד ברירת קנס או עבודות שירות, ואם החשוד יתעקש, יילך לבית המשפט" - לא סייעו הדברים לפזר את הערפל אשר למוטיווציה שמנחה את השר. אבל זה כנראה לא כל כך חשוב. העיקר הוא שמערכת האכיפה קורסת בטיפול בתיקים הפליליים, ותוספות תקופתיות של תקנים לא פותרות את הבעיה, ולא היו פותרות אותה גם אם התקנים לא היו ניתנים במשורה.

יותר הסדרי טיעון

בימים אלה מתכנסים חברי ועדת האיתור למציאת פרקליט המדינה הבא, במקומו של ערן שנדר הפורש. שנדר עצמו נבחר כדי לייעל ולנהל את עבודת הפרקליטות, ובמהלך כהונתו התבטא לא אחת על הצורך בהוספת תקנים, שכן כוח האדם בפרקליטות אינו ערוך להתמודד עם מבול התיקים הפליליים שמייצרת אוכלוסיית ישראל. כדאי שחברי ועדת האיתור יידעו, ואולי שגם פרקליט המדינה הבא יידע, שיש דרכים לפתור את הבעיה - ברובה אם לא במלואה - גם בכוח האדם הקיים.

מדובר בהצעה שניסח ד"ר אורן גזל-אייל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, שהיה ב-2001 יועץ אקדמי לוועדה בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אז, יהודית קרפ. הוועדה הוקמה על ידי היועץ אז, אליקים רובינשטיין, לאחר שפרקליטת המדינה, ארבל, הגישה לו את המחקר שערך גזל-אייל על הדרכים להקלת העומס על מערכת התביעה הפלילית, בפרקליטות ובתביעה המשטרתית.

בבסיס המחקר עמדו שתי הצעות: האחת, להפוך חלק ניכר מהעבירות הקלות, שכיום מוגדרות בחוק "חטא" או "עוון", לעבירות מינהליות שניתן להטיל בגינן קנס במסגרת "הסדר ענישה", מבלי לערב את בתי המשפט. ההצעה השנייה, להגביר את השימוש בהסדרי טיעון כדי להגיע לעונש מוסכם בין התביעה לנאשם, דבר שיחסוך זמן יקר של פרקליטים ושופטים.

"המשפט הפלילי המלא", אומר גזל-אייל, "שבמסגרתו בית המשפט בוחן את הראיות כדי להכריע בדבר אשמתו של נאשם, נעשה אירוע נדיר יותר ויותר. במדינות המערב שיעור הולך וגדל של הרשעות פליליות הוא תוצר של הסכמות בין הצדדים. ההליך שאני מציע, שבו התביעה תוכל במקרים מסוימים להציע לחשודים לשאת בקנס כספי, יאפשר תגובה עונשית מידתית על עבירות שאינן חמורות עד להצדקת הרשעה בעבירה פלילית, ויפנה משאבי שיפוט, תביעה וסניגוריה, לטיפול אפקטיווי יותר בתיקים אחרים. מערכת המשפט הפלילית המודרנית אינה יכולה לתפקד בלא להישען במידה רבה על הסכמים דיוניים כאמצעי ענישה".

במסגרת המחקר בחן גזל-אייל את תפקוד מערכת התביעה בכמה מדינות מערביות, ומצא שגם מדינות שהגדילו במידה ניכרת את תקציב התביעה ואת מספר הפרקליטים התובעים, לא הצליחו להדביק את הצרכים. זאת, לנוכח ההתרחבות בשימוש במשפט הפלילי בחברה המודרנית, או כפי שהוא מכנה זאת "ההישענות ההולכת וגוברת של החברה על הסדרת ההתנהגות האנושית באמצעות המשפט הפלילי".

גזל-אייל מעדיף את הסדרי הענישה המבוססים על המרת עבירות קלות לעבירות קנס מינהליות על פני הרחבת השימוש בהסדרי טיעון, מאחר ש"הסדרי הענישה" יכולים, לדעתו, לתת מענה צודק ויעיל יותר במגוון רחב של מקרים. בנוסף, השימוש בהם מונע את הדבקת התווית "מורשע בפלילים" למי שהודה בעבירה קלה במסגרת הסדר טיעון, הסדר שחייב לקבל חותמת אישור מבית המשפט.

כמה שווה התחזות

באנגליה ובוווילס, למשל, הומרו כל עבירות התעבורה מהתחום הפלילי - כפי שעדיין קיים בישראל - לעבירות קנס מהתחום המינהלי. בגרמניה הומרו העבירות הקלות מסוג "חטא" לעבירות מינהליות כבר ב-1975, והן מטופלות באמצעות חוק העבירות המינהליות. מדובר בעבירות תעבורה, עבירות על חוקי הבריאות ועבירות נוספות שנכנסו להסדר והפכו לעבירות קנס, ללא הרשעה בפלילים. לעבירות חמורות מעט יותר, מסוג "עוון" - כמו תקיפה, עבירות רכוש ללא אלימות, העלמת מס או נהיגה בשכרות - הסמיך המחוקק בגרמניה את התביעה להטיל "צו ענישה", שהוא מעין גזר דין המקבל אישור פורמלי מטעם שופט שלום. צו הענישה כולל בדרך כלל קנס בלבד ולעתים גם פסילת רישיון או פרסום דבר ההרשעה על חשבון הנאשם, אך לא מאסר בפועל.

בצרפת פועל הסדר "צו הענישה" על ידי התביעה כבר מ-1972. בסקוטלנד, החל מ-1987, מוסמך כל פרקליט מחוז להציע לכל חשוד בעבירה שבית משפט השלום אמור לדון בה, לשלם קנס קבוע ולהימנע ממשפט פלילי.

ההצעה להרחיב את היקף העבירות המינהליות גם בישראל הועלתה כבר ב-1997, בדו"ח ועדת אור לשינוי מבנה מערכת המשפט. ואולם, בשונה מהכוונה הנוכחית, הרצון אז היה להרחיב את ההסדר המינהלי על עבירות שאין בהן היבט פלילי מובהק.

הנוסח של גזל-אייל מדבר על מתן סמכות לתביעה להטיל קנס על חשוד. לשם כך ימונו רשמים מיוחדים בפרקליטות ובתביעה המשטרתית, שיוסמכו להטיל קנסות, אם בשיעור קבוע שייקבע בחוק ואם באופן פרטני לפי נסיבות העבירה. אדם יוכל לבקש להישפט, כמובן, ואולם בית משפט, בשונה מהרשם התביעתי, יוכל להטיל גם עונש מאסר.

בהסדר הענישה המוצע לא ייכללו כמובן עבירות חמורות, דוגמת אונס, רצח, שוד וגניבה. אבל ספר החוקים גדוש בעבירות קלות יחסית, שעשויות להפוך לעבירות קנס. דוגמאות: אחיזה בכוח במקרקעין, תגרה, איומים, מכירת משקה לקטין, מהומה במקום ציבורי, השכרת מקום לשם זנות, רמזים מגונים, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, סיכון דרכים ונתיבי שיט, נטילת מים, חשמל או גז, החזקת נכס חשוד, הוצאת שיק ללא כיסוי, התחזות לאדם אחר, גרימת שריפה ברשלנות (הדגש הוא, כמובן, שלא במכוון), איום לשרוף או להרוס, הרשעה ראשונה בשימוש בחשיש או מריחואנה, שיגור פרסומות באמצעות פקס, שימוש בציוד טלפוניה שלא אושר.

במקור הציע גזל-אייל לארבל להרחיב את השימוש בחוק העבירות המינהליות כדי לכלול בו רבות מהעבירות הקלות הנושאות כיום תווית פלילית. ארבל כללה את ההמלצה בדו"ח "פרקליטות 2000" שהגישה באותה שנה לשר המשפטים דאז, יוסי ביילין. היועץ המשפטי דאז רובינשטיין זימן דיון בלשכתו, והטיל על ועדה בראשות קרפ להציע הסדר כזה בתוך ארבעה חודשים. גזל-אייל, שצורף כיועץ אקדמי לוועדה, נשלח לבחון את השיטה בהולנד, וחבר נוסף בוועדה, עו"ד שלמה נסים, נשלח לגרמניה.

ואולם הוועדה הפסיקה לפעול אחרי כמה שנים מבלי שהגישה דו"ח מסכם. מה שכן הספיקו להחליט, היה שלא ניתן להשתמש בחוק העבירות המינהליות הקיים, ויש צורך בחקיקה חדשה במסגרת חוק סדר הדין הפלילי, כדי להסמיך את התביעה הכללית לגזור "הסדרי ענישה" בלא משפט.

אלא שדבר לא התקדם במשרד המשפטים, וגם מבקר המדינה הקודם, אליעזר גולדברג, נתן דעתו לתופעה. "לדעת המבקר", כתב גולדברג בדו"ח השנתי עוד ב-2001, "יש לבחון בחינה מעמיקה את בעיית העומס שבה פועלת מערכת התביעה שנים ארוכות. תוספת תקנים לבדה עלולה לא לפתור את הבעיה, ולכן יש לשקול פתרונות נוספים, מהם שהוצעו בדו"ח 'פרקליטות 2000' ומהם שיושמו באירופה". חמש שנים אחר כך ציטט המבקר בדו"ח את עמדת היועץ המשפטי לממשלה מזוז, שהגיב בתשובה לפניית המבקר כי משרד המשפטים "אמור להתחיל בעבודת מטה נוספת שנועדה לבחון חלופות להליכים הפליליים".

עד שהגיע פרידמן.

דובר משרד המשפטים משה כהן, מסר בתגובה בשם השר פרידמן והיועץ מזוז, כי "מטרת העבודה המתבצעת במחלקת ייעוץ וחקיקה היא להקל את העומס על בתי המשפט, תוך שמירה על תגובה חברתית הולמת להתנהגות אסורה". הדובר מוסיף כי "לעבודה הזו אין כל קשר לטיפול בנושא של עבירות המבוצעות על ידי נבחרי ציבור" וכי היא עדיין בעיצומה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו