בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פיקד על הכיבוש מחדש של החרמון

אל"מ (בדימוס) יואב גולן, מח"ט שריון ונספח צה"ל בארגנטינה, 1947-2007

תגובות

יואב גולן (לוי) נולד בפתח תקוה וגדל בחולון. בהשראת מדריכו בנוער העובד, נמרוד ריבלין, התגייס לסיירת שקד, בפיקודו של עבד אל-מג'יד ח'אדר - סא"ל עמוס ירקוני. במלחמת ששת הימים לחם יואב בסיני. תא"ל (בדימוס) אמציה חן (פאצי), אומר כי הוא היה קצין קפדן ודעתן, שזכה לקבוע את נוכחות צה"ל במוצב "טמפו" ("אורקל"), הצפוני ביותר על קו התעלה. לדברי בנימין בן אליעזר (פואד), שהחליף את ירקוני בפיקוד על הסיירת, "יואב הפך לאחד מעמודי התווך של הסיירת".

בינואר 1970, חיסל כוח בפיקודו מחבלים מעברו המזרחי של הירדן. ב-13 במארס, במבצע "סרג'נט", הוא נפצע קשה בריאותיו כשפיקד על פשיטה בתעלת סואץ. תא"ל (בדימוס) אליעזר רם, סגן מפקד הסיירת, נזכר איך אחרי שפונה בסירה, טיפס יואב בציפורניו על הסוללה התלולה, תחת אש כבדה.

כשהחלים חלקית מפציעתו, חזר לשמש כקמב"ץ פיקוד דרום, ובקיץ 1973 עבר לשרת כקצין אג"ם של "גולני". חייו כנטע זר בחטיבה הגאה לא היו קלים. "בגולני, זו עבירה לא פשוטה לא להיות אחד משלנו", מסביר אלוף (בדימוס) אורי שגיא, מח"ט גולני, שיואב שימש כסגנו אחרי המלחמה.

ב-22 באוקטובר, יומיים לפני הפסקת האש, יצאה החטיבה למבצע "קינוח" - ניסיון שני לכבוש את החרמון שנפל בידי הסורים. יואב, עם ריאה אחת, טיפס עם החפ"ק למרומי החרמון כשנפתחה אש מטווח קצר והמח"ט אמיר דרורי נפל פצוע לזרועותיו. מג"ד 51, יהודה (יודקה) פלד, נפצע גם הוא, ומפקד הסיירת שמריהו ויניק נהרג. יואב נטל את העניינים לידיו, ואלוף (בדימוס) אורי שמחוני, אז קצין אג"ם של הפיקוד, אומר כי בקשר נשמע קולו הבוטח של יואב, שניהל תחת אש את "אחד הקרבות הקשים שידע צה"ל מעודו".

בראיון לביטאון "הלוחם", אמר כי המחשבה לסגת לא חלפה במוחו. "היה לי ברור שאנחנו כובשים את החרמון". הוא טיווח ביעילות את הארטילריה, הורה לקמב"ץ יועד לודר (זליבנסקי) לארגן כוח מאולתר ולהחזיק בגבעה 16, ואז נשברו הסורים. ב-10:58 הודיע יואב בקשר: "כאן 22, אנחנו למעלה. דגלים שלנו מתנופפים ברוח". לודר אומר כי "עם ישראל חייב את החרמון לקומץ אנשים, ויואב בראשם".

יואב שירת כמח"ט שריון, יצא לשמש כנספח צה"ל בארגנטינה, ואחרי שהשתחרר, פתח בקריירה עסקית מצליחה. עד יומו האחרון המשיך לשרת במילואים ב"בור" המטכ"לי. אל"מ (בדימוס) משה גבעתי, שלאחרונה חקר ביסודיות את אותו קרב עקוב מדם, אומר כי לפני מותו הכה בפניו דרורי על חטא, על שנמנע מלתת צל"שים ליואב, ליועד לודר ולמודי בן-ש"ך, שהצטיינו בקרב. כשנודע כי יואב לקה במחלה ממארת, המליצו שמחוני ואלוף (בדימוס) יצחק חופי כי יינתן ליואב צל"ש, אך בקשתם נדחתה.

לפני כשנה חגגו לו אשתו רחל, ילדיו טל, מיכל וגלעד וחבריו הרבים יום הולדת עם טעם של פרידה. יואב הזכיר שם את השיר האהוב עליו, "אליפלט", של נתן אלתרמן: "ובשובו מהומם ופצוע, התמוטט הוא, כרע וחייך. הוא חייך בבלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך".



יואב גולן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו