בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אותו הדבר רק טיפה יותר

שלומי שבן, בן 31, מוסיקאי. היה רוצה לשיר כמו נינה סימון ולהבין איך ההרגשה לאהוב כדורגל

תגובות

אם היית יכול לחוות שוב רגע אחד מעברך, מה הוא היה?

יש רגע אחד שאני חוזר אליו בזיכרון כשאני רוצה, כשלמדתי מוסיקה קלאסית בתלמה ילין ונסעתי עם התזמורת בתור סולן. הקונצרט הראשון היה בסדר, הקונצרט השני היה יפה אבל לא לגמרי מדויק, והקונצרט השלישי, שהיה בעיר קטנה בצרפת, היה מין דבר שלא קרה לי לפני זה או אחרי זה על במה מול אנשים: לא פחדתי, לא חששתי, לא התעסקתי בכלל במה לא, אלא רק במה כן, וזה היה מין קונצרט מושלם כזה בשבילי. חוויה טהורה של עשיית מוסיקה שמחה, שלא חוויתי הרבה בתחום הזה של מוסיקה קלאסית. זה היה אושר בלי כתמים.

על איזו התרחשות בחיים שלך לא היית מוותר?

היתה תקופה שחייתי בלונדון לבד, וזו התקופה שהכי הרבה בכיתי בה בחיים שלי. הרגשתי נורא, כאילו סילקו אותי מכל מה שהכרתי - מהמשפחה שלי, מהחברים שלי. הייתי מאוד לבד, והמון ממה שאני אוהב באישיות שלי התגבש שם. הדבר המרכזי שקשה לשחזר כשאתה מוקף אנשים והתרחשויות, זה היכולת להיות עם עצמך, להכיר את עצמך, ללמוד את עצמך. שם למדתי לקרוא, להקשיב למוסיקה באמת. לא הייתי מוותר על זה, למרות שזו היתה תקופה מאוד מאוד קשה.

מאיזו מחויבות בחייך היית רוצה להשתחרר?

השלתי מעל עצמי כל פיסה של מחויבות שיכולה להיות, ונראה לי שהגעתי למינימום ההכרחי, זה יהיה ממש חזירות מצדי לוותר על עוד מחויבות.

על איזה דבר טוב שאלת את עצמך מה עשיתי כדי להיות ראוי לו?

אני לא מנסח את זה ככה, אבל עקרונית, טאץ' ווד, הדברים מתנהלים עכשיו ככה שאני עוסק בדבר שאני הכי אוהב, יש אנשים סביבי שמאמינים בי ומשקיעים בי כדי שאעסוק בזה, כשאני מופיע או מוציא דיסק אז אנשים קונים, יש לי אהבה בחיים, ואני מאוד מודע לכך שלא כל האנשים חיים ככה. אני מודע לזה ברמה היומיומית ואני מברך על כך.

על איזה דבר שלילי שאלת את עצמך למה זה מגיע לי?

יש לי נטייה לאבד דברים ולהשאיר דברים בכל מיני מקומות, וכשזה קורה בפעם המאה או האלף, אז המשפט שיוצא לי מהפה, זה שאין לי כוח לעצמי. זה לאו דווקא "למה זה מגיע לי", כי זה לא משהו מלמעלה, אלא יותר למה אני כזה.

איזו תכונה גברית היית רוצה לאמץ?

ספורט לא מעניין אותי בשום צורה, וחברים שלי נורא אוהבים לצפות בכדורגל, לדבר על זה ולחיות את זה, להמר על זה, להתבאס מזה, לשמוח מזה. כל הספקטרום של רגשות שמתעוררים מכדורגל הוא זר לי לחלוטין, והייתי רוצה פעם אחת לדעת איך מרגישים כשאכפת מקבוצה.

איזו תכונה נשית היית רוצה לאמץ?

אנליטיות מסוימת, שגברים פחות טובים בה. היכולת לנסח דברים בצורה מאוד מדויקת. וגם התכונה של התגייסות בשעת משבר. גם גברים מסוגלים לכך, אבל זו איכשהו תכונה יותר נשית בעיני, שמישהו איתך למרות שזה לא נוח.

איזה רגע רומנטי היית רוצה לחוות?

הרגע שבו אתה מבקש ממישהי להיות האשה שלך לכל החיים, ואתה שלם עם זה. לפחות באותו רגע, אתה יודע שזה מה שאתה רוצה, ולהגיד את זה למישהי, זה רגע רומנטי שאני די מחכה לו.

איזה חלום היית רוצה להגשים?

אני נורא רוצה לעשות מופע פסנתר לבד. החלום השני זה טיול רכבות באירופה. לנסוע ממקום למקום בלי ידיעה מוגדרת מראש של מה שאני מחפש למצוא. נוודות.

את הכישרון של מי היית מאמץ?

כל אמן שאני מעריך, ויש הרבה כאלה. אבל זה מצחיק לאמץ כישרון של מישהו אחר, כי כישרון זה לא משהו נפרד. זה מכלול של תכונות, ביוגרפיה, גנים, דפיקויות. זה כמו לשאול נשמה של מי היית רוצה, ולא הייתי רוצה להכניס משהו זר לתוך הגוף שלי, זה כמו לקחת מחלה של מישהו אחר.

כמו איזו זמרת היית רוצה לשיר?

נינה סימון. אין בכלל שאלה. אני אדם מאמין, אבל גם לאנשים שלא מאמינים באלוהים, נינה סימון היא ההוכחה הניצחת שיש אלוהים. היא צינור של משהו שהוא יותר גדול מכל דבר גשמי, ארצי. הקול שלה, וגם נגינת הפסנתר שלה, אם הייתי יכול הייתי לוקח את שניהם.

עם איזו דמות נשית מוכרת היית רוצה לבלות ערב סוער?

לאחרונה אני מאוד נלהב מסקרלט ג'והנסון, שחלק מהקסם שלה זה שתמיד נראה כאילו באיזשהו מקום באמת תוכלו להיפגש, אם רק תיקח את הפנייה הנכונה. אני אוהב גם את הקול שלה. בעיקרון בלונדיניות זה לא הסגנון שלי, אבל יש משהו בה, ביופי שלה, בכישרון שלה, בנגישות הזאת.

איזה דבר שלא בהישג ידך היית רוצה לרכוש?

יש לי פסנתר טוב, ועדיין הייתי מאוד מאוד שמח אם היה לי פסנתר מדהים. ואם אפשר היה לשים אותו על מרפסת בדירה שתיבנה סביבו.

איזו דמות מיצירה כלשהי היית רוצה להיות?

כשהייתי בן 12 קראתי את האוטוביוגרפיה של ארתור רובינשטיין. הדמות הזאת של הפסנתרן רודף הנשים שנוסע מארץ לארץ, בהתחלה ברכבות, וזוכה להכיר את פיקאסו ואת סטרווינסקי ואת מי לא, ולנגן עם מיטב התזמורות ועם טובי המנצחים, ואיך שהוא תיאר את החיים שלו כמסע מתמשך של אהבת חיים, מוסיקה, אוכל, אדם - בתקופה מסוימת בחיים מאוד רציתי לחיות כך, ולאהוב את החיים בצורה הזאת, ללא תנאי.

איפה תרצה להיות בעוד עשר שנים?

הכל אותו דבר, רק טיפה יותר בגדול: לגור בתל אביב - היום אני חי בדירה שכורה, אז הייתי רוצה לחיות בדירה משלי. הייתי רוצה להיות כבר נשוי, עם ילד או ילדה או שניים. ומבחינה מוסיקלית גם - אם עכשיו אני בא להופעה והמקום מלא, אז שמקומות ההופעה יהיו יותר גדולים.

למדורים קודמים

הבלוג של יעל קציר http://nidmeli.cafe.themarker.com



לאהוב את החיים ללא תנאי


לעשות טיול רכבות ממושך



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו